האם משחק נוסף של מארוול מ-Square Enix דווקא יצליח?
מאז Marvel's Spider-Man הבלעדי ל-PlayStation 4 מ-2018, הסטנדרטים שלנו למשחקי גיבורי על, ובפרט משחקים ששייכים לזיכיון של מארוול, עלו משמעותית. המשחק הציג עלילה מקורית שהצליחה לשלב את הנבלים הגדולים ביותר של איש העכביש במשחק אחד, מערכות קרב ותנועה יוצאות מן הכלל וגרפיקה מעולה. כל אלו הובילו אותו להיות אחד ממשחקי החובה לכל שחקן פלייסטיישן, והמיני המשך שלו, Miles Morales, הצליח להישאר על אותה רמת איכות.
באה המפיצה Square Enix ואמרה - "אני גם רוצה לעשות משחק מארוול, אבל של הנוקמים", ומיד גייסה את הסטודיו Crystal Dynamics לעבוד על משחק שמשלב אלמנטים של שחקן יחיד עם מולטיפלייר. התוצאה, כפי שאני מנחש שתסכימו איתי, הייתה לא כל כך מוצלחת כמו שהם קיוו. אז המפיצה שוב פעם אמרה לעצמה - "אני רוצה לעשות משחק מארוול, אבל של שומרי הגלקסיה, והפעם הוא יהיה רק לשחקן יחיד", והפעם גייסה את Eidos Montreal למטלה. האם החברה למדה מהטעויות של Marvel's Avengers, או שמדובר פה במשחק נוסף שלא מצליח להתקרב לסטנדרטים הגבוהים שהוצבו לו? בואו נגלה.
אנחנו שומרי הגלקסיה, ביץ'.
העלילה מתמקדת, איך לא, בשומרי הגלקסיה. פיטר קוויל (Peter Quill) מוביל את החבורה במסעות רבים ברחבי הגלקסיה בחיפוש אחר עושר וגם קצת עשיית צדק. המשחק מתחיל בעבודה לא כל כך חוקית שהצוות מנסה לבצע, מה שגורם לחיל הנובה (Nova Corps), הכוח המשטרתי של הגלקסיה, לקנוס אותם. זה מוביל אותם להסתבך עם דמות בשם Lady Hellbender, ראש אימפריית פשע מסוכנת שלא תעבור בשתיקה על הניסיון שלהם לרמות אותה, לצד היתקלות בלתי רצויה עם כת בשם ה-Universal Church of Truth שהחלה בשטיפת מוח של כוכבים שלמים. על פניו, נראה שהרצון לשלב כמה נבלים מגיע נטו מהחשש שלשומרי הגלקסיה אין נבלים מוכרים מספיק שיצליחו להחזיק משחק שלם על הכתפיים. ת'אנוס (Thanos) מת ביקום שבו המשחק מתרחש, אז הוא מוחלף בנבלים קטנים ופחות מוכרים שממלאים את החור הזה, ולמען האמת - אני מאוד שמח שהם עשו את זה.
ללכת על ת'אנוס בתור הנבל זה כמו להגיד "אנחנו הולכים בדרך הקלה והבטוחה", אבל כאן הסטודיו החליט להציג דמויות שהמעריצים (וביניהם אני) פחות מכירים, ובכך גם לספק משהו מרענן וגם להרחיב את האופקים של שחקנים שלא מכירים את ההיסטוריה של שומרי הגלקסיה מהקומיקסים בעל פה. Lady Hellbender וכנסיית הקריפים האוניברסלית הם לא הנבלים הראשונים שעולים לנו לראש כשאנחנו חושבים על שומרי הגלקסיה, אבל העיצוב שלהם והדרך שבה הם מוצגים עשויים בצורה מעולה שזה כבר לא כל כך ישנה לכם כמה הם מוכרים. הם גם לא הנבלים היחידים שמופיעים פה, ואתם תמצאו את עצמכם ניצבים מול דמויות שבחיים לא שמעתם עליהם, אבל אחרי שתשמעו עליהם לא תוכלו לשכוח אותם רק מהצורה שבה המשחק מציג אותם.
