Elden Ring הוא לא סתם משחק - מדובר ביצירת מופת של FromSoftware. כשיעשו רשימות של משחקי העשור האחרון, Elden Ring הולך להופיע בכל אחת מהרשימות הללו.
עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד, תודה רבה!
אני יושב כאן אחרי יותר מ-50 שעות עם המשחק ושובר את הראש. אני כתב גיימינג כבר למעלה מ-5 שנים, עם רפרטואר של מעל 1250 כתבות וכמעט 200 ביקורות למשחקים שונים. סיקרתי משחקים גרועים כמו Anthem ולאחרונה Call of Duty: Vanguard שהרסו את המוניטין של החברות שעבדו עליהן והיה לי את העונג לסקר משחקים שאפשר לקרוא להם ״מגדירי ז׳אנר״, כמו Breath of the Wild בז׳אנר העולם הפתוח, Super Mario Odyssey בז׳אנר הפלטפורמרים התלת-ממדיים ו-Persona 5 בז׳אנר משחקי ה-JRPG. ב-25+ שנים שאני גיימר חשבתי שכבר ראיתי הכל וחוויתי הכל והנה אני יושב כאן חסר אונים ולא יודע מה אני הולך לעשות עכשיו:
איך אני כותב ביקורת שלמה על משחק שהשאיר אותי ללא מילים?
תענוג למוח
טוב, צריך להתחיל איפשהו ובסיטואציה לא מוכרת כדאי לנסות ולהיצמד לשיטות הרגילות שלי אז קודם כל הסיפור. העלילה המרכזית של Elden Ring מתרחשת בתחום של "The Lands Between", או כמו שאני קורא להם "אדמות הביניים". התקופה שבה אנחנו נמצאים מתרחשת דווקא אחרי אירוע גדול שקרה בעבר: ההרס של ה-Elden Ring ופיזור חלקיו ברחבי העולם של אדמות הביניים. אנחנו נשחק דמות שנקראת "Tarnished" או "מוכתם": אדם שהוגלה מאדמות הביניים והוחזר אליהן כדי להשלים משימה אחת: לחבר מחדש את הטבעת ולהפוך להיות ה-Elden Lord שיצעיד את הממלכה לעידן חדש.
המשחק למי שאיכשהו לא שמע עליו, פותח על ידי FromSoftware, החברה שהייתה אחראית על יצירת תת-ז'אנר ה-SoulsBorne הפופולרי, ובדיוק כמו עם משחקי Souls אחרים, גם כאן הסיפור יתגלה בפניכם לא על ידי דיאלוגים מפוצצים או סצנות סינמטיות מרגשות. צורת הסיפור של Elden Ring היא הרבה יותר שקטה ומתודית, כשהמשחק יחליט לספר את הסיפור של העולם שלו בקצב של השחקן. זאת אומרת שהשחקן יכול להתעלם מהכל ולהתמקד במטרה המרכזית שלו: השגת מספיק Great Runes כדי להרכיב מחדש את הטבעת, או שהוא יכול לשבת ולהקשיב ל-NPCs שידברו איתו ויספרו לו קצת על עצמם ועל העולם של המשחק. אני אוכל להבין אנשים שלא יתחברו לצורה הזאת של הסיפור אבל בניגוד למשחקים הקודמים, כאן דווקא נעשה מאמץ גדול יותר לספר את הסיפור בצורה קצת יותר ישירה מאשר לבוא ולקרוא כל פיסת נשק וטבעת שאתם מוצאים.
הדיאלוגים ב-Elden Ring קוהרנטיים יותר ומעניינים יותר, עם דמויות שקל יותר לזכור מאשר מישהו שמדבר איתך מאחורי דלת (כן אני מסתכל עלייך Bloodborne, אתה עדיין אחד המשחקים האהובים עליי, תירגע). ככה הצלחתי ללמוד על הילדים השונים של המלכה מאריקה, השליטה הנוכחית של הממלכה, על ההיסטוריה שלהם ואיך הם הפכו לחצאי האלים שהם עכשיו. הצלחתי ללמוד על קללת האל-מוות שה-Tarnished סובלים ממנה שבגללה הם בעצם לא יכולים למות עד שהמשימה שלהם תושלם וה-Elden Ring יהיה שלם שוב. הצורה בה המשחק מספר את הסיפור של העולם קצת מזכירה את איך שבני אדם מגלים מקומות בחיים האמיתיים: יש את הגישה הרגילה של "סיור מודרך", בו יש מדריך שלוקח אתכם לנקודה א' ואז לב' ואז לג', כשאתם לפעמים יכולים לסטות מהדרך אבל לא בהרבה, ויש את השיטה של פשוט להסתובב בעולם ולדבר עם תושבים ולקרוא על מקומות אחרים.
