המשחק הזה מוכיח לנו שלא כוח הסוס מאחורי המשחק הוא זה שקובע כמה הוא יהיה מוצלח - אלא כמה לב ונשמה הושקעו בו.
עותק סיקור סופק לנו על ידי Xbox ישראל, תודה רבה!
אם הייתי צריך לחזור לרגע מכונן אחד בתולדותיי כגיימר, הייתי חוזר ליום הגורלי ב-2006 בו נתקלתי בטעות במשחק מוזר בשם Psychonauts. המשחק שהיה נראה כמו משחק פלטפורמה תלת-ממדי טיפוסי קסם לי בין היתר כי זה היה נראה כמו משחק שיוכל לרוץ על המחשב הלא חזק במיוחד שגדלתי איתו. עד אז רוב המשחקים מהז'אנר ששיחקתי היו מאימולטור ה-N64 שהיה לי בתור ילד, משחקים כמו Super Mario 64 ו-Conker's Bad Fur Day, אז אתם יכולים לתאר לעצמכם שהרף היה גבוה.
את מה ש-Psychonauts עשה לי בתור ילד אי אפשר לכמת בכמה שורות טקסט בודדות באחד מאתר הגיימינג הכי גדולים בישראל. המשחק הזה שינה אותי ואת מה שחשבתי על האופציה ליצור עולמות מעניינים, מוזרים, מצחיקים ויצירתיים בעזרת המדיה הזו. האופציה להיכנס אל תוך המוחות של אנשים ולראות את העולמות הפנימיים והמרהיבים שלהם, יחד עם משחקיות הפלטפורמה הטובה נחקקו אצלי חזק במוח ולא עזבו אותי עד היום. אחרי כל ההקדמה הזו, אתם יכולים להבין לאילו נעליים נכנס משחק ההמשך של Double Fine Studios. אז האם Psychonauts 2 ראוי לשאת את שם הסדרה?
מחשבה יוצרת מציאות
הסיפור של Psychonauts 2 הוא באופן מפתיע לא המשך ישיר של Psychonauts, אלא של משחק VR בשם Psychonauts in the Rhombus of Ruin, שיצא בין שני המשחקים. אם לא הכרתם אותו או שיחקתם בו, אז אני שמח לבשר לכם שגם אני לא. אני עוד יותר שמח לבשר לכם שהמפתחים גם בנו על כך שיהיו הרבה אנשים שירצו לשחק במשחק השני ואין ברשותם ערכת VR, אז הם סיכמו את הסיפור בצורה יפה מאוד בסצנה סינמטית שרצה לפני המשימה הראשונה שלכם.
מכאן מדובר בתעלומת ריגול של ממש, כשגיבורינו עם הראש הגדול, Razputin (או Raz בקיצור), נכנס לתוכנית המתלמדים של ה-Psychonauts ומהר מאוד מוצא את עצמו בליבו של סקנדל רציני בלב הארגון החשאי: אל תוך ה-Psychonauts הסתננה חפרפרת ועל הגיבור שלנו וחבריו מוטלת המשימה למצוא את החפרפרת ולמנוע ממנו להשיג את המטרה העליונה שלו: להחזיר לחיים את Maligula - אישה בעלת כוח מוחי רב שבעבר השתמשה בו כדי לעצור הפיכה במדינה שלמה (ועל הדרך הרגה המון חפים מפשע).
אם במשחק הראשון היוצרים נתנו לנו רמיזות על כך שהם נשענים על סיפורי הריגול והדרמות של המלחמה הקרה, אז כאן הם עוד מעט שוברים את המעקה. המשחק מלא בוייבים של ריגול, מהמקומות שנבקר במהלך המשחק, למשימות השונות בכל עולם שנבקר בו, לדמויות השונות ואפילו המוזיקה של המשחק שהרגישה כמו שילוב בין מוזיקת הרפתקה גדולה, לבין מוזיקה של סרטי ריגול משנות ה-70 וה-80. הגרפיקה של המשחק לא הכי מרשימה - גם על ה-PC וה-Xbox Series X עליהם שיחקתי את המשחק ברזולוציה של 4K, המשחק לא הרשים במיוחד, אבל כמו שאני תמיד אומר: עיצוב אמנותי הרבה יותר חשוב מהגרפיקה והטקסטורות של המשחק ו-Psychonauts 2 הוא הוכחה ניצחת לכך.