דבר נוסף שהמשחק עושה שמראה שהוא לא מפחד לקחת סיכונים, הוא מערכת הבחירות שלו. דמיינו את Mass Effect בשילוב של Uncharted, וקיבלתם את Marvel's Guardians of the Galaxy מבחינת הגיימפליי עצמו. אתם מגלמים אך ורק את פיטר קוויל במשחק הזה, בלי אפשרות לשלוט בשאר חברי הצוות אשר מונים את גאמורה (Gamora), דראקס (Drax), גרוט (Groot) ורוקט ראקון (Rocket Raccoon), אבל בזמן שאתם במשימות או בחללית שלכם, יש לכם את האפשרות לדבר איתם עם כמות דיאלוגים נרחבת במיוחד ולבצע בחירות בסיטואציות מסוימות כמו לצודד עם אחד מהם במהלך וויכוח, להעדיף להקשיב לעצות של אחד על פני האחר וכו'. בשלב מוקדם במשחק ניצבה בפניי הסיטואציה שבה אני צריך להעביר את כולם מצד אחד של צוק לצד השני שלו. תוך כדי סיעור מוחין, דראקס ניגש לרוקט, הרים אותו מהרצפה וביקש רשות להשליך אותו לקצה השני של הצוק כדי שיפעיל את הגשר שנמצא שם.
אם תבחרו לאשר את הפעולה הזאת, רוקט יזעם עליכם ולא ישכח את זה כל כך מהר, מה שעלול להשפיע על סצנות בהמשך המשחק לטוב או לרע. במקרה שלי, בחרתי לא לזרוק אותו ולחפש דרך אחרת לעבור לצד השני, מה ששם אותי בצד הטוב שלו, אבל לא לאורך זמן. במשך כל השעות המוקדמות של המשחק, בחרתי לצודד בוויכוחים שונים שהתרחשו דווקא בצד של גמורה או דראקס, מה שגרם לרוקט למעין תחושת נחיתות שאני לא בטוח שהייתי נחשף אליה אם הייתי בוחר בחירות שונות בסיטואציות האלה. אל תצפו להיחשף לסצנות שונות באופן קיצוני כמו ברמה של Mass Effect או Detroit: Become Human, אבל כן תצפו להיחשף לדיאלוגים חדשים ויחס שונה מחברי הצוות שלכם בהתאם לכך. מדובר במערכת שאני כל כך שמח שצירפו למשחק בגלל האהבה הרבה שיש לי למשחקי Telltale, והשילוב שלה נעשה בצורה נהדרת ומוצלחת למדי.
כל זה עוזר לדמויות האלו להרגיש חיות, ואלך צעד נוסף קדימה ואגיד שהאופי שלהם מוצג פה בצורה שעשויה טוב יותר משני סרטי שומרי הגלקסיה שקיבלנו עד כה. השיח של הצוות פשוט ממכר, ואתם יכולים להסתובב בשלב מסוים דקות ארוכות ולשמוע מגוון עצום של דיאלוגים. תמצאו חדר סודי, ורוקט יצטרף אליכם וידבר איתכם על דברים שלא בטוח שהוא היה אומר ליד שאר חברי הצוות. תנסו להבין איך לפתור פאזל מסוים, והם יצחקו עליכם על הזמן הרב שלוקח לכם, יתנו רמזים לגבי מה שצריך לעשות ויעבירו את הזמן עם סיפורים על הרפתקאות שונות ואפילו יותר רקע על חייהם האישיים. כמות ההשקעה פה ניכרת למדי, וזה פשוט תענוג רצוף לראות את הדמויות האלו באינטרקציה, והצורה שבה הן מתפתחות לאורך הדרך.
