מקרבות אפיים ועד בניית בית - האם החופש המוחלט מצדיק את ההייפ?
עותק סיקור סופק לנו ע"י NetEase Games, תודה רבה!
בעולם הגיימינג, מדי פעם צץ משחק שמבטיח לא רק לבדר, אלא להעביר אותנו לעולם אחר, לתרבות אחרת, ולעשות משהו שאף משחק לא עשה לפניו. כל כמה שנים מגיע משחק שלא רק מייצר פנטזיה אלא מעלה את התעשייה שלב אחד למעלה. כזה היה Morrowind ב-2002 שהציע עולם פתוח כמו שלא הכרנו בעבר. כזה היה Dark Souls שבנה מכניקות קרב מתודיות וחוויית ריבוי משתתפים שתפורה במיוחד למשחק לשחקן יחיד. וכמובן The Witcher 3 עם רובד המשימות העמוק שכלל משימות צד מעניינות שהשפיעו על העולם ועלינו אישית. לנעליים האלה נכנס Where Winds Meet, ואחרי למעלה משבוע שאני משחק בו אני יכול לומר שמדובר בלא פחות מיצירת פאר שאפתנית שלוקחת את משחקי התפקידים לרמה הבאה, וכל זאת בלי להתבייש בעובדה שהמשחק הוא סיני עם כל המשתמע מכך. לחשוב שמשחק שמתרחש בעולם פנטזיה סיני יצליח במערב זה רעיון שהיה רדיקלי מאוד עד לא מזמן אבל הנה הזמנים השתנו.
סיפור עממי
משחקי Wuxia (מבוטא: Wusha) הם משחקי פנטזיה של המיתולוגיה הסינית. זהו ז'אנר ספרותי וקולנועי סיני פופולרי, המתמקד בהרפתקאותיהם של אמני לחימה נודדים בסין העתיקה. גיבורי ה-Wuxia אינם חיילים רגילים; הם בעלי יכולות לחימה על-אנושיות כמעט, הנרכשות באמצעות אימונים מפרכים ושליטה באנרגיית הצ'י. הם פועלים לפי קוד אבירות נוקשה, נלחמים למען הצדק, מגנים על החלשים ומאתגרים את השלטון המושחת. משחקים אלה נתקלו בקשיים במערב בשל פערים תרבותיים, סיפור מורכב ובעיות תרגום שהקשו על השחקנים המערביים להתחבר אליהם. בנוסף, ההעדפות השונות של שוק המשחקים והמודלים העסקיים הפכו אותם לפחות פופולריים במערב. עם זאת, Black Myth: Wukong שינה את המגמה בכך ששילב אלמנטים של Wuxia עם עיצוב מודרני, גרפיקה מרשימה ומשחקיות נגישה יותר, שהצליחה לקרב את קהל המערב לעלילה ולסגנון הייחודי של הז'אנר, תוך שמירה על עומק תרבותי ואמנותי.
Where Winds Meet (שמעכשיו נקרא לו בקיצור WWM) מנסה להביא את ה-Wuxia למערב אבל הוא מנסה להיות הרבה מעבר לזה. WWM מנסה להעלות את ז'אנר משחקי התפקידים לעומק שעוד לא עשו לפניו. אזהרת ספוילר, הוא מצליח ובענק. החזון של WWM נולד מתוך תשוקה עמוקה לתרבות הסינית ומתוך רצון עז להחיות את עולם ה-Wuxia באופן שלא נראה כמותו. המשחק הוא פרי יצירתו של Everstone Studio, סטודיו פיתוח שהוקם תחת המטריה של ענקית הגיימינג הסינית NetEase. הצוות ב-Everstone, המורכב ממפתחים שהם גם גיימרים נלהבים וגם חובבי סיפורי אמנויות לחימה, שם לו למטרה ליצור לא סתם משחק, אלא "עולם וושיה חי ונושם" שבו כל שחקן יוכל לחיות את הפנטזיה שלו. החזון היה ברור: לתת לשחקנים חופש מוחלט לעצב את דרכם בעולם כאוטי ועשיר היסטורית.
