המשחק נע בין גבהים מאוד גבוהים לנקודות נמוכות יותר, מה ששם אותו במקום טוב באמצע. מה שכן אפשר לומר בוודאות הוא שזהו משחק ששחקני סוניק ותיקים מאוד ייהנו ממנו
עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד, תודה רבה!
אני פתאום מבין שזאת הולכת להיות הביקורת החמישית שלי למשחק סוניק ב-7 שנים שאני כותב כאן באתר (כן כן, אנחנו ב-7 כבר. יום השנה שלי היה ב-16 באוקטובר, ברור לכולנו למה לא יכלתי לחגוג אותו כמו שהייתי רוצה). זה דיי מכובד בהתחשב בעובדה שמדובר באחת מסדרות המשחקים הכי קרובות ללבי. מצד שני, זה גם יכול להסביר למה אני כל-כך ביקורתי כלפיה: בעוד ש-Sonic Mania היה ועודנו אחד ממשחקי הפלטפורמה הכי טובים ששיחקתי בחיי, שאר המשחקים קיבלו ציונים וביקורות דיי פושרות ממני. עכשיו Sonic Superstars מגיע אלינו (אחרי ש-Sonic Origins Plus קצת החזיר לי את האמונה במותג), עם התקווה להחזיר את המותג למסלולו. האם הוא מצליח? סוג של - בואו לקרוא מה הוא עושה יותר טוב ואיפה הוא היה צריך להשתפר.
דע מאין באת - אבל לא לאן אתה הולך
אנחנו עומדים לדבר על הסיפור של משחק סוניק, או שאפשר לעבור על החלק הזה מהר ולהתקדם הלאה? דר. אגמן המרושע מגיע ל-Northstar Islands במטרה להשלים את תוכנית העל שלו להשתלט על העולם או משהו כזה. יחד איתו עובד יצור מסתורי שנראה כמו רובוט ולא אחר מאשר פאנג הצייד, שהופיע לראשונה במשחקי ה-Game Gear של הסדרה. הסיפור של המשחק מתנהל באזור חדש, אז כדאי שתשבו ילדים וילדות: מדובר במשחק עם שלבים ואזורים חדשים לחלוטין! מי היה מאמין שיגיע משחק שלא ייתן לנו עוד גרסה של Chemical Plant, Green Hill Zone ו-Flying Battery! העיצוב הגרפי של האזורים, כמו של המשחק עצמו כפי שתראו, הוא מאוד "Hit of Miss": חלק מהאזורים נראים ממש יפה, בעוד שחלקם בוחרים ללכת על פורמט כמעט ארכאי ומיושן עם צבעים אפורים ודהויים. למרות ההערה הזאת, חשוב לציין כי כל 11 האזורים החדשים במשחק חדשים לגמרי וקיימים אפילו שלבים מיוחדים לדמויות השונות במשחק כמו איימי וסוניק. זה היה ממש משב רוח מרענן במיוחד - למרות שהשלבים עדיין מתנהגים בצורה דומה למשחקי סוניק אחרים בסדרה.
באופן כללי, משחקי סוניק דו-ממדיים תמיד שמו דגש על מהירות מאוד גבוהה, ופחות על דיוק ברמת הפלטפורמינג ועבודה מתודית של השחקן כמו במתחרה הגדולה של סגה מאותו הזמן: נינטנדו ומשחקי מריו שלה. אפשר לראות את הגישה הזאת כמעט בכל המשחקים שלה: Sonic 2, Sonic Mania, Sonic 3 ועוד. הגישה הזאת גורסת לרוב שהשחקן יצטרך ללמוד את השלבים ולשחק אותם שוב ושוב כדי שהוא יוכל ליהנות מהם כמו שצריך. אם להיות כן, זאת מכניקה מאוד שנויה במחלוקת כיום. אני אדבר יותר מאוחר בביקורת על משחקים שדווקא כן הצליחו לשלב בין השניים, אבל כבר במשחק עצמו, אפשר לראות שלפעמים Sonic Superstars נלחם בינו לבין עצמו במקרים רבים. המשחק יותר מדי פעמים הולך לכיוון של "Auto pilot", ולוקח את השליטה מהשחקן לשניות ארוכות. המטרה של זה היא, לטעמי, לתת לשחקן זמן לעכל את מה שהוא רואה על המסך - אבל לא היה עדיף אם היו שלבים שהיו מצליחים לנצל את המהירות כדי לתת אתגרי פלטפורמינג טובים יותר?
