עם סיפור נהדר, מוזיקה נהדרת, ומשחקיות שרק גורמת לכם לרצות להמשיך לשחק, אין מנוס מלהכריז על המשחק כאחד ממשחקי השנה
הביקורת הזו התאפשרה בזכות עותק סיקור מנינטנדו ישראל! תודה רבה!
כבר קרוב ל-20 שנים שסדרת משחקי הטקטיקה Fire Emblem חורכת את העולם ושובה לבבות של מעריצי משחקי טקטיקה/תפקידים. אני, כמו רוב האנשים בעולם, התוודעתי לסדרה רק בזכות משחקי ה-GBA הנהדרים שיצאו בשנות ה-2000 המוקדמות (הרבה בזכות Advance Wars והפופולריות של Super Smash Bros. Melee), אבל מאותו הרגע למשחקי Fire Emblem תמיד היו מקום חם בלב שלי. על המשחק האחרון בסדרה, Fire Emblem: Three Houses שיצא בחודש שעבר שמענו לראשונה עוד ב-2017 כשהפרטים הראשונים על המשחק המלא נחשפו רק שנה לאחר מכן, אבל עד E3 של השנה (שנת 2019), הייתי מאוד סקפטי לגבי המשחק שהיה נראה מאוד אפרורי, בלי כל החן והצבעוניות שאפיינה את סדרת המשחקים עד כה.
הטריילר החדש ששודר באותו האירוע קצת השיב לי את התקווה לגבי המשחק, ועם התקווה המחודשת הזו, יצאתי לבדוק האם המשחק החדש מהווה את קפיצת המדרגה שכל-כך הרבה אנשים רוצים לראות ממעבר של סדרת משחקים אהובה שכבר כ-12 שנים יושבת על קונסולות ניידות (3DS וה-DS) בחזרה לקונסולה ביתית.
הצלצול הוא בשבילי!
כמו ברוב משחקי Fire Emblem מהתקופה האחרונה, הדמות שלכם נקלעת לסיטואציה שלא בשליטתה, ובמקרה הזה, אנחנו נתקלים בטעות בשלוש דמויות מרכזיות בארץ הגדולה שהיא Fodlan. דימיטרי, אדלגארד וקלוד, מתגלים כלא רק שליטים לעתיד של החלקים של הארץ, אלא גם כתלמידים במנזר שמתפקד גם כפנימייה שנועדה לשפר את היכולות הטקטיות והצבאיות שלהם במטרה לגרום להם להיות שליטים טובים יותר. אחרי היתקלות מסעירה עם גנבים, הסיפור של המשחק מתחיל, כשהדמות שלכם מקבלת את התואר של פרופסור בפניימיה, ובנוסף לניסיון להבין יותר טוב את העבר שלה והמקום שלה בעולם, תפקידה של הדמות היא גם ללמד את אחד מהבתים בפנימייה (ועל כן השם, "שלושת הבתים"), שבראשן נמצאים דימיטרי (בית האריות הכחולים), אדלגארד (בית הנשרים השחורים) וקלוד (בית האיילים הזהובים).
אני אגע עוד הרבה באיך שהסיפור משפיע על המשחקיות של Fire Emblem: Three Houses, אבל דבר אחד בטוח: זהו כמעט ללא ספק, המשחק עם הסיפור הכי טוב, מהודק וכתוב היטב שראיתי בכל שנותי כחובב משחקי Fire Emblem. כל אינטראקציה, כל קרב, כל טוויסט, כל גילוי מההתחלה ועד הסוף של הסיפור שלי (במקרה שלי, הלכתי עם דימיטרי והלאניסטר- אה, סליחה, האריות הכחולים), היו פשוט פנומנלים. הכתיבה של המשחק נהדרת, כשהמשחק מצליח להתעלות מעל הקיטש הרגיל שלצערנו לפעמים מגיע עם סיפורים גרנדיוזים. היו כמה רגעים בסיפור שריגשו אותי מאוד כשחקן וכחובב של דרמות מהסוג הזה (אתם כבר יכולים להבין מהכותרת של הביקורת על איזה סוג מדובר). אני אפרט על כל הדברים הקטנים יותר בהרחבה בהמשך מכיוון שבנוסף לסיפור, הרבה דברים במשחק הזה נכנסו אליו, לדעתי, כדי לגרום למשחק להיות שלם יותר והגיוני יותר לשחקן.
וכמובן, כמו שציינתי קודם לכן - הסיפור גם מוביל ללא מעט שינויים באיך שהמשחקיות עצמה נראית.