אגב, מה שכתבתי קודם לגמרי מתיישב עם העובדה שאין מערכת משימות במשחק בכלל - אפילו כשמדובר במשחק עולם פתוח ואפילו כשיש משימות צדדיות וסיפורים צדדים רבים שיובילו אתכם לקרבות בוסים מיוחדים ויתנו לכם נשקים וחפצים מיוחדים. דמות מסוימת לפעמים תדבר איתכם על איזו אישה שנמצאת באזור מרוחק לגמרי מכם שסובלת ממחלה קשה ואחרי 5 שעות אתם תתקלו בה. כשתחזרו לאדם שדיבר איתכם עליה אתם תגלו ממנו שיש דרך לעזור לה על ידי חיסול של בוס מסוים. מה שאני אוהב במשחק הזה הוא שהמשחק לא אומר לכם שום דבר לגבי איפה הדמויות הללו נמצאות. אין מארקרים של "משימה אקטיבית", אין סיטואציות של "עכשיו הולכים לפה": השחקן צריך לפתוח את המפה של המשחק ולסמן לעצמו לאן הוא רוצה ללכת - לא לאן המשחק מבקש ממנו ללכת עכשיו.
תענוג לעיניים
אם כבר דיברנו על "לאן ללכת" - הגיע הזמן לדבר על אספקט העולם הפתוח של Elden Ring. בואו נתחיל עם השורה התחתונה: העולם של המשחק בנוי להפליא וממשיך את מקצה השיפורים של ז'אנר ה-Souls ש-Elden Ring התחיל בו בחלק הקודם של הביקורת. אבל אם ננתח את הז'אנר לעומק אנחנו נגלה שאנחנו נתקלים בבעיה: משחקי ה-SoulsBorne לדורותיהם היו בבסיסם משחקים מאוד לינאריים. יותר מזה, הקונספט המרכזי של הז'אנר - מסדרונות ארוכים שמלאים באתגרים שהשחקן צריך לעבור כדי להגיע לבוס ו/או נקודת ה-Checkpoint הבאה - סוג של מחייב את הלינאריות הזאת. גם ב-FromSoftware היו מודעים לבעיה הזו והם תיקנו אותה בעזרת שינויים שגם מתקנים את החוויה של משחקי Souls להרבה אנשים.
נתחיל עם השינוי שאני חושב שכולם צריכים לשמוע קודם כל: המשחק מפנק את השחקן בהמון Checkpoints במקומות טובים. כמעט כל אזור יכיל 3-4 נקודות Grace (ה-Bonfires של המשחק הזה), כשלרוב המרחק ביניהם היה מספיק רחוק כדי להרגיש שהגעה אליהן תפלוט מכם אנחת רווחה כמו במשחקים הקודמים ומספיק קרוב כדי שמוות לא יחזיר אתכם יותר מדי אחורה ל-Grace הקודם. לנקודות ה-Grace מצטרפת גם מכניקה חדשה בשם Stake of Marika: נקודות Checkpoint שלרוב ימוקמו לפני בוסים בעולם הפתוח שתוכלו לחזור אליהם אם תמותו, במקום לחזור ל-Grace הקודם. זה אומר שאם תיפסלו בבוס כלשהו שהיה לפניו Stake of Marika ותרצו לחזור ולנסות אותו עוד פעם, לא תצטרכו לעבור את כל הדרך לבוס הזה שוב.
