חלק מהמשחקים אולי לא התיישנו יפה במיוחד, אבל מדובר באוסף משתלם, סולידי ומאוד כיף לקונסולת ה-Switch
עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד, תודה רבה!
ה-Nintendo Switch הגיע לחיינו לפני קצת יותר מ-3 שנים, ובינתיים הוא הכה גלים בצורה מסחררת עם משחקים מהממם ואפילו יותר חשוב מכך: העובדה שניתן לשחק משחקי טריפל A בכל מקום ובכל זמן שתבחרו (לא את כולם, אבל קרוב לכך). בעוד שהרבה חברות צד שלישי כמו Square Enix, Bethesda, Sega ו-CD Projekt Red הצטרפו למסיבה ודאגו לפורטים מוצלחים למדי של משחקיהם לקונסולה הקטנה של נינטנדו, היו מפיצות שדווקא לא השקיעו באותה מידה, כמו EA ו-2K. בעוד שהאחרונה הביאה את סדרת משחקי הכדורסל שלה בצורה מוצלחת לקונסולה, זה נראה שהמשחקים הגדולים באמת שלה - Borderlands, XCOM 2, Bioshock ועוד - הם אלו שהכי חסרים על הקונסולה.
השנה כל זה השתנה, כששלושת הסדרות המצוינות הללו הגיעו לקונסולה של נינטנדו בדמות שלושה אוספים שונים שתוכלו לשחק בהם, כשבביקורת הזו אני אתמקד באוסף של סדרת משחקי Borderlands הפופולרית. אז האם האוסף שווה קנייה חוזרת למעריצי הסדרה ואולי אפילו חשוב יותר: מה איכות הפורט (כולנו מכירים את הפורט המזעזע של WWE 2K18 על ה-Switch)?
טובים השלושה מן האחד
האוסף מביא לנו לא אחד, לא שניים, אלא שלושה משחקים בסדרת Borderlands: המשחק הראשון שיצא בשנת 2009 וסחף אחריו את העולם עם השילוב הכאוטי של אקשן ומשחקי יריות עם אלמנטים של עולם פתוח ומשחקי תפקידים; המשחק השני שהגיע שלוש שנים אחריו ופשוט לקח את כל מה שהיה טוב במשחק הראשון והכפיל אותו פי 1000 (וגם את מספר כלי הנשק שהמשחק הציע); ו-Borderlands: The Pre-Sequel שדאג לחבר בין כל המשחקים שיצאו עד אז (כולל משחק ההרפתקאה הנהדר, Tales of the Borderlands) ולתת לנו לשחק עם דמויות שעד כה תפקדו רק כדמויות NPC או אפילו אויבים במשחק. זה כשלעצמו הופך את האוסף הזה למשתלם מאוד, אבל 2K לא עצרו כאן, כשמי שקונה את האוסף גם מקבל את כל חבילות ה-DLC שיצאו אי פעם למשחקים הללו.
יחד עם חבילות ההרחבה הללו האוסף הזה הופך לאפילו יותר משתלם מהאוסף שקיבלו הקונסולות הבכירות - ה-PS4 וה-Xbox One - להן המשחק הראשון הגיע בנפרד ולא כחלק מהאוסף. כל חובב של משחקי Borderlands ישמח מאוד לקבל אוסף שכזה, בייחוד על קונסולה כמו ה-Switch שמאפשרת משחק בכל מקום פחות או יותר. מצאתי את עצמי משחק Borderlands על הספה מול הטלוויזיה, Borderlands 2 במיטה לפני השינה ואת Borderlands: The Pre-Sequel באוטובוס בנסיעה בין-עירונית. כל אחד מהם היה כיפי ועבד נהדר על הקונסולה הקטנה של נינטנדו.
מילה אחת לגבי המשחק הראשון בסדרה: אני מאמין שהוא לא התיישן טוב כמו השניים האחרים. העולם הרגיש לי ריק למדי, המשימות היו טיפה תפלות ממה שזכרתי והדיאלוגים היו מביכים לפעמים. אני מניח שזה היה צפוי - בכל זאת, עברו 6-7 שנים מאז הפעם האחרונה שנגעתי במשחק, אבל חשבתי שכדאי לי להזכיר את זה. ועדיין, אם אתם עדיין ממעריצי המשחק הראשון, הוא כאן במלוא הדרו, יחד עם כל חבילות ההרחבה שלו.
