קחו את המשפחה, יש סרט לפסח.
אני אתחיל את הביקורת הזאת בהתוודות. לעומת קודמו בסדרה, לא חיכיתי לראות את הסרט. אמנם "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" נהדר לדעתי, ואפילו ניוט סלמנדרה (Newt Scamander) נמצא בטופ דמויות ביקום של הארי פוטר אצלי ברשימה, אך הסרט השני – " פשעיו של גרינדלוולד" היה כל כך בינוני שאיבדתי עיניין בהמשך הסיפור. לכן, אני מופתע בידיוק כמוכם כשאני כותב כרגע את הביקורת על "הסודות של דמבלדור" עם רצון עז לדעת לאן העולם והדמויות ממשיכים מכאן, ורצון אפילו יותר עז לשכנע את אותם סקפטים כמוני לתת את הצ'אנס לסרט. אמנם הוא רחוק מלהיות מושלם, אבל כמו שכנראה כבר הבנתם – הקסם חזר. הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות!
שח-מט
אני לא הראשון וגם לא האחרון שעומד לתאר את העלילה של הסודות של דאמבלדור כמשחק שחמט. בפינה הימנית – אלבוס דמבלדור, קוסם רב תושייה עם לב זהב שמנסה לעצור מהאקס שלו גלרט גרינדלוולד, שנמצא בפינה השמאלית, מלהתחיל מלחמה בין עולם הקסם לעולם המוגלגים חסרי הקסם. במרכז העלילה עומדות הבחירות לראש הפדרציה של עולם הקסמים, בהן מתמודדים שני קוסמים שאינם גרינדלוולד, שלמרות התמיכה העזה בו לא יכול להתמודד בגלל ההאשמות ברצח שביצע בסוף הסרט הקודם. עקב ברית דם שמונעת מהם לפעול ישירות אחד נגד השני, שני השחקנים שלנו מתחילים להזיז את הדמויות הקשורות אליהם בעולם, ממש כמו בלוח שחמט, כדי להשיג את מטרתם.
אנחנו חווים את העלילה מפרספקטיבה של שחקן על לוח המשחק, מה שיוצר יותר עיניין מלראות את התמונה השלמה שגלרט ואלבוס רואים. פה נכנסת לדעתי הבעיה המרכזית של הסרט, והוא כמות השחקנים על הלוח. הסרט מנסה להתחלק בין הרבה מאוד דמויות, שמקסימות ככל שיהיו, לא מקבלות את הפוקוס שמגיע להן כי כבר צריכים לעבור לתור הבא במשחק. הבעיה גורמת לחלק מההחלטות שהדמויות מקבלות להיות לא ממש מוסברות, ולגרום תחושה שהסרט מבולגן – למרות שהוא בבירור לא. אני חושב שבבסיס של הסרט עומדת עלילה לא פחות ממצויינת, אך הביצוע חסר הפוקוס וכמה טקסטים שמרגישים מאוד מאולצים מונעים ממנה לממש את כל הפוטנציאל הטמון בה, גם אם הפסקול שמתנגן ברקע לא פחות מאדיר. חבל, היה פה סיכוי להום-ראן חלק.
לא עדיף להשאר בהוגוורטס
מה שנזגר מהעובדה שאף דמות לא מקבלת את כל אור הזרקורים, הוא שהדמות המרכזית המניעה את העלילה ואת משחק השחמט הוא הלוח עצמו – הלא הוא עולם הקסמים. ולמען האמת, זאת הזווית על היקום הכי מסקרנת שראינו עד היום. המקומות שזזים מברלין ועד אסיה ובחזרה להוגוורטס, הדמויות שמעוצבות באופן מלא אישיות וחן כמו שרק עולם הקסמים יודע להציע, וכל זה תוך כדי בחירות לוהטות שמספקות לנו לא מעט רגעי דרמה יפייפים על המסך. מי שעוטפים את הכל בצורה נפלאה הם האפקטים המצויינים של הסרט, שבפעם הראשונה זה שנים אני מרגיש צורך לציין באופן נפרד. החבר'ה שאחראים על התחום עשו עבודה באמת יוצאת מן הכלל וראויים לכל קרדיט שיש. הנופים, הקסמים, ואיך אפשר שלא – חיות הפלא, מרגישים כל כך במקום. גם סצנות שבקלות יכלו להצטלם במהירות ולחסוך עבודת אפקטים מושקעת נעשות במהירות שמגיע להן כדי שנוכל לראות כל דף ודף בספר שמתעופף בכל החדר. אפילו סצנות של ליטופים, שבקלות היו יכולות להראות מביכות, עוברות מסך בזכות הטבעיות שהחיות מתנהגות. אני חושב שאפילו מאדס מיקלסן (Mads Mikkelsen) סיים את הסרט עם דחף בלי נשלט לאמץ קילין, חיה מקסימה דמויית אייל, שגנבה את הפוקוס והלב של כולם לא מעט פעמים.
