"שוגון" מגיעה לקחת אותכם לסיור רווי עומק, פוליטיקה, חרבות קטאנה ובריטי אחד שמנסה להבין על מה כל הבלאגן.
תודה רבה לדיסני+ על הגישה המוקדמת לסדרה!
יש ביקורות שכיף לגשת אליהן וכותבות את עצמן. כזו היא הביקורת על העונה המוגבלת בת 10 הפרקים של "שוגון" שעלתה לאוויר ב-27 לפברואר בשירות הסטרימינג של דיסני+. אם אתם מגלים עניין בתרבויות שונות בדגש על היפנית ומחפשים סדרה עם עלילה עמוקה, רחבה, עם דמויות עגולות ולא מעט טוויסטים ופוליטיקה סטייל "משחקי הכס", אז שוגון היא אחת כזאת והיא תעמוד בציפיות של מי שיתמסר אליה.
הסדרה שעלתה השבוע בדיסני+ מבוססת על צמד הספרים עבי הכרס של שוגון (כ-1100 עמ') מאת ג'יימס קלאוול, המתארים את עלילותיו של ג'ון בלאקת'ורן, נווט ספינה בריטית המכונה Pilot, הגאי של ספינה או אנג'ין ביפנית, בשליחות הוד מעלתה למזרח הרחוק שמצליח למצוא את דרכו עם שאריות צוות הספינה ולהגיע אל יפן הפיאודלית. בלאקת'ורן הוא בעצם הבריטי הראשון שכף רגלו דורכת על האי המרכזי היפני וזהו הדבר השקול ביותר לנחיתה על כוכב לכת אחר. האנשים נראים שונה, בעלי לשון זרה שלא דומה לשום דבר המוכר לו, קודי ההתנהגות, השלטון, המעמדות, הכלים השונים ובעצם כמעט הכל עד לרמת האוכל הוא שונה. טרם הגיעו של ג'ון לאי היפני הגיעו הפורטוגלים שגילו את המזרח הרחוק לפני הבריטים ומשתייכים לכנסייה הקתולית, כך שמראש כל הסיכויים נגדו. הספר לוקח השראה מאירועים אמיתיים מזמנים שונים כדי לייצר סיפור אותנטי. עברו כ-15 שנים מאז קראתי את הספרים כך שאיני זוכר את העלילה לפרטי פרטים אך לאורך הצפייה בסדרה נזכרתי מדוע נשאבתי אליהם כל כך.
הכל מתחיל בפרטים הקטנים
אחד הדברים ששני הכרכים של שוגון שמו עליו דגש הוא על הירידה לפרטים בתיאור הסביבה בה מתרחשים האירועים. הספרים הקפידו לתאר את הצמחים בחצר, מזג האוויר, הלבוש, כלים או פריטים רלוונטיים וכך המחישו את העולם של שוגון מחללי פנים ועד מרחבי נוף גדולים. הסדרה באה ולקחה את תיאור העולם הזה הכי רחוק שיכלה, בין אם ג'ון כלוא בתא מעופש או מגיע לטירה גדולה התפאורה מתעדכנת ומתאימה את עצמה לרמות הקטנות ביותר. באופן כללי הסדרה יורדת לפרטים בכל סצנה וסצנה כדי להציג את התרבות היפנית של אותה התקופה באופן הכי רחב שאפשר. מטקסי התה בין בני זוג, אומנות החרב, משמעות המעמדות, תפקיד הגיישות ודרכיהן, הכבוד לפריטים, משמעות הצבעים לשריון, כמעט כל דבר מקבל התייחסות. היופי הוא שזה לא קורה באופן מתיש וטרחני, הכל מתנהל כחלק משיחה שמקדמת את העלילה שזה גם סוד ההצלחה של הספרים, התיאור לא הופך לטרחני, הוא מתמלא משמעות, בדומה לאותה התרבות שלצופה מן הצד תראה כנוקשה ומוגזמת אך למי שבתוכה היא יכולה להתמלא ביופי ועומק.
I'm an illegal alien
אחד מתפקידיו של ג'ון בלאקת'ורן (קוסמו ג'רוויס, לא השם הכי חם בתעשיית הטלויזיה) בסדרת הספרים הוא להיות זה שמצביע על התהומות בין התרבות המערבית של אז ליפנית ולמצוא את הדרך לחבר ביניהן, אל ג'ון חוברת ליידי מאריקו (אנה סוואן, פצ'ינקו, מהיר ועצבני 9) שמשמשת לו כמתורגמנית מאנגלית ליפנית (בפועל הם אמורים לדבר בפורטוגזית אך לנוחות הסדרה השפה הומרה לאנגלית). שני הליהוקים לא פחות ממושלמים, קוסמו ג'רוויס דומה מאוד לתיאור של ג'ון המקורי ומאריקו יפהפייה כמו שמדמיינים אותה. גם הכימיה בין השחקנים מצויינת ומעבירה את תחושת הקירבה ובו זמנית הריחוק ביניהם. אחד המאפיינים שחוזרים על עצמם הוא שכמעט אף פעם מאריקו לא מתרגמת את ג'ון אחת לאחת, ברמה שזה יכול לעצבן, בפועל היא עושה את זה בניסיון לשמור על חייו ועל כבודם של המשתתפים בשיחה. הדיאלוגים ביניהם דרמטיים ומלאי משמעות בשפה ציורית ואלו סצנות שאי אפשר להוריד את העיניים מהן.
