היקום אולי אינסופי, אבל לרגעים Shattered Space מרגיש אפילו ארוך יותר.
עברה קצת מעל לשנה מאז השקתו של Starfield, שאמור היה להיות ה-IP החדש והמצליח של Bethesda, זה שהבטיח לנו הרים וגבעות, ואמנם בהחלט הצליח לבסס לעצמו קהל מעריצים אדוק, אך נראה שלא באמת זכה לשחזר את ההצלחה של האחים הגדולים שלו, כשמשהו פשוט היה חסר. למרות הביקורות על המשחק שלהן גם אני שותף, אני מודה שהרגשתי שיש במשחק קסם, הרבה, והייתי בטוח שעם הפידבקים הרלוונטיים זה רק עניין של זמן עד שהחבר'ה ב-Bethesda ידאגו לשפצר, לתקן ולדאוג למשחק מצוין, וברגע ש-Shattered Space יגיע אלינו הכל ישתנה וכולם שוב ייזכרו ב-Starfield. לתקופה הייתי בטוח שכולם חולקים את הדעה הזו איתי, ולקראת השקת ההרחבה אפילו מיהרתי לכתוב בקבוצת הכתבים שלנו עצמנו, הצוות כאן בויגיימס, שאני לוקח את הביקורת ל-Shattered Space, ושאף אחד לא ינסה "לגנוב לי" – בואו נגיד שהתחרות לא הייתה גדולה במיוחד, והיו מי שאפילו חצי צחקו על ההתלהבות שלי מההרחבה הקרבה. צוחק מי שצוחק אחרון, רק חבל שלצערי הפעם אני לא בטוח שזה אני.
נעים להכיר, House Va’ruun
כמו במשחק הבסיס כך גם Shattered Space ממשיך ברוח החקר והמרדף של Constellation אחר סודות הגלקסיה, ונקודת הפתיחה לא יכלה להיות טובה יותר, כשסוף סוף אנחנו זוכים להכיר ולפגוש את חברי House Va’ruun שבחרו להתנתק משאר ה-Settled Systems ולחיות חיים עצמאיים ומרוחקים. לקראת המשחק הראשון שלי בהרחבה אני מודה שאפילו קצת התרגשתי - קבוצה מסתורית כמו House Va’ruun חייבת להיות כר פורה לסיפור על תככים פוליטיים פנימיים, היכרות עם טכנולוגיות חדשות ומעניינות, דת מסקרנת ובאופן כללי קונפליקטים ודילמות להם אפשר לצפות רק מהמומחים הגדולים ביותר של Bethesda. עם חיוך על הפנים וקונטרולר ביד הגיע הזמן לצלול פנימה.
בלי להתמהמה העלילה החדשה זורקת אותנו מיד לתוך כל הבלאגן בתחנת חלל מסתורית שמעלה יותר שאלות מאשר מספקת תשובות, ודרכה נגיע לכוכב הבית של חברי House Va’ruun, אשר נקרא Va'ruun'kai ועליו עוד ארחיב בהמשך. עם נחיתתנו בעיר הגדולה בכוכב, Dazra, נזכה לקבלת פנים קרירה אחרי שגילינו שניסוי כושל של ה-House Va’ruun בטכנולוגיית ה-Grav Drive יצר פתח ליקום מקביל ושאב לתוכו רבים מתושבי הכוכב, כשהוא משאיר חורבן רב מאחוריו, ומהר מאוד, אפילו מהר מדי, מגיעה ההחלטה לכך שאנחנו המפתח לפתרון הטרגדיה הנוראית שנפלה על אזרחי העיר. כמעט מצחיק היה לראות כמה מהר קבלת הפנים הקרירה הפכה לא רק לחמימה ונעימה, אלא כמה מהר הוחלט לקבל ולצרף אותנו גם לדת הסודית של חברי House Va’ruun במה שמרגיש כמו עצלנות של כתיבת סיפור ופשוט לא עולה בקנה אחד עם מה שלמדנו להכיר על האנשים האלו עד כה – אמון ממש לא התפרש כמשהו שהם נוטים לחלק בקלילות כזו.
