עדכון 2.1 ו-Phantom Liberty הגיעו למשחק השנוי במחלוקת ובעוד שהם לא הופכים את המשחק על ראשו - הם בהחלט מצליחים לתת חוויה סיפורית כיפית ואינטימית - כמו שרציתי.
עדל יונייטד דיי הפתיעו אותנו כשהם הציעו קוד ל-Cyberpunk 2077: Ultimate Edition. כאילו, אני לא צריך להיות מופתע באמת - זאת השקה חדשה שיצאה ממש לאחרונה וזה רק הגיוני שיהיו אנשים שירצו לסקר את הגרסה הזו ומה שהיא מביאה וכוללת. ובכל זאת, לא באמת ציפיתי לכך - זה משחק מ-2020, עם קהילה מבוססת, חבילת DLC שיצאה בסוף השנה שעברה והיכתה גלים ועדכונים חוזרים ונשנים שגרמו לאנשים להתחיל לקרוא למשחק הזה: "גרסת ה-Early Access הכי מוצלחת והכי שנויה במחלוקת".
בהתחלה חשבתי לסרב או לפחות לתת למישהו לעשות ביקורת על Phantom Liberty, אבל אז נזכרתי בכתבה ה-1500 שלי באתר והנושא המרכזי שלה. בדיוק סיימתי לצפות ב-Cyberpunk: Edgerunners, התלהבתי מהסיפור והעולם של Night City ובעיקר מהסיפור של דייוויד, לוסי והחבורה העליזה שלהם. ההתלהבות הזאת שלחה אותי ישירות לאכזבה שלי מהמשחק עליו הסדרה הזו מבוססת ועד כמה מבולגנת מרגישה העלילה והעולם של Night City ב-Cyberpunk 2077. אז אם כך, עכשיו כשיש לנו הרחבה סיפורית יותר מהודקת של הסיפור של המשחק ההוא, חשבתי לבדוק האם היא מתקנת את הבעיות שהיו לי מהמשחק המקורי. ספוילר: כן. מאוד.
כפי שאתם רואים זאת לא ביקורת סטנדרטית - אני פחות עומד להתייחס לדברים כמו ה-Skill Tree החדש, השיפורים הגרפיים והאימפלמנטציה הטובה יותר של DLSS ו-FSR כך שאפילו ה-ROG Ally שלי יוכל להריץ את המשחק, שלא לדבר על ה-Steam Deck OLED שלי שמצליח לספק ביצועים נהדרים בזכות הדאגה הזאת של החברה. אני גם פחות אתייחס לשינויים למשחקיות ברמת השיטור האמין יותר, השיפור למשחקיות היריות או הנהיגה המשופרת. כל אלו יותר טובים, נכון, אבל בואו נאמר את האמת, המשחקיות של Cyberpunk 2077 לא הייתה רעה במיוחד.
אני חושב שאלמנט ה-RPG - משחק התפקידים עצמו, היכולת להכין דמות ולסדר אותה כראות עיניכם - היא הייתה מאוד טובה ב-Cyberpunk. יכלתם להיות האקר עם יכולות טכנולוגיות מטורפות, יכלתם להיות בריון בלי שכל בעליל עם יכולת למחוץ אויבים עם הידיים לבד. יכלתם להכין דמות עם המון כריזמה, שיכולה לשכנע אנשים מבלי להרים רובה אפילו פעם אחת, או דמות שיכולה להשתמש בכל רובה שעולה על הדעת. גם הבחירות הסיפוריות של המשחק התאימו לבחירות שהשחקן עשה. מצד שני - תמיד הרגשתי שעקב האכילס של המשחק היא דווקא הסיפור - או לפחות איך שהוא מתנהל.
כבר אמרתי מראש שהדמות הראשית של המשחק של CDPR היא לא הדמות שאתם יוצרים אלא Night City. זה גם אומר שחלק מהמשימות במשחק, גם המרכזיות ביניהן, יכולות לפעמים להרגיש... לא חשובות יותר מדי. יש את המשימות שקשורות ספציפית לג'וני סילברהנד, וכל משימה אחרת זה פשוט אנחנו חווים את Night City כמו בסיור או בטיול שנתי (רק עם טיפה יותר אלימות). הסיבה ש-Edgerunners כל-כך היממה אותי היא בגלל שהיא עושה בדיוק מה שציפיתי שהמשחק יעשה: ייתן לי סיפור אישי, נוגע ללב, מלא באקשן, ייאוש, תקווה וכל מה ש-Night City מייצגת. את אלו, באופן שדיי הפתיע אותי, ההרחבה החדשה מספקת.
