צבעוני, כיפי וזורח מתקווה - "סופרמן" הוא פתיחה אופטימית שמרימה את DC לגבהים חדשים
תודה רבה לטוליפ אנטרטיינמנט על ההזמנה להקרנת הטרום בכורה!
העולם הקולנועי של סופרמן מחכה כבר שנים רבות לסרט חדש. והנה, עם שחרורו של הסרט Superman של ג'יימס גאן (James Gunn), אנחנו מקבלים לא רק ריבוט לסרט סופרמן אלא את יריית הפתיחה של העולם הסינמטי של DC שמשום מה לא הצליח להתרומם עד עכשיו. האם מדובר בהתחלה שכולם קיוו לה? הביקורת נטולת ספוילרים, קראו בחופשיות!
נתיב טיסה חדש לבן האחרון של קריפטון
בסרט הזה אנחנו רואים את ה"חזרה למקורות" מבחינתי. סופרמן חוזר להיות נער הצופים החמוד, ומשיל מעליו את הרצינות התהומית של Man of Steel בכיכוכבו של הנרי קאוויל. הטון האפל של סניידר לטעמי לא התאים לעליצות השובבה של קאל אל, וג'יימס גאן הולך על כיוון אחר לגמרי. הסופרמן החדש שלנו הוא דייויד קורנסווט (David Corenswet) - מלא באופטימיות, חביבות ותקווה לעתיד טוב יותר, וכך גם הסרט נצבע. ובכלל, הסרט שואב הרבה השראה מהקומיקסים של שנות החמישים והשישים שבהם הקומיקסים שפעו בקסמים, טכנולוגיות מוזרות ודמיון פרוע ככל שניתן. עידן הכסף של סופרמן פותח הרבה דלתות לטכנולוגיות קצה, קסמים מעולמות אחרים וטיולים בין גלקטיים שמוסברים בקלות בנפנופי ידיים.
איטרציה זו של סופרמן ממוקמת אסטרטגית כאתחול נקי עבור אולפני DC. גישה זו מנוגדת ישירות לגוונים הכהים והקודרים יותר של עידן סניידר, ומייצגת מאמץ מודע לחזור לסיפורים בהירים ואנושיים. הדגש העקבי על הטון התקווה והאופטימי של הסרט, והמסגור המפורש שלו כאתחול נקי על רקע סרטי DC קודמים כהים יותר, מצביע על החלטה אסטרטגית מכוונת ועתירת סיכונים של אולפני DC. זה נועד להגדיר מחדש את המותג, להתרחק מעייפות גיבורי העל הקודרים הנתפסת ולבסס מחדש דמות יסודית עם זהות מותגית ברורה, חיובית ושואפת. כיול אסטרטגי זה של זהות הליבה של ה-DCU צפוי להשפיע על פרויקטים עתידיים על ידי קביעת תקדים לטון ולמיקוד נושאי, ועשוי למשוך קהל רחב יותר המחפש נרטיבים מרוממים ותחושת פליאה מחודשת בקולנוע גיבורי העל שלהם. מי שמכיר את ג'יימס גאן (שומרי הגלקסיה, הנוקמים, יחידת המתאבדים) יאהב מאוד את הסגנון הזה, ומי שאהב את סמולוויל יאהב גם מאוד את הסרט הזה.
לב הגיבור
לתפקיד הראשי של סופרמן/קלארק קנט נכנס כאמור דייויד קורנסווט. למרות שלא יהיה כנראה מתחרה לכריסטופר ריב, דייויד עושה עבודה מדהימה. אם נהיה כנים, אין באמת התעסקות בקלארק ורוב הסיפור עוסק בסופרמן. סיפור האהבה הוא בין לואיס לסופרמן, ואפילו הקשר של הדיילי פלאנט הוא בעיקר לסופרמן יותר מאשר לקלארק קנט. הסיבה העיקרית שזה נעשה היא כי הסרט הזה מלא בדמויות והוחלט שם למעלה לחסוך עוד דמות אחת.