בכלל, המשחק ממש אוהב להציג לנו כל מיני רגעים יותר קלים ורגועים בשלבי הבונוס שלו, כשבעוד שבשלב הסוג-של-פינבול הוא חמוד יחסית, אלו דווקא שלבי הבונוס בו אתם משיגים את יהלומי הכאוס (יהלומים? זה לא ברקת בתכל'ס? אני אקרא לזה Chaos Emeralds פשוט), שמציגים איך משחקי סוניק יכולים להיות: משחקי מבוססי זריזות ומומנטום שמתגמלים שחקנים על מהירות תגובה ומהירות חשיבה גבוהות. מצד שני, אפשר למצוא את זה גם בשלבים מסוימים: Speed Jungle הוא בעיניי שלב סבבה לגמרי, כנ"ל גם Sky Temple, אבל יש יותר מדי שלבים שיכולים להרגיש כאילו המשחק מנסה להילחם נגד הכיוון הכללי שהוא הרגיש חייב ללכת איתו. מכל אלו, דווקא אלו שלבי הבוסים שהכי נהניתי לשחק. כבר הרבה זמן לא היו לנו בוסים כאלה יצירתיים במשחק בסדרת סוניק לפי דעתי.
אפילו המכניקה החדשה והנוצצת של המשחק הולכת נגד הכיוון הכללי של המשחק ולא איתו: מכניקת ה-Emerald Powers נותנת לשחקן כוח חדש בכל פעם שהוא אוסף Chaos Emerald חדש. המכניקות האלה נעות ממכניקות התקפיות כמו היכולת ליצור כפילים שיתקפו את כל מה שעל המסך ולהפוך את סוניק לכדור אש שניתן לשגר בכל כיוון, למכניקות הגנתיות/תנועתיות יותר כמו יצירה של צמחים מטפסים שיעזרו לכם להתחמק מאויבים ולהגיע לפלטפורמות אחרות על המסך. אלו מכניקות נהדרות (וכאלו שבטוח קיבלו השראה מ-Sonic Colors), אך המכניקות האלה עומדות בניגוד גמור לעיצוב השלבים שממש רוצה שהשחקן ירוץ עליהם במהירות גדולה ופשוט ילמד את השלבים. זה קצת מזכיר לי את Super Castlevania IV ל-SNES בדרך הפוכה: עיצוב השלבים דיי רוצה שהשחקן ישתמש באביזרים שהוא נותן לך, אבל אין צורך אמיתי בהם כי השוט עושה את כל העבודה בצורה מעולה גם ככה.
אני חושב שזה זמן טוב לשים סוג של גילוי נאות: אני דווקא אוהב משחקים מהסגנון הזה. לא סתם ציינתי שאני חובב גדול של משחקי סוניק דו-ממדיים: ללמוד שלבים שוב ושוב כדי לדעת למקסם את יכולת התזוזה שלך, להגיב בשבריר של שנייה לאויב או לפלטפורמה עולה - הדברים האלה עושים לי חם בלב. מצד שני, אני באמת לא יכול להתעלם מהעניין המאוד פשוט והמאוד ברור שזהו לא עיצוב שלבים טוב במיוחד. אני עוד פעם אקח את Sonic Mania כדוגמא: במשחק הנהדר הזה מ-2017 יש כאמור את אותו דגש מאוד חזק על מומנטום והמשכיות, אבל הוא תמיד נשאר בידיים של השחקן. מעטות הפעמים ב-Mania בהן המשחק לקח ממני את השליטה לגמרי ליותר משנייה או שתיים, כשלרוב הייתי צריך להיות עם "הידיים על ההגה" ולנווט את סוניק בדיוק כפי שאני רוצה. המשחק תיגמל אותי על משחקיות יעילה וזריזה, אבל גם בחר לא להעניש שחקנים שמעדיפים צורת עבודה מתודית ואיטית יותר. Sonic Superstars לא מתנהג בצורה דומה, לצערי.
סיפור של שתי רצועות
טוב, זאת לא יכולה להיות ביקורת על משחק Sonic בלי לדבר בצורה נרחבת וממוקדת על הפסקול שלו. המלחין הראשי של הפסקול הוא ג'ון סנואה (Jun Senoue), אחד המלחינים האייקוניים של סדרת המשחקים הזאת. הוא עבד על משחקים כמו Sonic Adventure, Sonic 3 ועוד המון משחקים אחרים בסדרה. אתם אולי יכולים בטעות לחשוב שהעובדה שסנואה עובד על הפסקול הוא עניין חיובי, אבל מעריצי סוניק אמיתיים יודעים שהוא גם אחראי לכמה מהפסקולים היותר גרועים בסדרה בשנים האחרונות (קרי Sonic 4). לצערי, החששות שלי התממשו: הפסקול של Sonic Superstars מתקשה להתרומם ולספק לנו רצועות אייקוניות כמו שמשחקים אחרים בסדרה שיצאו בשנים האחרונות נתנו לנו. אבל לשמחתי המאוד רבה, כנראה שמישהו (אולי אפילו ג'ון עצמו) הקשיב לפסקול לפני ההשקה והחליט לעשות מעשה.
