באיחור אופנתי והעובדה שמדובר באחד המשחקים שחייבים לדבר עליהם, הבטחתי וקיימתי.
יש הרבה דברים שאפשר להגיד על תעשיית המשחקים המערבית בשנים האחרונות, באופן מאוד ברור, היא חווה סוג של שפל שהיא מתקשה לצאת ממנו כבר תקופה ארוכה, אבל גם בתוך כל הבוץ שהיא מתבוססת בו בתקופה הזאת, ישנן לא מעט פנינים יפיפיות במיוחד. כאשר Clair Obscur: Expedition 33 הוצג לראשונה באירוע של Xbox בקיץ של השנה שעברה, כבר רציתי לדעת יותר, טריילר קצר שהציג מעט משחקיות בתורות, מה שנופל לתחום העניין שלי ברמה מסויימת, עיצובים מעניינים אבל מעט מאוד מידע. הרבה דברים אפשר להגיד על Sandfall Interactive וסיפור ההקמה שלו עד להוצאת המשחק שיכול להוות כותרות ללא מעט אייטמים, אבל הסטודיו הביא לנו תוצר שיכול להיות משחק השנה שלנו. הנה מה שיש לי להגיד על Expedition 33.
לב שבור
היקום של המשחק הוא בהחלט מקביל לאחד שלנו, הוא לא רק נוצר בצרפת, הוא גם פחות או יותר מתרחש בה, כאשר בין המראות הראשונים שאנחנו רואים זה מגדל אייפל, אבל בגרסא מאוד מעוותת שלו וברור שמדובר בעולם קודר בהרבה מהאחד שאנחנו חיים בו. המשחק שם אותנו בנעליים של גוסטאב (Gustave), מהנדס שהקדיש את חייב להגנה על לומייר (Lumiere), עיר ששבויה למרותה של יצור העונה לשם הציירת (Paintress). העלילה של המשחק מתחילה ממאורע שנתי בשם גומאג' (Gommage) שבו הציירת מסמנת מספר שיורד משנה לשנה וכל האנשים שבוגרים מאותו מספר מתים, הפעם אחת הקורבנות היא אהובת ליבו של גוסטאב. גוסטאב מחליט שאת השנה האחרונה לחיים שלו הוא יקדיש על מנת לצאת עם המשלחת השנתית שיוצאת לחפש ולהרוג את הציירת אחת ולתמיד.
אני לא אשקר, אבל כשמשחק מצליח להציג לי דמויות שאכפת לי מהן כל כך מהר? אני כבר מבין שמדובר במשחק עם עלילה שהיא במאתיים אחוזים עבורי, אבל משחק שמצליח לגרום לי להרגיש עצוב עבור דמות במשחק שאני מכיר בקושי שעה? זה כבר עילוי שאין לי מושג איך להתחיל להסביר אותו ואני באמת לא בטוח שהרגשתי כך מאז Clannad: After Story ברמה כל כך חזקה. ואם יש משהו שהמשחק הזה הצליח לעשות לא פעם ולא פעמיים, הוא באמת לשבור לי את הלב, העלילה שלו מתחילה עם אירוע טראומתי וממשיכה ישירות לעוד טראומה, מתחילה להכניס בשחקן מעט תקווה, שוברת לו את הלב פעם נוספת וחוזר חלילה, הרבה זמן לא היה לי אכפת כל כך מדמויות במשחק ומהעלילה כל כך.
העלילה של המשחק הזה קמה לחיים לא מעט גם בזכות הקאסט שחקנים של המשחק ואני חייב להגיד שאני מודה למיקרוסופט על הכסף שהם ככל הנראה השקיעו בהפקה של המשחק הזה (ולא רק כדי שהוא יגיע ביום הראשון ל-Game Pass). אני כבר אגיד שהעובדה שצ'ארלי קוקס (Charlie Cox) נמצא במשחק הזה הצליחה לקנות אותי מהר מאוד והוא עושה עבודה ממש מרשימה, אבל לצידו הגיעו גם בן סטאר (Ben Starr) וג'ניפר אינגליש (Jennifer English) שהם שחקני קול משכמם ומעלה והעבודה שלהם ב-Expedition 33 היא כרגיל פשוט יוצאת מן הכלל. בנוסף להם, יש לנו גם אנדי סרקיס (Andy Serkis) שרובכם כנראה בכלל תכירו בתור גולום משר הטבעות, הפעם הוא משחק את הנבל הראשי והוא עושה פשוט עבודה פנומנאלית, באמת מכל טוב.