איטרציה זו מציגה סופרמן בן כ-25, מה שהופך אותו למבוסס יותר מהגרסה שנראתה בסדרת "סמולוויל" אך צעיר יותר באופן ניכר מתיאורו של הנרי קאוויל ב-2013. מיקום גיל זה מאפשר חקירה רעננה ודינמית של מסעו כגיבור וכאדם. הנרטיב המרכזי של הסרט סובב סביב מסעו העמוק של סופרמן "ליישב את מורשתו החייזרית עם משפחתו האנושית המאמצת". זהו קונפליקט פנימי שהופך לאלמנט מרכזי במהלך הסרט עם טוויסט מיוחד ומפתיע שגרם גם לי לעשות "או וואו" ואולי קצת פחות לאהוב את זה. אבל עדיין זה יוצא טייק מאוד חדשני ומרענן על הגיבור והמסע שלו בין חייזר לבין תושב כדור הארץ.
גאן מציג סופרמן אינטימי ופגיע יותר, המתמקד בחייו הפנימיים ובמשבר הזהות שלו. קלארק מצליח בקריירה העיתונאית ובתפקידו כגיבור על, אך אלמנטים חדשים בחייו יוצרים חוסר איזון - האהבה הגדולה שלו ללויס ליין וחברויות עם גיבורי על נאיביים משפיעים על ערכיו ובחירותיו. הסרט מראה כיצד דינמיקות אלה דוחפות אותו למסע אישי עמוק, כשהוא לומד שלמרות כוחו העצום, הוא לא יכול לעשות הכל לבדו ונזקק לקבלה מהעולם. גאן כלל בסרט פרט קומיקס קלאסי שנשכח - השימוש במשקפיים היפנוטיים כדי לעוות בעדינות את מראהו של קלארק ולשמור על זהותו הכפולה. הדגש על פגיעותו של קורנסווט, אנושיותו העמוקה ועל דמותו של קלארק קנט קודם כל מייצג בחירה תמטית מכוונת. גישה זו מנוגדת לפרשנויות קודמות שתיארו את סופרמן כקודר או מלנכולי, ושואפת להפוך אותו למזוהה יותר ולסמל יעיל יותר של תקווה בעולם הנצרך לעיתים קרובות על ידי ציניות. ההומניזציה מחדש של האייקון מבקשת לקרקע את הדמות בחוויות אנושיות אוניברסליות ולאפשר לו להדהד עמוק יותר עם קהלים עכשוויים.
אבל לא רק קורנסווט עושה פה עבודה מדהימה כי גם לואיס ליין שמגולמת על ידי רייצ'ל ברוסנן (Rachel Brosnahan) עושה עבודה נהדרת. היא חזקה אמיצה, אך יודעת להיות רכה וחומלת בו זמנית. הכימיה שלה עם סופרמן יוצאת מהמסך והבחירה הנרטיבית המרכזית שלויס כבר יודעת את זהותו הסודית של קלארק, מאפשרת לסרט לחקור את האינטימיות והעומק של מערכת היחסים שלהם מההתחלה, במקום להתמקד בחשיפה המסורתית.
פרשנותו של ניקולס הולט ללקס לות'ור מציגה אנטגוניסט מורכב המתואר כמרשים אך פתטי, המגלם קנאה חשופה בסופרמן. ביצועיו לוכד את השחצנות, היהירות והתזזיתיות של הדמות המודרנית בקומיקס. המוטיבציה של לות'ור נובעת מאמונתו שקיומו של סופרמן מפחית את האנושות והופך יחידים מבריקים כמוהו לבלתי משמעותיים, מה שמדלק את רצונו האובססיבי להשמיד את איש הפלדה. הנרטיב שלות'ור חוקר את סופרמן במשך שנים ומנצל בקפדנות את חולשותיו. גאן מנצל בכישרון את תזמון הקומי של הולט, במיוחד בסצנות שבהן לקס מדגיש את התקפי הזעם שלו בעקיצות אחרונות קטנוניות, ומוסיף נופך בלתי צפוי ואפלולי-מצחיק לנבל.
