צבי יצא לראות את אחד מהסרטים הגדולים של 2021 וחזר לספר מה הוא מרגיש על תולעי חול ענקיות
תודה רבה ל-Tulip Entertainment על ההקרנה המוקדמת!
חולית (Dune) היא אבן דרך בתולדות ז'אנר המדע הבדיוני. הנובלה של פרנק הרברט משנת 1965 צברה לעצמה עדת מעריצים אדוקה ועד היום נחשבת לסדרת המדע הבדיוני המצליחה בהיסטוריה. היא תופסת כל אחד מאתנו במקום אחר: חלקנו נחשף לראשונה לספרים, אחרים דווקא התחילו בסרט משנת 1984. אני הכרתי את חולית בפעם הראשונה בתור משחק אסטרטגיה כאשר עשיתי את צעדיי הראשונים כגיימר. באופן אישי אני אוהד אדוק של המותג כבר שנים, כאשר תמיד קיננה בי הציפייה לסרט שיוכל להעביר את היקום הנפלא הזה לקהל הצופים הרחב וזאת תוך כדי שהוא נשאר נאמן למקור (בפינה קטנה בלב גם מקנן בי הסיכוי הקלוש בו מישהו יחיה את סדרת המשחקים. כנראה שלא יקרה).
עולם עשיר כל כך שאין מקום לכולו בסרט אחד
ההחלטה להיכנס לעולם של חולית איננה קלה. מספיק שנפזול לכיוונה של דיסני ומותג מלחמת הכוכבים בשביל להבין עד כמה העניין מורכב. מי המשוגע שירצה להכניס את עצמו למקום בו הרבה יותר קל להיכשל מאשר להצליח? התשובה היא הבמאי דני וילנב. וילנב כבר מזמן לא שם זר בהוליווד. יש באמתחתו מספר סרטים בעלי פרופיל גבוה והצלחה קופתית, המעמידים אותו בשורה הראשונה של במאי הוליווד. עם זאת, נדמה שהפרויקט של חולית הוא האתגר הגדול ביותר שעמד בפניו עד כה. בכדי לצלוח את האתגר, האחים וורנר הפקידו בידיו כ-165 מיליון דולר ואנסמבל מרשים של שחקנים (טימותי שאלאמה, ג'וש ברולין, זנדאייה, אוסקר אייזיק, רבקה פרגוסון ועוד) על מנת להגשים את חלומו ביקום של חולית. תוך כדי העבודה וילנב השכיל להבין שהיקום של חולית כה נרחב ועצום עד שאין לו ברירה אלא לפצל את האפוס לשני חלקים, שני סרטים. אז יצאתי לראות את Dune, אחד מהסרטים היותר מצופים של שנת 2021, ויש לי לא מעט דברים להגיד עליו.
הרקע לעלילת חולית מתרחש בשנת 10,191 במצב בו קיימת גילדת החלל שחברים בה אלפי עולמות. ביקום זה קיימים מספר בתים המתחרים ביניהם על השליטה במשאב החשוב ביותר – הספייס (ולא, אני לא מוכן לתרגמו לתבלין או לסם). חשיבותו של הספייס כל כך חשובה כי הוא מאפשר את קיפול החלל והמרחב והגעה לאלפי העולמות המרכיבים את האמפריה. ללא הספייס לא יתקיים הקשר בין הכוכבים והישרדות האמפריה תוטל בספק. את הספייס ניתן לחצוב רק בכוכב אחד ספציפי, אראקיס. כוכב זה הוא מדברי ברובו המוחלט וטומן בחובו סכנות אינספור כמו סופות חול במהירות של 800 קמ"ש או תולעי חול בעלי מימדים עצומים. כריית הספייס היא מטלה מורכבת בשל התנאים השוררים באראקיס אך שליטה בו מביאה לעושר והשפעה מופלגים.
משחקי הכס, גרסת החלל
הסרט נפתח עם החלטת הקיסר להעביר את כריית הספייס מבית הרקונן אשר שלטו בכוכב ב-80 השנים האחרונות לבית אטריידיס. שני הבתים נבדלים מאוד אחד מהשני. בעוד אטריידיס נחשבים כאציליים ובעלי תכונות חיוביות ומוסר גבוה, בני הרקונן ידועים באופיים האלים, חוסר המוסריות שלהם ותרבות נחותה. כפי שניתן לתאר, החלטת הקיסר לא עוברת בשקט ורק מעצימה את האיבה והיריבות בין הבתים. אנשי אטריידיס מיד מבינים את המשמעות אך אינם יכולים להמרות את פי הקיסר ומעבירים את משכנם לאראקיס בכדי לקיים את הצו. ברקע, אנו מתוודעים לשליט של אטריידיס, לטו (אוסקר אייזיק), לבנו יורש העצר, פול (טימותי שאלמה) ואמו של פול, ג'סיקה (רבקה פרגוסון). פול אינו אדם רגיל והוא ניחן בחלומות הנותנים לו חלון לחיזוי אירועים עתידיים. בנוסף, אמו של פול חברה במסדר בנות הגשרית, להן יש יכולת השפעה ושליטה באנשים תוך שימוש ב"קול" (אם תרצו, דומה לג'דיי מיינד טריק).