אני חייב לציין כבר בשלב הזה משהו אחד שאני כנראה הייתי נוגע בו בשלב מאוחר יותר של הביקורת דווקא, אבל זה השימוש של המשחק ב-Unreal Engine 5, לאורך השנתיים האחרונות, אני נחרד למשמע העובדה שמשחק נבנה על המנוע הזה, הוא בעיניי מסמן את העובדה שמשחק ככל הנראה עומד לקבל אופטימיזציה ברמה סבירה מינוס ולרוץ בצורה פחות ממדהימה. אבל לא הפעם, בדומה ל-Silent Hill 2, המנוע הזה מוכיח את עצמו כמנוע הכמעט אולטימטיבי בכל מה שקשור לפוטוריאליזם, וכשזה מגיע לסינמטיות של המשחק הזה, מדובר בעבודת אומנות שראויה לפרסים בעיניי, לא ראיתי שימוש ברמה כזאת גבוהה במנוע הזה כשזה מגיע למשחק והעובדה שצוות קטן כמו האחד של Sandfall הוציא תוצאה כזאת מהמנוע הזה צריכה להוות דוגמא לכלל התעשייה. הניטפיק היחיד שלי כאן יהיה שהסצינות נעולות ל-30 פריימים, אומנם זה תורם לסינמטיות אבל אנחנו מסוגלים ליותר מזה במשחק, במיוחד עם החומה של ימינו.
תור שלי שלי ותור שלך שלי
לפני שאחזור לדבר על הביצועים של המשחק, בואו נדבר על מערכת הקרב של המשחק הזה, רבים מכם מכירים אותי בתור הבחור שמדבר פה בלי הפסקה על משחקי Persona ולעיתים גם מדבר על Like a Dragon וגם על Final Fantasy, המשחק הזה קיבל לא מעט השוואות וחלקן בצדק ללא מעט משחקי JRPG שהוא שואב מהם השראה כשזה נוגע למערכת הקרב, אבל הדוגמא הבאמת הכי קרובה אליו היא ללא ספק Like a Dragon, במיוחד במשחקים האחרונים.
מערכת הקרב של המשחק מבוססת תורות, הקבוצה של השחקן מורכבת מ-3 שחקנים, כאשר לכל דמות יש יכולות יחודיות לה, במהלך התור של כל דמות בקבוצה של השחקן אפשר יהיה לתקוף פיזית, להשתמש בביכולת מיוחדת שמשתמשות ב-AP או לבצע שימוש באייטם מהתיק של השחקן כמו שיקוי ריפוי או שיקוי שמוסיף AP או להחיות דמות אחרת שמתה (בטעות! אני נשבע!). בנוסף לאלה, השחקן יכול לבזבז AP ולנסות לירות קליעים על אויבים כדי לפגוע בנקודות החלשות שלהם, חלק מהאויבים דורשים שימוש ביכולת הזאת באופן קבוע מאחר וניתן לפספס אותם בקלות עם יכולות ומתקפות פיזיות אחרות. אבל הפעולות של השחקן לא נגמרות בתור שלנו בלבד! כאשר האויב תוקף את השחקן, הוא יכול או להתחמק בעזרת לחיצה בזמן שהמתקפה אמורה לפגוע או לנסות ולבצע Parry לאויב ולגרום לו נזק נוסף, חלק מהאויבים גם יבצעו מתקפות שידרשו מהשחקן לבצע פעולת קפיצה, המשחק גם טורח להזהיר את השחקן ממתקפות כאלה על מנת שידע איך להתחמק מהן, השחקן בתמורה מסוגל להעניש את האויב אחרי קפיצה ולתקוף במהלך התור של האויב.