Phantom Liberty לוקחת אותנו לאזור ספציפי ב-Night City, עם סיפור שמתמקד ב-Songbird שמבקשת מ-V לעזור לה להציל את הנשיאה שעומדת לנחות נחיתת אונס בתוך אחד מהאזורים המפוקפקים ביותר ב-Night City - רובע Dog Town. הסיפור של ההרחבה הוא קצר ודיי ממצה, כשהוא עוקב אחרי התלאות של Songbird, הניצול שלה על ידי האנשים השונים סביבה, בין אם מדובר בנשיאת ארה"ב, הסוכן ריד (שמשוחק בצורה נפלאה על ידי אידריס אלבה) ועוד אנשים שמחפשים להשתמש ביכולות שלה לטובתם האישית. הסיפור של המשחק לוקח המון השראה מ-Edgerunners עם הרצון של ציפור השיר שלנו להיות חופשיה כשהכל סובב סביב הקונספט הזה.
גם בעוד שהעלילה לא משתנה דרמטית בין הסוגים השונים של הדמויות, בגלל שמדובר בהרחבה סיפורית מסוימת ומהודקת, כן יש השפעה כלשהי לרקע של הדמות שלכם. אם אתם תיקחו Nomad וחברה שלכם תיקח Street Kid, אתם תקבלו בחירות דיאלוגים שונות ומעניינות שיהיה יותר קל לכם להשוות בין כל ריצה כי שניכם חוויתם את ההרחבה הסיפורית הזאת ביחד. אם כבר הזכרתי את העלילה, זה מרגיש לי כאילו כל הדמויות והעולם של Phantom Liberty מהודקות יותר ומתאימות יותר לאווירה של הסיפור אותו הם רוצים לספר. אני באמת חושב שזה קשור לעוד משהו שהזכרתי בכתבה המקורית: המיקוד של הסיפור הזה בדמויות שלו (Songbird, V, הנשיאה ועוד) ופחות ב-Night City עצמה, או Dog Town במקרה הזה.
בין אם מדובר בדיאלוגים הטובים יותר, הלינאריות הגדולה יותר של ההרחבה הזו, הקשר בין V ל-Songbird שמתפתח בצורה נהדרת ככל שהמשחק עובר ועד לסיום החדש שנפתח לנו במידה ונעשה בחירות מסוימות שישפיעו במידה רבה על העולם של המשחק המקורי. ההשקעה הזאת נובעת בין היתר מהבחירה של המשחק לתת לנו סיפור קצת יותר מגודר וסגור (דבר שנהפך קצת למילה גסה בשנים האחרונות) שמצליח להביא את הקונספט העיקרי של Cyberpunk 2077 - החשיבות של נאמנות ויצירה של קשרים וחברויות בעולם שמונע נטו מתאוות בצע וגישה של "אני קודם" - למקסימום שלו עם כמה משימות נהדרות ועולם שבאמת היה מהנה לחקור.
האם כל מה שכתבתי קודם אומר שזהו - המשחק עכשיו הוא הצלחה כבירה בעיניי והכל נסלח? ממש לא. המשחק הזה הוא עדיין בעיניי אחת הדוגמאות הכי גדולות שיש לנו כיום לתהליך פיתוח רעיל ורע עם שילוב לא טוב בין הנהלה שלא מבינה בפיתוח, למפתחים בלי יכולת להשמיע את קולם. זה גם לא אומר שאני עכשיו פתאום מת על המשחק המקורי - אני עדיין חושב שהוא משחק בינוני שלא מצליח לתפוס אותי כמו שציפיתי שהוא יתפוס. אבל מה ש-Phantom Liberty כן מצליח לעשות הוא לתת לי תקווה לעתיד.
תראו, אחת התמות המרכזיות של Cyberpunk ו-Night City היא חוסר התקווה. אנשים חיים על בסיס תאוות ורצונות גופניים, כשאין כמעט מקום לשאיפות ולרצון להתפתח מעבר למה שהמוח רוצה באותה השנייה (עוד גירויים, עוד כיף, עוד כסף ועוד). באיזשהו מקום, תהליך הפיתוח של Cyperpunk 2077 קצת הזכיר לי את התמה הזאת. חוסר המיקוד, המרדף אחרי מה שחם ומה שיביא את המכירות - כל אלו ועוד יצרו משחק שבעוד שטכנית הוא היה ועכשיו אפילו יותר מרשים ויזואלית, היה חסר נשמה. הנשמה הזאת חזרה בכל הכוח עם Phantom Liberty ואני מקווה שהמשחק הבא בסדרה כבר יילך לכיוון הזה ויביא לנו חוויה וסיפור שבאמת לא נשכח מ-Night City.
אה, ושיקראו לו Cyberpunk 2078.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י