בואו לקרוא מה חשבנו על הסידור מחדש של לוח השחמט של ווסטרוז
אחרי הסערה של הפרק הקודם, בית הדרקון ממשיכה את מחול הדרקונים עם פרק שממשיך להעמיק את התהליך אותו עוברות הדמויות כמו גם את השלכות הקרב בין בני המלוכה עם דגש משמעותי מפיה של התולעת הלבנה - יש כמה דרכים לנהל מלחמה.
האובדן של ראיניז מחלחל
"גופה שככל הנראה הייתה גופתה של ראיניז טארגאריין התגלתה כעבור זמן ליד גוויית הדרקונית שלה, אבל היא הייתה כה שחורה עד שאיש לא זיהה אותה בוודאות. בתם האהובה של ליידי ג'וסלין באראתיאון והנסיך אאימון טארגאריין, אשתו הנאמנה של לורד קורליס ולאריון, אם וסבתא, המלכה שמעולם לא הייתה, חיה באומץ ומתה בדם ואש. היא הייתה בת חמישים וחמש.... ממזרח למפרץ הבלאקווטר, מצבה של המלכה ראינירה לא השתפר. מותו של בנה לוקריס היה מהלומה ניצחת לאישה שכבר נשברה עקב היריון, לידה קשה ותינוקת מתה. כאשר הגיעה לדרגונסטון הבשורה כי הנסיכה ראיניז נפלה בקרב, מילים קשות הוחלפו בין המלכה ולורד ולאריון, שהאשים אותה במות אשתו. "זאת היית צריכה להיות את", צעק נחש הים על הוד מעלתה. "סטאונטון קרא לך, ואת נתת לאשתי לצאת ואסרת על בנייך להצטרף אליה". כל אנשי הטירה ידעו כי הנסיכים ג'ייס וג'וף רצו לטוס עם הנסיכה ראיניז אל מנוחת עורב המזרע על הדרקונים שלהם."
תחילת הפרק מוקדש לתחושת האובדן אצל השחורים. קורליס מנסה להשלים עם העובדה שלמעט נכדים (וממזרים) לא נשארו בני משפחה שליוו אותו לאורך חייו, בנו הפליג (מבחינתו הוא מת) ואשתו נפטרה ובעל כורחו הוא ממונה לימין המלכה וטרם מצא יורש לדריפטמארק, ימים קשים עוברים על נחש הים. מנגד, רהאינירה שכבר למודת אבל מכל צד של אילן היוחסין שלה מוצאת מהר מאוד כוחות ולאורך כל הפרק פועלת במקום מושבה בדרגונסטון לחזק את טענתה לכתר ואת יכולתה להשיג אותו.
"שמונה מאות אבירים ונושאי כלים ופשוטי עם מתו גם הם באותו היום. מאה נוספים מתו זמן לא רב לאחר מכן, כאשר הנסיך אאימונד וסר קריסטון קול כבשו את מנוחת עורב המזרע והרגו בחרב את כל אנשיה. ראשו של לורד סטאונטון נלקח בחזרה אל מעלה המלך וננעץ מעל השער הישן... אבל ראשה של הדרקונית מליס שנגרר ברחבי העיר בעגלה הוא שהדהים את תושבי העיר. ספטון יוסטס מספר לנו כי לאחר מכן עזבו אלפים את מעלה המלך, עד שהמלכה האם אליסנט הורתה לסגור ולנעול את שערי העיר."
