תחבולות, נבואות, תככים וקרב איתנים פגשו אותנו בפרק 4. האם אפשר להכריז על מוביל בקרב על הכס? כל זאת ועוד בסיכום הבא שלנו לבית הדרקון
"בית הדרקון" שבה אלינו עם עם ההתנגשות הבלתי נמנעת בין הצדדים ושם הפרק מהווה מטאפורה לסכסוך בין הזהובים הלוא הם הצד של אאיימון והאדומים מהצד של רהאינירה, כך גם צבעם של הדרקונים שנפלו בקרב על מנוחת העורב וכך גם הצבעים של הלוגו של טארגאריין שנמצא על דגליהם ועל ציוד הלחימה של שני הצדדים. בואו נתחיל.
אאימונד וסר קול רוקמים מזימות
"בעזרת מאה אבירים וחמש מאות לוחמים מהארמון המלכותי, ופי שלושה שכירי חרב מיומנים, צעד סר קריסטון קול לעבר רוזבי וסטוקוורת', שהלורדים שלהן חזרו בהם מתמיכתם במלכה, והורה להם להוכיח את נאמנותם בכך שיוסיפו את כוחותיהם לשלו. הצבא הזה התקדם לעבר עיר הנמל המבוצרת דאסקנדייל ותקף אותה בהפתעה. העיר נבזזה, הספינות בנמל הוצתו וראשו של לורד דארקלין נערף. לאבירי ביתו ולחיל המשמר שלו ניתנה אפשרות להישבע אמונים ולהניף את חרבותיהם למען המלך אאיגון או לחלוק את גורלו של אדונם. רובם בחרו באפשרות הראשונה."
אם בפרק בשבוע שעבר הפורום המוביל של הזהובים ממעלה המלך הוצג כאימפולסיבי ושש אל הקרב, בפרק הזה סר קול ואאימונד מתגלים כתחבולנים טקטיים ברמה גבוהה בעוד אאיגון ממשיך להחזיק במורשתו ככסיל. את הקרב על דאסקנדייל אנו לא רואים בדומה לקרב על 'טחנת הקמח הבוערת' אך אנו כן צופים בהשלכותיו ואת מנת האמת שמוטחת בסר קול ע"י לורד דאסקנדייל רגע לפני שראשו נערף, האם הלורד צדק בחיזוי לגבי סופו של קול? ימים יגידו. בינתיים סר קול מתנהל כמצביא מחונן ובשיתוף עם אאימונד מקבל החלטה טקטית מבריקה ופונה עם צבאו המתגבש והמתעצם לכיוון לא צפוי.
"מנוחת עורב המזרע הייתה היעד הבא של סר קריסטון. היות שלורד סטאונטון הוזהר מראש, הוא סגר את שעריו והתבצר בפני התוקפים. מאחורי חומותיו, כל מה שהלורד היה יכול לעשות זה להביט בשדותיו וביערותיו ובכפריו נשרפים, בכבשיו ובמקנהו ובאנשיו נטבחים. כאשר האספקה בתוך הטירה התחילה לאזול, הוא שלח עורב אל דרגונסטון והתחנן לעזרה. העורב הגיע כאשר ראינירה והשחורים שלה התאבלו על מותו של סר אֵריק ודנו בתגובה הנאותה למתקפתו האחרונה של "אאיגון החומס". אף שהזדעזעה מהניסיון להרוג אותה (או את בניה), המלכה עדיין לא רצתה לתקוף את מעלה המלך. מונקון (אשר, יש לזכור, כתב את זיכרונותיו שנים רבות לאחר מכן) אומר כי הדבר נבע מחששה להיות קוטלת שארים. מאיגור האכזר הרג את אחיינו אאיגון, ֲֲֲֲֲֲֲֲֲ וקולל לאחר מכן עד שמת על הכס שגזל. ספטון יוסטס טוען כי לראינירה היה "לב אם" ולכן חששה לחיי בניה הנותרים. אבל רק פטריון לבדו היה נוכח בישיבות המועצה הללו והשוטה מתעקש שראינירה עדיין התאבלה על מותו של בנה לוקריס, ולכן לא השתתפה בישיבת המלחמה והעבירה את הפיקוד לנחש הים ולאשתו, הנסיכה ראיניז. דווקא כאן נראה כי גרסתו של פטריון היא הנכונה, כיוון שאנו יודעים שתשעה ימים לאחר שלורד סטאונטון שלח את תחינתו לעזרה נשמע משק כנפי עור מעל הים"
דווקא כאן נראה כי המלומדים כתבו קשקוש מקושקש. כאמור הדמות של פטריון (לצערנו הרב!) לא נכנסה לסדרה וגירסת המלומדים היא סילוף קשה של האמת. רהאינירה עשתה את הצעד המנהיגותי המתבקש ובסוד מוחלט ועשתה פעמייה אל מעלה המלך בניסיון אחרון למנוע מלחמה והסתכנה באופן שנתפש כרשלני (ובצדק) אך היא הייתה חייבת למצות את האפשרות למנוע מלחמת אחים וכך נוצר מצב בו בעוד צוות דרגונסטון חותר לשלום, צוות מעלה המלך עושה מלחמה ותופס את השחורים/אדומים עם המכנסיים למטה. בתמונה הבאה מצורפת מפה, שימו לב למיקום של מנוחת העורב בסמוך לדרגונסטון, כמו כן, סר קול כבש גם את דאסקנדייל שעל קו החוף וגם היא מופיעה במפה.
