בית הדרקון ממשיכה עם פרק נוסף של מתח הקורע את משפחת טארגריין המפוצלת - ספויילר לפרק כבר בשורות הראשונות(!)
"המלך אאיגון רצה גם לנקום את מות יורשו בידיהם של דם וגבינה באמצעות תקיפת דרגונסטון וחטיפתם או הריגתם של אחותו למחצה ו"בניה הממזרים". רק כוחה המשולב של המועצה הירוקה עצר בעדו. סר קריסטון קול המליץ על דרך פעולה אחרת; הטוענת לכס השתמשה בחמקנות ובעורמה כדי להרוג את הנסיך ג'איהאיריז, אמר קול, הבה ונפעל כמותה. "אנחנו נשלם לנסיכה באותו מטבע דמים", הוא אמר למלך. הכלי שבו ישתמש הלורד המפקד של משמר המלך לנקמת המלך היה אחיו בשבועה, סר אַריק קארגיל."
אם יש דבר שבטוח בעולם של אש וקרח, הוא שבני משפחה במוקדם או במאוחר ילחמו או ישכבו זה עם זה. השבוע קיבלנו את האחים קארגיל נותנים את הכל עד הסוף המר. להלן הביקורת לפרק ששמו המקורי היה "אבות ובנים" אך שעתיים לשחרורו שונה ל"רהאינירה האכזרית".
אאיגון החומס
הפרק לוקח אותנו למסע עם הטלטלה הנפשית שעוברת על אאיגון עם מות בנו. בתחילה הוא נתקף בזעם, משמיד ומרסק את המודל של אביו ויסריז, דורש נקמה כאן ועכשיו, רוצה להרוג את 'דם' ללא חקירה, זומם תחבולות זולות ומדיח את ימין המלך הותיק רק כדי לסיים את הערב בוכה לבדו על הספה. המקום הכי בודד הוא הפסגה. אך האם אאיגון אשם? זה מה שגורם לשינוי שם הפרק להיות מוזר. אאיגון על אף רצונו של אוטו הייטאוואר למנות מישהו שעל הנייר הוא יוכל לתמרן על הכס מעולם לא היה אמור להיות מלך. ויסריז לא חנך אותו, לא זימן אותו לישיבות המועצה ובמקסימום השקיף עליו מתאמן עם חרבות בחצר מעלה המלך, גם אם נתרץ זאת בכך שויסריז היה זקן באותה העת, אוטו עצמו שניהל במשך שנים את ישיבות המועצה ובעצם את הממלכה עקב החולי של המלך גם לא חנך אותו ולא זימן אותו לישיבות כצופה - דבר אותו אאיגון כן עשה עם ג'האריז, בנו שנרצח, כמו שראינו בפרק הראשון. זאת עוד הוכחה שהכס היה מיועד לרהאינירה אותה ויסריז בכל ימי חייו שיתף, חנך וראה בה כיורשת העצר, על אף היותה אישה. אאיגון בעצם מעולם לא עבר הכשרה למה מצופה ממנו כמלך ואיך עליו להתנהל, על כן גם אדם דו פרצופי כמו סר קריסטון קול (יחי ימין המלך החדש!) יכול בקלות להשפיע עליו ולנגן על מיתרי הרגש שלו. ברגע של התגלות אוטו פשוט אומר את האמת לאאיגון בפניו. לא אתה היית צריך להיות המלך ואינך ראוי.
"סר אוטו איבד את אמונו של המלך, שטעה וראה במאמציו אוזלת יד ובזהירותו פחדנות. ספטון יוסטס מספר לנו כי במקרה אחד, כאשר אאיגון נכנס אל מגדל הימין וראה את סר אוטו כותב מכתב נוסף, הוא זרק את קסת הדיו לחיקו של סבו והכריז, "בכס המלכות זוכים בעזרת חרבות, לא קולמוסים. שופכים דם, לא דיו"."
רהאינירה האכזרית
בחזרה לדרגונסטון רהאינירה מופתעת ממה שקרה לג'האיריז, הרי היא לא דרשה להרוג את אחד מאחייניה למחצה ולעולם לא הייתה עושה זאת. זאת היתממות כמובן. הרי היא מכירה את דאימון כל חייה וכל פעם מחדש שהוא יצא למשימת יחיד דברים השתבשו בדרך, גם אם היא צודקת שהיא לא ביקשה זאת, היא יושבת בראש המועצה השחורה והיא דרשה שאאימונד ימות והסתכלה על דאימון מה שנקרא - את הראש, את אשמה. אוטו פועל נכון מצידו כשהוא מפיץ לכל עבר את השמועה שרהאינירה אשמה, גם אם זה ציני ולא הוגן כלפי בני משפחתו שצריכים לשאת במסע הלוויה זה המהלך האסטרטגי הנכון כדי להזיז את דעת הקהל לטובתו וזה הנרטיב הנכון לקדם.
