מראה מראה שעל הקיר, האם זו סדרת Disney+ הכי טובה בעיר?
מון נייט (Moon Knight), סדרת הדגל החדשה של +Disney נכנסה בסוף חודש מרץ לחיינו והסתיימה השבוע. אתחיל ואומר שהיא לטעמי סדרת הדיסני+ הטובה ביותר עד כה, ואני חושבת שהתכנים הבאים יצטרכו להתאמץ מאוד בשביל לעקוף אותה בדירוג שלי. אולי הסיבה המרכזית (מלבד אוסקר אייזק) שהופכת אותה לכזאת בעיניי היא הבחירה לעצור את מכונת הכבשן של ה-MCU ולהעניק לנו סיפור מקור עגול ועמוק בצורה שלא קרתה מאז איירון מן הראשון.הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות!
מי אתה, סטיבן גראנט?
העלילה עוקבת אחרי סטיבן גרנט (Steven Grant), מוכר בחנות מתנות שליו ותמים שסובל מבעיות שינה, המוצא את עצמו במרכזו של מאבק חובק עולם מול ראש כת מסתורית ואלים מצריים. בדיוק כמו גברת פריזל, העלילה תמיד מתחילה רגוע עד שהיא מתחילה להשתולל. מהר מאוד סטיבן מגלה על עצמו דברים חדשים, וביחד עם הצופים אנחנו נכנסים למסע חיפוש עצמי. תתכוננו להתאהב בסטיבן עם V, ולא פחות בליילה אל פאולי (Layla El-Faouly).
הסדרה בחרה לסטות מהקומיקס בסיפור המקור שלה, ולשם שינוי ההימור הגדול בעיניי השתלם. אנחנו חווים את הסיפור מנקודת מבט של מספר לא אמין, ולכן על הצופה לשאול את עצמו בכל רגע נתון האם מדובר באמת או בבדיה פרי דמיונו של סטיבן. בשונה מסדרות מארבל קודמות שהתעסקו בעיקר באקשן ובפיתוח העתיד של ה-MCU, מון נייט זוכה להיות חופשייה משלשלאות התלות ביקום הענק ומאפשרת לעצמה להתרכז בסיפור על חייו של אדם שמשתנים מקצה לקצה, ומאפשרת לנו לחוות רגעי הומור, אימה ובכי ביחד עם סטיבן. מון נייט לוקחת אותנו למסע, וחושפת אותנו בצורה הדרגתית לתוך העולם העל טבעי מהקומיקסים. היא גם בפועל חושפת אותנו לקומיקסים עצמם, כאשר בפרקים מתחבאים קודי QR שמובילים אותנו לגליונות קומיקס חינמיים של מון נייט.
שמישהו כבר יתן לאוסקר את האוסקר
לפני שאני אשבח את קאסט השחקנים המוצלח אני רוצה להוריד את הכובע בפני האנשים מאחורי המצלמה: הבמאי מוחמד דיאב (Mohamed Diab), הצלם גרגורי מידלטון (Gregory Middleton) והמלחין חסאם נאזי (Hesaham Nazih) שהפכו את החוויה שהיא מון נייט למה שהיא. דיאב, מצרי במקור, הראה לצופה המערבי הטיפוסי את קהיר מבלי ליפול לקלישאות ולפילטרים צהובים של "מזרח תיכון" כמו בסרטי אקשן גנרים. הוא הראה לנו עיר שוקקת חיים, של מפגש בין תרבויות מערביות ומזרחיות, עתיק וחדש, ובהחלט נתן אוטנטיות ללור המצרי. רק חבל שדווקא הרשויות במצרים סירבו לתת להפקה לצלם במדינה וההפקה "הסתפקה" בירדן.