הרעיון נולד מתוך זיהוי של פער בשוק. בעוד שתרבות ה-Wuxia שגשגה בספרות ובקולנוע, היא לא זכתה לייצוג הולם בעולם הגיימינג המערבי בקנה מידה גדול. המפתחים רצו ליצור חוויה שתהיה נגישה ומרתקת גם לקהל בינלאומי, תוך שמירה על אותנטיות תרבותית עמוקה. לשם כך, הם בחרו בתקופה היסטורית סוערת במיוחד - "תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות" במאה העשירית, עידן של התפוררות שלטונית ומלחמות בלתי פוסקות, שהיווה כר פורה לסיפורי גבורה, בגידה וצדק אישי. התחייבותם לריאליזם היסטורי הובילה אותם למחקר מעמיק, שכלל ביקורים במוזיאונים ובאתרים היסטוריים כמו העיר קאיפנג, כדי להבטיח שהארכיטקטורה, הנופים והאווירה הכללית ישקפו את התקופה בצורה נאמנה. החזון הזה הוביל לשילוב של מערכות משחק מורכבות, המאפשרות לשחקן לא רק להילחם, אלא גם לעסוק ברפואה, באדריכלות ואפילו בדיפלומטיה. בתמיכתה של NetEase, שהכריזה על המשחק לראשונה ב- Gamescom 2022, החלום הזה החל לקרום עור וגידים, והבטיח להביא לעולם הרפתקה שתגדיר מחדש את ז'אנר משחקי העולם הפתוח.
רוח החרב וקריאת הג'יאנגהו
ראשית אני מבקש סליחה אם התרגום שלי רוצח מילים סיניות. העלילה הראשית של המשחק שמה את השחקן בנעליו של אמן לחימה צעיר ומוכשר, שיוצא למסע מסוכן כדי לחשוף את המסתורין סביב זהותו ולידתו. הסיפור, שלפי המפתחים יכול להגיע ליותר מ-150 שעות משחק, שזור בתככים פוליטיים, מאבקי כוח וקרבות אפיים שמעצבים את מהלך ההיסטוריה. סיפורו של Where Winds Meet מתחיל בצניעות, בכפר השליו צ'ינגהה (Qinghe), שם הגיבור, אמן לחימה צעיר, גדל תחת השגחתם של דודתו ודודו. החיים השלווים הללו, המעצבים את חלומו של הגיבור להיות לוחם נודד, נקטעים בפתאומיות במהלך חגיגה מקומית. דמות מסתורית גונבת תליון ירקן שהגיבור עונד מאז ילדותו, חפץ בעל חשיבות לא ידועה. גניבה זו היא הניצוץ שמצית שרשרת אירועים, ומושך את הגיבור למסע חיפוש אחר זהותו האמיתית והאמת הנסתרת על עברו. המסע מוביל אותו לחשוף קנוניה רחבה יותר, ששורשיה נטועים במרפאת "אוורקר" המסתורית, ומשם מתפתלת אל תוך התככים הפוליטיים של הבירה הקיסרית, קאיפנג.
ככל שהגיבור מעמיק במסעו, הוא נשאב אל לב המאבקים הפוליטיים והצבאיים של "תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות", עידן של כאוס ותהפוכות, והופך לשחקן מפתח בסכסוך היסטורי רחב היקף. במהלך הרפתקאותיו, הגיבור פוגש דמויות מפתח, כמו האסטרטג הצללים נאן ג'ו, שמציב בפניו אתגרים חדשים. מסעו אינו רק מסע פיזי ברחבי עולם המשחק העצום, אלא גם מסע פנימי לגילוי עצמי, בו הוא חייב לבחור את דרכו: האם יהיה גיבור אציל, מתנקש חסר רחמים, או אולי מלומד המחפש ידע. כל בחירה והחלטה מעצבות את המוניטין שלו, את יחסיו עם הדמויות השונות ואת גורל הממלכה כולה.
עולם המשחק, המכונה "ג'יאנגהו" (Jianghu), הוא מעין תת-תרבות מקבילה לאימפריה, עולם של שכירי חרב, קבצנים, שודדים וכתות לחימה מסתוריות. העולם של Where Winds Meet בנוי על היסודות הללו. הוא מחולק ליותר מ-20 אזורים שונים, החל מערים שוקקות חיים ועד למקדשים נסתרים ביערות עבותים. המשימה הראשית מצליחה לעניין אפילו אחד כמוני שאוהב לדלג על סיפורים אבל משימות הצד כל כך עשירות ומעניינות שמזכירות של את The Witcher 3 ו-Cyberpunk 2077 עם שעות של משחק על משימת צד שנכנסתי אליה בטעות כי רציתי לראות מה יש במפה הזו. אני אפילו זוכר במיוחד את המשימה של הנזיר שהייתה עוצמתית ונחרטה לי עמוק בזכרון. אין שם ולו קרב אחד, אבל המפתחים השתמשו במכניקה כל כך טוב שפעולות רגילות כמו ללכת קדימה הצליחו לגרום לי להחסיר פעימה.
