עם בדיחות גסות ומופרעות ובלי לדפוק חשבון לאף אחד, סת' רוגן וחבורתו מצילים את הקיץ - "מסיבת נקניקיות" היא קומדיה קורעת, כיפית ומטופשת לחלוטין. ואפילו יש כאן מסר.
תשמעו, אני לא יודע מה להגיד לכם על הסרט הזה. באמת. זאת אומרת, אני כן יודע מה אני רוצה להגיד, אבל חוששני שלפני כן עליי לצאת מהסוטול שהחגיגה הקולנועית הזאת גרמה לי. נתחיל עם הבשורות הטובות: זה אחלה סרט שבעולם. ממש. הוא מצחיק, הזוי לחלוטין, כיפי לגמרי ומשתמש בבדיחות הגסות והמופרעות של סת' רוגן וחבורת הקומיקאים שהתגבשה סביבו בצורה מקורית, כמה וכמה פעמים.
באופן מפתיע, זה גם סרט עם מסר. ולא רק מסר אחד, אלא כמה. אלו לא המסרים הכי עמוקים ומורכבים בעולם, בלשון מעטה. ובטוח לא כאלה שעדיין לא שמעתם. ועדיין, יש כאן אנימציה למבוגרים, עם מסרים כאלו פשוטים ומגניבים. בחיי. אחת מהסצנות האחרונות בקרנבל המצויר הזה, שאותה כנראה לא אוכל להוציא מראשי לזמן רב, אפילו לוקחת את המסרים האלו שלב אחד קדימה (או אחורה). והיא עושה זאת בצורה ממש מצחיקה ומביכה או מביכה ומצחיקה או כזו שתגרום לכם להגיד: "וואו, זה מביך שזה מצחיק" או ההפך. מה שמביא אותנו לבשורה הפחות-טובה: זה גם סרט ממש ממש מטופש.
העלילה מתארת את קורותיהם של כמה מוצרים בסיסיים שקיימים בכל סופרמרקט: ירקות, גבינות, לחמים, מתבלים, משקאות קלים ואלכוהוליים, חטיפים, נקניקים ונקניקיות. אפילו דוש למקלחת (נחשו איזו בדיחה הייתה עליו), שמתגלה כרצחני ופסיכי בהחלט. כולם מתעוררים לחיים ומקבלים תכונות ייחודיות. בדומה לסרטי "צעצוע של סיפור" הקלאסיים או להיט הקיץ הנוכחי "החיים הסודיים של חיות המחמד", הסרט מציג עולם שלם אליו בני האדם לא מודעים. הפעם, כזה בו מוצרי המכולת הדוממים אותם אנו מכירים מחיי היום-יום קמים לתחייה. ואם חשבתם שחייהם הסודיים של חיות המחמד הזויים, חכו שתתקלו במיונז הנאצי או בטקילה המקסיקנית מדושנת העונג. ואלו רק שתיים ממגוון הדמויות האבסורדיות. חכו שתגלו איך נראים חייהם המופרעים של שאר מוצרי הסופרמרקט.
במכולת העירונית, בה שוהים המוצרים, הם נהנים משלווה מושלמת ופותחים כל יום עם שיר משמח על "הנשגב הגדול". גן העדן המושלם אליו יגיעו לאחר שהאלים (בני האדם), יבחרו בהם ויקחו אותם אל מעבר לכותלי הסופרמרקט.
לקראת יום העצמאות האמריקאי, נקניקייה בשם פרנק (סת' רוגן) מחכה לרגע בו יוכל סוף-סוף להתאחד (ולהתייחד) עם אהובת ליבו - הלחמנייה ברנדה (קריסטן וויג) שמפגינה כלפיו רגשות זהים. פרנק וברנדה נמצאים באריזות נפרדות אך צמודות, על אותו המדף. הוא עם חבריו הנקניקיות והיא עם חברותיה הלחמניות. כשקורה לבסוף הנס, ואחת מצרכניות הסופר בוחרת בהם וקונה את אריזותיהם יחד, קורית תאונה מצערת בה נופלים מהעגלה כמה מהמוצרים. בהם פרנק וברנדה ואיתם פיתה עיראקית ובייגלה אמריקאי (שמספקים כמה מהבדיחות המשעשעות בסרט, ביניהן אפילו כמה על המצב המדיני בישראל). עד מהרה הם יגלו כי כוונות האלים שונות (ומרושעות) משחשבו.
