המעבדים רוצים להוביל את מהפכת מחשבי ה-Ai הביתיים
המעבדים סופקו לנו על ידי אינטל ישראל, תודה רבה!
אחרי הרבה מאוד המתנה וציפייה, מעבדי Arrow Lake של אינטל סוף סוף כאן. ההתחלה של דור המעבדים הזה קרתה למעשה כבר לפני יותר משלוש שנים כאשר אינטל נדרשה לשבת ולתכנן את המעבדים שהיא משיקה עכשיו. אז, עוד הרבה לפני שבינה מלאכותית וכל מיני תוכנות GPT ויצירת תמונות עפפו את עולמנו, החברה הייתה צריכה לצפות איך יראה עולם המיחשוב האישי ומה יהיו הדרישות של הצרכן מהמעבד. יחד עם כל אלה ובמהלך הדרך עד להשקה, אינטל זנחה מספר טכנולוגיות, שינתה את מיתוג המעבדים לטובת סדרות ממוספרות ומעבדי Core Ultra כדי ליישר קו עם מעבדי הלפטופים. אז אחרי כמה שבועות עם המעבדים, מה ה-Core Ultra 9 285K וה-Core Ultra 5 245K של אינטל מביאים למגרש?
הביקורת נכתבה כדי להיות כמה שיותר מקיפה ולתת את המידע המלא ככל הניתן על המעבדים וכתוצאה מכך היא ארוכה מאוד, לנוחיתוכם מצורף תוכן עניינים לביקורת עם קישורים למעבר מהיר בין הנושאים המרכזיים:
- שינויים לליבות החישוב
- טכנולוגיות שנגרעו
- תהליכי תכנון, ייצור ואוברקלוק
- שינויים למאיץ הגרפי
- שיפורים ליצירת תוכן
- הגעת ה-Ai למעבדים
- שינויים לפלטפורמה
- מבחני ביצועים: סינטטי , יצירת תוכן , Ai , גיימינג
- תמורה למחיר + ביצועים לצריכת חשמל
- השורה התחתונה
קטנים וגדולים
המעבדים החדשים מסדרת Series 2 מבוססים על ארכיטקטורת Arrow Lake שהיא עצמה מביאה הרבה מאוד שינויים למעבדי דסקטופ בכלל ומעבדי אינטל בפרט. אך למעשה Arrow Lake מורכבת מכמה מיקרו-ארכיטקטורות שפועלות יחד כדי להרכיב את השלם שהוא ארכיטקטורת Arrow Lake. מעבדי Series 2 ממשיכים בדרך שפרצו מעבדי דור 12 (מעבדי Alder Lake) כשגם הם מעבדים היברידיים אשר כוללים שתי סוגים של ליבות חישוב, האחת היא ליבה יעילה (E-Core) והשניה ליבת ביצועים (P-Core) כאשר כל אחת מהן מבוססת על מיקרו-ארכיטקטורה שונה. הליבות היעילות מבוססות על Skymont שתוכננה לעמוד בשלושה יעדים מרכזיים: שיפור ביכולת כיסוי המשימות, הכפלת וקטורים ושיפור ליכולת הצמיחה בביצועים. אז איך אינטל עשתה את כל זה? דבר ראשון הוא הכפלה של מהירות זיכרון המטמון (L2 cache) של הליבות יחד לכדי מגה לכל קלאסטר של ליבות (4 ליבות אשר חולקות 4 מגה). שנית, Skymont משפרת את יכולת החיזוי של משימות החישוב כדי לשייך משימה לליבה הרבה יותר מהר ובצורה נכונה יותר. לצד אלה, שולבו עוד מספר שיפורים נוספים שלא אכנס אליהם כמו שיפור לאלוקצייה או ליצירת תור המשימות. אז איך כל השיפורים האלה באים לידי ביטוי? על פי אינטל, הליבות היעילות אשר מבוססות על Skymont מספקות שיפור שנע באיזור ה-50% לליבה בודדת או סביב 40% לריבוי ליבות. למעשה, אינטל אומרת שהליבות היעילות של Arrow Lake הן ברמת יכולות ועוצמה כמו של ליבות הביצועים שהכרנו עד היום.
הסיפור של ליבות הביצועים לא שונה כשגם הן מבוססות על מיקרו-ארכיטקטורה חדשה בשם Lion Cove כאשר היא פותחה במרכזי הפיתוח של אינטל בארץ. Lion Cove מביאה מספר שיפורים לטכנולוגיית הליבות של אינטל עם ניהול אנרגטי מבוסס על בינה מלאכותית לשיפור יעילות וצריכת חשמל, יכולה חיזוי וצפיית משימת גדולה יותר פי 8 לעומת הדור הקודם, וגם כאן צמיחה בכמות זיכרון המטמון (L2 cache) של הליבות מ-2 מגה ל-3 מגה לליבה לצד בידול זיכרון המטמון של הליבות ביצועים והיעילות עד לרמת L3 שאותה כל הליבות חולקות. לצד אלה, יכולות האוברקלוק שעליהן אדבר מאוחר יותר קיבלו שידרוג עם יכולת כיוונון הרבה יותר מדויקת במרווחים של 16.67MHz לעומת הדורות הקודמים. בשורה התחתונה, הליבות הגדולות של Arrow Lake מביאות יותר ביצועים "נקיים" יחד עם יעילות טובה יותר במדד של ביצועים לשטח ליבה ולצריכה אנרגטית. על פי אינטל, מדובר על שיפור שנע סביב 9% בביצועי IPC לליבת ביצועים לעומת הביצועים של ליבות ביצועים מבוססות Raptor Cove שראינו עם מעבדי דור 14.
