אדגר רייט התבגר, האם אנחנו איתו?
תודה רבה לטוליפ אנטרטיינמנט על ההזמנה להקרנת הטרום בכורה!
אדגר רייט (Edgar Wright) הוא אחד הבמאים המוצלחים ביותר שעובדים כיום, ואפשר כבר להגדיר את זה כעובדה. הניצנים שהוא שתל ב"מת על המתים" לאיך לשלב בין מוזיקה לסצנות אקשן גדלו וכעת נמצאים כמעט בכל סרט שתראו, וסרטים כמו "בייבי דרייבר" ו"סקוט פילגרים" נמצאים בראש רשימת הסרטים הטובים והמשפיעים ביותר של דורות שלמים של חובבי קולנוע. ההומור הבריטי החד והשנון של רייט והבימוי המיוחד שלו של אקשן ופעולות מהירות המשיכו ללוות אותו לכל מקום שהוא הלך לקריירה, כמו ההתעקשות שלו על ההעקרונות האלה מול מארוול בזמן שנתנו לו לפתח את Ant-Man הראשון (פרויקט שנפל על חילוקי דעות יצירתיים בין האולפן המאוד חד גוני אל מול רייט) וגם כאשר החליט ללכת הצידה ולעשות סרט אימה על "אתמול בלילה בסוהו" הנהדר.
חשוב לספר את זה ולהדגיש את העבר המפואר של רייט כדי לספר לכם שסרטו החדש - "הנרדף", לא דומה לאף אחד ממה שהוא עשה בעבר, ובכנות מוחלטת לא הייתי מזהה שזה סרט של רייט אם השם שלו לא היה מופיע מראש. זה מאכזב, במיוחד בתור אחד שמכור לסטייל הזה, אבל דווקא מהאכזבה בתחום הזה ספציפית אני יכול להגיד חד וחלק - מדובר בסרט מעולה, כיפי, שתופס אתכם חזק מההתחלה ועד הסוף, גם אם הוא לא מתפוצץ.
ריצ'ארדס נגד העולם (של הריאליטי)
אני לא חושב שאני אפתיע מישהו אם אגיד שחומר המקור של הסרט, שמבוסס כמעט 1 ל-1 למעט כמה רגעים והסוף על ספר עם אותו השם של סטיבן קינג, הוא חומר מקור מצוין. רייט כבר עיבד באופן מושלם את סקוט פילגרים (עם שחזור מדויק של פאנלים מהמנגה) ככה שמבחינת העלילה אין פה שום תלונה - היא מצוינת. בן ריצ'רדס הוא אבא בעתיד דיסטופי בו תאגידי ענק שולטים בעולם ומעלים את המחירים כדי לשמור על הבדלי מעמדות קשים וברורים. ריצ'רדס פוטר מעבודתו לאחר שניסה להציל את חברי הצוות שלו, וכעת מתמודד עם בעיות בריאותיות של ביתו הקטנה שמאלצות את אישתו לעבוד כחשפנית שעות נוספות. כדי להשיג את הכסף הנדרש ריצ'רדס מחליט להבחן לאחת מתוכניות הריאלטי של "הרשת" - תאגיד השידור ששולט בעולם התקשורת, ומגיע לתוכנית המסוכנת והנצפית מכולן - The Running Man בה ריצ'ארדס צריך לשרוד חודש בארצות הברית תוך כדי שצבא שלם בהובלת חמישה ציידים מיומנים מנסים לחסל אותו בכל דרך שתביא עוד רייטינג לתוכנית.
הסרט לא מפחד לספר המון על מאחורי הקלעים של עולם הריאלטי ואיך בונים דמות מבן אדם אמיתי על ידי שינוי של דברים שעשה ואמר. זה יוצר גיבור כמעט אולטימטיבי לשנה הנוכחית, ואני חייב להודות שגם אם ברגע הראשון לא התחברתי לריצ'רדס, מהר מאוד הייתי על קוצים לוודה שהוא ישרוד. סימן ההיכר היחיד של רייט שמופיע פה, ומופיע פה בענק, הוא קצב התפתחות העלילה שכמו תמיד לא עוצר לרגע מההתחלה...
רצים לוהטים
הבעיה שלו - שהוא רץ רץ רץ ואף פעם לא מגיע לאיזה רגע שיא משוגע. זה לא שאין רגעים בולטים בעלילה, כי למשל, דמות המשנה של אמיליה ג'ונס (Emilia Jones) שולחת אותנו לסאגה של עשרים דקות מעולות, אבל אף פעם לא הרגשתי שיש לסרט איזה רגע שיא בסגנון המרדף של בייבי דרייבר לדוגמא. הסרט כל כך מרוכז במסע עצמו, שעשוי בצורה מעולה, ושוכח להגזים ברגעי השיא כדי שהם ירגישו, ובכן, רגעי שיא. בשורה מאחורי מישהו אמר שזה סרט שאפשר גם לראות בטלוויזיה ולא יהיה הבדל, ולמרות שאני חושב שתוכן טוב יעבוד ברוב המסכים אני לגמרי מבין למה הוא התכוון. החוסר ברגעי שיא או בסצנות אקשן משוגעות לא רק מאכזב כי זה לא מתאים לרייט, הוא גם מאכזב כי זה לא מתאים לשאר הסרט האפי שבנו כאן. כל הקאסט בה ונתן את הנשמה כדי להביא לנו סצנות דיאלוגים מעולות, רק כדי שבאקשן ירגיש שלא הלכו עד הסוף. חשוב לציין שזאת הפעם הראשונה שרייט עובד עם אולפני פארמאונט, שאולי קשורים איכשהו לטון השונה של הסרט.
השורה התחתונה
אדגר רייט מתנתק לצערי מכל סימני ההכר שלו, אבל עדיין נותן לנו את אחד הסרטים הכיפים ביותר של השנה. מי שציפה לקבל את הדברים הרגילים שמקבלים מסרטים של רייט לא ימצא כאן - אבל ימצא סרט בקצב מצוין עם עלילה אדירה שלא מפסיקה להגביר מההתחלה ועד הסיום - גם אם היא לא מגיע אף פעם לרגעי שיא מפוצצים.
וריצ'ארד:
- חי!
תגובות
1
| פורסם ע"י