מה שהצמד אאימונד את קול עושים הוא לנתק את רהאינירה מן היבשה ועל הדרך גם כובשים מוצב של חבר מועצה כדי להגביר את הלחץ הפנימי בטים רהאינירה. מהלך מפתיע שגם חברי המועצה של אאיגון לא צופים ומתכננים. אאימונד מקבל תענוג נוסף ומוציא את אאיגון החומס כלוזר שהוא מול המועצה הירוקה/זהובה, מתנשא עליו באנגלית וואלריאנית בו-זמנית וסוגר חשבון לאחר ההשפלה שחווה בפרק הקודם כשאאיגון הסתלבט עליו בבית הבושת. אכן פרק מצויין בשביל אאימונד. לאחר התלבטות קצרה רהאינירה מחליטה לשלוח את ראיניז המלכה שלא הייתה להילחם בסר קול ובונה על עליונות אווירית. נעשה רגע סדר ביחסי הכוחות של הדרקונים: הצד של רהאינירה עד פרק זה החזיק ב-10 דרקונים (אראקס צלל למותו יחד עם לוק בסוף העונה הקודמת) בעוד הצד של אאיגון החומס ב-3 כשהיליינה לא באמת רוכבת על דרקון, בפן המספרי יחסי הכוחות ברורים אך עם זאת אאימונד רוכב על וייגהאר הלוא הוא הדרקון הגדול ביותר שחי והשני בגודלו בפן ההיסטורי בווסטרוז אחרי באלריון האיום כך שצריך כמות רבה של דרקונים בכדי להכריע אותו ומרבית הדרקונים בצד של רהאינירה קטנים שלא נאמר גורים, עם זאת הרוכבים בצד של רהאינירה בעלי ניסיון קרבי גבוה יותר משמעותית, מה שנקרא מאזן אימה בריא. מצורף מרשם:
ראיניז - המלכה שלא הייתה
"הדרקונית מליס הופיעה מעל מנוחת עורב המזרע. המלכה האדומה, זה היה כינויה של הדרקונית, על שם הקשקשים האדומים שכיסו אותה. הממברנות של כנפיה היו ורודות, ציציתה, קרניה וציפורניה בגון נחושתי בוהק. ועל גבה, בשריון נחושת ופלדה שזהר בשמש, רכבה ראיניז טארגאריין, המלכה שמעולם לא הייתה."
ראיניז תמיד הייתה אמיצה עם עמוד שדרה איתן בצדקת דרכה ומגיעה למנוחת העורב ומתחילה להדוף את כוחותיו של סר קול שנשאר קר רוח ומנהל את הקרב ואת התחבולה באופן מושלם, לא נלחץ מן האש ומן ההערות של גוון הייטאוואר ומתנהג כמפקד קרבי מעולה, כשמגיע מגיע.