הדבק שמחבר את שתי סוגי הליבות וגורם להן לעבוד יחד בצורה מושלמת זאת טכנולוגיית Intel Thread Director שעובדת יחד עם מערכת ההפעלה על מנת לחלק ולנתב בצורה חכמה ונכונה את משימות המחשב לליבות השונות על מנת לשפר באופן ניכר את ביצועי המחשב תוך ניצול אנרגטי מועט ככל האפשר. עם הליבות החדשות והשיפורים למיקרו-ארכיטקטורה שלהן אינטל הציגה משפר שיפורים וחידושים ל-ITD. בעוד שה-ITD שראינו עם דור 14 הציגה יכולות יחסית פשוטות לשיוך וחלוקת משימות, כאן אנחנו רואים שיפור עם יכולת חיזוי חומרתית שנמצאת בליבות היעילות לצד מודל חיזוי משופר שמאפשר חלוקת משימות טובה ויעילה הרבה יותר. כך למשל כאשר תבצעו משימה כלשהי היא קודם כל תפתח על הליבות היעילות אשר יכולות עכשיו לפרק את המשימה לגורמים קטנים בצורה הרבה יותר טובה ואז ITD יקח את כל אותם גורמים קטנים ויפזר אותם על פני הליבות השונות על פי הנדרש. כך למשל כתיבת טקסט במצגת תעבוד לדוגמא על ליבות יעילות שכן זאת לא משימה מורכבת, אך ברגע שתלחצו על כפתור הוספת סירטון למצגת, המשימה הזאת תעבור לליבות הביצועים שיוכלו לבצע אותה הרבה יותר מהר ועם צריכה אנרגטית הרבה יותר נמוכה. כל אלה יחד יאפשרו למחשב להתעורר ממצב המתנה הרבה יותר מהר יחד עם עבודה הרבה יותר חלקה, קצרה ועם כמה שפחות בזבוז אנרגטי ופליטת חום, לטענת אינטל מדובר על 30% פחות בצריכת החשמל.
נפטרים מעול העבר
לצד החידושים שאינטל הוסיפה לכל ליבה באופן פרטני ולמעבד באופן כללי היא גם החליטה לעשות כמה ויתורים. אחד הויתורים הגדולים שאולי יפתיעו כמה מן המשתמשים זה הויתור על טכנולוגיית Hyper-Threading. טכנולוגיה זאת הוצגה על ידי אינטל ב-2002 יחד עם השקת מעבדי Pentium 4 כשהיא איפשרה לליבות פיזיות לתקשר אחד עם השניה וליצור יחד "ליבה לוגית". כך למעבד היו הרבה יותר ליבות שזמינות למשימות שונות ואיפשרו ביצוע מספר משימות גדול יותר בו זמנית. על אף שהיתרונות של Hyper-Threading ברורים, הטכנולוגיה לא הייתה מושלמת כשהשילוב של חלקי משימות על אותה ליבה או על פני כמה ליבות שונות גרם ללא מעט עיכובים בחלוקת המשימות דבר שהוביל לירידה בביצועים באופן כללי או משך זמן ביצוע ארוך יותר למשימה לעומת מצב בו הטכנולוגיה הייתה כבויה. Hyper-Threading הייתה רלוונטית מאוד בימים בהם היו מעט מאוד ליבות למעבד, היום 16 ליבות זה פחות או יותר הסטנדרט כך שאין המון צורך בחלוקה של המשימות על ליבות לוגיות כשלרוב יש מספיק ליבות אמיתיות שעדיפות בהרבה, יחד עם ITD שמחלקת את המשימות בצורה חכמה וטובה ביותר, השימוש ב-Hyper-Threading גרם לגריעת ביצועים גדולה יותר מהשיפור הפוטנציאלי.
ויתור נוסף שבוצע עם מעבדי Series 2 הוא על זיכרונות DDR4. מעבדי Alder Lake מדור 12 היו המעבדים הראשונים לשוק הפרטי שהציגו תמיכה בזיכרונות DDR5 שאיפשרו קפיצת מדרגת של שיפורים עם הגדלת רוחב הפס של תעבורת המידע בין הזיכורנות למעבדים ומהירות הזיכרונות. אבל השוק הפרטי באותו הזמן עוד לא היה בעל DDR5 והדגמים שכן נמכרו היו יקרים מאוד, לכן אינטל הכניסה למעבדים שני בקרי זיכרון, אחד אשר יכול לתמוך בזיכרונות DDR4 כמו שהיה נפוץ בשוק, והשני אשר תמך בזכרונות DDR5 שאיפשרו את הצמיחה המדוברת. דורות ו-14 היו שיפורים של אותה ארכיטקטורה ולכן גם הם כללו שני בקרי זיכרון. עם מעבדי Arrow Lake אינטל השלימה את המעבר וויתרה על בקר הזיכרון של DDR4 כך שבקר ה-DDR5 יוכל לספק ביצועים הרבה יותר טובים ובזכות זאת אנחנו גם רואים עם המעבדים החדשים תמיכה טובה ביותר בזיכרונות מסוג זה כאשר אפשר להגיע עד לזיכרונות במהירות לא נורמלית של 10000M/Ts. לשם השוואה, זיכורנות ה-DDR5 שקיבלנו עם השקת Alder Lake תמכו במהירויות של 4800-5200M/Ts וללא תמיכה ב-Clock Driver.