שינויים טקטיים
לאלו מכם שחדשים לסדרת המשחקים, משחקי Fire Emblem הם משחקי טקטיקה/תפקידים - המשחק מתנהל לפי קרבות גדולים בעצם, כאשר בכל קרב תוכלו להציב את הדמויות שלכם על המפה, כשהקרבות מתחלקים לפי תורות: בתור שלכם תוכלו להזיז את החיילים שלכם ממקום למקום על המפה ולתקוף חיילי אויב, כשבתורם יוכלו לעשות את אותו הדבר. בבסיסה, המשחקיות הטקטית נשארה אותו הדבר, שזה דבר מעולה - זה אחד הדברים שאפיינו את הסדרה - אלו הם הפיצ'רים המשלימים שהשתנו והתווספו שהופכים את המשחקיות של Fire Emblem: Three Houses לכל-כך ממכרת.
השינויי המרכזי הוא שהמשחק עכשיו מחולק לפי חודשים. בכל חודש יהיו לכם מספר ימים חופשיים בהם תוכלו לבצע מגוון דיי רחב של פעולות בתור פרופסור בפנימייה: תוכלו לצאת לקרבות צדדים כדי לחזק קשרים עם התלמידים שלכם ועם פרופסורים אחרים, תוכלו להשתתף בסמינרים כדי לחזק יכולות מסוימות אצלכם, וכמובן - לחקור את הפנימייה בעצמכם. החלק האחרון הוא אחת הסיבות שהמשחק הוא כל-כך נהדר, מכיוון שהוא מזכיר קצת את Persona 5 בגישה שלו לנושא. בכל יום חופשי שכזה יהיו לכם מספר מצומצם של פעולות שתוכלו לעשות, והפעולות עצמן בדר"כ ישמשו אתכם לחיזוק מעמדכם כפרופסורים באקדמיה או לחיזוק הקשרים עם התלמידים.
בין אם מדובר בישיבה לכוס תה עם התלמיד האהוב עליכם, הכנת ארוחה עם תלמידה ביישנית או לקבל שיעור בסייפות מאחת הלוחמות הבכירות - הבחירות הן רבות, מגוונות והמשחק בחוכמה דואג לכך שחלק מהפעולות הללו לא יקחו לכם ממספר השעות המצומצם שיש לכם, כך שהבחירה היא לגמרי שלכם. המפתחים לגמרי יכלו לוותר על כל התהליך הזה ופשוט לדאוג לטקסטים ואופציות דיאלוג בין התלמידים ובין השחקן, אבל ההשקעה הנוספת הזו, הניצול של המעבר לקונסולה ביתית מקונסולה ניידת בשביל ליצור את המיקומים השונים בפנימייה/מנזר הזה, כל אלה מוסיפים עוד נדבך שסדרת המשחקים הייתה זקוקה לו.
בכל חודש גם יהיו שיעורים פעם בשבוע, בהם תוכלו לחזק את הלוחמים שלכם בכל מיני יכולות שונות באופן אישי. כאן המשחק כבר מציג עוד שינוי משמעותי: משולש הנשקים שהיה חלק אינטגרלי מהסדרה נעלם. "משולש הנשקים" היה השם שניתן למכניקת ה"אבן נייר ומספריים" של המשחק: חרב מנצחת גרזן, גרזן מנצח חנית, חנית מנצחת חרב. את המכניקה הזו מחליפים כל מיני יכולות שונות של הדמויות שלכם לפי סוג הלוחם שהם והיכולות שלו עם נשקים מסוימים. זה יכול להוביל למצבים באמת נהדרים בהם אתם בוחרים לאמן חיילים מסוימים בצורה שלא הייתם נוגעים בה במשחקים קודמים רק כדי לקבל בונוסים שיעזרו להם בהמשך. כך יצא מצב בו אימנתי את אבירת הפגאסוס שלי להיות קודם אבירה על סוס כדי שהיא תקבל יכולת שתגן עליה מפני חצים. המפתחים וויתרו על מכניקה מוכרת בסדרה כדי להציג לנו מכניקה חדשה ומסקרנת אפילו יותר, ולפי דעתי כולנו רק הרווחנו מכן.