אני יודע בוודאות של 100 אחוז שיש אנשים שקראו על הפסקה הקודמת ואמרו"תודה לאל - זה מה שהפריע לי במשחקי Souls". אחד הקונספטים המרכזיים ששחקני הז'אנר הוותיקים תמיד אומרים הוא שהמוות במשחק הוא חלק אינטגרלי מהחוויה, אבל אין מה לעשות: אף אחד לא אוהב להתקדם רבע שעה במשחק רק כדי שאיזה כלב מהיר ינשוך אתכם ותצטרכו לעשות את כל המסע אליו עוד פעם כדי לצבור את כל ה-Souls שאיבדתם כשמתתם. המשחק הזה מטפל בבעיה הזאת ומנגיש את הז'אנר לאנשים שפחדו בדיוק מהסיטואציות הללו. זה לא אומר שזה לא יקרה לכם אף פעם, אבל אני זוכר רק פעם אחת שמוות שלי שלח אותי ממש אחורה במשחק וגם אז, אחרי שחזרתי לאותו האזור והתקדמתי טיפה ראיתי שיש Grace ממש אחריו. עיצוב נהדר.
אחרי שבעיית ה-Checkpoints נפתרה, נשאר לנו רק לבדוק איך העולם הפתוח של המשחק בנוי. אם הייתי צריך לתאר את העולם הפתוח של Elden Ring במשפט אחד הוא היה "Sense of Discovery". אם לחזור לחלק הראשון של הביקורת: אין במשחק שום מערכת משימות ושום נקודות שמסומנות לכם במפה עם מרקרים גדולים שאומרים לכם לאן ללכת. השחקן פותח את המפה תוך כדי דהירה על Torrent (או נחשול בעברית, שם נהדר), סוס הרוח שניתן לזמן בכל שלב במפה הגדולה. המפה של המשחק הזה נראית קטנה בהתחלה, אבל היא נפתחת לממדים נהדרים כשהמשחק מתקדם ומה שהכי יפה במפה הגדולה של Elden Ring היא שהיא תמיד תכיל הפתעה חדשה.
אם לא שמתם לב, אני ממש משתדל לא לספיילר כאן רגעים מדהימים מהמשחק אבל אתם צריכים להבין שמצאתי את עצמי המון פעמים עם לסת שמוטה מדברים שקורים בעולם הפתוח של המשחק. בוסים שקופצים עליכם בשעות מסוימות ביום ונוחתים עליכם בלי התרעה מוקדמת, מערות שמלאות באויבים ואוצרות מעניינים שיוכלו לעזור לכם בהמשך המשחק, רוכלים שימכרו לכם ציוד ואביזרים שלא ידעתם שאתם צריכים ועוד המון דברים שקרו לי במהלך הרכיבה, ההליכה והריצה שלי באדמות הביניים. יש המון משחקי עולם פתוח שמתפקדים כמו צ'קליסט - רשימה של משימות ודברים לעשות ולאסוף במשחק עד שתסיימו אותו וזה בסדר גמור, זה עובד בהמון משחקי עולם פתוח וזה קונספט מוכר, אהוב על ידי הרבה אנשים ובטוח מבחינה כלכלית כי הוא נוסה כבר בשטח. משחק עולם פתוח שמתפקד כמו Elden Ring יש רק עוד אחד, והוא נקרא The Legend of Zelda: Breath of the Wild.
השילוב הזה בין מערכת ה-Checkpoints המעולה לבין העובדה שהמשחק מתגמל את השחקן כל פעם שהוא בוחר לא ללכת בדרך הישר ומנסה להיכנס לאזור חדש ולא מוכר יוצר משחק שמעודד את השחקן להתקדם ולחקור עוד, שזה משהו שבאמת לא חשבתי שאני אגיד על משחק בז'אנר ה-SoulsBorne שמעודד חקירה איטית ומתודית של האזורים השונים כדי לא בטעות למות מאיזה אויב חדש ולחזור אחורה עד ל-Bonfire הקודם. תוסיפו לכך את העובדה שאתם יכולים להשתגר בכל רגע נתון ל-Grace לבחירתכם במפה (כל עוד אתם לא בזמן קרב) ואתם מקבלים את אחד מהעולמות הפתוחים הכי טובים שנבנו בגיימינג. אי פעם.
