סיום העונה הראשונה של "בית הדרקון" משאיר אותנו בנקודת רתיחה אשר ממנה אין דרך חזרה.
לא להאמין שזה נגמר כל כך מהר. אחרי שהבאתי לכם סיכומים על כל פרק שיצא ל"בית הדרקון", הגענו סוף סוף לפרק האחרון. הגראנד פינאלה של הסדרה, או בשמו "המלכה השחורה", מתאר את האירועים שקרו בדרגונסטון לאחר הכתרתו של אאיגון החומס/השני לשמו, והבשורות הרעות נוחתות בצרורות אחת אחרי השנייה על רהאינירה שמתאמצת באופן יוצא דופן לשמור על קור רוח. (אגב 'יוצא דופן', הידעתם/ן שזה תינוק שנולד מדופן הרחם, יעני ניתוח קיסרי?). מכיוון והפרק היה נאמן מאוד לספר 'דם ואש' וזה הסיכום האחרון לעונה, לא חסכנו בציטוטים. אתם יודעים, ככה להעביר עבורכם את הזמן עד לעונה הבאה.
אז ראהינירה שקמה עליזה לעוד יום בו היא בהיריון מתוך ששת היריונותיה מתבשרת על מותו של אביה, לפני שהיא מרימה את הראש כדי להתאושש היא חוטפת את הבשורה על הכתרתו של אאיגון והופ מכה בבטן והיא כורעת ללדת לפני הזמן. מה שנקרא, עוד יום שגרתי בממלכת ווסטרוז. אם בסדרה ראינו כי ראהינירה שומרת על קור רוח, הספר מתאר מציאות קצת אחרת.
בדרגונסטון לא נשמעו שום תשואות. תחת זאת, הדהדו צרחות באולמות ובגרמי המדרגות של מגדל דרקון הים מחדריה של המלכה, שם התאמצה ראינירה טארגאריין ורעדה ביום השלישי לצירי הלידה שלה. הילד היה אמור להיוולד רק בעוד חודש, אבל הבשורות ממעלה המלך הבעירו בנסיכה פרץ זעם כה אפל עד שהוא זירז את הלידה, כאילו התינוק שבתוכה זעם אף הוא ורצה לצאת החוצה. הנסיכה צרחה וקיללה במהלך כל שעות הצירים, קראה לאלים להפנות את זעמם אל אחיה למחצה ואל אימו, המלכה, ותיארה בפרוטרוט את העינויים שתעביר אותם לפני שתניח להם למות. היא קיללה גם את הילד שבקרבה, מספר לנו פטריון, שרטה את בטנה הנפוחה בשעה שהמלומד גרארדיס והמיילדת ניסו לרסן אותה וצרחה, "מפלצת, מפלצת, צא משם, צא משם, צא משם!"... הגמד גם מספר לנו שהוא לקח את היצור הקטן לחצר כדי לשרוף אותה בחצר. הילדה המתה נקראה ויסניה, כך הכריזה הנסיכה ראינירה למחרת, כאשר חלב הפרגים עמעם את כאביה. "היא הייתה בתי היחידה, והם הרגו אותה. הם גנבו לי את הכתר ורצחו את בתי, והם ישלמו על כך".
כאמור, ג'ורג' ר.ר. מרטין סיפר בריאיון כי הסדרה מתארת את הלך הרוח האמיתי, אך הלך הרוח מהמקורות דווקא מציג את דאימון כגורם המרגיע והמאזן באופן הפוך ממה שראינו בסדרה, אז איך אמרנו? כנראה שלמלומדים הייתה אג'נדה משלהם, שמרנית במיוחד, בה אישה לא ראויה לשלוט בכס הברזל ועל כן יש לקעקע את דמותה בכדי להבא לפסול על הסף מלוכה נשית. מה שמביא אותנו אל רייניז, זאת שבישרה על המציאות הקשה והמושכת בחוטים. ניתן היה לראות כי ברגע שנכדותיה בוחרות לעמוד לצד חתניהן לעתיד ורהאינירה מתנהלת בשיקול דעת וקור רוח, היא מצרפת את 'נחש הים' המתאושש ממחלתו לצידה והם מכריזים על נאמנותם לראהינירה.