קריסטון קול ואאימונד בוחרים להציג את ראשה של הדרקונית מייליס ברחבי מעלה המלך כאות ניצחון, מטרתם היא להראות כמה הם חזקים ואמיצים. עם זאת האפקט שמתקבל הוא הפוך לחלוטין. דרקונים נתפסים כחיות קסומות, בלתי מנוצחות ומקבילות לאלים. הסיבה מלכתחילה ששבע הממלכות אוחדו היא כי אאיגון הכובש הגיע עם אחיותיו רכובים על דרקונים ופיצח טירות כמו הארנהול בנשיפת הדרקון, זה מה שיישר את כל משפחות האצולה והשאיר את הציבור הכללי ממושמע. התגובה המתקבלת מול העם היא שגם דרקונים הם הלכה למעשה מנוצחים וזה שאאימונד הרג אחד לא אומר שלא יהרגו את שלו, בנוסף זה מתפרש כמעשה כפירה בגלל המעמד המיתי של הדרקונים, אפילו מאיגור האכזר לא העז לעשות דבר שכזה לאחד הדרקונים. הציבור גם ככה לחוץ מהסגר הימי של נחש הים ובמעלה המלך יש מחסור ממשי במזון ומשאבים ואם זה לא מספיק אז צריך להתמודד עם זה שרהאינירה תרצה לנקום וכאמור, יש דרכים רבות לנהל מלחמה.
"המלך אאיגון השני לא מת, אף שהכוויות שספג גרמו לו לכאבים כה עזים עד שמספרים שהוא ייחל למותו. הובילו אותו בחזרה אל מעלה המלך בכרכרה סגורה כדי להסתיר את חומרת פציעותיו, ועד תום אותה שנה הוד מעלתו לא קם ממיטתו. ספטונים התפללו למענו, מלומדים טיפלו בו בשיקויים ובחלב פרגים, אבל אאיגון ישן תשע שעות מתוך עשר, והיה מסוגל ללכת רק עד לשולחן כדי לאכול דבר-מה לפני שנרדם שוב. איש לא הורשה להטריד את מנוחתו חוץ מאימו המלכה האם וימינו, סר קריסטון קול. אשתו אף לא ניסתה להגיע אליו. כה אבודה הייתה הילאינה בצערה וטירופה."
גורלו של אאיגון החומס לא נמסר לאף אחד וגופו הפצוע מובל אל הטירה בהיחבא ללא סממנים מלכותיים אך אליסנט מבחינה שאאימונד כבר אימץ לעצמו את הפגיון האלמותי והיא כבר מבינה לאן הסיפור הולך. המסר שיוצא מהמועצה הוא שאאיגון הרג את ראיניז כדי להעצים את חוזקו ויכולתיו בקרב. הרי אם יספרו שאאיגון החומס רכב שיכור על דרקון והרס מארב מושלם לראיניז וזה אחרי שרצחו את בנו במיטתו במגורי משפחת המלכה הוא לא יראה מי יודע מה מלך סמכותי וגם ככה הטענה שלו לכתר מוטלת בספק, אז מה האלטרנטיבה? בואו נשקר, כיאה לאאימונד וסר קול. הכל בשם הישיבה על הכס. האמת מנגד שורפת, תשאלו את אאיגון. בספר המלומדים ממשיכים ליחס להילאינה שיגעון, גם במקרה זה האמת הפוכה לחלוטין. הילאינה גם בפרק זה היא הכי צ'יל בטירה, היא כבר ראתה את העבר והעתיד ב-VOD של חלומות הדרקון שלה ומבחינתה אין כאן הפתעה מיוחדת. הספר גם מתאר שהשריון נמס אל תוך גופו ולמעשה השריון של אאיגון הכובש הציל את חייו. כשאליסנט ניגשת אל מיטתו היא בעצם מרגישה סוג של דז'ה-וו לוייסריז שבשנה האחרונה לחייו היה חולה ולא מש ממטתו ושתה באופן תדיר חלב פרגים. אבות ובנים. ומה המשפט הראשון שיש לאאימונד לשאול כשהוא ניגש למיטתו של החומס? מי יהיה המלך במקומו של אאיגון.
דרקונו של המלך, אש-חמה, היה גדול וכבד מכדי שיהיה ניתן להזיז אותו, והוא לא היה מסוגל לטוס בשל כנפו הפצועה, ולכן הוא נותר בשדות שמאחורי מנוחת עורב המזרע, זוחל באפר כמו תולעת זהובה גדולה. בימים הראשונים הוא אכל את הגופות השרופות של המתים. כאשר סיים לאכול אותן, האנשים שהשאיר סר קריסטון מאחור הביאו לו גדיים וכבשים.