"סר קריסטון לא פחד. ימין המלך ציפה לכך וקיווה שכך יהיה. תופים הלמו בפקודתו, וקשתים מיהרו לפנים, המושכים בקשת והיורים ברובי הקשת גם יחד מילאו את האוויר בחיצים וקליעים. בליסטראות קודמו לפנים ושחררו קליעי ברזל מהסוג שהרג בעבר את מראקסס בדורן. מליס ספגה עשרות פגיעות, אבל החיצים רק הכעיסו אותה עוד יותר. היא צנחה מטה כשהיא יורקת אש לימינה ולשמאלה. ֲֲֲֲֲֲֲֲֲ אבירים בערו באוכפיהם כאשר שיער ועור ורתמות סוסים עלו בלהבות. לוחמים שמטו את חניתותיהם ונפוצו לכל עבר. כמה מהם ניסו להסתתר מאחורי מגיניהם, אבל עץ אלון וברזל מחושל לא יועילו בפני נשיפת הדרקון. סר קריסטון ישב על סוסו הלבן וצעק, "כוונו אל הרוכבת", מבעד לעשן וללהבות. מליס שאגה, עשן התערבל מנחיריה וסוס פרפר בין מלתעותיה כאשר לשונות הלהבה אפפו אותו."
בשלב הזה התפאורה הייתה מוכנה למנה העיקרית הלוא היא המארב של אאיימונד ווייגהאר אך אבוי, אאיגון החומס והלא חכם במיוחד החליט להצטרף לקרב בלי לדעת שאאיימונד כבר הקדים אותו. אאיימונד נתן מבט של מה חטאתי בעולם שקיבלתי אח כל כך טיפש ועשה את ההחלטה הראשונה מתוך רצף של החלטות שנועדו בין אם במתכוון ובין אם לא להוביל לפגיעה ואף למותו של אאייגון.
"אז נשמעה שאגה נוספת. שתי דמויות מכונפות הופיעו: המלך, רכוב על אש-חמה הזהוב, ואחיו אאימונד על גבי ואגהאר. קריסטון קול פתח את המלכודת וראיניז בלעה את הפיתיון ונכנסה לתוכה. ועכשיו המלתעות נסגרו עליה. הנסיכה ראיניז לא ניסתה להימלט. בזעקת שמחה והצלפת שוט, היא הפנתה את מליס לעבר אויביה. נגד ואגהאר אולי היה לה סיכוי, אבל נגד ואגהאר ואש-חמה גם יחד, התבוסה הייתה מובטחת. הדרקונים נפגשו בפרץ של אלימות מאות מטרים מעל לשדה הקרב, וכדורי אש התפוצצו סביב. מלתעות הארגמן של מליס ננעצו לרגע בצווארו של אש-חמה, עד אשר ואגהאר צללה אליהם ממעל. כל שלוש החיות הסתחררו מטה אל הקרקע. הן פגעו בקרקע בעוצמה כה רבה עד שאבנים נפלו מהביצורים של מנוחת עורב המזרע במרחק כמחצית הליגה משם."
ראיניז שכבר הייתה בדרכה חזרה לדרגונסטון אחרי שהפילה את אש-חמה ואאייגון החומס החליטה לחזור לסיבוב נוסף. בין אם כדי לסיים את המלחמה באותו היום ע"י הרג המלך ואחיו ובעצם לתקן את ההחלטה שלה שלא לשרוף את המלך בטקס ההכתרה שלו בעונה הקודמת ובין אם כדי לנצח את הקרב על קן העורב. לפני שני פרקים דאיימון גם הציע לה לבוא איתו למעלה המלך ולחסל את וייגהאר ואאיימונד וגם אז היא סירבה במחשבה שאולי ניתן למנוע מלחמה. האשליות שלה התנפצו וכך היא מצאה את עצמה נלחמת בשני דרקונים בוז זמנית וזכתה להצלחה חלקית. ולמות מות גיבורים.
האנשים שהיו קרובים לדרקונים לא נותרו בחיים כדי לספר על המעשה. אלה שהיו רחוקים יותר לא יכלו לראות את המתרחש בשל האש והעשן. עברו שעות עד שהאש כבתה. אבל מהאפר הזה, רק ואגהאר יצאה ללא פגע. מליס מתה, הנפילה שברה את גופה והיא נקרעה לגזרים על הקרקע. ואש-חמה, אותה חיה נפלאה וזהובה, ֲֲֲֲֲֲֲֲֲ סבלה מכנף שנקרעה ואילו הרוכב המלכותי שלה סבל מצלעות שבורות, אגן שבור וכוויות שכיסו חלק גדול מגופו. מצבה של זרועו השמאלית היה הגרוע מכול. להבות הדרקונית היו כה לוהטות עד ששריון המלך הותך לתוך הבשר עצמו.