כל המוחות של הדמויות הנהדרות שנבקר בהן עוצבו בקפידה ובדקדקנות כדי להעביר את האישיות והחן של כל אחת מהן. חלק מהעולמות יהיו אפלולים וקודרים, חלקם יעוצבו לפי המקצוע של הדמות שאל מוחה ניכנס וחלקם היו פשוט מופע אור-קולי מהמם ומטריף חושים. אני אומר זאת בלב שלם: לא השתעממתי משום עולם במשחק. אף לא אחד. כל המוחות השונים ראויים לציון ומלאים ברגעים מפתיעים ומרגשים. גם הסביבות מחוץ למוחות השונים טובות, למרות שחלקן מבלבלות למדי. הסביבה של מטה ה-Psychonauts מלאה באזורים מעניינים ובעוד שיש מנגנון Fast Travel בין האזורים השונים, הייתי שמח למנגנון קצת יותר מהיר שלא יצריך ממני לחזור לנקודת ה-Fast Travel כל פעם.
את הדמויות השונות הזכרתי קודם, אבל כמעט ולא דיברתי על התרומה שלהן לסיפור ולחוויה: המשחק מחזיר כמה דמויות ישנות כמו Ford Cruller ו-Lili מהמשחק הראשון, אבל הוא גם מציג לנו המון דמויות חדשות ומעניינות, כשגם השוליות יותר מצליחות לספק רגעים משעשעים ואפילו מרגשים. אנחנו זוכים לפגוש את המשפחה של Raz, את כמה מה-Psychonauts המקוריים ולומדים את הסיפור של המקום בו אנחנו נמצאים. בלי לספיילר יותר מדי, היה רגע במשחק בין Raz לאחיו הגדול Dion שעדיין כעס על שעזב את המשפחה והקרקס שלהם לטובת עולם ה-Psychonauts שגרם לי להיות אשכרה עצוב בשביל Raz. דיבוב נהדר, דיאלוגים נהדרים - סיפור נהדר.
העולם הוא כאב ראש ואנחנו הנורופן
הסיפור אולי מצוין, אבל זה גם עוזר שהמשחקיות עצמה כיפית. Psychonauts 2 הוא משחק פלטפורמה תלת-ממדית, עם אלמנטים של איסוף של עצמים שונים במפה ובעולם של המשחק. בכל מוח שתיכנסו אליו תוכלו למצוא כמה עשרות בדיות מהדמיון של הדמות שתוכלו לאסוף, פניני חוכמה, פיסות מהזיכרון ועוד. המון דברים לאסוף זה נחמד, אבל אלא אם יש לכם OCPD ואתם חייבים לאסוף כל אחד מהדברים שתוכלו למצוא במפה, רובנו נצטרך סיבה לאסוף את כל הדברים הללו ואנחנו מקבלים אותה בדמות ה-Ranks.
ה-Ranks הם בעצם הרמה של Raz במשחק, כשכל Rank מביא איתו נקודות שניתן לבזבז על חיזוק היכולות שלנו בתור מדיומים. ככל שה-Rank גבוה יותר כך נפתחות לנו עוד אופציות לחיזוק היכולות שלנו שנעות בין היכולת ליצור אש ולירות פסיכו-קליעים על האויבים שלנו, ועד יכולות כמו Clairvoyance שמאפשרת לנו להיכנס אל מוחו של אדם ולראות את העולם דרכו, או Time Bubble שמאטה את הזמן באזור בו היא פגעה. בסך הכל יש תשע יכולות שכאלו, כשבכל רגע נתון תוכלו להחזיק ארבע יכולות כאלו בבת אחת. אם תרצו להחליף תצטרכו ללחוץ על כפתור אחר שיאפשר לכם להחליף את אחד המקשים עם המתקפה שתרצו להשתמש בה. זה מנגנון מסורבל למדי ובמהלך כמה מהקרבות היותר רציניים במשחק הוא יכול להיות מאוד מציק. זה חבל מאוד, כי המשחק דואג שלכל יכולת תהייה שימוש במשחק.
את חלק מהאויבים ניתן לחסל יותר במהירות אם נשרוף אותם, אויבים מסוימים יהיו רגישים לעצמים שעפים עליהם ואויבים מהירים ניתן לעצור או להאט בעזרת ה-Time Bubble וה-Mental Connections. זה ממש יפה לראות איך השחקן יכול לשלב בין היכולות השונות שלו ולנסות למצוא את סגנון המשחק האהוב עליו בזמן הקרב, אבל תוסיפו לכך את העובדה שחלק מהיכולות הללו ניתנות לשימוש מחוץ לקרבות השונים (Clairvoyance ו-Mental Connections לדוגמא), ואתם תקבלו רגעים של בלבול בין המתקפות השונות שלכם במשחק.