כאן מגיע שינוי משמעותי מאוד מהספרים מכיוון והדיווח הוא ש'אש חמה' מת בהתרסקות, לא נעשה ספויילרים מיותרים אבל בספרים יש תפקיד ל'אש חמה' בהמשך וכעת קו העלילה שלו נפתח לחלוטין בין אם שינוי דרמטי או דרקונים אחרים שיקחו את חלקו בעלילה, אין לדעת.
הזובור לאליסנט
הקו הפטריארכלי של הסדרה ממשיך כאשר בשתי המועצות מתקיימת אופוזיציה למנהיגות נשיות. אליסנט רק שנהיה בעניין יושבת על המשבצת של סרסיי כמלכה העוצרת. סרסיי תאהבו אותה או לא, לא שאלה אף אחד מי צריך לשלוט בממלכה כשבנה קפץ מהחלון, היא הציבה זאת כעובדה, במיוחד כאחת שגדלה במשפחת אצולה דומיננטית בדומה לאליסנט והייתה נשואה למלך שאהב תחביבים 'גבריים' כמו לצוד ולהילחם בחרב ולנאוף, היא ידעה עם מי יש לה עסק. אליסנט הייתה נשואה לוייסריז, אדם פשרן שחיפש קונצנזוס ונמנע מעימותים ולכן חשבה שההחלטה על מינוי העוצר צריכה להגיע דרך המועצה באופן רציונלי. מצחיק מאוד. שטויות יפות. אליסנט האמינה שטיפחה בשנה האחרונה קשרים שיעזרו לה לממש את רצונה אך ברגע האמת גילתה שהסדר הישן קודם לכל ומקבלת כתף קרה מחובב הרגליים לאריס החיגר וסר קול ששקוע במצב פוסט טראומתי אחרי שלראשונה ראה את השפעתו של דרקון על שדה הקרב, שניהם הולכים עם אאימונד, לא שאאימונד בחירה לא טובה. הרי הוא תכנן והוציא לפועל את המערכה במנוחת הערב ולא פחות אם לא הכי חשוב - הוא בעל דם טארגרייני כשר למהדרין והטענה שלו לכתר במידה ואאיגון ימות היא לכל הפחות שווה לשל רהאינירה, לפחות ברמת הנרטיב. אליסנט? Not so much. מה שכן אאימונד יוצא בסדרת החלטות לא טובות כמו נעילת מעלה המלך כך שאין יוצא ואין נכנס, הסיר מבעבע.
"אתה חייב לשלוט בממלכה עכשיו, עד שאחיך יהיה חזק מספיק כדי לחבוש שוב את הכתר", אמר ימין המלך לנסיך אאימונד. סר קריסטון לא היה צריך להגיד את זה פעמיים, כותב יוסטס. וכך אאימונד חד העין, קוטל השארים, חבש את כתר הברזל והאודם של אאיגון הכובש. "הוא נראה עליי טוב יותר מאשר עליו", הכריז הנסיך. אך אאימונד לא כינה את עצמו מלך, אלא רק קיבל את התואר מגן הממלכה והנסיך העוצר. סר קריסטון קול נותר ימין המלך."
רהאינירה לא מלקקת דבש בעצמה והמועצה קוראת עליה תיגר בכל הזדמנות, המועצה לא רואה בה לוחמת, מנהיגה בזמן מלחמה או אסטרטגית גדולה, הצביעות היא שגם אף אחד מהמועצה אינו כזה וההבדל היחידי? רהאינירה היא אישה. יאמר לזכותה שהיא עונה בחזרה וכשהיא מסיימת את הדיונים בסופו של דבר היא מוציאה תכניות לפועל עם התולעת הלבנה כך שהברית הנשית מינוס ראיניז עליה השלום נמשכת בצד של השחורים, אין יור פייס אליסנט. והתכנית? בואו נתסיס את הפשוטי העם במעלה המלך וכיאה לברית הנשית נשלחת שליחה כדי להתחיל להריץ את דף המסרים.