עכשיו כדאי גם להתעכב טיפה על היכולות השונות של הדמויות בקבוצת השחקן, ככל שנתקדם במשחק, דמויות נוספות יצטרפו לקבוצה ונצטרך להתחיל ולהוציא או להכניס דמויות לקבוצת הסיור שלנו. לכל דמות יש לא רק יכולות יחודיות, אלא גם מכניקות שונות בתחליט אחת מהשניה, מה שגורם למשחק לקבל עוד מימד של עומק למערכת הקרב. למשל גוסטאב טוען מתקפה פיזית חזקה במיוחד לאורך הקרב, למה-אל (Maelle) יש 3 עמידות שונות, כל אחת עם יתרונות וחסרונות משלה שאליהן היא נכנסת בעזרת היכולות השונות שלה, לון (Lune) מבצעת שימוש בבכשפים שונים, כל כישוף נותן לה עורבים מסוגים שונים שאפשר להשתמש בהם על מנת לתת באפים לכשפים אחרים בארסנל שלה, אני לא אעבור על כל הדמויות (גם כדי לא לספיילר), אבל המשחק דורש מעט הבנה של המכניקה של כל דמות, כשמדובר באחד המשחקים הכי מגוונים מבחינת היכולות של הדמויות שיצא לי לשחק בסגנון, הנאה צרופה לשנות דמויות.
מחוץ לקרב, קיימת גם מערכת בנייה לדמויות יחסית נוחה ולא מאוד מסובכת , כאשר דמות עולה רמה, היא מקבלת נקודות ניסיון שניתן להשתמש בהן על מנת "לקנות" יכולות שונות, ככל שנעלה יותר רמות, חלק מהיכולות יעלו גם יותר נקודות ניסיון. כל דמות יכולה להחזיק בזמן אחד 6 יכולות שונות לשימוש בקרב, חלק מהיכולות לא בהכרח יעבדו בהרמוניה טובה אחת עם השניה, אז הבחירה של יכולות דורשת מעט מחשבה. בנוסף לעץ היכולות של כל דמות, ניתן גם להשיג במהלך המשחק אייטמים שנקראים פיקטוס (Pictos), כל אחד נותן סוג של באף מיוחד, הפיקטוס ניתנים ללמידה, אחרי 4 קרבות עם פיקטוס, אפשר לתת את היכולת של הפיקטוס לכל דמות מבלי להשתמש בפיקטוס עצמו, כל דמות יכולה להחזיק 3 פיקטוס ברגע נתון ובנוסף לזה, מקבלים נקודות שמאפשרות להן להחזיק את היכולות של פיקטוס שונים כאשר לכל פיקטוס יש מחיר משלו. בנוסף לכל אלה, לכל דמות יש סוג נשק שייחודי לה, אותם ניתן למצוא בעולם או לקנות מסוחרים שונים ולשדרג במחנה.
לסיום של החלק הזה אולי כדאי גם לדבר טיפה על הסיור, העולם מחולק לאזורי סיור לינארים והעולם הפתוח שבו מגיעים ממקום למקום, הרבה מהאזורים הלינארים יהיו יחסית פשוטים לסיור מאחר והרבה מהם זה פשוט הגעה מנקודה A לנקודה B באופן יחסית ישיר, אבל חלק מהם כמו עיירות, שבהו יש הרבה מה לגלות כמו תושבים וסוחרים שונים, לפעמים יכולים לגרום לשחקן לעשות לא מעט סיבובים. העולם הפתוח יחסית גדול וזה האזור היחיד שכולל מפה גדולה של העולם של המשחק שאני מאמין שנוספה למשחק אחרי שכמה שחקני בדיקה דיברו על המחסור במפה, אנחנו אומנם מקבלים מצפן ב-UI ולעיתים אחת הדמויות תעדכן את השחקן לאיזה כיוון הוא צריך ללכת בחלק מהמשימות, אבל המפה עוזרת למצוא את הכיוון שלנו יותר מהמצפן בעולם הפתוח. בנוסף העולם הפתוח גם מכיל לעיתים כמה קרבות בוסים שונים שיכולים לפתוח סוחרים שונים בעולם שמחזיקים אייטמים קוסמטיים יחודיים.