הלורד הגדול ביותר שנשבע אמונים לנסיכה היה קורליס ולאריון מדריפטמארק. אף שנחש הים הזדקן, הוא אהב להגיד כי הוא נצמד לחיים "כמו מלח טובע שנצמד להריסות ספינה טבועה. אולי השבעה שמרו אותי לקרב אחד אחרון". יחד עם לורד קורליס הגיעו גם אשתו, הנסיכה ראיניז בת החמישים וחמש, פניה מקומטות וכחושות, שערה השחור סתור שיבה, ולמרות זאת עזה וחסרת פחד כפי שהייתה בהיותה בת עשרים ושתיים. "המלכה שמעולם לא הייתה", קורא לה פטריון ("מה היה לווייסריז שלה לא היה? נקניקיה קטנה? זה כל מה שצריך כדי להיות מלך? אם כך, תנו לפטריון למלוך. הנקניקייה שלי גדולה פי שלושה משלו").
כמו שלמדנו לאהוב את חדרי המלחמה ב'משחקי הכס', אנו חוזרים לחמ"לים ומקבלים שולחן מפה מרהיב בדרגונסטון, נקווה שבעונות הבאות גם נחווה חדרי מלחמה מרתקים כמו תחת פיקודו של טייוווין לאניסטר, אז בשביל מלחמות יש לנו עוד כמה עונות כדי לצפות לכך. רהאינירה שעדיין מנסה להתרגל למעמד הרם, משדרת את חוסר ביטחונה לסביבה ודאימון ששש לקרב במכוון או שלא במכוון מערער את סמכותה. דאימון גם נוגע בכך שישנם דרקוני פרא בדרגונסטון שאלו בעצם דרקונים ללא רוכב או שהרוכב שלהם מת. כדי להגדיל את כוחם של 'השחורים' יש למצוא להם רוכבי דרקונים, בעונה הבאה תצפו לריאליטי אכזרי של נסיונות רכיבה על דרקונים, אך עד אז דאימון כבר מתרוצץ באי כדי לאתרם ולהגדיל את כוחה של המלכה. דאימון גם מנסה להתרגל למעמדו כמספר 2, קצת בדומה לתפקיד שהיה לו ב-"כתר", שם מאט סמית' חווה לבטים דומים אך שונים. מעניין יהיה לראות כיצד הוא ימצא את מקומו כעושה דברה של ראהינירה.
השיא ביניהם מגיע כשראהינירה מפנה את החדר כדי לשוחח איתו וכאן אנו וראהינירה מקבלים אישוש על הקטע בו כתבנו על מותו של וייסריז בפרק 8. וייסריז לא סיפר לסובבים אותו על חלום הדרקון (הנבואה) מכיוון והוא ידע כיצד הוא יתפש על ידי סובביו, לכן רק ראהינירה שבה הוא ראה באמת ובתמים כיורשת שלו וכקרובה אליו ביותר, ידעה על כך. העובדה הזאת נותנת לה כוח להיישיר מבט אל דאימון ולהתעקש על הימנעות ממלחמה ככל הניתן.
האנשים שישבו במועצה השחורה ראו בעצמם נאמני השלטון, אבל ידעו היטב שהמלך אאיגון השני יכנה אותם בוגדים. כל אחד מהם כבר קיבל זימון למעלה המלך, שדרש מהם להגיע אל המצודה האדומה ולהישבע אמונים למלך החדש. כל צבאותיהם גם יחד לא יכלו להתמודד עם כוחות בית הייטאוור. הירוקים של אאיגון נהנו גם מכמה יתרונות אחרים. אולדטאון, מעלה המלך ונמל לאניס היו הערים הגדולות והעשירות ביותר בממלכה, וכל השלוש היו של הירוקים. כל הסמלים של המלכות היו בידיו של אאיגון. הוא ישב על כס הברזל. הוא חי במצודה האדומה. הוא חבש את כתר הכובש והניף את חרב הכובש ונמשח על-ידי ספטון של האמונה לעיניהם של עשרות אלפים. המלומד העליון אורוויל ישב במועצה שלו והלורד המפקד של משמר המלך הניח את הכתר על ראש הנסיך. והוא היה זכר, ובעיני רבים זה הפך אותו למלך החוקי ואת אחותו למחצה לחומסת.
למחרת הגיעו הבשורות על הכתרתה של ראינירה אל המצודה האדומה, למרבה כעסו של אאיגון השני. "אחותי למחצה ודודי אשמים בבגידה במלכות", הכריז המלך הצעיר. "אני רוצה שתתפסו אותם, תעצרו אותם ואז תהרגו אותם".