מכאן העלילה שולחת אותנו לרצף של משימות שמרגישות חסרות משמעות מבחינת השפעה אחת על השנייה, וללא תחושה שהבחירות והמעשים שלנו במשימה אחת באמת ישנו יותר מדי את התפתחות העלילה. בעולם שכולו נחרב ואין מי שלא איבד את קרוביו, קשה לדמיין את האדישות של הבתים השונים המרכיבים כולם את House Va’ruun כשהם מתעסקים בעניינים סתמיים וכמעט שוכחים את ההרס שמקיף את כל העיר בה הם חיו כל חייהם. בכל מפגש עם אחד הבתים המרכיבים את House Va’ruun לקח לי לא יותר מאורך האינטרקציה מול הדמויות המעורבות כדי לשכוח את שם הבית אליו הם שייכים ואת המאפיינים שלהם, מאפיינים שבמקום לפגוש בפועל במהלך המשחק הכרתי רק מתוך סיפורים של הדמויות עצמן. ציפיתי לפגוש בעלילה מלאת כאוס שבה תוך ניסיון להצלת הכוכב מתערבבים אינטרסים אישיים ויריבויות בין הבתים השונים, אבל בפועל פגשתי בעיקר דמויות שטחיות שרצו לספר לי קצת על ההיסטוריה שלהם ולשלוח אותי למשימות שלא הרגישו מהותיות יותר מדי גם כשבפועל בהחלט היו כאלו.
כשקצת התחלתי למאוס בעלילה הראשית החלטתי להתחיל לתת יותר דגש למשימות הצד. בפועל מדובר בהרחבה בלבד ולכן אין יותר מדי מהן, ובכל זאת הזמן לסיים את כולן לקח לי שעות יותר מהמצופה, פשוט מהתסכול וההפסקות שמצאתי את עצמי לוקח תוך כדי משחק. אמנם חלק ממשימות הצד בהחלט מעוררות עניין ויכירו לנו את תרבות אנשי Va’ruun ואפילו יציגו לנו את הטקסים הפנימיים שלהם, כמו ריב בין אחים שיגרר לדו-קרב על החיים בהתאם למסורת, אבל ברובן משימות הצד בהרחבה החדשה מסתכמות במה שאפשר לקרוא לו "סימולטור וולט משלוחים". טיולים מקצה אחד של הכוכב לקצה שני רק כדי לאסוף חיישן, או אספקת סחורה לתושבים מרוחקים של הכוכב. בבטחון מלא המשכתי כל אחת ממשימות הצד האלו עד סופן בציפייה לתפנית כלשהיא שתספק לי עניין או לפחות קרב מנחם, אבל יותר מפעם אחת גיליתי שהמשימות באמת היו עד כדי כך מונוטיות.
חבל שלא הבאתי איתי מצלמה לטיול
למרות העלילה שלא הצליחה לשאוב אותי פנימה וגרמה לי לגרור רגליים לאורך המשחק, אחת מהנקודות החיוביות היא ללא ספק המרחבים והעולם החדש, לפחות מההיבט הויזואלי. כמו שכבר הספקתי לציין מוקדם יותר בביקורת, הסיפור החדש לוקח חלק כולו בכוכב האם של חברי ה-House Va’ruun, שנקרא Va'ruun'kai וסובב בעיקר סביב העיר Dazra. בעוד במשחק המקורי תלונות מוצדקות רבות נגעו למונוטיות של העולמות השונים והעובדה שכולם נראים ומרגישים אותו הדבר, הפעם הוחלט למקד את הסיפור כולו סביב כוכב אחד בלבד, כזה שנבנה כולו באופן עצמאי בלי (יותר מדי) העזרות בכלים אוטומטיים שלוקחים את היצירותיות והקסם מהעולם, ונתנו למעצבים ליצור בעצמם עולם מרשים ושונה מכל העולמות האחרים שנתקלנו בהם עד כה במשחק.