עולם שצויר במכחול ופועם בקוד
אין לי מספיק מילים לתאר כמה העולם הזה יפה בתור התחלה. אם הייתי יכול לעשות סרטון של חצי שעה של סיורים בעולם הזה הייתי מחליף את כל הטקסט הזה בוידאו עוצר נשימה. בתור מי שמבקר שנים את Unreal 5 שיוצר נופים גנריים ומשעממים, אני חייב להוריד את הכובע בפני Everstone על הבניה הייחודית והנושמת של WWM. בכל מקום תמצאו בעלי חיים, אנשים וסימונים של אטרקציות. אין רגע דל, ואין משימה אחת שהצלחתי לסיים בלי משימה אחרת שתקפוץ לי ותסיח את דעתי. ולמי שרוצה את חווית Elden Ring? פשוט שנו את ההגדרות ל "אל תגלה לי כלום" ונסו להסתדר בעצמכם. תשומת הלב לפרטים ניכרת בכל פינה, מהארכיטקטורה המורכבת של הערים ועד לתנועת עלי השלכת ברוח. המפתחים השתמשו ב Bio-domes מגוונוים כדי ליצור אזורים בעלי אקלים וצמחייה ייחודיים.
יש במשחק סוסים, ריצה בסגנון אסייתי עם קפיצה על המים, ואפשר גם לעוף בשמיים כשמגיעים לרמה מסויימת בכל מפה. הכל נעשה בצורה חלקה ומהירה ורואים שהאופטימיזציה פה היא לא מהעולם הזה. הקרבות הם כוריאוגרפיה משוגעת של נשקים ואומנויות לחימה והמפתחים העידו שישבו עם אמני נשק כדי לבנות את הסגנון הזורם. האנימציות בקרב פשוט מושלמות וגורמות להכל להיראות כמו ריקוד קרב סינמטי ולא כמו מזיע שמשתוללל על המקשים כדי לנסות להרוג את הבוסית.
אחד החידושים המעניינים ביותר הוא האינטראקציה עם דמויות שאינן שחקנים (NPCs). בעוד שבמשחקים רבים דמויות ה-NPC הן סטטיות, כאן המפתחים שילבו מערכת בינה מלאכותית מתקדמת המאפשרת לחלק מהדמויות לנהל שיחות דינמיות עם השחקן. ניתן ממש "לשוחח" עם דמויות מסוימות באמצעות צ'אט פתוח, והתשובות שלהן משפיעות על מערכת היחסים. מערכת יצירת הדמות היא גם כן אחת המפורטות שנראו בז'אנר. היא מציעה אינספור אפשרויות התאמה אישית, ממבנה הפנים ועד לפרטי האיפור. פיצ'ר שאפתני שהוצג הוא היכולת להעלות תמונה אישית וליצור דמות הדומה לה. לצערי, בגישה המוקדמת שקיבלתי המערכת הזו לא עבדה בכלל ולא הצלחתי לייצר לי דמות מתמונה אבל אני יודע שזה עובד בשרתים הסיניים.
כמי שמכיר משחקים אסייתיים, יש המון המון מכניקות בתוך המשחק שמצריכות הרבה תפריטים והתעסקות בשדרוגים של הדברים הנישתיים ביותר. למזלנו WWM מכיל חוויה מאוד אינטרקטיבית של התפריטים ומאפשר להגיע לאן שצריך כמעט מכל מקום. נכון, עדיין מדובר בהרבה תפריטים אבל הם הרבה יותר נגישים מכל משחק אסייתי אחר ששיחקתי והם גם יותר דינמיים. כל התראה מאפשרת לשחקן לגשת למקור ההתראה ולסגור אותו משם. כל הפסד קרב מנתח למה נכשלת ומציע לך מה לשפר בדמות כדי לנצח את הקרב הבא. והכל מחובר למערכת חיפוש פנימית שיודעת למצוא את מה שצריך באמצעות חיפוש קונטקסטואלי.