אאיימונד שבמהלך הקרב פוקד דראקאריס לוייגהאר בידיעה שהוא גם שורף את אאיגון על הדרך מגיע לאתר ההתרסקות ומשתעשע ברעיון לסיים את העבודה ולסיים את שרשרת ההחלטות שבה הוא נהפך ליורש העצר על חשבון אחיו הפחות מוצלח, אלמלא קריסטון קול שמגיע אחרי שצפה בזוועות המלחמה שנגד דרקונים כנראה שזה מה שהיה עושה. גם סר קול לא מחזיק מאאייגון אבל הוא המגן שלו וכן אוהב את אימו אליסנט ויודע שהיא לעולם לא תקבל אותו חזרה בידיעה שהוא נכשל בהגנה עליו.
דאיימון ממשיך לחלום
בין אם זה משיקוי שאליס ריברס רוקחת ומחדירה לו או אם אלו הקללות שרודפות את הארנהול, דאיימון ממשיך לחוות בלבול והתת מודע שלו הופך למודע וחולם/חוזה בדברים משונים. בקטע בו הוא רואה את הכס ועליו רהאינירה הצעירה שימו לב שהיא לובשת את בגדיה של רהאינירה הבוגרת והיא מטיחה בו שהוא יצר אותה ועכשיו הוא מתכנן להרוס אותה וזה בעצם המצפון שלו שרודף אותו. רגשות האשם שלו, המרמור והקנאה על הירושה שהיא קיבלה והוא לא והשנים בהן עיצב אותה עד שלבסוף נישא לה, הכל מציף אותו בתוך האפלה של הארנהול עד שמספיק לו והוא עורף את ראשה עם חרבו 'האחות האפלה'. בהמשך כשהוא פוגש באליס ריברס הוא כבר מבולבל האם הוא בחלום או לא, בעוד רהאינירה הצעירה מבהירה כי הוא בחלום במפגש עם אליס אין מה שישבור את האשליה.
רגע של היסטוריה - הארנהול מקוללת ממספר סיבות אך הראשונה בהן היא שהטירה נבנתה על יער שלם של Weirwood (עצי סכר בתרגום חופשי) וקבריהם וגופותיהם של ילדי היער נמצאים גם כן תחתיה, המלט ששומש כדי לחבר את אבני הטירה עורבב בדם העבדים שמתו במשך 40 שנות הקמתה ככה שהלכה למעשה יש דם בקירות הטירה. עצי הלב שנמצאים בטירה בעצם משרישים שורשים אל האדמה אל היער שהושמד, בנוסף דאיימון ישן על מיטה העשויה מ-Weirwood כך שמשלבים הכל יחד ומתקבלים החזיונות וההזיות אותן דאיימון חווה. מבחינה גיאוגרפית הטירה נבנתה בסמוך ל'עין האלים' (גם מופיע במפה מתחת לחץ שמראה את מיקום דאיימון) וזה אחד המקומות הקסומים בווסטרוז וחלק מרכזי במלחמה בין ילדי היער לראשוניי האדם. דאיימון לוגם מהמשקה וניכר שההכרה חוזרת אליו רגע לפני המפגש עם אוסקר טאלי, כאילו יום שלם נמחק מזיכרונו וגם לנו אין גישה אליו. אף על פי שדאיימון יודע להיות מאוד משכנע אוסקר טאלי מצליח לסרב ולהצהיר שביתו יתחייב לרהאינירה מה שמונע מדאיימון לגייס צבא בפרק זמן קצר ומפנה אותו אל משפחת בלאקווד הזכורה לשחיטה מהפרק הקודם. החלום הבא שלו על אאימונד-דאיימון שתום העין בעצם חוזה את ההתנגשות הבלתי נמנעת בין השניים והוא רואה באאימונד בבואה של עצמו. אאימונד מנגד גדל כמעריץ של דאיימון כלוחם הגדול בממלכה ובטח במשפחה ולשניים יש מערכת יחסים מבוססת אהבה-שנאה.
הנבואה
מהרגע שהבינה שהמלחמה בלתי נמנעת רהאינירה מבינה שחייה בסכנה בכל רגע נתון והנבואה חייבת להיאמר ליורש העצר שלה, הלוא הוא ג'ייס. היא מספרת לו על המהלכים הלבנים, הלילה הארוך, מלך הלילה ושבכל רגע נתון צבא המתים עלול לרדת דרומה ולכבוש את ווסטרוז ולכן הייעוד של המלך ממשפחת טארגריין הוא לשמור את 7 הממלכות מאוחדות כדי להתמודד עם האויב המשותף. ברקע לשיחתם נמצאת הגולגולת של מראקסס שעליה רכבה אחת מנשותיו של אאיגון הכובש ומתה במהלך כיבוש הממלכה וזה בעצם נועד לחזות את מותה של מייליס והרוכבת שלה ראיניז. ואיך אפשר שלא לומר ששמה של הנבואה הוא - שיר של אש וקרח. ברוך הבא ג'ייס, הצטרפת לחוג מצומצם מאוד של יודעי דבר הנושאים באחריות.