הסרט מציג אנסמבל תוסס של מטה-אנושיים המכונים בהומור "חבורת הצדק", הכוללים את מיסטר טריפיק, מטאמורפו, גאי גרדנר והוקגירל. שילוב מיידי זה של גיבורים מבוססים מסמל בחירה אסטרטגית ליצור יקום עשיר וקיים מראש, במקום להסתמך על בניית עולם איטית. על ידי הצגת גיבורים מבוססים עם מורכבותם ומאבקיהם, הסרט מבסס מיד יקום עשיר ובוגר יותר ומטפח השקעה מיידית של הקהל ב-DCU הרחב יותר.
ההכרה של החבורה נעשה בצורה טובה ונוחה ומאפשרת לנו להכיר את הדמויות בלי לשקוע לסיפור הרקע של כל אחד מהם. ולמרות שכל הדמויות מרגישות עמוסות לסרט אחד בהתחלה. גאן מצליח לנווט את הסרט כך שהכל נבנה בצורה נהדרת ביחד.
קריפטו כלב-העל מתגלה כחביב הקהל, גונב סצנות לאורך כל הדרך ומשמש כמקור קבוע של שמחה בתוך הסרט. הכללתו משמשת קיצור דרך חכם לסיפור כדי להפוך את סופרמן ליותר סימפטי ומזוהה, כאשר כוחו הגולמי והלא ממוקד של קריפטו מתחבר ישירות למאבקו של קלארק עצמו עם יכולת ואחריות, ומקרקע עוד יותר את הגיבור במסע התפתחותי מזוהה. ולמרות שקריפטו משמש המון פעמים כאתנחתא קומית הוא הרבה מעבר לזה. לקריפטו יש חלק מהותי בעלילה, הרבה מעבר ללהיות בריף קומי. יחד עם זאת הסרט מרגיש לפעמים עמוס בדמויות וקווי עלילה לא ברורים. גאן עושה עבודה לא רעה לזגזג ביניהם אבל לפעמים הסיפור מרגיש קצת עמוס.
יותר מסתם סיפור גיבורי-על
ג'יימס גאן מקבל החלטה אסטרטגית להתחיל את סופרמן באמצע העניינים, כשלוש שנים לתוך מסעו של הגיבור, תוך דילוג על קטעי סיפור מקור מסורתיים. גישה מרעננת שמניחה היכרות של הקהל עם ההיסטוריה הענפה של הדמות, וחוסכת ממני שוב את הסיפור של סופרמן שהוא אולי המוכר ביותר בעולם הקומיקס. קחו אותי ישר לאקשן! מערכת היחסים של קלארק קנט עם לויס ליין כבר בת כמה חודשים, ולקס לות'ור חוקר את סופרמן במשך שנים, מה שמחזק את גישת היקום החי ונושם הזו. החלטה נכונה ואמיצה מאוד שזורקת אותנו אל תוך העולם של DC. הסרט ממש מתחיל כשסופרמן מקבל את החבטות הראשונות שלו כגיבור על ובעצם מפסיד בקרב הראשון. הפתיחה הזו כאמור משחררת אותנו מהאקספוזיציה וזורקת אותנו לעלילה של סופרמן וחבריו.
הסרט עוקב אחר מסעו של סופרמן ליישב את מורשתו החייזרית עם חינוכו האנושי. את חייו החדשים עם המורשת עתיקת היומין שממנה הוא מגיע. מאבקו העמוק של סופרמן לאזן את מקורותיו הקריפטונים עם חינוכו האנושי, והמאבק הפנימי שלו עם זהותו העצמית בעולם שבו התפיסה מוכתבת לעיתים קרובות על ידי כוחות חיצוניים. סיפורה של לואיס ליין והדיילי פלאנט והעיתונאים המסורים שלו, מרכזיים בנרטיב, ומדגישים את חשיבות האמת וכוחה של העיתונות להילחם נגד אי-צדק. הנושא הזה עולה במקביל עם עלייתן של הרשתות החברתיות והביקורת ברשת על סופרמן. סופרמן נאבק עם דילמות שהן לא ישרות ונוגעות באפור, הוא מתקשה להתמודד איתן לפעמים ואנחנו זוכרים שבסוף מדובר בנער בן 25, גאון ככל שיהיה. הוא כועס, הוא מתעצבן, הוא נופל וקם ולומד על עצמו לא פחות מאשר על העולם סביבו.