וואו, שתי הפסקאות הקודמות חייבות להיות מהמטומטמות שכתבתי אי-פעם. מי שלא שמעו מעולם על הסרט הזה, עלולים לחשוב שכתבתי אותן תחת השפעה של סם כלשהו. בכל אופן, כפי שיכולתם להבין, אכן מדובר בסרט מאוד מטופש. אולם, הטיפשות הזאת היא חלק ניכר ממה שהופך אותו לכל-כך מצחיק ומהנה.
כבר למדנו למה לצפות מסרטיו של רוגן ושותפו לכתיבת רב קומדיות הסטלנים שלהם, אוון גולדברג. כל כמה חודשים הם חוזרים עם קומדיה מופרעת אחרת ובכל פעם רק מקצינים את ההומור. אם בשנה שעברה קיבלנו את "הלילה שלפני", לפני כן את "הראיון" (שהפצתו המסחרית בוטלה כי צחק על מנהיג קוריאה הצפונית קים-ג'ונג און) וב-2013 את "סוף", עכשיו הגיעה שעתו של "מסיבת נקניקיות". הסרט הזה מספק את כל מה שהורגלנו אליו בסרטיו הקודמים של רוגן, רק במצויר ובלי שום צנזורה.
בצוות המדבבים, מלבד רוגן, ניתן למצוא את ג'יימס פרנקו, ג'ונה היל, מייקל סרה, ביל היידר ואפילו אדוארד נורטון. והם צוחקים על כולם ועל כל הדבר: מין, דת, גזע, לאום, השקפות פוליטיות, מיעוטים, פציפיסטים, פאשטיסים. הכל. בחלק מהזמן, אפילו בצורה חכמה. בין לא-מעט סרטים בזמן האחרון, שמשתדלים להיות כמה שיותר פוליטיקלי-קורקט, זהו צעד מבורך ומרענן. כי בקומדיה - מותר הכל.
"מסיבת נקניקיות" הוא סרט האנימציה למבוגרים שאף פעם לא ידעתם שרציתם. עם בדיחות קורעות ופסיכיות, שלא מאפשרות להוריד את החיוך מהשפתיים; רעיון מבריק ומטופש גם יחד ואפילו קצת מיתולוגיה על עולמם של מוצרי הסופר, ששמה קונטרה לסיפורי הדת של עולמנו - נוצרה כאן קומדיה מופרעת מבדרת למדי. כזו שלוקחת את כל מה שעובד בסרטי הקומדיה של סת' רוגן ובונה לו גרסה מצוירת.
על הדרך, נעשה נסיון פשטני ביותר להעביר כמה מסרים על שלום עולמי, אחווה, ידידות, יחסי מין ולגליזציה. מסרים שנראה כי מטרתם היא יותר לתרום להומור של הסרט, מאשר לחדש או ללמד דברים שלא ידענו קודם. לפעמים הנסיון הזה הופך קצת מעיק, ובכל זאת, הוא חלק בלתי-נפרד ממה שהופך את האנימציה הזאת לכיף צרוף ואפילו קצת חכם. ליותר מקומדיה מופרעת ומטופשת רגילה. כי בין אם אתם פיתה עיראקית ובין אם אתם בייגלה אמריקאי - בסופו של דבר, כולנו אוהבים חומוס.
תגובות
1
13:58 12.08.2016 |
יונתן (אורח)
ראיתי תסרט מצחיק מאוד
2
14:32 12.08.2016 |
מתן (אורח)
סרט מושלם!
3
17:50 12.08.2016 |
יואב (אורח)
ביקורת כיפית ממש, עשית לי חשק עוד יותר גדול ללכת לסרט ממה שהיה לי :)
הולך היום בלילה, מת כבר לראות את זה!
4
19:15 12.08.2016 |
שירה (אורח)
סרט אדיר XD
חזרתי עכשיו, לא הפסקנו לצחוק! מסכימה עם כל מילה בביקורת (רק מוסיפה שהבייגלה לא רק אמריקאי אלא גם יהודי!)
5
15:09 13.08.2016 |
דניאל (אורח)
נהנתי לקרוא את הביקורת שלך, סרט קורע מצחוק בדיוק כמו שנאמר!
6
10:11 15.08.2016 |
חובב אנימציה מושבע (אורח)
לילדים?
7
14:47 15.08.2016 |
רותם סופר
לא לילידים.
הסרט הוגבל בארץ לגילאי 14 ומעלה. בארה"ב הוא קיבל דירוג R (למבוגרים בלבד).
8
11:47 19.08.2016 |
AramilSiandol
סרט גס, גזעני ומגעיל בכל דרך שרק ניתן לדמיין. נהנתי מכל רגע- מומלץ בחום עם לצפות חברים.
9
| פורסם ע"י