ל-Tiny Tina's Wonderlands בהחלט יש מגרעות, אך קל לראות את האהבה שהושקעה בו
עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד, תודה רבה!
ההכרזה המקורית על Tiny Tina's Wonderlands השאירה אותי פעור פה. למרות אהבתי הרבה למשחקים שמאפשרים לשחק עם חבר בקו אופ מאותו הסלון ממש, המעט ששיחקתי מהסאגה המקורית שלֲ Borderlands לא ממש גרם לי להתחבר לקונספט, ועמוק בפנים תמיד קיוויתי לשינוי אווירה שיטה את ההגה שלה הסדרה וייקח אותה לכיוון קצת אחר. כנראה שמישהו בסביבה הקרובה של Gearbox חשב על אותו דבר, כי Wonderlands כאילו נתפר במיוחד עבורי ובמידותיי: משחק יריות פנטזיה שמשלב הומור פסיכי עם קסמים ולא מצריך ידע קודם על יתר משחקי הסדרה? Bring it on!
שחרורה של ההרחבה של Borderlands 2 - Tiny Tina's Assault on Dragon Keep ככותר עצמאי אפשר לי גם לחוות טעימה קטנה מאיך עובדת מערכת הקרב והקווסטים המקורית של הפרנצ׳ייז, כך שאוכל להשוות ולקבוע האם הספין אוף החדש משפר ומוסיף לנוסחה של הכותרים הקודמים, או להפך. חמוש בידע בסיסי על מכניקות המשחק וללא דעות קדומות, למרות הסמסטר העמוס החלטתי לשנס מותניים ולבדוק - האםֲ Tiny Tina's Wonderlands הוא המשחק שתמיד רצינו בסתר ליבנו ואפילו לא ידענו?
גיקים של D&D, התאחדו!
כבר מהדקות הראשונות של המשחק ברור מאוד לאיזה קהל יעד המשחק פונה - מעולם לא ראיתי מוצר מדיה שהכניס כזו כמות של רפרנסים למשחקי מבוכים ודרקונים בפרק זמן כל כך קצר. סרטון ההתחלה, והמטא - דיבוב של טינה ושל 2 הדמויות הנוספות שמלוות אותה ב-commentary במשחק, עושים עבודה מעולה בלהזכיר לנו בכל רגע ורגע שזהו קמפיין של מבוכים ודרקונים, ואפילו מערכת יצירת השחקן מהווה עדות מרכזית לסוגֲ החוויה שהיוצרים כיוונו ליצור פה. כמיטב המסורת של בורדרלנדס, גם הרגעים הכי דרמטיים בדקות הראשונות הללו נגועים בכמות גדושה של הומור, ובעיקר בהומור עצמי של חובבי פנטזיה ומשחקי Tabletop RPG, ככה שמי שמכיר את העולם ונהנה מהומור בלתי מתנצל, יעריך מאוד את הניסיון הזה.
חשוב לציין שההומור לאֲ מדויקֲ ב-100% מהזמן, חלק מההתבטאויות בעיקר בהתחלה וגם בהמשך מעוררות ממש קרינג׳ במקומות מסוימים, אבל מי שיצליח לקבל גם רגעים כאלה באהבה ייהנה לצחוק באופן קבוע לכל אורך המשחק. מערכת עיצוב הדמות של המשחק נחמדה מאוד ומאפשרת גמישות מבלי להפוך למסובכת מדי, וגם מי שלא מרוצה מהשחקן ההתחלתי שלו יוכל לשנות כמעט כל אספקט בו בהמשך, ואף להרוויח שינויים קוסמטיים לדמות במהלך המשחק, שממש כיף להתעסק איתם. אני בחרתי לשחק בתור דמות מסוגֲ Spellshot, קלאס שהיכולת שלו היא להטיל בו זמנית 2 כשפים שונים, ולאחר שסיימתי לעצב אותו (כך שייראה קרוב לגמד ככל האפשר) הסתערתי לקרב, להוט כבר להרוויח את הקסמים הראשונים שלי.