על ידי מסגור מאבקו של סופרמן לא רק כקרב פיזי אלא כמאבק נגד ציניות ואמת מניפולטיבית, גאן מעלה את הסרט לפרשנות חברתית משמעותית. הסרט אינו רק אסקפיזם אלא ניסיון מכוון להתמודד ולהציע פרספקטיבה אופטימית על אתגרים חברתיים עכשוויים, מה שהופך את מסרו לרלוונטי במיוחד לקהלים של ימינו. יחד עם זאת גאן מתקשה להציג רגעים דרמטיים, סוחטי רגש ורגשניים. נראה שכל פעם שמגיע קטע כזה הוא חייב לרוץ ולשבור אותו עם אתנחתא קומית וזה קצת מוריד את עצמת האירוע. מישהו צריך להגיד לגאן שזה בסדר להזיל דמעה בקולנוע ולא צריך לפחד לעשות את זה עם בדיחה כלשהי, למרות שהוא כבר אמור לדעת את זה אם מסתכלים על "שומרי הגלקסיה 3".
השורה התחתונה
"סופרמן" של ג'יימס גאן ניצב כהצלחה בולטת – סרט שמחייה את הדמות האיקונית של איש הפלדה עם שילוב מרענן של אופטימיות, לב ואנרגיית קומיקס תוססת. הוא מקיים את הבטחתו להיות מגדלור של תקווה בעידן ציני, ומשרטט חזון ברור ומשכנע ליקום החדש של DC. הלב של הסרט הוא הדמות של קאל אל, בגילומו הרגיש והאנושי של דייוויד קורנסווט, יחד עם לויס ליין של רייצ'ל ברוסנהאן, שמביאה חום, שנינות ונחישות. הכימיה בין השניים מהווה עוגן רגשי עוצמתי, והופכת את הסיפור לאישי ומעורר הזדהות.
ג'יימס גאן מצליח לשלב הומור, אקשן אפי וסיפור מלא רגש בתוך מסגרת ויזואלית ססגונית, צבעונית ומדויקת לרוח הקומיקס. צוות השחקנים המשלים והאנסמבל הרחב מרחיבים את העולם באופן שמרגיש חי ונושם כבר מהסצנות הראשונות, ויוצרים תחושת עומק ועושר שמרמזים על עתיד מקושר ומלא פוטנציאל. עם זאת, לא הכול מושלם – בעיות קלות בקצב הסרט ובמעברים הטונליים, כמו גם עומס מידע מסוים שיכול לבלבל צופים חדשים.
למרות הפגמים הקטנים, הסרט מצליח למצב את עצמו כהצעה הקולנועית המרשימה ביותר של DC בעשור האחרון. הסרט אינו רק מחווה למורשתו של סופרמן אלא גם הצגה מחודשת, עדכנית ומלאת תקווה של הדמות לדור חדש של צופים. הוא מדגיש ערכים כמו חמלה, פגיעות, פעולה קולקטיבית ותפקידה המרכזי של עיתונות חופשית – אלמנטים שמזכירים מדוע סופרמן הפך לסמל אוניברסלי.
מעבר להצלחתו כסרט עצמאי, "סופרמן" מתפקד גם כקרש קפיצה אסטרטגי ראשון ליקום הקולנועי החדש של DC. הוא מסמן התחלה שמבוססת על טון בהיר, סיפור מגובש ודמויות עם עומק ואנושיות. הביקורות החיוביות והתגובות החמות מהקהל משקפות לא רק סרט טוב, אלא גם אישור לדרך החדשה של DC. זוהי פתיחה אופטימית שמרימה את המותג לגובה חדש – עם מבט קדימה לעתיד מלא תקווה, אנרגיה וגיבורים שראויים לאמונה מחודשת.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י