אבל אחרי הבלבול הראשוני רוב הקרבות זורמים בצורה פנטסטית - מהאויבים הבסיסיים ועד הבוסים השונים במשחק. אני יכול לחשוב רק על בוס אחד או שניים שבאמת לא דרשו ממני שום מחשבה בכלל, כשאת רוב הבוסים הייתי צריך ללמוד כדי לדעת איך אני מנצח אותם בצורה היעילה ביותר כאן ה-Ranks היא גם אליה וקוץ בה, כי לפעמים אספתם כל-כך הרבה דברים ומוחות שיגדילו לכם את נקודות החיים, שגם אם אתם מתקשים בבוס כלשהו אתם עדיין רחוקים מלהיפסל. ועדיין, גם אם סכנת הפסילה לא מרחפת מעל ראשכם, הבוסים השונים עדיין מאתגרים וכיפיים.
כל הדברים שציינתי קודם פחות רלוונטיים למשחקיות הפלטפורמה במשחק, שהיא משופרת מהמשחק הראשון. במשחק יש הרבה יותר אתגרי פלטפורמה אמיתיים, עם קפיצות מדויקות שצריך לעשות, חשיבות של דיוק והחלטות של עשירית השנייה. התוספות של יצירת קשרים מנטליים בעזרת יכולת ה-Mental Connections היה טאץ' יפה שהוסיף עוד אלמנט של זריזות מחשבתית ואופציה להחביא סודות במקומות מאוד הזויים במפה. האם זאת משחקיות פלטפורמינג שמשתווה לטיטאנים כמו Super Mario Odyssey? ברור שלא, מדובר ברמה אחרת לגמרי של דיוק, אבל Psychonauts 2 לכשעצמו מציג יופי של אתגרי פלטפורמה לשחקן.
ולפני סיום, רק עוד אנקדוטה שהייתי חייב לציין: כשעבדתי על הביקורת למשחק, רציתי גם לדבר על כמה זמן לקח לי לסיים אותו. בגלל כמה שהמשחק זרם ואיך שנהניתי ממנו, הייתי בטוח שאני עומד לראות מספר שנע באזור ה-20 שעות, גג 30. אז את המשחק סיימתי אחרי 58 שעות של משחק. כן - זה מה שרשום לי על השמירה של המשחק. 58 שעות שהרגישו כמו 20 מרוב שהן זרמו, היו בנויות טוב והמשחק תמיד נתן לי סיבה להמשיך ולחזור לעולמות שכבר ביקרתי בהם בשביל להשיג את כל החפצים השונים. פשוט נהדר.
השורה התחתונה
כמו ש-Psychonauts 2 מלמד אותנו בעזרת יכולת ה-Clairvoyance, לכל בן אדם יש את הצורה בה הוא רואה את העולם. ואיך שעבדכם הנאמן ראה את Psychonauts 2 הוא כמשחק צבעוני, מלהיב, כיפי ולעיתים קרובות גם מרגש. המשחקיות לא מדויקת כמו שהייתי רוצה שהיא תהייה, בעיקר בגלל מנגנון ההחלפה בין היכולות שיכול להרגיש מאוד מסורבל אבל באמת שכל שאר האלמנטים של Psychonauts 2 הם ברמה הגבוהה ביותר. Raz חוזר אלינו להרפתקה נוספת ומוכיח לנו שלא כוחות הסוס מאחורי המשחק הם אלו שקובעים כמה הוא יהיה מוצלח - אלא כמה לב ונשמה הושקעו בו. Psychonauts 2 הוא משחק שייהנו ממנו צעירים ומבוגרים כאחד ואם יש לכם Xbox Game Pass אני מפציר בכם לרוץ ולהוריד את המשחק ואם אין לכם ויש לכם את הכסף, אז אתם מקבלים ממני המלצה חמה לקנות אותו אם אתם אוהבים את הז'אנר.
כמה אירוני זה שלמשחק שעוסק באופן כמעט אקסקלוסיבי במוחות של בני אדם יהיה לב כזה גדול.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
16:56 23.08.2021 |
ALMONIFOREVER
דאבלפיין כרגיל כמו דאבל פיין.
הדבר הכי טוב שזה בגיימפאס!
2
21:59 23.08.2021 |
elad9219
שמח שהמשחק קיבל ביקורת טובה, זה היה נראה מעניין מאוד כשהוכרז ב-E3 (לא הכרתי את המשחק המקורי).
לפעמים בין כל המשחקים הריאליסטיים והכבדים, כיף שיש אחד קליל כזה וצבעוני.
3
| פורסם ע"י