משחקי הכס: הדור הבא
בסדרה כבר התרגלנו אם אפשר לקרוא לזה ככה ליחסי אישות בין אח ואחות, אם ובנה טרם היה לנו אז בשעה טובה קיבלנו חידוש משמעותי מסדרת האם. אם הפרק הקודם חידש עם קרב דרקונים אז גם לחדר המיטות מגיע יחס, ומי המושלם לחדש אם לא דאימון ואמו אליסה טארגריין. כאמור אמו של דאימון מתה במהלך השנה העוקבת של לידתו, הוא מעולם לא באמת פגש אותה וכל מה שהיא אומרת לו כמו שהוא הבן האהוב עליה ושהוא הראוי למלוך זה לא יותר ממסר שמהדהד לו במוחו כל עוד הוא בהארנהול. כל פעם מחדש זה גם מוצג כניתוק, שלא ברור אם החיזיון קורה כשהוא לבדו בחדרו או מוקף אנשים בהיכל ותמיד אליס המכשפה תהיה שם להשקיף עליו ספק מרוצה ספק רוצה לעזור. כשהיא אומרת לו שהיא 'שומעת דברים ברוח' היא מתכוונת לכך שהיא ערה לחזיונות שלו, לא לשמועות אלו או אחרות. מה שכן זה כבר פרק שלישי שדאימון חווה חיזיונות ועל לא מעט צופים זה מתחיל להימאס, לא כי הם מעניינים בהכרח אלא בעיקר כי לא מובן לאן זה הולך, אם מטרת המפיקים היא להראות איך וכיצד דאימון מחליט שלו מגיע או לא מגיע להיות על הכס בסופו של דבר אז הדרך לשם מתחילה להיות מייגעת. מה שכן אליס ריברס מזהירה אותו שהתכנית שהוא מוציא לפועל נגד משפחת בלאקווד שהיא בעצם שדרוג של השימוש ב'דם וגבינה' רק על משפחה שלמה, בשפת ההייטקס זה נקרא סקיילינג, תתנקם בו ולקראת סוף הפרק זה באמת קורה, אולי אם מטרת העל שלך היא שמשפחה מסויימת תילחם עבורך אולי כדאי שלא תהרוג את ילדיה ותשרוף את שדותיה בסיטונאות, סתם רעיון.
זרעי הדרקון
מתחת לטירה שוכנים שני דרקונים ללא רוכב, ורמיטור שהיה הדרקון של המלך ג'האריז ומאז נותר ללא רוכב וכנף-כסופה שהיה של אשתו אליסן וגם נותר ללא רוכבת.
"שלושה זה יותר מאחת", כך, לטענת הגמד, אמר לנסיך דרגונסטון, "אבל ארבעה זה יותר משלושה, ושישה זה יותר מארבעה, אפילו שוטה יודע את זה". כאשר ג'ייס ציין שענן-סערה מעולם לא קיבל עליו רוכב וכי מרקדת ירח עדיין הייתה דרקונית צעירה, שטירקסס היה הרחק בבקעה עם הנסיך ג'ופרי ושאל את פטריון מהיכן הוא מציע למצוא עוד מבני דם הדרקון, הגמד אומר לנו שהוא צחק ואמר, "מתחת לסדינים ובערמות השחת, בכל מקום שאתם הטארגאריינים שופכים בו את זרעכם הכסוף".
דם טארגרייני/ואלריאני הוא תנאי הכרחי לרכיבה ולהיקשרות לדרקון אך אין זה אומר שכל מי שבעל דם כזה יצליח לרכב על דרקון, הוא רק מעיד על הפוטנציאל. באילה ביתו של דאימון למשל ניסתה בעבר לעלות על דרקון שסרב וכמעט מתה בתהליך, בהרבה מאוד מקרים הניסיון לעלות על דרקון הוא חד פעמי וסופני, לכן, לא מספיק לג'ייס ורהאניריה למצוא אנשים בודדים עם דם ואלריאני אלא כמות גדולה של כאלו שינסו לטפס על דרקון שמתוכם בין 2 ל-4 יצליחו, מדוע 4? כי ישנם עוד שני דרקוני פרא Sheep-Stealer ו'עשן-ים'. אז אם תהיתם מדוע מראים לנו לאורך העונה ממזרים טארגרייאנים כמו יו לבן (וייט) והנפח העני ועוד שלל דומויות בהירות שיער זו הסיבה ובפרק הבא נקבל אודישנים סטייל משחקי הדיונון.