סליחה שאני קופץ אחרי משפט כזה מפוצץ לאספקט הגרפי של המשחק, אבל גם פה המפתחים ב-FromSoftware עשו עבודה נהדרת. מבחינת פיקסלים ופוטו-ריאליזם המשחק לא מגיע לרמה של Horizon Forbidden West שיצא לאחרונה או אפילו הרימייק של Demon's Souls שיצא בהשקת ה-PS5, אבל גם כאן, כמו בהרבה ביקורות שעשיתי בעבר, העיצוב האמנותי של העולם כולו, האויבים השונים והדמויות השונות פשוט מנצח את כל ההשוואות שלא תרצו לעשות. Elden Ring, בשורה התחתונה, נראה מדהים. יש אזורים במשחק שנראים כאילו יצאו מחלום: משטחים מוזהבים עם עצים בצבע כתום וזהב, ביצות עם לובסטרים ענקיים ויערות עם דובי ענק ששומרים עליהם.
את העולם הנהדר של המשחק אפשר גם לחוות עם חברים או אנשים רנדומליים ברשת במצב Co-op PvE או PvP מול שחקנים אחרים. המשחק נותן הרבה יותר חופש במנגנון ה-PvE שלו ממשחקי Souls קודמים בכך שהוא מאפשר לכם לשחק עם אנשים בתכל'ס בכל זמן שתרצו כל עוד יש לכם את החפץ המתאים, ובנוסף מאפשר גם לשים סיסמא על הצטרפות למולטי שלכם ובכך מוודא שתוכלו לשחק את המשחק עם אנשים שאתם מכירים. כמובן שמנגנון ה-PvP וה-Invasions עדיין קיים במשחק וגם לי פלשו למשחק שלוש פעמים (פעמיים ניצחתי, על הפעם האחרונה אני מעדיף שלא לדבר).
אפשר לשחק את המשחק אופליין לחלוטין, אבל בהתחשב בבונוס של ההודעות שתוכלו לשים לאנשים כדי לעזור להם ובתמורה לקבל חיים חזרה כשהם יתנו לכם Appraise חיובי, האונליין עובד מצוין כאן ומצליח לספק חוויה שמרגישה אינטימית וייחודית מצד אחד, אבל מזכירה לכם ברקע שאתם לא היחידים שעוברים את המסע הזה ושכמוכם יש מיליוני מוכתמים אחרים שמשחקים בזה הרגע.
תענוג לאצבעות
את המשחקיות של Elden Ring אפשר להגדיר כתוצאה של למידה של יותר מעשור של פיתוח משחקי Souls. המפתחים של המשחק השאירו או שיפרו את כל הדברים הטובים ממשחקי הסדרה והוציאו או תיקנו את כל הדברים הרעים שהיו במשחקי הסדרה. נתחיל קודם ממערכת הלחימה: המשחק מאפשר לכם לבחור דמות התחלתית ממגוון טמפלייטים שונים: יש את ה-Vagabond הטנקי, ה-Samurai עם הקטאנה, ה-Prisoner המוזר ועוד. הטמפלייט שתבחרו ישפיע על הציוד ההתחלתי שלכם, אבל בפועל הבחירה שלכם תהייה בין שלושה סוגי משחק שונים: לוחם Melee מקרוב, קשת שיורה מרחוק וקוסם שמטיל קסמים ובעיקר עושה המון נזק לאויבים השונים.
Elden Ring לשמחתי לוקח את הזרימה והקצב של Dark Souls 3 ואפילו הגביר אותו עוד יותר, כשהמשחק לפעמים מרגיש קרוב יותר ל-Sekiro מאשר ל-Dark Souls בכמה בוסים. בעוד שהסקילים הרגילים שלכם נמצאים במשחק (היכולת לעשות Parry, לטעון מכה חזקה עם R2, להתגלגל ולעבור למוד של החזקת נשק בשתי ידיים), Elden Ring גם מוסיף שלוש מכניקות חדשות: Guard Counter, Ashes of War ורכיבה על סוסים. בעוד שהאחרון הוא פשוטו כמשמעו - לחימה על גבי סוס, השניים האחרים משנים את המשחק בצורה נפלאה וכמו הרכיבה, מספקים עוד אלמנט של אקשן למשחק הנהדר הזה. נתחיל מה-Guard Counter.