ל-WWM יש מעין שלוש מצבי משחק. מצב ראשון של Solo Mode שמאפשר לחוות את הסיפור כמשחק משחקן ראשון עם גישה מוגבלת לריבוי משתתפים כמו ה-Signposts המפורסמים של אלדן רינג וגם אפשרות לקרוא לחברים להילחם בבוסים שהם חלק מהעלילה או סתם בוסים שמסתובבבים בעולם. אם אין לכם חברים אין מה לדאוג, יש אפשרות לקרוא ל-NPC שיעזור לך להילחם. מצב co-op המאפשר לשחקנים להירשם ל-Raids או קרבות בוס והוא פשוט מעביר אותך ברגע שהלובי מלא. בינתיים אפשר להמשיך לשחק איפה שרוצים. מצב ה-co-op דומה להרבה משחקים אחרים שבו כולם ביחד מנסים לפשוט על מוצב או להילחם בבוס גדול במיוחד.
מצב ה-Multiplayer הוא מצב נפרד שעוברים אליו בתפריט הראשי. העולם שם הינו סטטי ולא משתנה לפי העלילה שלנו אלא לפי השרתים החיצוניים ושם גם אי אפשר לשחק את העלילה הראשית או עלילות המשנה. ניתן לעסוק שם רק במשימות של שחקנים מרובים או לחיות בעולם מבוסס רולפליי. ניתן גם לערוך אינטרקציות עם שחקנים וגם NPC ולעשות משימות קואופ ו-PvP היכן שאפשר ומיועד לכך. שחקנים יכולים לעבור חיים שלמים בלי לראות את ה-Multiplayer ועדיין לא להרגיש שהפסיגו משהו. מצד שני, זהו ה-MMO שמנסה להיות WoW, FF14 ו-GTA ביחד. עם קריירות, גילדות ופעילות משותפת יחד עם קרבות פשיטות ואפילו מערכת ענישה שמאפשרת לך להרוג שחקנים עבריינים תמורת כופר. מי שמשחק רופא יכול למצוא את עצמו מרפא שחקנים אחרים, ציידי גולגלות יכולים לצוד מבוקשים וכל זה בנוסף לחווית ה-co-op. למעשה, WWM מצליח למזג את כל הז'אנרים האלה בצורה אפויה במיוחד.
לחיות לפי החרב
מערכת הקרב היא לב ליבו של המשחק, והיא שואבת השראה רבה ממשחקי "סולסלייק". הקרבות מהירים, זורמים ודורשים תזמון מדויק של התחמקויות, הדיפות והתקפות. המשחק מציע מגוון רחב של כלי נשק מסורתיים, כמו חרבות, חניתות ומניפות, כל אחד עם סגנון לחימה, מהלכים ועצי יכולות ייחודיים לו. הגיוון בבניית הדמות הוא עצום. מעבר לבחירת כלי הנשק, השחקן יכול ללמוד ולהתמחות במגוון רחב של סגנונות אומנויות לחימה וטכניקות מיסטיות. הדבר מאפשר לכל שחקן ליצור סגנון משחק שמתאים לו.
כמו כל משחק סיני מדובר פה בגריינד מטורף וזה משהו שמי שלא אוהב שייקח בחשבון. יש עליית דרגות לדמות, לנשק, לציוד, לסקילים, לסקילים הפאסיביים, לסלוטים של הציוד, ועוד ועוד. לכל אחד מהם יש רמות (Tier) שונות שצריך לשבור אותן. למשל בדרגות דמות צריך לעבור מבחן כל 10 דרגות ואחרי זה עולים לרמה של ה-10 דרגות הבאות. כל פעם שעולים רמה כזאת המפלצות נהיות חזקות יותר ומאתגרות יותר אבל כך גם הציוד שמגיע מהמשחק. כיום יש במשחק שמונה נשקים ולכל נשק סגנון שונה שגם אותו צריך ללמוד בנפרד. לכל נשק יש התקפות רגילות והתקפות מיוחדות וגם אותן צריך להעלות רמות. כל הדברים האלה הם פונקציה של משימות, משימות יומייות ושבועיות יחד עם חקר העולם. אין דרך קצרה למעלה, גם לא עם כסף. מי שאוהב את הגריינד הזה יהנה כאן מאוד. מי שמחפש להגיע ל-Endgame ייאלץ לחפש משחק אחר.