קרב ריקודים
מערכת הקרב של המשחק, לפחות בהתחלה שלו, היא החלק הכי פחות מהנה פה. בתור פיטר, אתם חמושים באקדחי הלייזר האייקונים שלו, וככל שתתקדמו בעלילה תפתחו אפשרויות לשימוש באלמנטים שונים כמו קרח וחשמל. אבל למשחק לא קוראים "סטאר לורד", קוראים לו "שומרי הגלקסיה", ולמרות שאתם לא יכולים לשלוט עליהם באופן ישיר, המשחק מאפשר לכם לשלוח פקודות לחברי הצוות שלכם במהלך קרב כדי לבצע מתקפות מיוחדות. כל אחד מחברי הצוות מתחיל עם מתקפה מיוחדת אחת, וככל שאתם עולים רמות אתם פותחים אפשרויות לרכישה של יכולות מיוחדות נוספות. זה מאפשר שילוב מעניין של מתקפות ואסטרטגיות שונות בהתאם לאויבים שאתם מתמודדים איתם. תפגשו אויב עם מגן שחוסם כל מתקפה ישירה, ותוכלו לבקש מגרוט להחזיק אותו במקום, מה שפותח לכם את האפשרות לבוא מאחוריו ולגרום לכמה שיותר נזק. אתם מזהים קבוצה של אויבים שזזים כגוש אחד? בקשו מרוקט לשחרר עליהם צרור של רימונים שיפגעו בכולם, ושלחו את גאמורה שתחסל את השורדים עם מתקפת חרב זריזה וקטלנית. שיתוף הפעולה הזה, לצד השימוש באלמנטים מול אויבים ספציפיים שחלשים אליהם, מספקים רגעים מגניבים למדי שמזכירים מאוד את הסצנות היותר טובות של שני הסרטים - פיצוצים, חרבות, לייזרים ומהלכי היאבקות של דייב בטיסטה.
הבעיה היא שהרגעים האלו מגיעים שעות רבות לאחר תחילת המשחק, מה שהופך את השעות הראשונות שלכם במשחק למאוד משעממות. נכון, אתם לומדים את מערכת הקרב ואת הבסיס שלה, ואי אפשר לקבל את כל המתקפות הטובות ישר על ההתחלה, אבל הקרבות הראשונים במשחק היו לא מהנים בלשון המעטה, ומצאתי את עצמי נהנה יותר מצפייה בסצינות המעבר מאשר לירות כל כמה דקות בריבועי ג'לי מוזרים. גם בשעות היותר מאוחרות של המשחק מערכת הקרב לא חפה מבעיות, ותמצאו את עצמכם נתקלים באויבים כמו חיילים או מפלצות עם כמות גדולה מאוד של חיים. זה לא בהכרח הופך אותם לקשים יותר, הם פשוט יצריכו מכם יותר זמן לחסל אותם מרוב כמות הנזק שהם מסוגלים לספוג, ובשלב מסוים זה מתחיל להרגיש כמו מטלה.
אז מה היה הרעיון של Eidos Montreal שיעזור לנו להתמודד עם אויבים שמצריכים יותר זמן? מכניקת ה-Huddle. בגדול, אתם יכולים להפעיל את המכניקה הזו במהלך קרב, מה שגורם לפיטר לקרוא לחברי הצוות שלו אליו לשיחת מוטיבציה. הם יצטופפו אליכם ויגידו כמה משפטים על הקרב וכמה הוא קשה או קל, ותצטרכו לבחור מה להגיב להם. אם צדקתם, הצלחתם להעלות להם את המורל וכל חברי הצוות יקבלו בונוסים לנזק וזמן המתנה קצר יותר לשימוש ביכולות שלהם. אם תבחרו דיאלוג שגוי, חברי הצוות שלכם יתבאסו עליכם ויחזרו להילחם, ורק פיטר יקבל את הבונוס המוזכר. בהתחלה זה היה משהו חמוד, מעין רגע של איפוס ואיחוד כוחות מול האויבים שהציבו לי, אבל אחרי כמה זמן זה התחיל להיות די מעיק.