אנשים שקולים יותר במועצה הירוקה ביקשו לדבר איתם. "על הנסיכה להבין כי אין לה סיכוי לנצח אותנו", אמר המלומד העליון אורוויל. "אסור לאח להילחם באחות. שלח אותי אליה, כדי שנוכל לדבר ולהגיע להסכם". וכך נשלח המלומד העליון אורוויל אל מעבר למפרץ הבלאקווטר עם דגל של שלום, כשהוא מוביל פמליה שהיו בה סר אַריק קארגיל ממשמר המלך וסר גאווין הייטאוור מהגלימות הזהובות יחד עם עשרים כתבנים וספטונים, וביניהם גם ספטון יוסטס.... זמן רב אחרי שהסתיים המחול עתיד הזמר לוסיאון מטארת' להלחין בלדה עצובה בשם "להתראות, אחי", ששרים אותה עד היום. השיר מציג את הפגישה האחרונה בין סר אַריק קארגיל ותאומו, סר אֵריק, כאשר חבורתו של אורוויל עלתה על הספינה שתיקח אותם בחזרה אל מעלה המלך. סר אַריק נשבע אמונים לאאיגון, ואילו סר אֵריק נשבע לראינירה. בשיר הזה, כל אחד מהאחים מנסה לשכנע את האחר לעבור לצד שלו. אחרי ששניהם נכשלים, הם מצהירים על אהבתם זה לזה, בידיעה שבפעם הבאה שייפגשו הם יהיו אויבים. אפשרי כי אכן התקיימה פרֵדה שכזאת בדרגונסטון, אך מקורותינו אינם מתארים אותה.
כדי להוסיף על הדרמה והמאמץ הנפשי שראהינירה צריכה לעבור, אוטו הייטאוור מגיע בכבודו ובעצמו ומציע הצעה שהוא יודע שתסורב. אך בכתובים כאמור אנו רואים כי המלומדים מנסחים לעצמם את הניסיון להשכין שלום בין 'הירוקים' ל-'שחורים'. וכמו בשחזור מהפרק השני, אוטו ניצב מול דאימון כשראהינירה על דרקון אך הפעם ראהינירה לצידו של דאימון ומראה לנו את התמורות שעברו במשפחה מתחילת העונה ועד כה. אפשר לומר שבשני המקרים ראהינירה מייצגת את הכתר, אך מצד שני דאימון מייצג את הצד המתנגד לכתר. העונה הזו (כמו סדרת האם) מראה לנו כי אין טובים ורעים, יש נרטיבים ופרספקטיבות, ואלו שנתפשים בעינינו היום כשוחרי שלום בהמשך יראו כמחררי מלחמה, ולהיפך.
בואו של סר סטפון דארקלין, ששירת עד לעת האחרונה במשמר המלך של אאיגון, היה מאורע משמח ביותר בדרגונסטון, במיוחד כאשר התברר כי חבריו הנאמנים ("הבוגדים", כפי שסר אוטו כינה אותם כאשר הציע פרס תמורת לכידתם) הביאו את הכתר הגנוב של המלך ג'איהאיריז המפשר. שלוש מאות זוגות עיניים הביטו כאשר הנסיך דאימון טארגאריין הניח את הכתר של המלך הזקן על ראשה של אשתו והכריז שהיא ראינירה מבית טארגאריין, הראשונה לשמה, מלכת האנדאלים, הרויינאר, וראשוני האדם. הנסיך הכריז על עצמו כמגן הממלכה, וראינירה מינתה את בנה הבכור, ג'ייסריס, לנסיך דרגונסטון וליורש כס הברזל.
סר אריק מבין האחים התאומים הוא זה שמביא את הכתר לאחר שסייע לרייניז להימלט, והלוויה לנולד המת הופכת להכתרה בה רייניז לא כורעת ברך. אם יש 'מלכה שלא הייתה' אז היא הייתה שם קודם ועד שראהינירה תוכתר באופן רשמי כבודה של רייניז במקומו מונח, ראהינירה שמבינה זאת לא עושה סיפור, הקשר בינהן שהיה נראה שברירי בתחילת העונה הלך והתחזק ככל שהשנים עברו בווסטרוז.