אריחי מגדלים
לפני שאני מדבר על עוד מספר שינויים וחידושים עם המעבדים, אני רוצה להתעכב על תהליכי הייצור של אינטל. מעבדי Arrow Lake מיוצרים על בסיס טכנולוגיית Foveros Advanced 3D, שעלתה לאינטל השקעה של מיליארדים רבים. בבסיסה, Foveros 3D מאפשר לאינטל לערום יחידות סיליקון אחת על גבי השניה לגובה, ממש כמו בניה של גורד שחקים שמורכב מכל מיני קומות עם פונקציות שונות. AMD עובדת בשיטה טיפה שונה של Chiplet כאשר על המעבד עצמו יש מספר CCD שונים שהם פיסות סיליקון שונות, כל אחת ותפקידה, אשר מתקשרות אחת עם השניה בעזרת הבסיס עליו הן יושבות. בניגוד לשיטה זאת, בניית המגדל מאפשרת לאינטל לשפר את ביצועים על ידי קיצור המרחק והזמן של מעבר נתונים בתוך המעבד, יחד עם גמישות גבוהה יותר (יחסית) באשר לאילו רכיבים יהיו במעבד עם צימצום משמעותי לגודל הפיזי של המעבד עצמו. ראוי לציין שאינטל עדיין מתעקשת (או לא מצליחה) להקטין את הגודל של הטרנזיסטורים של המעבדים כשהם עדיין מיוצרים בגודל של 7 ננומטר לעומת AMD שכבר עברה ל-4 ננומטר או אפל שמובילה עם 3 ננומטר.
אך לצד Foveros 3D, המעבדים מורכבים גם מכמה "אריחים" (Tiles) שונים כאשר כל אחד מהם בנוי לגובה כפי שהזכרתי. מעבדי Arrow Lake מבוססים על 5 אריחים שונים, המרכזיים בהם אלה אריח החישוב שכולל בתוכו את ליבות הביצועים, הליבות היעילות וזיכרון המטמון שלהם, כאמור, עד 36 מגה של זיכרון L3 כשלצידו נמצאים אריחי ה-SOC ויחידת החישוב הגרפית. בדומה ל-Foveros 3D ובשילוב של שתי הטכנולוגיות יחד, אינטל דחקה את כל הרכיבים יחד לשטח צפוף ובכך אפשר היה להקטין את הגודל הפיזי של המעבד ב-33%. למעשה, מעבדי Series 2 הם באותו הגודל הפיזי של מעבדי דורות 12 עד 14. ראוי לציין ששיטת האריחים היא לא משהו חדש אצל אינטל או בשוק המעבדים כלל כשחברות אחרות משתמשות בטכניקה זאת גם.
אבל לא הכל טוב ויפה, בחודשים שלפני ההשקה הזאת אינטל נכנסה למשבר לא קטן עם בעיית קריסות ונזק קבוע שיכול להיגרם למעבדי דור 13 ו-14. בשנים האחרונות, אינטל הייתה בתחרות צמודה למעבדי Ryzen הנהדרים של AMD כשהם לא פעם הצליחו לנצח את אינטל במדד הביצועים. בשל חוסר מאסיבי בחידושים וקיבעון לארכיטקטורות ושיטות עבודה מסויימות (בין היתר אי הירידה לייצור בגודל קטן יותר כפי שהזכרתי) אינטל נאלצה לפנות לפתרונות אחרים כדי לנצח את קרב הביצועים. אחד הפתרונות שלה למצב היה לאפשר למעבדים למשוך הרבה מאוד מתח וכך לספק יותר ביצועים, מספיק כדי להעלות מעל הקו האדום ש-AMD הציבה. אבל המשיכה הזאת של מתח רב גרמה בין היתר למעבדים להישרף כשאחרי זמן מסויים המעבד פשוט הפסיק לעבוד. לאינטל לקח כמה שבועות להבין מה גורם למעבדים למות ולהוציא תיקון בדמות מיקרו-קוד שמוריד את רמת המתחים (וכך גם את רמת הביצועים) אך הנזק כבר נגרם. מיד לאחר הבנת הבעיה יצאו דיווחים שאינטל מחמירה ומשפרת את כל תהליכי הבדיקה והולידציה של המעבדים, קשה להגיד האם המעבדים החדשים שאנחנו מדברים עליהם היום כבר עברו את סבב הבדיקות החדש אבל אפשר להיות בטוחים שגם אם הם יכולים, הם מושכים הרבה פחות מתח ממה שהם באמת יכולים וכנראה היו עושים אם בעיות דור 13-14 לא היו מתגלות.
עובד ונראה טוב יותר
בחלק הקודם של הביקורת הזכרתי שאחד האריחים המרכזיים במעבד הוא האריח שכולל את יחידות החישוב הגרפיות וזה איזור נוסף שקיבל קפיצת מדרגה משמעותית. מעבדי Lunar Lake שיצאו לשוק הלפטופים לא מזמן, הציגו ביצועי גיימינג מעולים על בסיס הליבות הגרפיות בלבד, זאת לאחר הרבה ניסיון וידע שאינטל צברה בתחום הגרפי עם השקת הדור הראשון של כרטיסי המסך שלה. מעבדי Arrow Lake כוללים לא מעט מן אותם השיפורים כדי לאפשר לליבות הגרפיות של המעבד להיות הרבה יותר חזקות ולתת למשתמש ערך גדול יותר. האריח הגרפי כולל בתוכו 4 ליבות Xe לצד 4 יחידות חישוב Ray Tracing עם זיכרון מטמון כולל של 4 מגה L2. כל אלה מביאים לביצועים כפולים ואף יותר מכך בהשוואה לדור 14, תמיכה מלאה ב-DirectX 12 (בשעה טובה) ויכולת חישוב וביצוע Ray Tracing בעזרת המעבד בלבד. רוב הגיימרים לא ישתמשו בליבות הגרפיות של המעבד כדי לבצע משימות מורכבות או לשחק עליהן אך השיפורים האלה מאפשרים להוריד עומס מהכרטיס מסך במשימות מסויימות או לעבוד יחד איתו בצורה טובה יותר כדי לשפר ביצועים.