מגנים בדרך-כלל יכלו לעשות שני דברים: Parry או לדחוף את היריב אם זה Greatshield. בעוד שלעשות Parry זה סופר מגניב, זה גם אומר שרמת הקושי של המשחק היא אוטומטית גדולה יותר עבור אנשים שמשחקים עם מגן, שכן Parry דורש תזמון מדויק, כשאם אתם רואים שאתם לא תספיקו לעשות Parry או שהתזמון של המתקפות של היריב לא נותן לכם לעשות Parry, זה אומר שאתם חייבים להתגלגל או להגן, כשבמקרה השני זה אומר שבזבזתם הזדמנות לתקוף. Elden Ring מתקן את זה עם ה-Guard Counter שמאפשר לכם לבצע מתקפה חזקה אחרי הגנה מוצלחת, כשלמתקפה הזו יש סיכוי מוגבר לעשות Stun ליריב ולחשוף אותו לעוד מכת Counter נקייה, בדומה למה ש-Parry היה עושה. זה מדהים לראות איך מכניקה פשוטה שכזו יכולה להפוך סגנון משחק שעד כה נחשב לפחות כיפי לתענוג של ממש. מצאתי את עצמי משתמש בזה אפילו בבוסים כשהיו אויבים ש-Guard Counter הייתה טקטיקה טובה יותר מאשר להתחמק מהמתקפה שלהם ולנסות לתקוף בעצמכם.
Ashes of War פשוט משנה את המשחק לחלוטין. Ashes of War הוא מנגנון הסקילים של המשחק: כל נשק במשחק מגיע עם איזושהי יכולת בשם Ashes of War, כשהיכולת הזו לוקחת לכם ממד ה-FP, או Focus Points שעכשיו יש לו שימוש גם ללוחמים ולא רק לקוסמים. היכולות הללו יכולות להיות פאסיביות כמו Endure שמשפר לכם את ה-Poise ומוריד לכם את הנזק שאתם תספגו או אקטיביות כמו Wild Swings שכשמו כן הוא, מניף את הנשק שלכם לכל עבר. בגלל שניתן להעביר את ה-Ashes of War בין נשקים מתאימים ואפילו לשנות את הסוג שלהם (תוכלו להוסיף אלמנט קסם לנשקים מסוימים למשל), חופש הפעולה של השחקן כאן הוא ענק.
גם כלוחם סגנון המשחק שלי השתנה תוך כדי משחק: בחלקים מסוימים של המשחק השתמשתי בחרב עם Ashes of War שנתן לי להפוך את החרב שלי לחרב קסם למתקפה אחת ובחלקים אחרים אני השתמשתי בגרזן עם אלמנט ברק והמון כוח שיכל לשבור ולהמם אויבים ענקיים בשתי מכות. היו פעמים שבחרתי ב-Twinblade מהיר ועצבני עם יכולות מרהיבות וקומבואים נהדרים והיו פעמים שבחרתי דווקא ללכת עם חרב ענקית ולהרגיש כמו Guts, הגיבור של Berserk, כשאני פשוט מחסל אויבים קטנים במכה אחת ומשתמש ביכולות פאסיביות שנותנות לי לנוע בצורה מהירה יותר - כל זאת מבלי להוריד את רמת הקושי ששחקנים מצפים לה ממשחק בסגנון. אני לא יכול לתאר לכם כמה אני מאוהב במערכת הלחימה והקסטומיזציה של המשחק הזה.