בנות הגשרית בעלות אג'נדה משלהן והן מתמרנות את הפוליטיקה באמפריה עד שיבוא הרגע בו יימצא האדם הנכון שייצג את הישות העליונה בדמות "קפיצת הדרך". בהיותה כזו, ג'סיקה מאמנת את פול בדרכיהן של בנות הגשרית באמונה שהוא האדם הנכון, "האחד" אם תרצו. בהמשך העלילה אנו מתוודעים לתושבים הילידיים של אראקיס, הדררים, שניחנים ביכולות הישרדות מיוחדות בתנאים הקשים של הכוכב ומאוד תוקפניים וחשדנים לזרים בעקבות שנים של דיכוי בידי בית הרקונן. בהמשך כצפוי, בני הרקונן תוקפים את בית אטריידיס תוך כדי עזרה מלגיונות הקיסר, וכתוצאה מהקרב מוצאים עצמם פול ואמו במנוסה ומחפשים מחסה במדבר הקטלני תוך כדי שהם מנהלים משחק חתול ועכבר עם הכוחות הדולקים בעקבותם.
הסרט רווי במוטיבים שמוכרים לנו כמו כמיהה לכוח ולעושר, מאבקים פוליטיים, מיסטיקה, על-טבעיות וכן ניצול של אוכלוסיה ילידית. את כל אלו פגשנו כבר פעמים רבות בעבר אך הם נאמנים למקור. בנוסף, היקום של חולית שואב מושגים ומילים רבות מתרבות האסלאם (מהאדי) והיהדות (קפיצת הדרך). מצד אחד, קל לחשוב שהעלילה נופלת למחוזות הקלישאה אך מצד שני הסיפור מוצג באופן הדוק ומהוקצע. התפאורה, האפקטים, הכתיבה, הפסקול (שלום לך האנס זימר), כל אלו נאמנים מאוד למקור ומרגישים אותנטיים תוך שהם משרתים נאמנה את העלילה. אם יש סרט שצריך לברך על חזרתם של אולמות הקולנוע זהו הסרט הזה. חווית הצפייה באולם ה-IMAX היא פשוט לא מהעולם הזה. המסך הענק והחד וכן הסאונד הבועט, מדביקים את הצופה למסך וגורמים לשעתיים וחצי (!!!) של סרט לחלוף מבלי שהוא ירגיש מייגע. זה בהחלט הישג.
עם כל המחמאות, הסרט אינו חף מבעיות שמונעות ממנו להיות יצירת מופת. הבעיה הראשונה היא שהסרט הרגיש לי כמו פרולוג לסרט ההמשך וחשתי שקצת קשה לו לעמוד בזכות עצמו. על אף שהיו לא מעט אירועים והתרחשויות, לא היה קליימקס בסרט. כן, התרשמתי מאוד מאופן הצגת העולם אבל לא קיננה בי התרגשות ודפיקות הלב נשארו סדירות למדי. בנוסף לכך, ישנן לא מעט סצנות שמרגישות כמו קלישאות (הלוחם האמיץ שמקריב את עצמו) והיה ניתן לוותר עליהן.
בעיה נוספת היא שעל אף אורכו של הסרט, לא הרגשתי שנעשתה עבודה טובה בחיבור של הצופה לדמויות ויצירת הזדהות איתן. ברגעים קריטיים לדמויות הראשיות, לא חשתי רגש כלפיהן, אלא הייתי אפתי לגמרי. דבר נוסף שהיה חסר לי הוא קצת תחכום פוליטי והומור. נכון שקשה להעביר תחכום פוליטי בסגנון משחקי הכס בסרט אבל העלילה מאוד צפויה וחסרת תחכום. לא כל סרט צריך להיות Tenet אבל בחיאת, תנו לנו משהו להפעיל את הראש עליו.
השורה התחתונה
כפי שכבר ציינתי, חולית הוא לא יצירת מופת וכבר ראיתי עבודות טובות יותר של וילנב. עם זאת הוא ממש לא סרט רע. אמנם ציפיתי לסרט שהוא קצת יותר אפי אך אני לא יכול לומר שאני מאוכזב מהתוצאה הסופית. בסופו של דבר אני חושב שוילנב כן הצליח למצוא איזון בכך שהסרט ירצה את רוב מעריצי המותג ועם זאת יצליח לגעת גם בקהל שמעולם לא שמע על עליו. סוף הסרט משאיר אותנו עם טעם של עוד וציפייה רבה לראות איך האפוס הזה מסתיים. ניאלץ להמתין בסבלנות.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י