"בית טארגאריין שלט בדרגונסטון יותר ממאתיים שנה, מאז הגיע לורד אאינר טארגאריין מוואליריה עם דרקוניו. אף שזה היה ממנהגם להשיא אח לאחות ובני דודים זה לזה, דמם של הצעירים בוער בעורקיהם, והיה ידוע כי כמה גברים מביתם חיפשו לעצמם תענוגות בקרב בנותיהם (ואפילו נשותיהם) של נתיניהם, פשוטי העם שחיו בכפרים מתחת להר הדרקון, עובדי האדמה והדייגים בים. אכן, עד שלטונו של המלך ג'איהאיריז, המנהג הקדום של הלילה הראשון יושם לא פעם ולא פעמיים בדרגונסטון, אולי אף יותר מבכל מקום אחר בשבע הממלכות, אף שהמלכה הטובה אליסאן נדהמה כאשר שמעה עליו. אולם אף כי זכות הלילה הראשון הייתה שנואה על פשוטי העם בכל שאר המקומות, כפי שאליסאן גילתה במהלך חצר המלכה, רגשות כאלה לא שררו בדרגונסטון, שם נחשבו הטארגאריינים קרובים לאלים יותר מאשר לשאר בני התמותה. כאן, כלות שבורכו בלילה הראשון היו מושא לקנאה, והילדים שנולדו מאיחוד כזה זכו להערכה יותר משאר בני האדם, משום שהלורדים של דרגונסטון חגגו לעיתים קרובות לידות כאלה והעניקו מתנות זהב ומשי ואדמות לאם. נאמר כי אותם ממזרים מאושרים "נולדו מזרע הדרקון" , ולאחר זמן מה הכירו אותם פשוט בשם "זרעים". אפילו אחרי שזכות הלילה הראשון בוטלה, היו כמה טארגאריינים שהמשיכו לעגוב על בנותיהם של בעלי הפונדקים ועל נשות הדייגים, ולכן הזרעים ובני הזרעים היו רבים בדרגונסטון."
"אליהם פנה הנסיך ג'ייסריס בהמלצתו של השוטה, ונשבע שכל אדם שיוכל להשתלט על דרקון, יקבל אדמות ועושר ויימשח כאביר. בניו יהיו אצילים, בנותיו יינשאו ללורדים ולו עצמו יהיה הכבוד להילחם לצד נסיך דרגונסטון כנגד חומס השלטון אאיגון טארגאריין השני ותומכיו הבוגדניים."
באופן כללי זה היה הפרק של ג'ייס, הוא הראה יכולות דיפלומטיות מרשימות ובעצם עקף את דאימון בסיבוב כשהצליח לגייס את משפחת פריי הזכורה לסעודה בעוד דאימון מאבד אחיזה במציאות, ג'ייס צריך את משפחת פריי מכיוון ובפרק השני הוא גייס את בני משפחת סטארק שצריכים לרדת לדרום ולכן בית פריי הוא קריטי לטובת המטרה, על הדרך הוא גם מוכר את דאימון עם חיבתו העזה להארנהול. כשחזר לדרגונסטון עם הרעיון של צבירת שני דרקונים נוספים הוא בעצם מראה לאימו את דרכה לניצחון. דרקונים + צבא = כס הברזל, הכל לכאורה ורהאינירה מצרפת למשוואה לחץ אזרחי מסיבי שהיא מתכננת ליצור, ולחשוב שחברי המועצה טוענים שהיא לא מנהלת את המלחמה ובזמן שהם מונעים ממנה משיקולי ביטחון לצאת מהטירה, אחלה רהאינירה. האם המהלכים יצליחו? ימים יגידו.