גדולתו האמיתית של Where Winds Meet אינה נמדדת רק בלהט הקרבות, אלא דווקא ברגעי השקט שביניהם. העולם אינו רק זירת לחימה, אלא שטיח עשיר של פעילויות ומיני-משחקים המאפשרים לשחקן פשוט לחיות. בין משימה למשימה, תוכלו להתיישב על גדת נהר ולפרוט על מיתריו של גוּצִ'ין עתיק, כשהצלילים שאתם מפיקים משפיעים על הסביבה; תוכלו לאתגר מלומד מקומי לקרב מוחות מתוחכם על לוח המשחק "גו" בבית תה אפוף קיטור; או להפגין את כישורי הקליגרפיה שלכם וליצור יצירות אמנות. הפעילויות הללו הן לא רק הסחות דעת קטנות, רבות מהן הן מערכות משחק שלמות בפני עצמן. תוכלו לבחור בקריירה של אדריכל ולאסוף חומרים כדי לתכנן ולבנות את בית חלומותיכם, פיסה אחר פיסה, או להתמסר לרזי הרפואה, לאסוף צמחי מרפא נדירים, לאבחן מחלות מורכבות בקרב דמויות ה-NPC ולהציל את חייהן. העושר הזה הופך את העולם למקום שאפשר לשקוע בו, מקום שהוא בית. הוא מעניק משמעות לכל רגע, והופך את מסע הגיבור שלכם לא רק לרצף של קרבות, אלא לפסיפס חי ונושם של חוויות המרכיבות אגדה אישית וייחודית.
כמובן שכל זה מתגמל בצורה בלתי נתפסת והיכולת לקבל את הזכות לעוף (קצת כמו ב WoW) נותן תחושת סיפוק שאין כמותה. אין סגנון טוב יותר, ומכיוון שמדובר בשחקן יחיד כל אחד יכול למצוא את מה שכיף לו לשחק, ומקסימום להחליף בהתאם לרצון או החשק. מעבר ללחימה, המשחק מציע "קריירות" חברתיות רבות. אם נמאס לכם מהחרב, תוכלו לבחור להתמחות במקצועות אחרים כמו רופא, אדריכל, סוחר או אפילו שומר ראש. יש מכניקת בישולים ובנייה של בתים ענקיים וקראפטינג ושיקויים ומה לא. המפתחים פשוט שמו כל מכניקה אפשרית לתוך המשחק ושילבו את הכל בצורה שמאפשרת לשחקן לבחור במה הוא רוצה להתעסק. זה החופש המושלם, לא רק בחופש הבחירה אלא בחופש המכניקה וסגנון המשחק כמו שאף משחק לא עשה מעולם.
השורה התחתונה
Where Winds Meet הוא פרויקט שאפתני ומרשים. עם עולם מרהיב, מערכת קרב עמוקה, אפשרויות התאמה אישית כמעט אינסופיות, וחידושים מרעננים בתחום האינטראקציה עם דמויות, יש לו את כל הפוטנציאל להיות אחד המשחקים הבולטים של השנים הקרובות. הוא דורש השקעה וסבלנות, אך הגמול הוא חוויה ייחודית, סיפור סוחף, והזדמנות נדירה ללכת בדרכם של גיבורי החרב האגדיים של סין העתיקה. אני יודע שהמשחק הזה הולך לקחת ימים רבים מהזמן הפנוי שלי ואני מתרגש לגלות את העולם האינסופי הזה בערך כמו כשנכנסתי ל-The Witcher 3 לראשונה. בעולם של משחקי RPG מלטפים ומשעממים שמנסים לרצות את כולם, הסינים שוב באים להראות לנו שמשחק תפקידים מתחיל ונגמר בחופש שלך לעצב את העולם שלך כמו שאתה רוצה. MMO זה פיצ'ר, לא ז'אנר.
תגובות
1
18:56 12.11.2025 |
מנחם (אורח)
ביקורת עשירה ומפורטת
אבל הדבר הכי חשוב לא ציינת - שהוא לא עולה כסף (משחק חינמי)
תודה על הביקורת
2
| פורסם ע"י