הוספת התמיכה ב-DirectX 12 אולי נשמעת לנו קצת מובנת מאליה אבל היא בשורה גדולה, בזכות כך הליבות הגרפיות יכולות להריץ מעל ל-500 משחקים נוספים ללא בעיות תאימות או התרסקות ביצועים. אבל זאת לא התוספת היחידה כשבזכות היחידות חישוב Ray Tracing והשיפורים למיקרו-ארכיטקטורה של הליבה הגרפית, גם טכנולוגיית XeSS יכולה לרוץ באופן עצמאי. XeSS היא טכנולוגיית ה-Upscale של אינטל כשהיא מתשתמשת באותו עיקרון עבודה של FSR ו-DLSS של AMD ו-Nvidia בהתאמה. בעזרת XeSS, השחקנים יכולו לקבל שיפור בקצב הפריימים או בנראות של המשחקים על ידי שימוש בבינה ממלאכותית על מנת לבצע Upscale ולעזור לליבות הגרפיות בחישובים שלהן. נכון לזמן כתיבת השורות האלה, ישנם כ-120 משחקים אשר תומכים ב-XeSS כשהתמיכה בה מתרחבת וככל הנראה תקבל בוסט של אימוץ על ידי מפתחים נוספים לאחר ההשקה הזאת.
יצירה טובה יותר
אחד התחומים שאינטל מקדישה להם יותר תשומת לב ומשאבים בשנים האחרונות זה תחום יצירת התוכן. ראינו את אינטל עושה כמה מהלכים כדי לשפר את הביצועים וההיצע שלה בתחום הזה, הקפיצה בכמות הליבות היא אחד מהצעדים המרכזיים שלקחו את רף הביצועים קדימה אבל גם שיפורים לליבות הגרפיות והיכולות העצמיות של המעבד כמו שדיברתי עליהן בפיסקה הקודמות עוזרות. עם מעבדי Arrow Lake אנחנו מקבלים תמיכה משופרת בפורמט AV1 שמציע איכות טובה יותר לעומת פורמטים כמו H.264 או H.265 עם קבצים בנפחים קטנים יותר. התמיכה ב-AV1 היא למעשה לא משהו חדש כשהיא התאפשרה גם עם מעבדי עבר אבל כאן אנחנו מקבלים שיפור לביצועים ויכולת ה-Encoding ו-Decoding שהמעבדים יכולים לתת לפורמט הזה. לצד זאת, אנחנו מקבלים גם שיפור בביצועים בעבודה עם קבצי 4K או אפילו 8K 120 ב-10bit HDR (!).
הגעתם של מחשבי ה-Ai הראשונים
זה לא יהיה מוצר שיצא ב-2024 בלי שהוא יהיה בעל בינה מלאכותית והרבה מאוד מושגי Ai שיקושרו אליו. וגם מעבדי Arrow Lake לא מצליחים להתחמק מהקלישאה הזאת, למעשה הם מאדירים אותה ולוקחים אותה קדימה. אחד החידושים הגדולים, ואולי החידוש הגדול ביותר שמעבדי Series 2 מביאים זה ליבת NPU שנמצאת במעבד עצמו. אם עד היום הכרנו ליבות CPU לחישובים כלליים, ליבות GPU לחישובים גרפיים אז לפני כמה שנים התחילו לצוץ ליבות NPU אשר מיועדות ל-Neural Processing וחישובים מורכבים למשימות Ai. סדרת המעבדים החדשה של אינטל מציגה את המעבדים הראשונים לשוק המחשבים הנייח עם NPU. זאת בשורה גדולה, במיוחד עבור מי שמתעסק עם מטלות בינה מלאכותית שרצות על המחשב עצמו ולא על שרתים.
אם בעבר רוב המשימות האלה היו רצות על כרטיסי מסך שנתנו את מירב ה-TOPS (טריליון פעולות בשניה - יחידת החישוב להערכת ביצועי בינה מלאכותית) למערכת, היום המעבדים יכולים לספק עוד כמות מכובדת של TOPS כדי להאיץ את החישוב עוד יותר. ראוי לציין שה-NPU שנמצא במעבדים האלה מספק רק כ-13TOPS שיצטרף לעוד 23TOPS שמגיעים מהליבות הרגילות והגרפיות לכדי עד 36TOPS בסך הכל. זאת כמות לא רעה בכלל עבור מעבד שולחני רגיל אך עדיין מדובר בערך בשליש ממה ש-RTX 4090 יודע לספק עם 100TOPS. הגעת ה-NPU מסמלת את מהכפת ה-Ai במיחשוב האישי והמעבדים החדשים יאפשרו את דור מחשבי ה-Ai הראשונים.