יופי באימה
בואו נחזור עכשיו לדבר על הביצועים ופעם נוספת, השימוש ב-Unreal Engine 5: אני חושב שמדובר בהישג מרשים, צוות של כ-30 איש גרם למנוע הזה להציג ביצועים מרשימים במיוחד, גם משחקים כמו Silent Hill 2 שהיה פאר יצירה על המנוע, הציג לא מעט גמגומים על המחשב, STALKER 2 גם כן הציג דרישות מאוד מטורפות לאור השימוש במנוע כמו צורך ב-32GB RAM ועדיין רץ באופן מאוד בעייתי, במיוחד בתקופת השחרור שלו. Expedition 33 כן יכול להיות תובעני, הוא לא משחק שקל להריץ על חומרה חלשה יחסית, אף על פי שהדרישות המינימליות של המשחק לא גבוהות בצורה מטורפת (GTX 1060 ומאבדי אינטל דור 8? מדהים!), אבל הוא דורש לא מעט זיכרון VRAM על מנת לרוץ כמו שצריך, ככה שעל מכשירים ניידים המשחק לא ירוץ בצורה הכי סבירה, על המחשב הנייד המשחק אמנם יכול להגיע ל-30 פריימים, אבל באזורים מסויימים כמו לומייר בהתחלה, המשחק יכול להגיע גם לכדי זחילה, כך שאם אתם קוראים את הביקורת ושוקלים לקנות את המשחק עדיין, ממליץ גם לבדוק את החומרה של המחשב שיש לכם כרטיס מסך חזק יחסית עם לפחות 6-8GB VRAM.
אחרי מבחן הביצועים של המשחק, הדבר הראשון שבאמת תופס את העין בסופו של דבר זה העיצובים המהממים של המשחק, העולם כולו הוא פשוט חוויה לעין, הוא דבר ראשון צרפתי בצורה יחסית מעוותת שזה מעניין במיוחד, פתאום לראות את מגדל האייפל העקום באופק זה אולי אחד הדברים שיתפוס לרבים את העין הכי מהר, אבל העיצובים של שלבים שונים הוא מעניין במיוחד, מעטות הפעמים שהעולם לא היה מוקד משיכה עבורי. עיצובי השלבים עצמם גם כן עשוי בצורה מצויינת, במהלך הסיור בשלבים הלינאריים של המשחק מתפתח רצון לחקור יותר על מנת למצוא את כל מה שמסתתר בהם, חלק מהזמן נצליח גם לפתוח קיצורי דרך ולמצוא סודות שונים, חקר במשחק הזה מוביל ללא מעט פרסים שונים כמו פיקטוס חזקים יותר, או אפילו פרטי קוסמטיקה נחמדים עבור הקאסט דמויות שלנו.
אם כבר אני מדבר על הקוסמטיקה, עכשיו זה גם זמן טוב לדבר על עיצובי הדמויות, בהתחלה של המשחק כולן מקבלות את המדים של הצוות סיור, הלוא הוא Expedition 33, מה שמסומן מהר מאוד על הבגדים של גוסטאב אבל לכל דמות יש עיצוב תלבושת ייחודי משלה, מה שהופך כל דמות לייחודית לא רק מבחינת היכולות שלה וצורת המשחק שלה, אבל לכל אחת יש אישיות שלמה בעיצובים שלה, לון בסיור בעולם הפתוח מעופפת מה שייחודי לה ולאישיות שלה. חשוב לציין גם שבאמת לא מעט מהקוסמטיקה של הדמויות ניתן לפתוח במהלך הסיור בעולם, אין במשחק הזה מיקרו רכישות, ככה שכל פריט לבוש שאתם רוצים לדמות שלכם, סך הכל דורש סיור בעולם ויש לא מעט פרטי לבוש עבור הדמויות עם עיצובים ייחודיים, עוד דרך לעודד שחקנים לנסות ולחפש יותר סודות בעולם.