"דרקונים יביאו את הלורדים לצידנו מהר יותר מאשר עורבים". אחיו לוקריס הסכים איתו והתעקש כי הוא וג'ייס גברים, או לכל הפחות מבוגרים מספיק לצאת למשימה הזאת. "דודנו קורא לנו בני סטרונג, אבל כאשר הלורדים יראו אותנו על גבי דרקונים הם ידעו מייד כי הוא משקר. רק טארגאריינים רוכבים על דרקונים". פטריון מספר לנו כי נחש הים נהם לשמע דבריו, והתעקש כי שלושת הנערים הם מבית ולאריון, אבל הוא חייך כשאמר זאת, והייתה גאווה בקולו. אפילו ג'ופרי הצעיר הצטרף והציע לרכוב על הדרקון שלו, טירקסס, ולהצטרף לאחיו במשימתם.
'השחורים' שמוצאים את עצמם מופתעים ומבודדים בדרגונסטון לאחר חמיסת הכתר, מחליטים לצאת במהלך אשר בסופו ימצאו את עצמם עם מספיק תומכים בשילוב דרקונים כדי להכריע את הכף, לשם כך, מתנדבים רוכבי הדרקונים לוקריס וג'ייסריז לצאת אל בתים חזקים בממלכה כדי למסד את הקואליציה. ג'ייסריז מתנדב לצאת לנהרן ווינטרפל, בעוד לוקריס (לוק) יוצא ל'קץ-סופה', מקום מושבה של משפחת בראת'יאון. הסיבה שראהנירה מרגישה בנוח לשלוח את לוק לבורוס בראת'יאון היא שמעבר לשבועה של אביו בורמונד, לאאיגון הכובש היה אח למחצה בשם אוריז בראתי'און שסייע לו בכיבוש ממלכת ווסטרוז. זו גם סיבה נוספת לכך שבסדרת האם הבראת'יאונים מצהירים בעונות הראשונות כי לאחר הסתלקותם של הטארגריאנים והמלך המשוגע, הם זכאים למלוכה וזו זכותם מלידה. אך בעיה אחת הייתה בשליחות של לוקריס, גם 'הירוקים' חשו כי לורד בורוס יהיה בעדם ועל כן שלחו את אאימונד, רק שאאימונד הגיע עם תכנית, וגם עם הדרקונית הגדולה בעולם, וייגאהר.
ולכן לא עורב הוא שנשלח אל קץ-סופה באותו היום כי אם ואגהאר, הדרקונית העתיקה והגדולה ביותר מבין הדרקונים של ווסטרוז. על גבה רכב הנסיך אאימונד טארגאריין, אבן ספיר נעוצה בארובת עינו הריקה. "המטרה שלך היא לשאת לאישה את אחת מבנותיו של לורד באראתיאון", אמר לו סבו סר אוטו לפני שטס לדרכו. "אתה יכול לבחור כל אחת מהארבע. פתה אותה והינשא לה, ולורד בורוס ימסור את ארצות הסער לאחיך. אם תיכשל —"
"אני לא איכשל", התרברב הנסיך אאימונד. "אאיגון יקבל את קץ-סופה ואני אקח את אחת הנערות"....לורד בורוס הציג בפניו בשמחה את האפשרויות העומדות בפניו. "יש לי ארבע בנות", הוא אמר לנסיך. "בחר את זאת שתרצה. קאס היא המבוגרת מביניהן, היא הראשונה שתלבלב, אבל פלוריס יפה יותר. ואם אתה חפץ באישה חכמה, קח את מאריס". אין לנו תיעוד באיזו מבין הבנות בחר הנסיך אאימונד (אף שפטריון מספר לנו שהוא נישק את כל הארבע, כדי "לטעום את נקטר שפתותיהן"), אלא שזאת לא הייתה מאריס. מונקון כותב לנו כי הנסיך ולורד בורוס בחנו תאריכים ונדוניות בבוקר שבו הופיע לוקריס ולאריון. ואגהאר הרגישה תחילה בבואו. שומרים שהלכו על ביצורי החומות האדירות אחזו בחניתותיהם באימה פתאומית כאשר היא התעוררה בשאגה שהרעידה את יסודות מאחז דוראן. אפילו אוראקס נחרד בפני הקול הזה, כך נאמר לנו, ולוק נאלץ להצליף בו בשוט כדי שינחית אותו. פטריון מספר לנו כי הברקים הבליחו במזרח וגשם כבד ירד כאשר לוקריס זינק מהדרקון שלו, ההודעה של אימו בידו. הוא ודאי ידע למי שייכת ואגהאר, ולכן לא הופתע כאשר אאימונד טארגאריין נעמד מולו באולם העגול, לנגד עיניהם של לורד בורוס, ארבע בנותיו, ספטון, מלומד וארבעים אבירים, שומרים ומשרתים (בין הנוכחים היה גם סר בירון סוואן, בנו השני של לורד סטונהלם במישורי דורן, אשר ימלא תפקיד קטן בשלב הבא של המחול). ולכן כאן איננו צריכים להישען על מקורותיהם של מונקון, פטריון וספטון יוסטס. איש מהם לא היה נוכח בקץ-סופה, אבל רבים אחרים היו שם, ולכן אין לנו מחסור במקורות. "הבט ביצור העלוב הזה, אדוני הלורד", קרא הנסיך אאימונד. "לוק סטרונג הקטן, הממזר". הוא פנה ללוק, "אתה רטוב, ממזר. האם יורד גשם בחוץ או שהשתנת על עצמך מפחד?"