אני יכול להמשיך עד מחר עם שינויים ותוספות שהמשחק הביא לסדרה: התוספות של גדודים (Battalions) שאפשר לצרף לכל לוחם ומאפשרים להם לבצע מתקפות מיוחדות בנוסף לשיפור היכולות האישיות שלהן, העובדה שכל דמות יכולה להיות כל סוג של לוחם ואנחנו לא מוגבלים יותר לדמויות מסוימות שהן לוחם ספציפי שהמפתחים הגדירו, היכולת לצרף אליכם עוד לוחם שיעזור לכם בקרב, האפשרות לחזור אחורה בזמן בכדי לתקן טעויות שביצעתם בקרב ועוד המון תוספות כאלה ואחרות. כולם מובילים אותי לחלק האחרון של הביקורת שלי - תשומת הלב של המפתחים לפרטים הקטנים.
האלילה היא בפרטים
כבר אחרי מספר שעות בודדות שמתי לב לכמות ההשקעה ההיקפית שהמפתחים והמפיקים של המשחק עשו כדי לדאוג ליצור חוויה שלמה עבור המשחק. מהבחינה הגרפית מדובר בקפיצת מדרגה שלא ראיתי כמותה מאז המעבר ממשחקי ה-GBA למשחק Path of Radiance לקונסולת ה-GC. הדמויות עצמן מעוצבות יפה והאנימציות במשחק נהדרות. בנוסף, הגדודים שדיברתי עליהם קודם גם מופיעים במלואם בקרבות, מה שגורם למשחק להרגיש גדול מאי פעם ולכל קרב להרגיש כמו מלחמה אמיתית. הפנימייה עצמה גם מעוצבת בצורה נפלאה, וכפי שהזכרתי קודם, המפתחים ניצלו את היכולות של קונסולת ה-Switch בצורה מלאה כדי ליצור מנזר שמרגיש ענק ומלא באזורים שונים שאפשר לחקור ולגלות.
אבל אם נשים שנייה את הגרפיקה בצד, איפה שהמשחק באמת מצטיין הוא בעיצוב והפקת הסאונד שלו. עבודת הדיבוב של המשחק היא מדהימה: כל דיאלוג מוגש בצורה נהדרת כאשר השחקנים עושים עבודה נהדרת ונשמעים אמינים במיוחד. האינטראקציות השונות בין הדמויות לא היו אפקטיביות באותה המידה בלעדיהם. הפסקול של המשחק פשוט נפלא, אולי הפסקול שהכי נהניתי ממנו השנה בינתיים. המלחינים של המשחק עשו עבודה מצוינת ביצירת מוזיקת קרבות שמשתנה לפי הסיטואציה שאתם נמצאים בה, ויצירת רצועות מוזיקה מעולות לכשעצמן שמצאתי את עצמי מזמזם לעצמי ושומע אותם בזמני הפנוי. העיצוב הגרפי היפהפה של המשחק, בנוסף לפסקול והדיבוב המצוינים מרימים את המשחק הזה לרמה חדשה וגורמים לו לשבת רמה מעל המשחקים האחרים בסדרה.
השורה התחתונה
התחבטתי רבות לגבי הציון של המשחק, מכיוון שהיו דברים שהפריעו לי פה ושם במשחק, בעיקר בעובדה שהמשחק יכול להיות קל מידי, גם ברמה הקשה שלו, אם אתם יודעים מה לעשות, אבל כמו היכולת הגדודית Onslaught במשחק, כל הדברים הטובים במשחק פשוט דורסים את הדברים הרעים הבודדים שחשבתי על המשחק. הסיפור הנהדר והמהודק שפשוט גורם לכם לחזור ולשחק שוב אחרי שסיימתם אותו פעם אחת, הגרפיקה הנהדרת והצבעונית (הפוך לחלוטין ממה שחשבתי בהכרזה הראשונית), המשחקיות שנעה בין Slice of Life בחקר המנזר לקרבות הטקטיים הנהדרים, העומק של תהליך הלימוד והלמידה העצמית במשחק, הקשרים שאפשר ליצור עם התלמידים והפרופסורים השונים, הדיבוב הנהדר של כל הדמויות, הפסקול הפנומנלי - כל אלו גורמים ל-Fire Emblem: Three Houses להרגיש כמו יצירת אומנות בז'אנר יותר מאשר סתם משחק מצוין. תהייה לו תחרות קשה מול המשחקים שיוצאים עוד בהמשך השנה, אבל על ה-Switch אני חושב שמדובר באחד ממשחקי השנה אם לא משחק השנה.
Fire Emblem: Three Houses זמין לקנייה לקונסולת ה-Nintendo Switch ברשתות והמשווקים המורשים בנוסף לחנות הראשית של נינטנדו ישראל
תגובות
1
| פורסם ע"י