את הפסקול של Sonic Mania כולם זוכרים? אני מקווה שכן, בכל זאת - מקום שני ברשימת פסקולי השנה הראשונה שאי פעם עשיתי כאן באתר זה הרבה יותר ממכובד (אם לא הפסקול של NieR Automata הוא היה גם מגיע למקום הראשון). מי שעבד על הפסקול הזה היה המלחין Tee Lopes שכבר נמצא בדרך הבטוחה להיות אגדה בעולם מוזיקת הגיימינג. אתם לא תתפלאו לשמוע ש-Tee Lopes עבד על כמה רצועות בעצמו ואפילו עזר למקסס חלק מהדברים שג'ון עצמו הלחין כמו המוזיקה של השלב הראשון במשחק (כאן למעלה). יחד עם טי הצטרפו עוד כמה מלחינים ומלחינות נהדרים והתוצאה הסופית היא מעורבת: מצד אחד יש לנו כמה רצועות רעות כמו Press Factory ומצד שני יש לנו הבלחות של גאונות אמיתית עם Speed Jungle Act 1 ו-Lagoon City Act 1 ההיסטריים. כפי שאתם יכולים לראות: חוסר האיזון במשחקיות והגרפיקה לא פסח גם על הפסקול.
Sonic Battle
טוב את הביקורת נסיים עם החידוש הנוסף של המשחק: Battle Mode. בעיקרון זהו פשוט מוד של מיני משחקים שתוכלו לשחק לבד מול המחשב או עם חברים (באינטרנט ובבית שלכם). יצא לי לעשות כמה משחקים כאלה והם היו מאוד חמודים. רובם מתנהלים כמו שילוב בין Grand Prix במריו קארט לבין מיני משחקים ממריו פארטי, בהם השחקנים יצטרכו להתחרות בינם לבין עצמם, כשלאחר שלושה מיני-משחקים שכאלה (כשלרוב האחרון יהיה סוג של מרוץ), מי שהשיג את הציון הגבוה ביותר הוא המנצח. הרעיון חמוד. הביצוע? גם חמוד - אבל לא יותר מזה. אין מספיק גיוון במיני משחקים השונים ובעוד שהמשחק מאפשר לכם לאסוף מדליות שיעזרו לכם לפתוח עוד תלבושות, הן נפתחות מאוד לאט ובכך גם קצת גודעות את הגיוון בקאסטומיזציה של הדמויות השונות שאפשר לשחק איתן.
גם עם המוד הנוסף הזה, מדובר במשחק מאוד קצר, אבל גם אחד שמרגיש קצר (בעיקר יחסית לתג המחיר שלו). אין לי בעיה עם משחקים לינאריים וקצרים עם משחקיות מהודקת, אבל לא באמת רציתי לשחק שוב ב-Sonic Superstars אחרי שסיימתי איתו (חוץ מבשלבים מסוימים ב-Time Attack, אבל גם זה היה מאוד מוגבל). אם כך, זה לא שמדובר פה במשחק קצר אבל עם רצון עז לסיים אותו שוב ושוב כמו Sonic Mania או Sonic 3 לדוגמא (את הראשון סיימתי כבר 6 או 7 פעמים כבר), אלא על משחק קצר וחמוד - לא יותר ולא פחות. אלמנט המולטיפלייר שלו מנסה להציל חלק מהריפליאביליות שלו, אבל גם כאן אני חושב שהמשחק לא נותן סיבה טובה מאוד לשחק במולטיפלייר. דווקא גישה של משחק אחר שיצא באותו השבוע לאונליין שכזה הייתה מסייעת מאוד למשחק כמו Sonic Superstars... אבל זה דיון לביקורת אחרת.
השורה התחתונה
גם כאן, כמו עם ביקורת קודמת שלי, יש קצת דיסוננס בין הציון הסופי לבין כמות ההנאה שלי מהמשחק. אני אוהד גדול של משחקי סוניק דו-ממדיים ו-Sonic Superstars ממש לא שונה במובן הזה ממשחקים אחרים ששיחקתי. אני אישית נהניתי מעיצוב השלבים, נהניתי מהאתגרים השונים והתוספת של כוחות ה-Emerald מעניקה דרכים יצירתיות לשחק במשחק. מצד שני, המבקר שבי חייב להצביע על כל הבעיות שמושכות אותו למטה: עיצוב השלבים אולי יקסום לשחקני Sonic ותיקים, אבל יעצבן שחקנים שלא ירצו לשבת וללמוד כל שלב על בוריו, המוזיקה נעה מנהדרת לפשוט נוראית והגרפיקה היא מאוד Hit or Miss בין השלבים השונים. זה לא משחק רע - Sonic Superstars פשוט נע בין גבהים מאוד גבוהים לנקודות נמוכות יותר, מה ששם אותו במקום טוב באמצע. שחקני סוניק ותיקים מאוד ייהנו ממנו, שחקני פלטפורמרים באופן כללי... חכו לביקורת הבאה שלי.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י