סר קריסטון 'אגרוף הברזל' קול
אף שאימו, המלכה האם אליסנט, טענה להגנתו של סר אוטו, הוד מעלתו לא הקשיב לתחינותיה. הוא זימן את סר אוטו אל חדר הכס, תלש את שרשרת המשרה מצווארו והשליך אותה אל סר קריסטון קול. "לימין החדש שלי יש אגרוף מברזל", הוא התרברב. "אנחנו סיימנו לכתוב מכתבים".
בעוד בספרים קריסטון קול מצטייר כבטוח בעצמו שיודע מה הוא רוצה, הסדרה מראה שהדברים מתגלגלים אליו ללא שליטה או כוונה מיוחדת. הפרצוף שלו כשאאיגון ממנה אותו לימין המלך אומר הקול (הטעות במקור). סתכל למעלה קריסטון, תראה מה נפל עליך. בגדול סר קול מנסה לשטוף מעצמו את האשמה על הרומן עם אליסנט, הוא לא מתכוון לאבד אותה כמו שאיבד את רהאינירה. מה השיטה? לגזלט את את סר אריק כאילו הוא אשם ומישהו טוען שהוא אחראי לרצח, להציע למלך תכנית שנשמעת טובה ותחבולנית אבל מיועדת לכישלון ולסיים את היום בחדרה של אליסנט כאילו הכל טוב, לא עשינו שום דבר לא בסדר ולא מעלתי באמון התפקיד שבו אני נושא, מה אכפת לו על הדרך לשרוף את סר אריק שבניגוד אליו אכן עמד בשבועה שלו ובמילתו לאורך כל חייו. חלאה כבר אמרנו? עם זאת הכל נצפה עם מבט מעורער ולא בטוח כאילו זה הכל קורה מכוח האינרציה וללא שליטה אמיתית, אכן סר קול לא נתפס כחכם ותחבולן במיוחד כדי לעשות מהלך סטייל ליטל פינגר או ואריז או אפילו התולעת הלבנה. יאמר לזכותו שכשהמלך שאל אותו איפה הוא היה בזמן הרצח הוא לא שיקר, הוא אכן היה במיטה. גם אליסנט לא שיקרה והייתה במיטתה. סך הכל אנשים אמינים. למעוניינים בעוד קצת פיקנטריה אז אליסנט ישנה בחדרה הקודם של רהאינירה, קריסטון קול שכב בחדר הזה עם שתיהן.
אריק vs אאריק
"סר אַריק לא קיבל את המשימה הזאת בשמחה. אכן, כך מספר לנו ספטון יוסטס, האביר המוטרד ביקר בספט של המצודה האדומה בלילה שבו היה עליו להפליג והתפלל למחילתה של האם ממעל. אך כאיש משמר המלך, הוא נשבע לציית למלך ולמפקדו, ולא הייתה לו ברירה אלא להגיע אל דרגונסטון, לבוש בבגדים מלוכלכים בכתמי מלח של דייג פשוט... סר אַריק הגיע לחוף בלי שום בעיה, לבש את השריון ואת הגלימה הלבנה ונכנס ללא קושי אל הטירה במסווה של אחיו התאום, בדיוק כפי שתכנן קריסטון קול. אבל בליבה של דרגונסטון, בעודו מתקדם אל החדרים המלכותיים, הביאו אותו האלים לפגוש פנים-אל-פנים את סר אֵריק עצמו, שידע מייד מדוע אחיו נמצא כאן. הזמרים אומרים לנו כי סר אֵריק אמר, "אני אוהב אותך, אחי", כאשר שלף את חרבו, ועל כך השיב סר אַריק, "ואני אוהב אותך, אחי", כאשר שלף את חרבו שלו. התאומים נלחמו יותר משעה, אומר המלומד העליון מונקון. נקישות הפלדה העירו כמחצית מחצר המלכות של המלכה, אבל הצופים יכלו רק לעמוד ולהביט מהצד בחוסר אונים, מכיוון שאיש לא ידע מי הוא אַריק ומי הוא אֵריק. בסופו של דבר, סר אֵריק וסר אַריק פצעו זה את זה פצעים מחרידים, ומתו זה בזרועותיו של זה, כשדמעות זולגות מעיניהם."