לסיכום
לראשונה קיבלנו קרב דרקונים אמיתי בעולם של משחקי הכס והוא עמד בכל הציפיות. חזינו בהשפעות הדרקונים על שדה הקרב, בזוועות שהם מייצרים לאדם אך גם בעוצמה ובאכזריות שלהם אחד כלפי השני. השוטים של החיילים למטה צופים בהשתאות בקרב האוויר הוא גם מה שחוו הצופים בבית בניסיון להבין כיצד דברים יתפתחו. ה-CGI היה מעולה ומהאש ועד לנעיצת הציפורניים של הדרקונים הכל נעשה בירידה לפרטי פרטים כדי להמחיש ולייצר את הקרב הכי מציאותי שאפשר, כמו גם את תחושות הרוכבים תוך כדי הקרב והקשר בין הדרקון לרוכב שלו, במיוחד ברגע בו ראיניז מקבלת את העובדה שמליס לא תשרוד וגורלה נחרט יחד עימה. יש כמות פרטים אדירה בכל סצנה וסצנה בסדרה, דבר שלעיתים עלול להיות טרחני אבל גם מראה את העומק של העולם של שיר של אש וקרח, אין הרבה סיפורים שמגיעים לעומק כזה ונשארים קוהרנטיים ברובם המוחלט במקביל. פרק 4 הוא אחד מהפרקים שהמעריצים חיכו לו המון זמן. כן ירבו.
הפינה שבקטנה
- אליסנט משתעשעת עם דגם דרקון שוייסריז העניק לה כשהייתה צעירה אך שהמלומד נכנס עם שיקוי הוא נופל ונשבר לה ובעצם חוזה את שני הדרקונים שנופלים מהשמיים.
- עוד קצת אליסנט, המשקה שהיא מקבלת נקרא 'תה ירח' ומיועד למנוע ממנה להיכנס להיריון, החשש הגדול שלה הוא שאכן זה קרה והרומן שהיא קיימה יתגלה. במקביל המפגש עם רהאינירה מוביל אותה להתעניין בהיסטוריה המשפחתית כדי לנסות ולהבין על מה וייסריז דיבר.
- פרט מעניין - במפגש בין דאימון לאליס ריברס ישנם קולות צפרדע ברקע. בעונה הראשונה של משחקי הכס 'מגי הצפרדע' מספרת לסרסיי כיצד היא תמות וכאמור אליס סיפרה לדאיימון היכן ימות. כמות הפרטים הקטנים והרפרנסים בכל סצנה היא מטורפת.
- ויליאם בלאקווד שנפגש עם דאיימון הוא הילד שהוזכר כאן בכתבה על הפרק הקודם כזה שהרג את את הבחור למשפחת בראקן כשניגשו את רהאינירה בעונה הראשונה.
- כשהילאינה אומרת לאליסנט אימה שהיא סולחת לה בפרק הקודם היא לאו דווקא מתכוונת לרומן עם קריסטון קול אלא לכך שהיא חזתה שהיא תרדה באאייגון בעלה ואבי ילדיה ותגרום לו לצאת לקרב ולהיפגע בסופו של דבר.
- בפרק 6 של עונה 1 הילאינה ממלמלת לעצמה ש'לטבעת האחרונה אין רגליים' וזה החיזיון שלה על גורלו של אאייגון שככל הנראה לא יוכל ללכת שוב.
- אאייגון יצא לקרב לבוש בשיריון של אאיגון הכובש בשילוב עם כתר הקרב שלו, חתיכת שיריון להיכנס אליו.
- בהנחה שאאייגון ישרוד את פצעיו, האם הוא ישאר על הכס או שהירושה תעבור לבא בתור? כל זאת ועוד בפרק של הבא של בית הדרקון.
הטור השבועי של בית הדרקון מוקדש לזכרה של סלין בן דוד-נגר, לנצח תרקדי איתנו.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
00:08 12.07.2024 |
ללל (אורח)
וואו איזה ניתוח מעניין. קראתי בשקיקה. תודה רבה
2
| פורסם ע"י