אם ככה אז למה זה כזה ביג דיל? ההוספה של ה-NPU היא צעד גדול ושינוי מאסיבי לארכיטקטורה ולצורה שבה אינטל חושבת על מעבדים שולחניים. למעשה אפשר להגיד שזה אחד השינויים הגדולים שאנחנו רואים מאינטל מאז מעבדי Clarkdale שיצאו ב-2010 והיו הראשונים עם יכולות גרפיות על המעבד. אינטל עברה אז מתוצרה של מעבד בלבד לתצורת SOC עם יכולות עיבוד ויכולות עיבוד גרפיות בחבילה אחת. עכשיו אנחנו מקבלים תצורת SOC חדשה שכוללת יכולות עיבוד, יכולות גרפיות ויכולות בינה מלאכותית. מכאן והלאה אני בטוח שנראה את ה-NPU רק צומח וגדל עם יותר יכולות וביצועים בדורות הבאים לצד אינטגרציה של חומרה ותוכנה שרק משתפרת מיום ליום. אם לפני 6 שנים כש-Nvidia הכריזה על הבאה של Ray Tracing להמונים עם סדרת RTX 20 הייתי אומר לכם שהליבה הגרפית של מעבד תוכל לעשות את זה כנראה שהייתם צוחקים לי בפנים ובצדק. אז רק נשאר לדמיין מה נוכל לעשות עם ה-NPU שיושק במעבד של עוד 6 שנים וכמה TOPS הוא יוכל לספק.
דור חדש, בסיס חדש
כמיטב המסורת, יחד עם המעבדים החדשים אנחנו מקבלים מאינטל גם פלטפורמה חדשה שתתמוך אותם. המעבדים קיבלו תושבת חדשה בשם LGA1851, אלו אמנם חדשות יחסית רעות שדורשות מהמשתמש להחליף גם לוח (אחרי 3 דורות שעבדו עם תושבת LGA1700) אך יש גם חצי נחמה שכן התושבת החדשה היא באותו הגודל הפיזי של LGA1700 (בעיקר בזכות טכנולוגיית Foveros 3D) כך שלא תיהיה בעיית תאימות עם קירורים. מעבר לתושבת החדשה, גם ערכת השבבים של לוחות האם מקבלת דור חדש כשעכשיו היא מסדרת 800 ולצד המעבדים הראשונים מושקת גם ערכת השבבים הבכירה, ה-Z890.
הרבה פעמים אנחנו נוטים להסתכל רק על מה שהמעבד כולל ומה שהוא מאפשר לנו כשהרבה פעמים אנחנו שוכחים את ערכת השבבים. במקרה הזה אנחנו מקבלים מ-Z890 לא מעט יכולות כמו למשל עוד 24 נתיבי PCIe Gen 4.0, עד 8 כונני SATA נוספים, עד 32 חיבורי USB 3.2 Gen 2 לצד קישוריות מהירה מאוד שבאה לידי ביטוי עם WiFi 7, Bluetooth 5.4 ועד 4 פורטים שתומכים בטכנולוגיית Thunderbolt 5 שמאפשרת תעבורה בנפח כולל של 120Gbps עם 240W לצד תמיכה ב-Thunderbolt Share גם כן. מעבר לחיבוריות ונפחי המידע הגדולים שהיא תומכת בהם, ערכות השבבים מסגמנט Z הן גם ערכות השבבים שמאפשרות לבצע למעבדים הפתוחים (מעבדים מסדרה K) אוברקלוק וכך לקחת את הביצועים שלהם אפילו יותר רחוק.
הזכרתי בהתחלת הביקורת שבזכות השיפורים למיקרו-ארכיטקטורות של הליבות אנחנו מקבלים עם הדור הזה גם שיפור יחסית מאסיבי ליכולות האוברקלוק של המעבד. אז איך השיפור הזה בא לידי ביטוי? ראשית, אנחנו מקבלים את האפשרות לקבוע שני תדרי עבודה נפרדים, אחד לאריח ה-SOC שכולל בתוכו את גם את ה-NPU ותדר אחר לגמרי לאריח החישוב שמכיל את כל הליבות. לצד זאת, אנחנו מקבלים אפשרות לקבוע תדר עבודה בצורה עדינה יותר עם קפיצות של 16.67MHz, אפשרות לבצע אוברקלוק לליבות ביצועים ואו לקלאסטר של ליבות יעילות באופן פרטני. כל אלה אמורים לאפשר למשתמשים לבצע אוברקלוק מדוייק וטוב יותר וסביר להניח שאחרי דרמת הקריסות שאינטל חוותה לפני כמה חודשים, המעבדים מגיעים עם פרופיל הרבה יותר שמרני עם מרווח ביצועים גדול שיהיה אפשר להוציא מהם עם אוברקלוק חזק.
ואיך כל זה בפועל?
טוב עכשיו אחרי שירדנו טיפה יותר לעומקם של המעבדים החדשים מבית אינטל וחלק מהחידושים שהם מביאים איתם אפשר להתחיל להציג ולדבר על הביצועים. את הביצועים השוותי למעבדים המקבילים מהדור הקודם של אינטל והדור הנוכחי של AMD באותו הסגמנט.
הפרטים הטכניים של המעבדים שנסתכל עליהם היום הם:
| נתון | Ultra 5 245K | Ultra 9 285K |
| ליבות קטנות | 8 | 16 |
| ליבות גדולות | 6 | 8 |
| סך הכל Threads | 14 | 24 |
| סך הכל זיכרון מטמון | 24 מגה | 36 מגה |
| תדר עבודה בסיסי | 4.2GHz | 3.7GHz |
| תדר עבודה בוסט | 5.2GHz | 5.7GHz |
| כמות TOPS כוללת | 30TOPS | 36TOPS |
| כמות נתיבי PCIe | 24 | 24 |
| צריכת חשמל | 125W - 159W | 125W - 250W |
| מחיר (בדולרים) | 310$ | 590$ |
0
מפרט המחשב שעליו בדקתי את המעבדים הוא:
- לוח אם: ROG Strix Z890-E
- קירור למעבד: ROG Ryujin 360 II
- זיכרון: Kingstone FURY Renegade DDR5 4x16GB 8000MT/s CL38
- איחסון: Kingstone Renegade 2TB PCIe 4.0 NVMe SSD
- כרטיס מסך: Gigabyte Gaming RTX 4080
- ספק כח: Corsair HX 1200W
- מערכת הפעלה: Windows 11 Pro - 24H2
סינטטי
התוכנה הראשונה שהרצתי על המעבד החדש מבית אינטל היא לא אחרת Cinebench R23 המוכרת שבוחנת את כוחה של ליבה בודדת ולאחר מכן מבצעת מבחן אשר מודד את עבודתן של כל הליבות יחדיו.