הקרב בין האחים הוא הקטע קורע הלב של הפרק, הסדרה כמובן לא חוסכת באכזריות הקרב והדרמה, אין דרך באמת לדעת מי מהם הוא מי דיי מהר לתוך הקרב והכל בוצע בצורה אמינה ומותחת. אף על פי שלא רואים את זה ישירות ניתן להסיק שהתולעת הלבנה היא זו שהזהירה את אריק שאאריק מגיע וכך החזירה טובה לרהאינירה שעמדה במילתה ושיחררה אותה. לעיתים יש יתרונות בזה שדאימון הוא מאכזב נשים ידוע וכאן שתיהן התאחדו לאינטרס משותף. לחובבי הטראש זה מה שלפטריון היה לומר על הקרב:
"הסיפור של פטריון קצר יותר, שנון יותר ומלוכלך הרבה יותר. הקרב נמשך רק כמה רגעים, אומר השוטה שלנו. האחים לא הכריזו על אהבתם. כל אחד מהם אמר על האחר כי הוא בוגד. סר אֵריק, שעמד גבוה יותר מתאומו על גרם המדרגות הלולייני, פגע ראשון באחיו כאשר הניף את חרבו וכרת את הזרוע הלוחמת של אחיו בכתף, אבל כאשר סר אֵריק התמוטט הוא אחז בגלימתו הלבנה של קוטלו וקירב אותו מספיק כדי לנעוץ פגיון בבטנו. סר אַריק מת לפני שהשומרים הראשונים הגיעו, אבל סר אֵריק מת מהפצע בבטנו רק כעבור ארבעה ימים, כשהוא צורח בכאב נורא ומקלל את אחיו הבוגד בכל רגע ורגע."
סיכום
נכון לרגע זה הסדרה באמת נאמנה למותג, לפחות בדומה מאוד למה שראינו מעונות 1-5. יש לה ערכי הפקה מהגבוהים ביותר, גם ברמת התלבושות, אפקטים, תפאורות ומה לא. הדיאלוגים איכותיים, ניכר כי המשחק של הדמויות השתפר מהעונה הקודמת והן אמינות יותר, כולל שחקני משנה. הסדרה מותחת ועשויה היטב, גם בתור אחד שמכיר את העלילה פרק אחד קדימה היא עדיין מפתיעה ומחדשת ומצליחה להיות נאמנה לספרים וגם עצמאית. האופן בו ג'ורג' ר.ר. מרטין הציג את הספרים ביחס לסדרה מאפשר לשתיהן להתקיים במקביל ללא סתירות דרמטיות עד כה. היא צריכה להתמודד עם רמת ציפיות בלתי אפשרית כמעט לנוכח סדרת האם אבל אני רק מדמיין לעצמי איזה כיף יכול להיות בעתיד לראות את כל סדרה הפריקוול ואז את הסדרה המקורית ולקבל את העלילה בסדר כרונולוגי. אין ספק שהדור הבא יהנה מזה.
עוד קצת בקטנה:
- אליסנט כמו המרוכזת בעצמה שהיא מאשימה את עצמה בכל מה שקורה, הרי כל חייה הייתה חסודה והנה היא חווה קצת פתיחות מינית והופ כל העולם קורס עליה ועל סביבתה. אוטו עושה בשכל שהוא מעדיף לא לשמוע מה היא עשתה.
- על פי הספרים 'גבינה' מעולם לא נתפס ואכן 'דם' לא יודע את שמו. אם חשבנו שאאיגון יתעלל בו סרסיי סטייל אנחנו מגלים שגם בזה הוא לא משהו ופשוט הורג אותו במכה אחת או שתיים.'גבינה' כן מת לבסוף, פשוט אספו את כל לוכדי החולדות של הטירה והרגו את כולם. מקסים.
- בפרק הראשון ג'האירה (המלכה, אשתו של אאיגון) תופרת בגד בזמן שהיא מדברת על "החולדות שבטירה", את אותו הבגד ילבש הילד ג'האיריז במסע הלוויה. שוב יש לשים לב לסצנות הקצרות איתה כי הן כמעט תמיד בעלות משמעות. כזכור יש לה חזיונות מסוג "חלומות דרקון" עוד מהעונה הראשונה.
- אאימונד ודאימון חוזרים ומדברים על הראנהול, האם יפגשו?
- סוף סוף גילינו לאן אאימונד נעלם כל הזמן - עושה דאימון וחוגג בשוק הפשפשים, דור אחרי דור של בני טארגריין מתוסבכים מוצאים נחמה בבתי הבושת של מעלה המלך.
- קיבלנו הצצה נוספת על ההשפעה של המלחמה המתקרבת על העם הפשוט עם שובו של הנפח קשה היום. הוא בלונדיני אז אולי הוא ממזר טארגריין, ייתכן ונגלה.
הטור השבועי של בית הדרקון מוקדש לזכרה של סלין בן דוד-נגר, לנצח תרקדי איתנו.
תגובות
1
23:11 30.06.2024 |
גל (אורח)
ספויילר -
הקרב בין אריק לאאריק הוא לב ליבו של הפרק.
הסצינה הזאת נכתבה, בויימה וצולמה בצורה מאוד מדוקדקת כדי להעביר מסר חשוב לצופה:
זה משל לפיצול בבית המלוכה ורמז לבאות, שאם הממלכה מתפצלת לשניים ויש קרב בין המשפחות - שני הצדדים ייצאו מופסדים, גם אם צד אחד יכריע את הקרב:
סר אֵריק ניצח את הקרב (את זה אנחנו יודעים רק בסוף הסצינה), אבל הוא בוחר להתאבד בזמן שרהאינירה צופה מהצד ללא יכולת לעשות דבר.
2
| פורסם ע"י