לאורך ההרחבה ניתן להרגיש כל הזמן את ההבדל בין הכוכב שנבנה באופן ידני לבין כל כך הרבה יותר מדי כוכבים שנוצרים בעזרת כלים אוטומטיים, מה שמצליח להכניס אותנו עמוק יותר לתוך המשחק. היו לא מעט רגעים בהם עצרתי להתפעל מהנוף שעוטף אותי סביבי. לא קל ליצור עולם ויזואלי של נוף שגורם לשחקן לעצור ולהתפעל, וקשה אפילו יותר ליצור עולם כזה כשמדובר במקום בדיוני ולא כזה שמבוסס על המציאות, אבל אין ספק שהפעם זה הצליח ובגדול, לפחות בהתחלה. אחרי ההתלהבות הראשונית גיליתי את עקב האכילס של הבחירה בעולם המושקע שב-Bethesda מאוד רצו להשוויץ איתו, הביצועים. ב-Shattered Space הרבה יותר משימות יכוונו אותנו לחקור את העולם רק כדי לגלות שמדובר בתהליך מתסכל עם נפילות פריימים משמעותיות שגורעות מהיופי של העולם שסביבנו וגורמות לנו להתעצבן על קצב המשחק האיטי. העובדה שמדובר בעולם כה מושקע מחדדת את המרחק בין האמביציה של המפתחים ב-Bethesda לבין המנוע העתיק-ותיק שלהם שגרם לקונסולת ה-Xbox שלי לאבד את כל הבטחון העצמי ביכולות שלה עצמה. מה בעצם שווה כל העולם היפהיפייה הזה אם המנוע לא מצליח לאפשר לי ליהנות ממנו?
אין כמו קצת אמל"ח חדש
הרחבה חדשה, כוכב חדש, טכנולוגיה חדשה, אין ספק שזה אומר דבר אחד: כלי נשק חדשים. אחד היתרונות הגדולים של Starfield בעיניי על פני האח הגדול, Fallout, הוא תחושת משחקיות מוצלחת בכל הקשור לכלי הנשק, וללא ספק חיכיתי לראות מה יהיה ארסנל כלי הנשק החדשים שיוצגו בפנינו. עם תחושה שבהחלט מרגישה "חייזרית" ביחס לכלי הנשק ממשחק הבסיס, אוסף הנשקים החדשים שמבוססים בעיקר על 'אנרגיה' מצליחים ליצור עניין ומאפשרים לנו לראות חידוש לכיוון שונה עם ארסנל שבהחלט מעוצב בצורה יוצאת דופן ותואמת למעט שהספקנו להכיר מחברי House Va’ruun במשחק המקורי.
אני מודה שבפועל נהניתי הרבה יותר להמשיך ולשחק עם כלי הנשק שכבר הספקתי לאגור לאורך 80 השעות שלי ב-Starfield שקדמו ל-Shattered Space, אבל לא בגלל שהנשקים החדשים אינם מהנים או יצירתיים, הם פשוט לא תאמו להעדפות שלי. אני בטוח שיהיו מי שיהנו מאוד מהנשקים החדשים ובהחלט יחליפו את כל הארסנל עליו הם מסתמכים, אבל לחלוטין מדובר באוסף נשקים בעלי אופי מסוים מאוד וכאלו שלא יתאימו לסגנון המשחק של כולם. אם בכל זאת מדובר בדיוק במה שחיפשתם, תשמחו לגלות שארסנל הנשקים החדש של House Va’ruun כולל כלי נשק שמכסים את כלל הקטגוריות, החל מאקדחים, רובים, סכינים ועד ה-Va'ruun Starstorm, מעין מכונת ירייה עוצמתית שסובלת בעיקר מחסרון אחד והוא קצב הירייה הגבוה שידרוש מכם להיות מוכנים לחפש תחמושת באופן מאוד אקטיבי, או לחילופין להיות מוכנים ולבזבז לא מעט מהקרדיטים שלכם על אספקה הולמת.
עוד חידוש מעניין היה ה-Vortex Grenades, 5 סוגי רימונים חדשים בהם תוכלו להשתמש ואותם תצטרכו ליצור בעצמכם על ידי איסוף של משאבים חדשים בהרחבה ויצירתם בשולחנות היצירה השונים המפוזרים במשחק, כשאת הכנת הרימונים הללו תוכלו לבצע כבר בסיום המשימה הראשית הראשונה של Shattered Space. ציפיתי לא מעט לראות מה יהיה שונה בין הרימונים החדשים לבין הרימונים הקיימים כבר במשחק והאם חלקם באמת יציגו יכולות רלוונטיות חדשות, אבל לאורך המשחק גיליתי שמדובר, לפחות בעיניי, בעיקר בגימיק. זה מגניב לגמרי לראות רימונים "חצי אורגניים" שנוצרו מאותם האוייבים שחיסלנו בעצמנו, אבל בפועל לא הרגשתי שהם נותנים לי יתרון כלשהוא, ומהר מאוד החלטתי שכל הליכה נוספת עבורם לשולחן היצירה מעיקה עליי ופשוט ויתרתי על המאמץ.