The Port-Sequel
את העבודה על הפורט ביצעו בצוותא Turn Me Up Games ו-Behaviour Interactive ואני חייב לומר שהעבודה שלהם על הפורטים הייתה לא רעה בכלל. כל המשחקים בלי יוצא מן הכלל רצים בביצועים של 30 פריימים לשנייה. לסדרת משחקים כמו Borderlands שפחות מתייחסת לדיוק ביריות על המילימטר ותזוזה מטורפת בשדה הקרב כמו Doom לדוגמא, זה לא הפריע יותר מדי, אבל בהתחשב בעובדה ש-Borderlands הראשון הוא משחק בן יותר מעשור, ציפיתי מהם להצליח להוציא מה-Switch ביצועים טובים יותר. קיימים כבר מודים ברשת שמצליחים להעלות את הביצועים של המשחק הראשון על ה-Switch ל-60 פריימים לשנייה, אז אם הייתה לנו לפחות את האופציה לבחור מוד שכזה, זה היה נחמד.
מה שכן אפשר לומר על הביצועים הללו הוא שהם יציבים כמו סלע: שיחקתי כבר כמה שעות בכל משחק ולא "זכיתי" לראות נפילה משמעותית אחת בביצועים - כולל במצב ה-Co-op של המשחק (עד שני שחקנים במצב Split Screen). אני מניח שהכיוון היה ללכת על חוויה "יציבה" ובלי נפילות מיותרות בביצועים שאולי היו מגיעות עם מוד של 60 פריימים לשנייה. המשחקים עצמם נראים סבבה לגמרי. לא כמו על ה-PS4 או ה-Xbox One, אבל רזולוציית ה-FHD במסך הגדול יחד עם העיצוב האמנותי של המשחק באמת גורמים לו להיראות מצוין - בעיקר על המסך הקטן של הקונסולה במצב נייד, שם צפיפות הפיקסלים עוזרת אפילו יותר. מיותר לציין ש-The Pre-Sequel הוא המשחק הכי יפה מהשלושה וגם הוא לא סובל מבעיות ביצועים ונראה מעולה.
משתמשי ה-Switch גם מקבלים את האופציה לשחק את המשחק ולכוון בעזרת מכניקת ה-Gyro המובנית בשלטים של הקונסולה, כשבחלק מהמקומות (בעיקר במשחק השלישי, לא ברור לי למה), זה הפך את השליטה לנוחה בהרבה וכמובן את האופציה לשחק עם עוד חבר אונליין. בעצם, למעט העובדה שמצב ה-Co-op ירד מעד ארבעה שחקנים לשניים והביצועים שנחתכו בחצי לטובת כך שהמשחקים ירוצו בצורה יציבה, כל שלושת המשחקים מגיעים כמו שהם לקונסולה בלי המון חוסרים או השמטות, שזה נהדר ומבורך בעיניי.
משהו שפחות מבורך בעיניי הוא הנושא של העותק הפיזי של האוסף שמצריך הורדה של כ-42 ג'יגה נוספים (רק המשחק הראשון נמצא על הכרטיס עצמו). אני מבין שהכרטיס של נינטנדו קטן מבחינת הנפח שלו, אבל אם The Witcher 3, על כל התוכן שלו וההרחבות שלו, הצליח להיכנס בכרטיס פיזי בודד, אני בטוח שגם 2K יכלו לעשות זאת.
השורה התחתונה
בסופו של יום, מדובר באוסף של שלושה משחקי אקשן/תפקידים/יריות טובים מאוד (גם אם חלקם לא התיישנו כמו שחשבתי שהם התיישנו) והעובדה שהם על ה-Switch רק נותנת למכשיר עוד סדרת משחקים שתוכלו לשחק בכל מקום ובכל זמן. נכון, הביצועים לא גבוהים כמו שהייתי רוצה, אבל הם לפחות עקביים ובלי נפילות נוראיות. העיצוב האמנותי עוזר למשחק להיראות מצוין גם על המסך הקטן של הקונסולה של נינטנדו, והפיצ'רים הנוספים כמו משחק עם חברים מתפקד נהדר עם הקונספט של קונסולה ניידת. תוסיפו לכך את העובדה שכל חבילות ההרחבה של המשחק מגיעות יחד עם האוסף הזה וחובבי Borderlands מקבלים פה אוסף שאולי שווה להם לבדוק.
תגובות
1
| פורסם ע"י