בחירות הצילום, ההתעמקות בפרטים והמוזיקה שואבים אותנו לתוך מסע מטלטל בו בדיוק כמו סטיבן, גם אנחנו לא יודעים מהי המציאת. השימוש במראות ומשטחים רפלקטיביים פחות קונבנציונליים מאפשרים לסדרה להראות רבדים מרובים שמצריכים הסתכלות שנייה או שלישית. כמו גם הבחירות המוזיקליות שהתחילו כבר בטריילר הראשון עם Day 'n Nite של קיד קאדי והמשיכו בטראפים ערביים ועד לבלדות ספרדיות שהרגישו כאילו הם נכתבו במיוחד לצורך הסדרה.
הכריזמה של הקאסט והתשוקה שלהם לפרויקט נראית בכל פריים במסך. כל סצנה וכל דיאלוג עובדו בצורה קדחנית בשיתוף עם הקאססט עצמו. אית'ן הוק (Ethan Hawke), שהוא אגדת סרטי אינדי בפני עצמו מצליח להפוך את ארתור הארו (Arthur Harrow) לאחד הנבלים המעניינים שנראו ב-MCU. הוא כריזמטי, חכם ומצליח לעיתים לתעתע בצופים ולגרום להם לשאול האם הוא באמת הבחור הרע? מיי קלמוואי (May Calamawy) יצקה לתוך דמותה של ליילה (שבוססה על מרלן מהקומיקס) דמות נשית חכמה, חזקה ולא מתנצלת. ראוי לציין שהיא גם הדמות הערבייה הראשונה ב-MCU והשינוי מביא איתו אותנטיות ושיפור מהמקור הפחות מוצלח לטעמי.
ועתה אוסקר אייזק (Oscar Issac). הרבה שנים ניסיתי לשכנע את חברים שלי שאוסקר אייזק הוא בין השחקנים הטובים על כל מסך. מון נייט עשתה בשבילי בפרק אחד מה ששבע שנות שכנוע לא עשו. היכולת הפנומנלית שלו לגלם מספר דמויות מבלי שינויים חיצוניים מובהקים והמעברים החדים אך חלקים ביניהם ראויים ללא פחות משתי מועמדויות נפרדות על גילום הדמויות סטיבן גרנט ומארק ספקטור. בתור מעריצה מושבעת הרמתי גבה אחרי שאייזק חזר לתפקיד בפרנצ'ייז ענק אחרי חוויות לא מוצלחות בסרטי סטאר וורז האחרונים ובאקס מן: אפוקליפסה. אבל כמו שאומרים, או שאתה מת כנבל מצרי גרוע או שאתה חי מספיק זמן בשביל להפוך לגיבור על מצרי מצוין.
הבדל של יום וליל מפרוייקטים אחרים ב-MCU
ובחזרה לעלילה, הבחירה להתעסק בהפרעת זהות דיסוציאטיבית (או בקיצור DID) ולהעניק לה את המשקל הראוי לה בסדרה היא אחת הבחירות האמיצות שהפכו את הסדרה למה שהיא. חומר המקור גם התחבט עם השאלה, כשתחילה בקומיקס בכלל לא התייחסו להפרעה ובהמשך תיארו אותה כזהויות שמארק ספקטור לובש על עצמו כסיפור כיסוי ולא כאישיות נפרדות. רק הריצות האחרונות (והמצוינות) של הקומיקס מאמצות את ה-DID וחוקרות את המוח של ספקטור לעומק. ההפרעה לרוב מופיעה כתסמין של נבלים במדיה (לדוגמא הסרט Split) ומתוארת בצורה פוגענית לסובלים ממנה, לכן מארבל לא לקחו סיכונים ודאגו לליווי צמוד של מומחים בנושא. מון נייט היא קודם כל סדרה שמדברת על התמודדות של אדם שסובל מהפרעה נפשית וטראומה ועל החיים שלו לצידה, ורק לאחר מכן מדובר בסדרת גיבורי על.