משהו עדיין חסר
ללא ספק Starfield כולו כולל בתוכו לא מעט בעיות, אבל למרות כל אלו הצלחתי ליהנות ממנו החל ממשחק הבסיס ועד ההרחבה הנוכחית, עם כ-150 שעות סה"כ ב-2 השמירות שלי, אחת בהשקתו ואחת שהתחלתי לקראת Shattered Space. חלק ממני מוכן אפילו להתעלם באופן מוצהר לחלוטין מכל הבעיות של המשחק כדי להצליח וליהנות ממנו עד הסוף, אבל יש גבול. ההרחבה החדשה של Bethesda הבטיחה לעשות משהו שונה, לקחת את כל הבעיות של המשחק המקורי ולטפל בהן לקראת ההשקה. בפועל נעשו הרבה בחירות נכונות, בהן דגש על כוכב אחד שנבנה באופן ידני על ידי אנשים ולא על ידי כלי בינה מלאכותית ויצירתו באופן שנותן דגש לניסיון לעורר בנו עניין לחקור, אבל נראה שזה פשוט לא עובד ומשהו עדיין חסר.
בזמן שהאחים הגדולים של Starfield כמו סדרות Elder Scrolls ו-Fallout כן הצליחו לעורר בנו רצון להשקיע שעות מהחיים לגלות את העולם והפכו את אופציית ה-“Fast Travel” לכמעט מיותרת, ב-Starfield לעומת זאת מדובר באופציה כמעט הכרחית, אפילו בהרחבה החדשה שמתרכזת רק בכוכב אחד שנבנה כולו סביב הרעיון לגרום למשחק להיות רציף. למה? פשוט כי Va'ruun'kai לא מספק מספיק עניין ותחושת חיים בתוכו. גם השותפים שלנו למסע לא מצליחים לשחזר את תחושת החיבור שקיבלנו במשחקים האחרים של Bethesda, והשותפים החדשים שנוכל להכיר ב-Shattered Space מרגישים כמעט לא שווים את הדיאלוג הנוסף כדי לצרף אותם לצוות שלנו. מה שחסר מרגיש כל הזמן כמשהו בפן האישי של המשחק שלא שואב אותנו עד הסוף, ונראה ש-Bethesda לא הצליחו להביא את המשהו הזה ל-Starfield גם הפעם בניסיון הנוסף עם Shattered Space.
השורה התחתונה
הקושי בכתיבת ביקורת להרחבה של משחק היא שכולם כבר יודעים במה מדובר ולכולם כבר יש דעה. מצד אחד, השחקנים שאהבו את המשחק המקורי כמובן ימשיכו להרחבה, ומצד שני אלו שויתרו באופן מוחלט בטח לא יחליטו לתת צ'אנס נוסף למשחק, לפחות לא בעקבות שחרור הרחבה שתדרוש מהם להתחיל אותה (בהמלצה) החל מרמה 35 ומעלה. כאן בדיוק מתחילה הבעיה של Bethesda: שוב קיבלנו הבטחה להרים וגבעות, אבל שוב נראה שהשלם קטן מסכום חלקיו. כן, מי שאהב את המשחק המקורי יהנה גם מההרחבה בדיוק כמוני, בכך אין לי ספק ובהחלט מדובר בדרך נפלאה למשוך עוד כ-10 פלוס-מינוס, תלוי כמה תמהרו, אני רק לא בטוח שהיא שווה עוד 30$ או 133 שקלים. בסופו של דבר אין כאב כמו התחושה של לסיים משחק שהשקעתם בו עשרות או מאות שעות ולרגע אתם לא בטוחים איך להמשיך הלאה. לא הרגשתי כך ב-Starfield בסיפור הבסיס, ולצערי גם לא בהרחבה. שכחתי מזה כמעט מיד והמשכתי הלאה. טוב נו, למען ההגינות זה לא בדיוק נכון שהמשכתי הלאה, עדיין הייתה לי תחושה של עוד – אז התקנתי שוב את Skyrim.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י