אני חייב להגיד שיצאתי מבולבל ממבחן הביצועים לליבה בודדת וגם בריבוי הליבות. אינטל אמנם מציגה שיפור ביצועים מכובד עם ה-285K שמצליח לקחת את הכתר מה-9950X בעוצמה לליבה הבודדת אבל השיפור שהיא מציגה בסך הכל לעומת הדור הקודם הוא פעוט מאוד. למעשה, ה-245K הפסיד למקביל שלו מהדור הקודם במבחן לליבה בודדת ובר ליבתי.
המבחן השני שביצעתי היה CPU-Z שגם הוא מודד את הביצועים לליבה בודדת וכל הליבות.
גם עם CPU-Z אנחנו רואים תוצאות דומות של שיפור ביצועים במשימה אחת אך הפסד אפילו בהשוואה לדור הקודם. למשל, ה-245K מפסיד בקרב לליבה בודדת אבל מנצח בקרב המולטי-קור את ה-14600K. ה-285K מציג את אותו הטרנד עם הפסד לליבה בודדת אבל הובלה לרב ליבתי.
הבנצ'מארק השלישי הוא GeekBench 6 שמודד את ביצועי המעבד לליבה אחת ואו כולן יחד בכ-15 משימות יום-יומיות כמו פתיחת מיילים, HDR ושמיעת מוזיקה לצד בדיקות של משימות יותר מורכבות כמו חישוב קרני אור (Ray Trace) ולמידת מכונה (Machine Learning).
כאן המצב כבר מתחיל להתייצב לטובת אינטל עם שיפור ביצועים (מינורי אמנם) גם לליבה בודדת וגם בריבוי ליבות כאשר שני המעבדים מובילים את הסגמנט שלהם בהשוואה לדור 14 של אינטל עם הפסד קל בקרב לליבה בודדת מול ליבות Zen 5 שמצליחות להראות את כוחן.
המבחן הסינטטי האחרון שביצעתי היה 3D Mark Time Spy בגרסאת CPU שמודד את הביצועים של המעבד במטלת גיימינג סינטטית של חישוב סימולציה וסצינת משחק.
כאן ללא ספק אנחנו רואים את הניצחון המוחלט של אינטל על פני התחרות והשיפור של הדור החדש. קשה להגיד בדיוק מאיפה מגיע השיפור הזה שכן Time Spy הוא פחות סינטטי לעומת מבחנים קודמים כשהוא משלב גם חישובים גרפיים וסימולטציה אך אנחנו רואים את אינטל מתיישבת בראש הרשימה עם הפרש מכובד של 12% לעומת ה-9950X ו-17.5% לעומת ה-14900K.
המבחן האחרון בקטגוריה הזאת שביצעתי הוא מבחן הפרודקטיביות של UL Procyon כשהוא בודק את הביצועים של המעבד תחת שימוש ועבודה עם תוכנות Office ובין היתר כתיבת מסמכים, הכנת מצגות, ביצוע חישובים עם מסמכי אקסל ועוד. המבחן הזה נועד כדי לתת מדד אמיתי לביצועים של המעבד במשימות משרדיות יום-יומיות.
זה היה אולי המבחן עם התוצאות הכי מבלבלות שקיבלתי, הרצתי אותו מעל 10 פעמים כדי לוודא את התוצאה וגם במסמכים של אינטל נראה שזה נכון. ה-Ultra 5 245K מצליח לנצח את ה-Ultra 9 285K ואפילו כמעט לנצח את ה-9950X במבחן הביצועים הזה. השיפור שה-245K מציג הוא פנומנלי. גם ה-285K מציג שיפור לעומת הדור הקודם אך נראה שזה נעצר רק בשיפור של אחוז בלבד כשהוא מתמקם במקום השלישי.
יצירת תוכן
אחרי המבחנים היותר סינטטיים שאמנם נותנים לנו מדד כללי על עוצמת המעבדים עברתי לבצע מספר בדיקות אשר מציגות את הביצועים של המעבדים במשימות של יצירת תוכן. המבחן הראשון היא תוכנת Blender המוכרת שבודקת את הזמן שלוקח למעבד לרנדר מספר סצינות תלת-מימדיות ומנקדת בהתאם.
כאן אנחנו כבר מדברים על שימושים הרבה יותר אמיתיים ויציבים כך שאין הפתעות גדולות. אינטל מציגה שיפור ביצועים לעומת הדור הקודם אבל עדיין נשארת מאחורי ה-9950X המפלצתי עם 16 הליבות הגדולות שלו. למרות זאת, כאן השיפור לעומת הדור הקודם נראה ברור יותר.
המבחן השני בוצע בעזרת תוכנת V-Ray שגם היא כמו בלנדר בוחנת את הזמן שלוקח למעבד לרנדר סצינה תלת-מימדית כשבסוף היא נותנת למעבד ציון על פי יכולות החישוב שלו.
הסיפור של V-Ray הוא זהה ברובו לסיפור של Blender. מעבדי אינטל מציגים שיפור ממוצע של 8% לעומת הדור הקודם אך עדיין לא מצליחים לעקוף את המפלצת האימתנית של AMD.