לסיכום
עוד פרק גדוש בפרטים ומהלכים קטנים שיתרכזו למאמץ אחד גדול בתקווה שעוד יגיע בעונה הזו. נכון לשלב זה העונה השנייה מקבלת מהקהל הרחב ציון גבוה יותר מהעונה הראשונה ואני נוטה להסכים, בעוד העונה הראשונה סידרה את הכלים על הלוח העונה הזו מתחילה להזיז אותם. לדעתי הסדרה עושה בשכל שהיא מקצרת את המסעות ממקום למקום כך שאפשר לקדם את העלילה מהר יותר, לחשוב שעכשיו היינו צריכים לחזות ב-3 שבועות מסע של סר קול עם אאיגון הגוסס עם תקלות שקורות בדרך עד שיחזרו למעלה המלך נראה לי כמו דבר מייגע שלא היה תורם לעלילה והויתור על המציאותיות בפן הזה מבורכת. לעונה נשארו 3 פרקים אחרונים בהחלט, האם עוד קרב גדול מחכה לנו בסופה?
הפינה שבקטנה
- כמו בפרק הקודם, גם כאן אין שינוי בפתיח. נמתין לאירועים דרמטיים נוספים.
- פלדה ואלריאנית - כאמור מאז השמדתה של ואליריה אין נפח שיודעים לייצר פלדה ואלריאנית, הנפחים בווסטרוז יודעים רק כיצד לחשלה מחדש לצורה אחרת, חרבו של אאיגון הכובש אותה החומס לקח לקרב נקראת אש-שחורה וגם אותה הוא לקח לקרב, לחרב יהיה תפקיד משמעותי במלחמת האזרחים של רוברט באראת'יון.
- רגליו של אאיגון אדומות, נפוחות ומלאות שברים מה שמחזיר אותנו לחיזיון של הילאינה מהעונה הראשונה - "לטבעת האחרונה אין רגליים כלל", לעוד חיזיונות של הילאינה בקישור הבא (אזהרת ספויילר ללוחצים):
- הסדרה לקחה אותנו בפעם הראשונה שלה אל קן הנשרים הזכור לנפילה בעונה הראשונה של משחקי הכס כשטיריון עומד למשפט. שם פוגשת ריינה את ג'יין ארין העומדת בראש הטירה. ג'יין מעולם לא נשאה וככל המקרה בעלת העדפה מינית לא סטנדרטית לווסטרוז מה שמרחיק אותה מאליסנט השמרנית והירוקים ומקרב אותה לרהאינירה שהרבה יותר פתוחה בנושא.
- נכון כשמורידים (בשעה טובה שיהיה במזל) את גופותיהם של לוכדי החולדות מהחומה ישנו כלב קטן שרץ אחרי הכרכרה עמוסת הגופות? נכון מאוד זוהי גופתו של 'גבינה' וכלבו הקטן שאותו ראינו כשנכנסו לטירה מלווה את בעליו בדרכו האחרונה.
- הילאינה אשתו של אאיגון גם אמורה להיות מתאימה לתפקיד של המלכה העוצרת אך כזכור, כל הבלאגן על קרב הירושה החל בגלל שהמועצה לא הייתה מוכנה לראות אישה יושבת על כס הברזל. דינה של הילאינה, כשל רהאינירה כשל אליסנט כשהמולומדים מכתיבים את הנרטיב ההיסטורי.
- התמונה בספר הואלריאני של האישה היא של ויסייניה Visenya, אישה-אחות של אאיגון הכובש שלה החרב 'אחות אפלה' שכיום בבעלותו של דאימון, ויסייניה אתה אמו של מאיגור האכזר וישנן טענות שאחת הסיבות שהוא נהפך לכזה היא אימו ומעשיה.
הטור השבועי של בית הדרקון מוקדש לזכרה של סלין בן דוד-נגר, לנצח תרקדי איתנו.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י