אותה גברת בשינוי מצנפת
זה הזמן לדבר קצת על המערכות השונות במשחק - החבר׳ה בגירבוקס בהחלט למדו את הלקחים מההרחבה של Borderlands 2, והמעבר מעולם של מדע בדיוני לפנטזיה נעשה הרבה יותר בטבעיות:ֲ ה-Shield המוכר משנה את שמו ל-Ward, ה-Grenades הופכים ל-Spells, ושלושת ה-Ability Trees שאנחנו מכירים עוברים טרנספורמציהֲ ל- Skill Tree יחיד. תוסיפו לזה את העובדה שניתן לשנות את ה-Melee weapon הפעם, שלוקח מקום קצת יותר מרכזי במשחק, וזה יסכם פחות או יותר השינויים במכניקות שנעשו מהמשחק הקודם, פלוס מינוס שינויים קוסמטיים לנשקים ולטרמינולוגיה כדי שישקפו עולם פנטסטי ופחות מדע בדיוני. הצד החיובי הוא שמי ששיחק במשחקים הקודמים בסדרה מיד ירגיש בבית, אבל האם השינוי מספיק גדול ומספק כדי להרגיש כמו משחק שונה? עבורי התשובה היא בהחלט כן. הסיבה לכך נעוצה בדבר אחד ויחיד - מערכת השימוש בקסם.
מדובר ללא ספקֲ באחת ממערכות הקסמים שיותר נהניתי לשחק איתן - המגוון יוצא הדופן של כישופים שונים שניתן להטיל הוא עצום, ההשפעה שלהם על שדה הקרב היא הרסנית, והם יכולים להוות את כל ההבדל בין מוות כואב לניצחון מהדהד. בניגוד לרימונים מהמשחקים הקודמים שהיו עוצמתיים אך מוגבלים בתחמושת, הקסמים כאן מבוססים על Cooldown ונטענים כל כמה שניות, כך שהםֲ מרגישים חלק אינטגרלי וחיוני ממערכת הקרב.ֲ בתור Spell Shot שלחשים הם לחם חוקו, הרגעים שבהם הכי נהניתי היו הרגעים שבהם יכולתי להספים כשפים ללא הפסקה ולרסק את גלי האויבים שנזרקים עליי בקלות ובמהירות, באמצעות בילד מתוחכם שאפשר לכישוף אחד שלי להיטען תוך כדי שאני משתמש בשני, מה שהביא לשרשרת בלתי פוסקת של השמדה, מבלי להשתמש כמעט בנשק.
כמובן שזה לא מתאים לכל אחד, אז מילת הרגעה לחוששים - השימוש ברובים משוגעיםֲ נשאר עיקר ובסיס החוויה גם בוונדרלנדס, ולרוב האנשים הכשפים עצמם יהיו בעיקר כנשק משלים.ֲ גם אנשים שמעדיפים מגע אישי וקרוב עם האויבים שלהם ייהנו מאוד משדרוג של מערכת ה- Melee, אבל מבחינתי המרדף אחר כשפים חזקים וטובים יותר והשימוש שעושים בהם ברגע שמרוויחים אותם הוא מה שגרם לי להבין מה אנשים מוצאים בנוסחה של בורדלרנדס.
העיצוב האומנותי של העולם אגב מוסיף מאוד לחוויה הכללית - השימוש בצבעים פסטלים גורם לו להיראות מגוון וחי, והאפקטים של הכישופים והיכולות עצמן גורמים לקרב להרגיש בבת אחת אומנותי וכאוטי עד כאב. למרות שהגרפיקה חד משמעית רחוקה מלהיות פורצת דרך, יותר מפעם אחת מצאתי את עצמי משתמש ב-photo mode המובנה כדי לחלץ איזה רגע סינמטי עשוי היטב, כי אולי זה לא מציאותי כמו RDR2, אבל בוא׳נה זה אפקט פיצוץ ממש מרשים!