הפיל שבחדר
לא הרבה חיות מופיעות בסרט, כך שהחיה הכי מדוברת בהקשר שלו היא הפיל שבחדר בנוגע לתפקיד הנבל. את גרינדוולד כבר שיחק את מי שבאולפני WB כנראה ש"לא ירצו שנזכיר את שמו" – ג'וני דפ (Johnny Depp). קרה מה שקרה (או לא קרה..) והתפקיד נמצא בידיים של מאדס מיקלסן. עם כמה שהנסיבות מצערות, וואו כמה שהסדרה הזאת הרוויחה. גרינדלוולד חסר האנרגיות מהסרט השני לא קיים יותר, וההופעה של מיקלסן גורמת לדמות לקבל את הפאסון והאימה שמאפיינים אותה. למרות ההופעה הנהדרת, כמו שכבר ציינתי אין זמן לאף אחד ממש לזרוח, וזה לגמרי חבל כי לא רק מיקלסן בא לגנוב את ההצגה. אדי ריידמן (Eddie Redmayne) מבריק כהרגלו בתור הדמות המרכזית לשעבר ניוט, ג'וד לאו (Jude Law) אמנם נהנה מהדיאלוגים הכי טובים בסרט – אך עדיין נותן אקסטרה עבודה בלהפריח חיים בדמות האייקונית של דמבלדור.
מי שמפתיעים ממש בסרט, היו ג'סיקה וויליאמס (Jessica Williams) בתור פרופסור לאלי היקס שמצליחה לקלוע בול לקסם הייחודי של דמויות מהעולם שיצרה ג'יי קיי רולינג, ודן פוגלר (Dan Fogler) בתור ג'ייקוב קאוולסקי. ג'ייקוב מקבל בסרט הזה מקפצה למרכז העלילה, ופוגלר לוקח את ההזדמנות בשתי ידיים. לא פעם חיכיתי לראות מה יש לו להגיד בשיחות, ולא רק בגלל הטיימינג הקומי שלו. לסיום אני ארצה לציין את קאלום טראנר (Callum Turner) בתור תיזיאוס אח של ניוט, שאמנם לא מקבל תפקיד קשה מידי, אך הדינמיקה בינו לבין אחיו פשוט מצויינת, והסצנות שלהם ביחד היו היילייט מבחינתי.
ארבעה צעדים בכיוון הנכון
הדימיון בין הסרט הזה לקודם בסדרתו מתחיל ונגמר בעובדה שבידיוק כמו שבקודם לא ממש ראינו "פשעים של גרינדוולד" גם פה אין ממש "סודות של דמבלדור". מפה, הסרט לא רק מהנה בפני עצמו, אלא גם מחזיר לסדרה את הקסם שאבד. הוא לא מושלם, ורוב הזמן הוא גם לא חוצה את רף הטוב מאוד למצויין, אך לשניה הוא לא נופל לבינוניות של הסרט הקודם. אני לא האמנתי שאני אגיד את זה, אבל כשמגיע מגיע. עשר נקודות לדיויד ייטס (David Yates) על החזרת האמון שלי לעולם הקסמים, ועוד עשר נקודות על הקילין. ועוד עשר נקודות למי שיביא לי אחד לאימוץ עכשיו.
תגובות
1
13:17 14.04.2022 |
hg545454
רק אני חושב שהפנים של גרינדלוולד ממש דומות לפנים של פוטין?
2
18:39 14.04.2022 |
דור קציר - כתב תוכן
hg545454@
לא רק אתה..
3
20:36 14.04.2022 |
hg545454
חחחחח
4
| פורסם ע"י