לצד בדיקת יכולות התלת-מימד של המעבדים בדקתי גם את יכולות עריכת הוידיאו שלהם עם המבחן של חברת Puget Systems עם מבחן Premiere Pro שבודק את יכולות עריכת וידיאו על המעבד.
למען האמת עם PugetBench ומבחן Premiere Pro לא ציפיתי להפתעות גדולות. אנחנו יודעים שתוכנות Adobe רצות באופן מסורתי הרבה יותר טוב על מעבדי אינטל כך שאנחנו רואים את מעבדי Series 2 לוקחים את ההובלה עם פער של 5% פחות או יותר לעומת ה-9950X שיושב במקום השני, כשה-245K מטפס למקום הרביעי והמכובד.
לסיום הרצתי עוד שני מבחנים מבית UL Procyon, הראשון בוחן גם הוא את יכולות עריכת הוידיאו על המעבד.
עם מבחן ה-Video Editing אנחנו רואים את אותו הטרנד שראינו עם PugetBench, אינטל מציגה שיפור ביצועים טוב מאוד, למעשה אינטל כובשת את הפודיום כשה-245K מתברג במקום השלישי ומשאיר אבק ל-9950X שנמצא כמה רמות מחיר וביצועים מעליו.
ומבחן יצירת התוכן האחרון שהרצתי על המעבדים הוא מבחן ה-Photo Editing של Procyon שמספק מדד ליכולת עריכת התמונות על המעבדים בעבודה עם Photoshop ו-Lightroom.
החגיגה של אינטל לא ממשיכה לזמן רב כשבמבחן עריכת התמונות אנחנו רואים שוב תוצאות מאכזבות, ה-285K מפסיד ל-9950X וגם ל-14900K, לעומת זאת, ה-245K מציג שיפור ביצועים קל של 12% לעומת הדור הקודם ו-15% לעומת המתחרה הישיר של AMD, דבר שמעלה אותו יחסית למעלה בטבלת הציונים. חצי נחמה.
בינה מלאכותית
כאמור, החידוש הגדול ביותר עם מעבדי Series 2 וארכיטקטורת Arrow Lake זאת ההוספה של רכיב ה-NPU לשיפור ביצוע משימות Ai על גבי המעבד. כדי לבדוק את כוחו של ה-NPU בלבד בדקתי אותו במספר מבחנים כשהראשון הוא GeekBench Ai שבדומה למבחן הרגיל, הוא בודק את ביצועי ה-NPU במגוון מטלות ונותן ציון בהתאם. אציין שאשווה את כל מבחני הביצועים לבינה מלאכותית רק מול שני המעבדים החדשים שכן הם היחידים נכון לעכשיו עם רכיב NPU מובנה.
מעבדי Arrow Lake הם מעבדי ה-Ai הראשונים ואינטל מצליחה להראות את זה טוב מאוד במבחנים האלה. עם Geekbench Ai Pro ה-NPU מצליח להציג תוצאה מכובדת של מעל 13,600 נקודות ל-245K כשאחיו הגדול, ה-285K נמצא כ-11% מעליו עם קצת יותר מ-15,000 נקודות. כאמור, זה מבחן שרץ על ה-NPU בלבד כך שצמד המעבדים של אינטל נמצאים לבד בפסגה. או בתחרות בכלל.
המבחן השני שביצעתי הוא Procyon Ai Computer Vision שרץ על מנוע OpenVINO ובודק את הביצועים במשימות אימון Neural Networks ולמידה עמוקה (Deep Learning).
עם מבחן ה-Computer Vision אנחנו רואים תמונה קצת אחרת אבל היא לא מפתיעה, ה-245K וה-285K הציגו תוצאה זהה לגמרי אך זה לא מפתיע שכן יש להם את אותו ה-NPU שרץ באותו תדר עבודה ולכן התוצאה זהה.
מבחן הבינה המלאכותית האחרון הוא Procyon Ai Image Generation בגרסאת Stable Diffusion 1.5 (INT8) אשר בודק את היכולות של ליבת ה-NPU לחישוב ויצירה של 8 תמונות ברזולוציית 512x512.
גם כאן, כמו במבחן ה-Computer Vision אנחנו רואים תוצאה זהה בין המעבדים שנכון לעכשיו קשה להשוות אותה למעבדים אחרים כי כאמור, אלו המעבדים הראשונים והיחידים כרגע עם רכיב NPU.
גיימינג
עכשיו סוף סוף הגענו לחלק שאני הכי חיכיתי לו ואלו מבחני הביצועים של המעבדים בגיימינג. לצורך ההשוואה לקחתי 10 משחקים שונים אשר בנויים על מנועי משחק שונים, הורדתי את ההגדרות הגרפיות והרזולוציה על מנת להעביר כמה שיותר מהעומס מכרטיס המסך אל המעבד כדי לראות את הבדלי הביצועים בניהם.