פה אנחנו גם מגיעים לדבר הרע היחיד שיש לי לומר על מערכת הקרבות והוא שהיו לי כמה רגעים במשחק שה-Hitbox לא היה מדויק, חשוב לי לציין שמדובר ברגעים ספורים שאותם אני יכול לספור על יד אחת ביותר מ-40 שעות משחק, אבל כל רגע כזה היה זכור לי, בעיקר כששאר ה-Hitboxes היו ברורים למדי ויכולתי להתחמק מאויבים מסוימים או להגן מהם בצורה מאוד עקבית. זה לא משהו שאי אפשר לתקן בפאצ'ים, אז אני בטוח שלהרבה אנשים שיקנו את המשחק אחרי הביקורת הזו זה לא יפריע. אגב, גם בעיות הביצועים שנמצאות במשחק לא הפריעו לי בזמן קרבות או סיור בעולם, למרות ששחקני ה-PS5, אני ממליץ לכם להוריד את גרסת ה-PS4 בשביל 60 פריימים לשנייה בלי הרבה נפילות. לפחות עד ש-FromSoftware יתקנו את הבעיה הזו על ה-PS5.
עוד משהו שנוסף במשחק הזה הוא מנגנון ה-Crafting: המשחק מאפשר לכם לרכוש ספרים שילמדו אתכם להכין שיקויים, פצצות, חצים ועוד חפצים ואביזרים שיעזרו לכם לשרוד את אדמות הביניים. המשחק אפילו שילב את המנגנון הזה עם מנגנון ה-Flasks המוכר, בכך שהוא מאפשר לשחקן למצוא וליצור עוד Flask מיוחד שייתן לו בונוס לפי בחירתו. כמו שאמרתי קודם - זה חופש הפעולה הענק של השחקן שגורם לכך ששני אנשים יכולים לחוות משחק שונה לחלוטין וכמה אופציות יש לשחקן להכין את עצמו לכל האתגרים שהמשחק יציב בפניו.
תענוג לאוזניים
זאת לא תהייה ביקורת של שמואל מקונן מ-Vgames בלי התייחסות למוזיקה ועיצוב הסאונד של המשחק. כמו עם Breath of the Wild, גם כאן המעצבים של המשחק בחרו שברובו לא תשמעו מוזיקה: לא בזמן רכיבה על סוס ולא בזמן רוב הקרבות. מה שאתם תשמעו הוא הצרחות של האויבים השונים, המפגש של החרבות והקסמים שתטילו. איפה שהפסקול באמת נכנס לפעולה הוא בבוסים השונים של המשחק ושם הפסקול מופיע בכל תפארתו. המוזיקה של Elden Ring ממשיכה את הקו המרכזי של המשחק בכך שהיא מצליחה לשים דגש חזק יותר על אקשן אפי ולהיות גרנדיוזית מאי פעם, בדיוק כמו העולם של המשחק.
בין אם מדובר בשיר הנושא של Elden Ring על כל תופיו וכלי הנשיפה שמלווים אותו, עד המנגינות השקטות יותר שלפעמים תשמעו פה ושם בזמן רכיבה בעולם לבוסים הענקיים, המדהימים והגדולים מהחיים של המשחק. כל פעם שהמוזיקה השתנתה או שהשקט הופר על ידי מקהלה, ידעתי שמשהו מדהים הולך לקרות. יוקה קיטאמורה, שהייתה גם ככה אחת המלחינות האהובות עליי בגיימינג, ושאר המלחינים הנהדרים של המשחק השלימו לי לחוויה מדהימה עם כמה רצועות שלא יוצאות לי מהראש (אולי בגלל כמות הפעמים שנפסלתי בבוסים האלה). אנחנו רק בתחילת השנה ויש לי כבר תחרות רצינית על הפסקול המנצח לשנת 2022.
השורה התחתונה
Elden Ring הוא לא סתם משחק - מדובר ביצירת מופת של FromSoftware. בדיוק כמו עם Breath of the Wild ב-2017, יש לנו פה משחק שהולך להגדיר מחדש את ז׳אנר משחקי ה-Souls ובאיזשהו מקום גם את ז׳אנר העולם הפתוח. המשחק מצטיין בכל מה שהוא עושה: האזורים שתגיעו אליהם מפורטים ומעוצבים בצורה נהדרת, המשחק מעודד את ההתקדמות של השחקן עם כמות נכבדת של Checkpoints ובניגוד למשחקי Souls קודמים לא מעניש את השחקן יותר מדי על הפעמים שהוא מת בהם, המוזיקה של המשחק מרהיבה ומצליחה לשלב בין אקשן גבוה לאימה והאפיות של המשחקים הקודמים, הקומבט המשופר משלב בצורה יפה בין השיפורים הנהדרים של Sekiro לבין המתודיות של המשחקים הישנים והבוסים, הו הבוסים - כל אחד יותר מאתגר ומגניב מקודמו.