עלי-מה?
ואחרי המחמאות המפליגות, הגענו לחלק הפחות נעים של הביקורת והוא העלילה. אמנם העלילה הראשית קיימת במשחק, והיא אפילו הצליחה לספק רגע טוויסט קטן ומפתיע כבר על ההתחלה, אבל באופן כללי היא רפטטיבית, טרחנית ולא מסקרנת בשום צורה. אם לומר את האמת, קיוויתי לסיים את הביקורת הזו די מהר, לעבור על הסיפור באופן זריז, לעשות כמה משימות צד, טיפה Endgame content ולסכם לכם הכול יפה יפה בתוך שבועיים. זה כמובן לא קרה ועד רגע זה לא הצלחתי לסיים את המשחק, וזה ממש לא בגלל שלא ניסיתי, אלא פשוט כי העלילה הראשית לא מעניינת ורוב הזמן מצאתי את עצמי עושה משימות אחרות.
אין איזו תעלומהֲ שנחשפתֲ בהדרגה לאורך העלילה, אין שום אויבים או גורמים חדשים שמוצגים בעלילה ומעניין להילחם בהם, אין דמויות מפתח שנשארות בזיכרון וניתן להזדהות איתן, ובאופן כללי אין שום גורם שמעודד אותך להמשיך לסחוב ולחתור הלאה - כל מה שיש היא מטרה כללית גנרית מאוד ודרך ארוכה להגיע אליה. אמנם הדרך הזו שזורה ברגעים משעשעים לפרקים, אבל היא בשום אופן לא עומדת בפני עצמה, ובפרפראזה על המשפט האייקוני - ככה לא בונים עלילה. אולי אני אתבדה לחלוטין ובהמשך הקצר שנותר לי לסיום אני אגלה טוויסט מדהים שישנה את כל הפרספקטיבה שלי (ואם כן אני מבטיח לכם שאבוא ואתנצל) אבל עם איך שדברים מתגלגלים כרגע, הסיבות היחידות לעבור על העלילה הראשית הן:
- לפתוח את האופציה לעשות Multiclass, שמאפשרת לך לבחור קלאס נוסף ולשלב ביניהם.
- לסיים את המשחק ולהגיע ל - Endgame content, היכלי הכאוס (Chaos Chambers).
אבל, לא הכול אבוד גבירותיי ורבותיי, כי מה שללא ספק מציל את המשחק הזה לחלוטין הוא משימות הצד שלו.
כשהֲ B -side הופך ל A-side
ממה ששמעתי משחקני בורדרלנדס וותיקים, זה כנראה לא ממש מפתיע, אבל בתור אחד שרגיל לז׳אנר ה - RPG שבו לרוב דווקא העלילה הראשית היא נק׳ החוזק של המשחק, והקווסטים הצדדיים מושקעים הרבה פחות ומסתכמים ב ״תהרוג x אויבים״ או ״תאסוף y רכיבים״ בצורה משעממת מאוד, אני לחלוטין עפתי על הגישה של Tiny Tina's Wonderlands לקווסטים צדדיים. שלא תבינו לא נכון - עדיין יש משימות שבפועל מסתכמות בנוסחה מהסוג שציינתי כרגע, אבל הדרך שבה הן מוצגות, ההומור שכרוך בהן, הייחודיות של ה-NPC's שמשתתפים בהן והיצרתיות והמחשבה שהושקעה בכל קווסט וקווסט פשוט נפלאים בכל קנה מידה. בלי לעשות יותר מדי ספויילרים, קווסט שבו אתה צריך לעזור לנערת חווה להשיג את ליבה של אלכימאית הכפר (כן שתיהן נשים, זה משחק די פרוגרסיבי), קווסט שכולו רפרנס אחד גדול לאגדת המלך ארתור (ומערב דמות מוכרת מאוד לחובבי בורדרלנדס הוותיקים), קווסט שבו שד משתלט עליך, וקווסט שבו אתה מתכווץ לגודל של שעועית מצויה הם רק חלק מנקודות האור שיש לבורדרלנדס להציע, וכל אחד מהם פשוט כיף בטירוף. רוב הזמן מצאתי את עצמי נגרר לקווסטים צדדיים במקום להתקדם במשחק ואני לא מתחרט על זה לשנייה, כל אחד מהם הוא פשוט יצירת אומנות, ויש כמה מפתחות משחקים שהייתי ממליץ להן לנסות את המשחק רק כדי ללמוד דבר או שניים על איך ליצור קווסטים באמת מעניינים.