חלק מהקוסמטיקה של המשחק גם ניתנת לפתיחה על ידי השלמה של משימות צדדיות, בזמן שיש לנו קו עלילה ראשי, במהלך הסיור בחלק מהשלבים הלינארים של המשחק, נפגוש בכל מיני NPC שונים שיתנו לנו משימות נוספות, אין הרבה מאוד משימות צדדיות, אבל חלקן מביאות פרסים שווים כמו פיקטוס או פרטי לבוש, למעשה יש בערך רק 10 משימות צד כאלה כאשר לכל NPC יש בקשה שונה, אחת המשימות הראשונות שניתקל בהן היא ש-NPC מבקש מקור אור, ההשלמה של המשימה הזאת תדרוש התקדמות במשחק, ככה שלא מעט פעמים על מנת להשלים את המשימות האלה, נצטרך לחזור אחורה על מנת להשלים אותן, למזלנו בשלבים הלינארים יש Fast Travel גם, כך שלא מדובר במטלה שתגרום ליותר מדי הסחבות.
לסיום כמובן חייבים לדבר על הפס קול של המשחק הזה, מאחר וכמעט בכל צעד של המשחק הזה, הוא תורם כל כך הרבה לאווירה ולרגש של לא מעט מהסצינות השונות. הסגנון המוזיקלי של הפס קול מושפע לא מעט מסגנון השאנסון הצרפתי, סגנון שבהחלט לא נמצא בפס-קולים כמעט בכלל, מה שהופך את הסגנון של המשחק לייחודי למדי. אבל פה מגיע גם טוויסט די מעניין, מוזיקה שהיא לרוב מאוד מאז'ורית ושמחה, מקבלת לפתע שינוי מאוד מינורי ודי גלמודי, מה שמשקף את העולם של המשחק, לוריאן טסטרד (Lorien Testard), המלחין הראשי של המשחק, שם על המוזיקה הזאת טוויסט מאוד מעניין שלא יצא לי לשמוע עד כה. אחרי לומייר אנחנו מקבלים מוזיקה שגם משתלבת עם תזמורת וגם מוזיקה אלקטרונית אמביינטית, חלק מהזמן היא יכולה להיות קצת יותר שמחה וגם יותר קצבית, חלק ממוזיקות הקרב יותר קצביות מהמוזיקה במהלך הסיור, מה שמכניס לשחקן גם קצת יותר אדרנלין. אני לא חושב ששמעתי משהו השנה שמתקרב לרמה של הפסקול הזה עדיין (ויש עוד מה לדבר על הפסקול של Doom כמובן), אבל המשחק הזה מקבל מקום של כבוד ברשימת פסקולי השנה שלי ללא שום צל של ספק.
השורה התחתונה
Clair Obscur Expedition 33 הוא כרגע המועמד שלי למשחק השנה, אני חושב שמדובר במשחק שמבחינתי עובר על כמעט כל הצ'קליסט למה שאני חושב שמשחק בסגנון שלו צריך כדי להיות מושלם, מערכת הקרב היא אחת מהמהנות שיצא לי לחוות במשחק בחודשים האחרונים, העולם שלו מרתק, הסיפור שלו מסקרן במיוחד והדמויות שלו הן עולם ומלואו שאני שמח לגלות עליהן עוד ועוד לאורך המשחק. אני חושב שהמשחק הזה הוא הוכחה ושיעור לתעשיית המשחקים המערבית ואפילו למזרחית בצורות מסויימות, ואולי זה קל יותר להגיד את זה כשמדובר בצוות קטן, אבל הוא מוכיח שלא צריך צוות פיתוח של מאות אנשים על מנת ליצור משהו מיוחד ויוצא דופן שיתפוס את תשומת ליבם של השחקנים, ובאותה נשימה, הוא מוכיח שתצורת המשחק בתורות לא מתה והיא עדיין רלוונטית לחלוטין (וכן אני מסתכל עליכם Square ו-Final Fantasy! גם אם אני אוהב את המשחקים החדשים). אם עוד לא השתכנעתם שמדובר במשחק עבורכם, אני ממליץ לכם בחום לבדוק אותו ב-Game Pass, אבל גם המחיר המלא שלו הוא יחסית נמוך לכל כיס.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י