לוקריס ולאריון פנה ישירות ללורד באראתיאון ואליו בלבד. "לורד בורוס. הבאתי לך הודעה מאימי, המלכה".
"הוא מתכוון מהזונה של דרגונסטון". הנסיך אאימונד התקדם וניסה לחטוף את המכתב מידו של לוקריס, אבל לורד בורוס שאג ואביריו התערבו ביניהם והפרידו בין הנסיכים. אחד מהם הביא את המכתב של ראינירה לבימה, שעליה ישב הלורד על כס מלכי הסערה העתיקים. בורוס מעולם לא היה איש של מכתבים, ולכן הוא מסר את מכתב המלכה למלומד שלו, אשר שבר את החותם ולחש את ההודעה באוזנו של הלורד. זעף התגנב אל פניו של לורד בורוס. הוא ליטף את זקנו, הזעיף פניו אל לוקריס ולאריון ואמר, "ואם אעשה כמצוות אימך, את מי מבנותיי אתה תיקח לאישה, ילד?" הוא החווה על ארבע בנותיו. "בחר לך".
הנסיך לוקריס הסמיק. "אדוני הלורד, איני יכול להינשא", הוא השיב. "אני מאורס לבת דודתי ראינה".
"זה מה שחשבתי", אמר לורד בורוס. "חזור הביתה, כלבלב קטן, ואמור לאימך הכלבה שהלורד של קץ-סופה הוא לא כלב שכל שעליה לעשות הוא לשרוק לו כדי שיצא להתמודד עם אויביה". והנסיך לוקריס פנה לאחור כדי לעזוב את האולם העגול.
אבל הנסיך אאימונד שלף את חרבו ואמר, "עצור, סטרונג. קודם כול תשלם את חובך לי". הוא תלש את הרטייה מעינו, השליך אותה אל הרצפה וחשף את אבן הספיר הנעוצה בארובת העין. "יש לך סכין, כפי שהייתה לך אז. עקור את עינך, ואתן לך לעזוב. אסתפק רק בעין אחת. אין צורך לעוור אותך".
הנסיך לוקריס זכר את הבטחתו לאימו. "לא אילחם בך. באתי לכאן כשליח, לא כאביר".
"באת לכאן כפחדן ובוגד", ענה הנסיך אאימונד. "אני אקח את עינך או את חייך, סטרונג". לשמע דברים אלה, לורד בורוס התנועע בחוסר נוחות. "לא כאן", הוא נהם. "הוא הגיע לכאן כשליח. איני רוצה שתקיז דם תחת גגי". ולכן שומריו התייצבו בין הנסיכים וליוו את לוקריס ולאריון מהאולם העגול בחזרה אל חצר הטירה שם ניצב בגשם הדרקון שלו, אוראקס, מוכן לצאת שוב לדרך.
הסצנה בה צפינו היא תרגום כמעט אחד לאחד של המתואר בספר כולל ברמת הטקסט והיה יפה מאוד לראות את זה. הסצנה הזו והסצנה שהמשיכה אותה סיקרנו אותי מאוד מכיוון וכקטע קריאה המפגש בין לוק לאאימונד היא סיטואציה מותחת אז על אחת כמה וכמה הציפייה שהסדרה תתרגם אותה היטב הייתה גבוהה. אם כי בספר אאימונד מתערב בשיחה בין לוק לבורוס, בפרק אאימונד המתין לסיום האינטרקציה בינם ורק אז פתח את הפה כדי לערער את ביטחונו הגם ככה שברירי של לוק. אאימונד חכם ומודע לסיטואציה בה אם יהרוג את לוק, בטח ובטח בביתו של בורוס, משפחתו תאבד נכס משמעותי ותלך בודאות למלחמה. לכן הוא מסתפק בעין. כשהוא לא מקבל את מבוקשו הוא מחליט להשתעשע קצת בלוק המפוחד. במהלך המרדף לוק מצטייר כרוכב מוכשר ומיומן אך הוא עושה טעות אחת והיא להתגרות בוייגהאר, וכך אאימונד מאבד שליטה על הדרקונית ומקבל תוצאה ממנה אין דרך חזרה, וגם הוא מבין זאת.