המשפטים שחברי הצוות שלכם פולטים מאוד לא נאמנים לאופי שלהם, והם רחוקים שנות אור מהדיאלוגים הכל כך מצוינים שהזכרתי מקודם, מה גם שהם בכלל לא מרגישים קשורים לקרב שאתם משתתפים בו, והבונוס שאתם מקבלים ממנו מורגש בצורה מאוד מינורית. מה כן שווה במכניקה הזו? ברקע יתחיל להתנגן שיר אקראי מבין רשימה ארוכה של סינגלים משנות ה-80' כמו The Final Countdown, We’re Not Gonna Take It ו-Wake Me Up Before You Go-Go. את השירים האלו אתם יכולים להפעיל במערכת הסטריאו של החללית שלכם ולהאזין להם ברקע בזמן שאתם משוחחים עם כולם, אבל מן הסתם שמאוד כיף לשמוע אותם תוך כדי הקרבות היותר אינטנסיביים שיש למשחק להציע.
ואם כבר עסקנו בסאונד, מגוון השירים שניתן להאזין להם במשחק עומד על 28 סינגלים אייקונים מלהקות וזמרים מוכרים, ועוד 10 שירים מקוריים שהולחנו במיוחד למשחק ומופיעים בתור חלק מאלבום של להקת Star-Lord, מהם פיטר קיבל את ההשראה לכינוי שלו כבר בגיל צעיר. אף אחד מהשירים האלו לא יביא את המשחק לרשימת הפסקולים הטובים ביותר לשנת 2021, אבל הם כן מעידים על רמה נוספת של השקעה שהמפתחים בכלל לא היו חייבים לשים, שמו בכל זאת, וקלעו בענק.
מבחינת הגרפיקה, מדובר באחד מהמשחקים היותר צבעוניים שיצא לי להיחשף אליהם השנה. כל כוכב לכת נראה ומרגיש שונה, וגם האזורים היותר מדכאים של המשחק מכילים מגוון צבעים שעוזרים לספר את הסיפור שלהם, בין אם זה אזור מסוים בחללית של חיל הנובה שמפוצץ בציורי רצפה של ילדה קטנה, בסיס האם של Lady Hellbender ועוד, מדובר באחד ממשחק שפשוט כיף להסתכל עליו. כשזה מגיע לעיצוב הדמויות, כל אחת, משומרי הגלקסיה ועד לדמות הצדדית ביותר שניתן לחשוב עליה, קיבלה כמות השקעה ראויה לשבח, ואי אפשר שלא להתפעל מהם. הצלקות על הגוף של דראקס, העיצובים המקוריים של התחפושות של גרוט ורוקט, החייזרים המבעיתים, הכל נראה פשוט מצוין. הדבר היחידי שהפריע לי פה היה העיצוב של פיטר קוויל. בקומיקסים הוא מופיע בתור הבחור השרמנטי עם הבלורית הבלונדינית, וניכר שהכיוון האומנותי במשחק הזה מכוון הרבה יותר לכיוון של הקומיקסים מאשר ה-MCU, אבל פה העיצוב שלו פשוט הרגיש לי תלוש מהעולם ודי מסיח את הדעת, וזה משהו די משמעותי כשמדובר בדמות עם הכי הרבה זמן מסך במשחק.
השורה התחתונה
Marvel’s Guardians of the Galaxy הוא הצלחה ענקית נוספת מאז Spider-Man ו-Miles Morales. מדובר בחוויית סינגלפלייר שעשויה עם המון אהבה, נאמנות לדמויות ורגעים בלתי נשכחים. הוא סובל מהצתה מאוחרת מבחינת מערכת הקרב שלו, אבל ככל שתתקדמו איתו הוא יפתח לכם יותר ויותר אפשרויות שיהפכו את החוויה לרק יותר מהנה. כל זה עטוף בגרפיקה יפהפייה ופסקול מקורי ולא מקורי מוצלח במיוחד. אתם אוהבים את מארוול? לכו כבר לשחק במשחק הזה.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י