Elden Ring לא חף מבעיות, אבל אלוהים שישמור, כולן - כולל בעיות הביצועים - מתגמדות לעומת החוויה המדהימה שהיא המשחק הזה. כאן גם מגיע גילוי הנאות הכי חשוב של הביקורת הזו: כל משחק שאני מסקר כאן באתר אני גם מסיים. בין אם זה אומר להגיע לאחד הסופים או להגיע למיצוי של משחק אונליין עם מודים שונים וריידים שונים. זאת הביקורת הראשונה שאני כותב מזה המון זמן למשחק שלא סיימתי עדיין. אני חושב שאני קרוב לסיום בהתחשב במה שאני יודע ואמרו לי במשחק, אבל זה לא משנה את העובדה הבאה: Elden Ring הוא כל-כך טוב, כל-כך מלוטש, כל-כך חכם, כל-כך יפה, כל-כך מרענן, כל-כך מתגמל, כל-כך כיפי וכל-כך נגיש, שאני לא צריך את האקסטרה 10 שעות כדי להצהיר: כשיעשו רשימות של משחקי העשור האחרון, Elden Ring הולך להופיע בכל אחת מהרשימות הללו.
אם אתם חדשים לז'אנר ורוצים לנסות משחק כלשהו - זה המשחק שאתם צריכים לנסות. אם אתם וותיקים ורוצים אתגר חדש - זה המשחק שאתם צריכים לשחק. ואם אתם אנשים שרוצים לפתח משחק מחשב ובפרט משחק עולם פתוח ורוצים לדעת איך לעזאזל עושים את זה נכון - זה המשחק שאתם צריכים ללמוד (ו-Breath of the Wild). זה ה-10 הכי קל שנתתי ב-5 השנים שלי באתר. רוצו לשחק ושה-Erdtree יהיה עמכם.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
20:53 06.03.2022 |
סתם אחד (אורח)
"עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד, תודה רבה!"
הם אלה שצריכים להגיד לכם תודה שאתם מסקרים את המשחק ומעלים לו את המודעות בארץ, מה שיעלה את המכירות, ולא להפך.
עוד לא קראתי את הכתבה חח, רק רציתי לרשום את זה קודם.
2
00:57 07.03.2022 |
סתם אחד (אורח)
ואחרי שקראתי את הביקורות, וואו כמה שאני מחכה לשחק במשחק הזה.
את DS2 סיימתי אבל לא אהבתי כל כך במבט לאחור. את סקירו אהבתי בזכות מערכת הקרב המעולה והעולם היותר פתוח.
עושה רושם שמדובר במשחק מדהים שיגלו בו דברים חדשים כל פעם מחדש, כמו עם BOTW.
ללא ספק משחק שאני מתכוון לשחק בקרוב, שוקל אם לקנות אותו קודם או את הורייזון החדש.
3
13:18 07.03.2022 |
עוד אחד (אורח)
הביקורת הכי טובה שלך פה באתר
4
16:07 29.03.2022 |
זה שכותב משהו בזה (אורח)
מסכים עם הכל חוץ מהפסקול
בין המאכזבים של fromsoftware .
בעיקר הפסקול בעולם הפתוח cheap, repetitive, occasionally irritating
אבל כל השאר 10/10.
בעצם 9.5. שום דבר לא מושלם(?)
5
15:02 09.07.2022 |
רותם (אורח)
אחלה ביקורת אחי, תודה רבה !
6
12:49 02.12.2022 |
ב (אורח)
התלהבתי, ולמרות שזה סולז, השתכנעתי וקניתי - ואני סובל נורא, בדיוק כמו שחששתי שיקרה. משחק סדיסטי ומדכא. אני ממשיך, מחזיק בשיניים, וסובל, סובל, סובל. שונא אתכם.
Git gud בתחת שלי >:(
7
| פורסם ע"י