כמו האיכות כך גם הכמות היא מצויינת - העולם של בורדלרנדס מלא בקווסטים צדדיים מכל מיני סוגים, בין אם מדובר בקווסטים שניתנים ע״י NPC's או דרך מודעות שתלויות בעולם, אובליסקים שבנגיעה משחררים מפלצות אימתניות להביס, או מיני - קווסטים חמודים על מפת העולם הגדולה - כל אחד יכול למצוא מה מתאים לו לעשות עכשיו ובשום שלב לא מרגישים עודף או חוסר - העולם מרגיש מלא בדיוק במידה הנכונה והמעקב אחרי הקווסטים ברור וקל. זה אגב נכון גם לגבי האויבים עצמם - אמנם יש כמות לא מבוטלת של לוחמה במשחק, אך גירבוקס עם הניסיון שלהם מצאו נוסחה טובה שמאפשרת גם להנות מכל לחימה ומהאויבים השונים והמגוונים, וגם לנוח בין קרב לקרב ולא להרגיש שמעמיסים עליך קרבות מיותרים, ובמשחקים מסוגת ה Looters זה כבר 50% מהעבודה.
ועוד מילה בנוגע למפת העולם עצמה - בניגוד למפה רגילה, יוצרי המשחק אימצו כאן את הקונספט החמוד של מיניאטורות על מפה שמוכר לנו מ-Tabletop RPGs והתנועה בין המקומות השונים היא על מפה תלת ממדיתֲ מעוצבת שעליה נעות מיניאטורות שמייצגות אתכם ואת חברי הפארטי שלכם, ובאופן קסום למדי גם משתנות ומתאימות את עצמן במידה ותשנו משנה את השחקן שלכם קוסמטית. העולם הגדול עצמו שמכונה Overworld מלא בקיצורי דרך, מיני-קווסטים, דברים לאסוף ומקדשים שצריך לבנות מחדש כדי לקבל את הבונוסים שלהם, ומאפשר מעין אתנחתא קלה מהאינטנסיביות של הקרבות. ב-Overworld יש גם Random Encounters שזורקים אותך ללחימה באופן מיידי, ככה שלעולם לא תרגישו שאננים ומשועממים, אבל מי שלא רוצה לעשות אותם תמיד יכול להתחמק מהם די בקלות. דווקא פה ניכרת היכולת של היוצרים לקחת סיכונים, כשלפחות אחד מהקווסטים הצדדיים במפה הגדולה פותח אזור שלם במשחק שלפני כן בכלל לא היה קיים וניתן היה לפספס לגמרי אם הייתם מדלגים על הקווסט, ככה ששווה לנסות ולבדוק מדי פעם גם את ה-Overworld ואולי לגלות דברים מעניינים.