המסע של ג'ון ביפן נמצא תמידית בין החיים למוות שזו גם המציאות של בני העם. זה מטלטל, דמויות רבות הולכות לעולמן לאורך הדרך וכמעט בכל פרק יש המחשה שהחיים והמוות הם ביד הלשון. אט אט ג'ון מסתגל ומתאקלם ובאיזשהי מידה הסכנה לפחות מכך שהוא יפתח את הפה ויאמר משהו לא במקום יורדת. במקרים אחרים הסדרה לא מוותרת ומראה את האכזריות שנובעת כתוצאה ממילים. באחד המקרים ג'ון אומר משהו בבדיחות הדעת ולאחר זמן מה מבין שזה עלה בחייו של אדם תמים וההפנמה של האחריות שבאה עם המעמד נוחתת עליו בבת אחת. באופן כללי החיים הם דבר זול וקשה לתפוש שבני אדם יצרו שיטת שלטון כה אכזרית ושימרו אותה לאורך מאות שנים.
יש מנהיגים ויש את יושי טורנגה
אחת הסיבות ליכולתו של ג'ון לשרוד ביפן היא היותו בין חסות של אחד הלורדים החזקים באי ומגנו של יורש העצר הלוא הוא יושי טורנגה הבלתי נגמר ומשוחק ע"י לא אחר מהירויוקי סנאדה העצום, שלאחרונה הופיע בסרט מורטל קומבאט ומוכר לכם מעוד אינספור סדרות וסרטים מווסטוורלד ועד ג'ון ויק. לורד טורנגה ידוע בתכסיסנות וביכולתו לצלוח כל אתגר גדול ככל שיהיה ולהנהיג את אנשיו בהצלחה. גם במקרה זה האינטרקציות ביניהם מרתקים ומלאי משמעות. לורד טורנגה הוא זה שאחראי על קו העלילה ה"משחקי הכסי" של העונה. בתור מגן יורש העצר יש לו מעמד מיוחד והוא חלק ממועצה בת 5 משתתפים שאחראיים להעביר את קיסרות יפן לאותו יורש העצר כשיגיע לגיל בגרות. סוגיית הירושה בשילוב הכנסייה הקתולית הפורטוגלית ככוח חיצוני יוצרת משחקי כוח ושליטה בין משתתפי המועצה וכחלק ממנה מתרחשות בגידות, התנקשויות, איבוד שליטה ופוליטיקה.
השורה התחתונה
כמו שציינתי בתחילת הכתבה עברו 15 שנים מאז קראתי את סדרת הספרים של "שוגון" כך שאני לא זוכר אותם לפרטי הפרטים, עם זאת בדיעבד הם בנויים בצורה שהיא מושלמת להסבה לטלויזיה. הם מפורטים להפליא, העלילה כל הזמן מתקדמת ומלמדת משהו חדש על העולם, הדיאלוגים יכולים להיות עוצרי נשימה והטוויסטים קורים באופן תדיר. מפיקי הסדרה הצליחו לקחת אותם ולתרגם אותם למסך הטלויזיה ברמה גבוהה שאני לא בטוח כמה עוד ספרים הותאמו ברמה הזו. "שוגון" היא סדרה של דמויות מעוררות השראה בנחישות בשלהן, במחוייבות שלהן אחת לשנייה, בלקיחת החלטות קשות ובאומץ אינסופי גם אם נדרש מעשה בלתי אפשרי ובלתי נתפש. היא מבטיחה למי שיתמסר לה עונה מרתקת עם פרקים ארוכים שלצערם של הצופים שאכן יתמסרו יעברו מהר מידי. לשאלה האם חובה לקרוא את הספרים לפני אז קשה לי לומר שהתשובה היא כן, הסדרה מתרגמת אותם באופן כל כך שלם שהם רק יכולים להוסיף אך לא יגרעו מן החוויה הכללית אך כאמור עבר יותר מידי זמן מאז סיימתי אותם כדי לתת תשובה חד משמעית. אז אם למישהו עוד נשאר ספק זוהי המלצת צפייה חמה.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י