עם זאת יש גם צדדים פחות טובים לבחירה להתעסק בנבכי הנפש של האדם. החלק הכי חלש בסדרה היא אולי האקשן שלה. מון נייט עצמו מקבל דקות מועטות של אקשן, שלרוב מלווה ב-CGI חלש לעומת תכני מארבל אחרים (לדוגמאת פאלקון וחייל החורף או וונדהויז'ן שהצליחו להדהים אותי בהשקעה שלהם בסצנות אקשן מצוינות). האלמנט העל טבעי של מון נייט מצריך מהסדרה אפקטים איכותיים יותר ממה שקיבלנו בפועל, ועל אף שיפור משמעותי ככל שהפרקים התקדמו, עדיין מדובר בנקודת חולשה מרכזית בסדרה. הדגש על הקונפליקט הפנימי לעיתים נתן "תירוצים" בדמות בלאקאאוט ל"פספוס" האקשן וחזרה היישר לעלילה רבודת הטקסטים, ובעוד שאני אישית לא הרגשתי בחסרון של סצנות קרב, אני מבינה למה צופים רבים יראו זאת כנקודת חולשה בסדרה על גיבור על.
עוד נקודת חולשה טמונה בפלטפורמה שבה נבחר להפיק את מון נייט: דיסני+. מדובר בשירות תוכן שבראש ובראשונה מכוון לילדים, כך שמראש קיים קושי לעבד קומיקס ברוטלי שכזה (מון נייט ידוע לשמצה על כך שהוא חותך לנבלים את הפנים ומטביע סימני ירח על מצח של פושעים). קווין פייגי הגדיר את הסדרה כהכי בוגרת ואפלה שלהם, ונכון שסרטי באטמן בעבר ובהווה הוכיחו שאפשר להראות תכנים בוגרים גם בדירוג PG 13, אבל אני לא יכולה שלא לתהות איך מון ניייט הייתה נראית ב-Netflix.
הסוף של הסדרה חוטא באפקט ה"סטיבן קינג", שבו הקצוות נסגרים באופק לא מספק. כן יש לציין את סצנת אמצע הכתוביות שמכפרת על הסיום החלש, ובעוד שבסדרות מארבל האחרות הסוף הפתוח נתן אופציה להמשכיות בסדרות נוספות או בסרטי מארבל עתידיים, כרגע לא ברור האם ואיך מון נייט ישתלב בעולם הרחב של ה-MCU, וכנראה שנאלץ להמתין להחלטה האם להשאיר את הסדרה כסדרה מוגבלת או שבעקבות ההצלחה היא תקבל עונה שנייה ומוצדקת. אופציה נוספת היא הופעה של מון נייט בפרויקטים עתידיים כמו Blade או יצירת המידנייט סאנס (Midnight Sons), קבוצת גיבורים שנלחמת בעל טבעי וכללה במהלך הריצות השונות את ד"ר סטריינג', בלייד, גוסט ריידר ודרדוויל.
השורה התחתונה
לסיכום, אני יותר מממליצה לכם לתת ל-Moon Knight צ'אנס. הניתוק שלה ממעל ל-30 תכני מארבל שונים מעניק לצופה החדש הזדמנות להיכנס לעולם מבלי להשלים חוליות נוספות בשרשרת ולקבל סיפור מקור מצוין על גיבור לא מוכר מספיק. היא מרעננת, עמוקה ושופכת אור חדש לעולם העל טבעי שמגיע ב-Phase 4. אני לא יכולה לחכות לראות כיצד מון נייט ישתלב בתוכנית האב הענקית של קווין פייגי ושותפיו, אבל ההיכרות הראשונית איתו בששת הפרקים הללו בהחלט משאירה טעם של עוד. אחתום בציטוט של הפיג'מות: "רוצים עונה שנייה!"
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
23:31 05.05.2022 |
מסע נוסטלגי ביוטיוב (אורח)
עכשיו סיימתי לראות את הסדרה הפרק האחרון. וזה היה נהדר. במיוחד היו המון קטעים של הצגות יחיד נהדרות. הסדרה טובה לפחות כמו לוקי אם לא יותר שווה צפייה
2
| פורסם ע"י