טובים השניים
ואיך אפשר לסיים בלי לעבור על אחד הפיצ׳רים האהובים עליי במשחקים באופן כללי - Couch co op, שמאפשר לשחק עם חברים בסלון. את המשחק בחנתי רוב הזמן יחד עם אח שלי ששיחק את הקלאס Clawbringer, מעין שילוב של ת׳ור ומאלף דרקונים, ואני חייב להגיד ששיתוף פעולה באמת מוסיף למשחק המון. הקו-אופ ממומש בצורה של מסך מפוצל (לאורך או לרוחב לבחירתכם) וההצטרפות למשחק קלה ופשוטה ונעשית ע״י לחיצה על עיגול במסך הראשי עם השלט השני, יצירת דמות נוספת, וזהו. המשחקיות עצמה מתחלקת לשתי צורות:
"Cooporation", בו האויבים מתאימים את עצמםֲ לרמה של כל אחד מהשחקנים בנפרד,ֲ כך שכל שחקן רואה את האויב כמותאם לרמה שלו, ולא קורה מצב שבו האויבים חזקים באופן דרסטי מאחד השחקנים גם הציוד ניתן בנפרד לכל שחקן ושחקן בהתאם לרמה, מה שמאפשר חוויה מאוזנת לשני השחקנים ומומלץ בעיקר אם יש פערי כוחות ורמות ביניהם. ו-"Coopetition" שבו עוצמת האויבים נקבעת בהתאם לרמה של השחקן המארח בלבד, כך שאתם לחלוטין עלולים להיתקל באויבים קשוחים מדי (או קלים מדי) עבורכם. שווה לציין גם שהנשקים והציוד במצב הזה נחלקים בין השחקנים לפי פילוסופיה של ״כל הקודם זוכה״, כך שאם יש ציוד Legendary על הרצפה, כדאי שתרוצו להרים אותו, ומהר.
אני שיחקתי בעיקר במצב הראשון, ואני חייב לומר שהמשחק גב לגב עם שותף שנלחם לצידך, צוחק יחד איתך מהבדיחות ומשווה איתך נשקים וכוחות מוסיף למשחק רבות, והעובדה שבהמשך יש Endgame content וגם 4 הרחבות שייצאו בעתיד למשחק מבטיחות שעוד יהיו הרבה הזדמנויות לנצל את שיתוף הפעולה הזה כדי להאריך את ההנאה ואת אורך החיים של המשחק. טיפ קטן למשחקים יחד: אם אתם יוצרים דמות חדשה לחבר, משפחה או בן/בת זוג, שווה להתחיל לפחות לשחק עם הדמות שלו עד לנק׳ מסויימת, לפני שקופצים לנקודה שבה אתם עצרתם, כי היכולות הבסיסיות של הדמות נפתחות רק אחרי נק׳ מסוימת בתחילת המשחק, ובלעדיהן קשה מאוד לתפקד. כאן זאת הנקודה לציין שהמשחק גם מאפשר קרוס - פליי בין פלטפורמות - לי באופן אישי לא היה כל כך עם מי לבחון את הנושא ולבדוק כמה טוב זה עובד כי אין לי חברים שקנו את המשחק עדיין, ומסתבר שמשתמשים רנדומליים על ה-PC עלולים להשתמש בצ׳יטים שוברי משחק שאין דרך לתקן אח״כ דרך הקונסולה, לכן העדפתי להימנע מהסיכון. אם לכם יש חברים על פלטפורמה אחרת ויצא לכם לנסות את הפיצ׳ר הנחמד הזה, אתם יותר ממוזמנים לשתף את הרשמים שלכם ממנו כאן בתגובות!
השורה התחתונה
לסיכום, ל-Tiny Tina's Wonderlands בהחלט יש מגרעות, אך קל לראות את האהבה שהושקעה בו, ואת הדברים שהוא בכל זאת מתאמץ לעשות, ויש לא מעט כאלה, הוא עושה נהדר. אמנם לא הייתי ממליץ עליו כמשחק חובה בכל בית, אבל אם אתם חובבי פנטזיה בעלי הומור עצמי בריא, חובבי אקשן שמחפשים לשחק משהו כיפי וקליל עם חבר או בן/בת הזוג, או מעריצי בורדרלנדס שמחכים בקוצר רוח למשחק חדש, המשחק הזה הוא בשבילכם.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י