(לחצו על התמונה להגדלה בחלון חדש)
אחרי שאינטל רצה במשך שנים עם מיתוג של מעבדי הגיימינג הטובים ביותר והייתה בקרב צמוד עם AMD שכל דור הביא לנו שיפור ביצועים של כמה אחוזים על פני התחרות, נדמה כי התחרות נגמרה. ולא רק שהיא נגמרה, היא גם הלכה אחורה במעט. מעבדי Arrow Lake אמנם מספקים יותר FPS לעומת התחרות ולעומת הדור הקודם אבל השיפור הזה הוא מינורי, מינורי עד כדי כך שהוא גובל בסטיית תקן. בדקתי על המעבדים יותר משחקים ממה שהכנסתי כאן לגרף אבל יש שני משחקים שחשוב לי להתעכב עליהם. הראשון הוא Forza Horizon 5 שלא רק שהוא לא מציג שיפור ביצועים לעומת דור 14, הוא מציג ירידת ביצועים. המשחק השני הוא Cities Skylines II שידוע בהיותו משחק שעובד מעבדים חזקים כדי להריץ את כל הסימולטציה בצורה טובה ולרוב הוא מספק מדד טוב להבדלים בין מעבדים, כאן אנחנו רואים שיפור ביצועים כמעט לא קיים שמגיע ל-4FPS (כ-5%) בין ה-14600K לבין ה-285K. זאת אומרת, שיפור של 5% בין סגמנט הביניים של הדור הקודם למעבד הדגל של הדור הנוכחי. השיפור לעומת AMD גם הוא כמעט ולא קיים ונראה שלמעבדי Ryzen 9000 3D יהיו חיים קלים כדי לכבוש את לב הגיימרים בהיותם מעבדי הגיימינג הטובים ביותר כשיצאו ב-7 לנובמבר.
הבחירה הטובה לארנק?
אחד האלמנטים החשובים ביותר כשקונים מעבד לגיימינג הוא כמה פריימים אפשר לקבל מאותו מעבד בעבור לכסף שמשלמים, מדד ה-Value for Money. כדי להסתכל על המדד הזה סכמתי את כמות הפריימים שכל מעבד השיג במשחקים השונים וחילקתי אותה במחיר של המעבד על מנת לקבל את יחס הפריימים לדולר שמקבלים.
על אף הביצועים המאכזבים של המעבדים בגיימינג, אינטל מצליחה לשפר במעט את ההצעה שלהם לגיימרים, בעיקר בגלל העובדה שממוצע ה-FPS עלה בפריימים בודדים יחד עם מחיר שנשאר פחות או יותר זהה (ה-245K קיבל הוזלה קלה של 10$ לעומת הדור הקודם) אך למרות השיפור הקל, זה עדיין לא מספיק כדי להיות מעבד הגיימינג עם ה-VFM הטוב ביותר כשאת הפרס הזה קוטף ה-9600X בעיקר בזכות העובדה שהוא מציע ביצועים יחסית זהים עם תג מחיר נמוך יותר של 280$ לעומת 310$ בהשוואה ל-245K.
יעילות זה שם המשחק
כמו שאפשר לראות ממבחני הביצועים, עם דור המעבדים הזה אין כל כך בשורה בגזרה הזאת. אבל השיפור המשמעותי שאנחנו מקבלים הפעם ואותו אינטל הכי מקדמת זאת יעילות אנרגטית. אינטל פירסמה לא מעט מספרים שמציגים שמעבדי Arrow Lake נותנים יותר ביצועים בהשוואה לדור הקודם לאותה כמות האנרגיה. זאת בשורה גדולה, במיוחד אחרי החודשים האחרונים שיותר מידי מתח ואנרגיה התחילו להשבית מעבדים. כדי לבדוק את זה, מדדתי את צריכת החשמל של המעבדים בזמן גיימינג והשוואתי אותה לכמות ה-FPS שהתקבל כך שאנחנו יכולים לקבל מדד של כמות ה-FPS שכל מעבד מספק עבור Watt אחד של צריכת אנרגיה.
כאן הניצחון של אינטל הוא עצום ואפשר להגיד בלב שלם, אינטל מציגה היום את המעבדים היעילים ביותר. אינטל הצליחה לחתוך את צריכת החשמל בזמן גיימינג במעל ל-35% כאשר הממוצע של ה-285K עומד על 86W בעוד צריכת החשמל הממוצעת בגיימינג של ה-14900K נעה באיזור ה-130W. כך אנחנו מקבלים את המצב ש-285K מציג מדד של 1.13 פריימים לכל וואט שהוא צורך, תוצאה טובה יותר ב-54% (!) לעומת הדור הקודם והפרש של 46% לעומת AMD. אם בדורות הקודמים דיברנו על ביצועים, הדור הזה הוא סביב שיפור ביעילות המעבדים וזאת ללא ספק פריצת דרך משמעותית ונדרשת מאוד. צריכת חשמל נמוכה יותר נמצאת ביחס ישיר לפליטת חום נמוכה יותר וזה אחד האיזורים שמעבדי אינטל כמהו לשיפור בו כבר הרבה שנים. צריכת החשמל הגבוהה שהמעבדים הגיעו אליה בשנים האחרונות דרשה לקנות ספקי כוח חזקים יותר לצד קירורים גדולים יותר רק כדי להריץ את המעבדים בתפוקה מלאה, דבר שייקר וסיבך עוד יותר את עלויות בניית מחשבים.
השורה התחתונה
קצת קשה לי לסכם את הביקורת הזאת, מצד אחד ה-Intel Ultra 9 285K וה-Ultra 5 245K הם מאכזבים, הם מציעים שיפור ביצועים זעום לעומת הדור הקודם עד כדי לא מספקים שיפור כלל. מצד שני, הם מביאים לא מעט חידושים כמו NPU מובנה למעבד, שיפור מאסיבי לצריכת אנרגיה ויעילות לצד שידרוגים לטכנולוגיות שונות במעבד ויכולות הקישוריות שלו. למעשה מעבדי Series 2 מרחיבים את הספקטרום של עולם המחשוב האישי. אם אתם גיימרים בלבד, יכול להיות שהייתי מציע לכם ללכת על מעבדי Ryzen 3D אבל אם אתם עושים עוד דברים על המחשב שלכם כמו עריכות ומשימות Ai, אני חושב שהמעבדים החדשים יהיו מושלמים עבורכם.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י