פיו של אאימונד טארגאריין התעוות בזעם והוא פנה שוב אל לורד בורוס וביקש את רשותו לעזוב. הלורד של קץ-סופה משך בכתפיו וענה, "לא אוכל להגיד לך מה לעשות כשאתה לא נמצא תחת גגי". ואביריו סרו הצידה כאשר הנסיך אאימונד מיהר אל הדלתות.
בחוץ השתוללה סערה. הרעמים הדהדו סביב הטירה והגשם ניתך בממטרים עזים, ומפעם לפעם הבליחו ברקים כחולים שהאירו את העולם כאילו זה היה אור יום. זה היה מזג אוויר גרוע לטיסה, אפילו עבור דרקון, ואוראקס התקשה להישאר באוויר כאשר הנסיך אאימונד עלה על ואגהאר ורדף אחריו. אילו השמיים היו רגועים, לוקריס אולי היה מסוגל לברוח מרודפו, מכיוון שאוראקס היה צעיר ומהיר יותר... אבל היום היה "שחור כמו ליבו של הנסיך אאימונד", אומר פטריון, ולכן הדרקונים נפגשו מעל מפרץ הספינות הטרופות. הצופים מחומות הטירה ראו הבזקי להבה רחוקים ושמעו צרחה מפלחת את הרעמים. שתי החיות נאבקו זו בזו, והברקים רשפו סביבן. ואגהאר הייתה גדולה פי חמישה מאויבה, ועמדה ביותר ממאה קרבות. אם אכן התחולל קרב, הוא לא נמשך זמן רב. אוראקס נפל, שבור, ונבלע במים הסוערים של המפרץ. ראשו וצווארו נשטפו אל החופים מתחת לצוקים של קץ-סופה שלושה ימים לאחר מכן, והפכו למאכל הסרטנים והשחפים. פטריון טוען כי גם גופתו של לוקריס נשטפה אל החוף, ומספר לנו כי הנסיך אאימונד עקר את עיניו והציג אותן לליידי מאריס על מצע של אצות, אבל סיפור זה נשמע לנו מוגזם. יש האומרים כי ואגהאר חטפה את לוקריס מעל גבו של הדרקון ובלעה אותו בשלמותו. אפילו נטען כי הנסיך יצא בשלום מהנפילה, שחה למקום מבטחים אבל איבד את זיכרונו ושארית חייו עברה עליו כדייג רפה שכל.
הסיפור האמיתי מתייחס לכל הסיפורים הללו בכבוד הראוי להם... כלומר, הוא אינו מתייחס אליהם כלל. לוקריס ולאריון מת עם הדרקון שלו, מתעקש מונקון. אין כל ספק כי הצדק איתו. הנסיך היה בן שלוש-עשרה. גופתו מעולם לא נמצאה. ועם מותו, מלחמת העורבים והשליחים ובריתות הנישואים הסתיימה בבת אחת, ומלחמת האש והדם התחילה.
סיכום העונה
לפני שניגע בביקורת יותר טלויזיונית, אתאר עבורכם זווית מסויימת: "בית הדרקון" ממשיכה את אחותה הגדולה כסדרה העוסקת בנשים בסביבה גברית. בסדרת האם שנפתחה בתצוגה של 'עוצמה גברית' עם מלכים גבריים (רוברט), אכזריים (ג'ופרי) ופריבילגיים (טומן) התפתחה בצורה זו שבניגוד לליטל פינגר וואריז שמשכו בחוטים, ההובלה עברה לדמויות נשיות עוצמתיות, דרך הצפון עם סנסה (אחת הדמויות שהתבגרו באופן הכי חד) ואריה, ברמות הגנים עם אולאנה טיירל, במעלה המלך עם סרסיי, דרך הים הצר עם דאינריז ודמויות נוספות שבסוף הכריעו את מלך הלילה ואת השליטה במעלה המלך. הקו הזה ממשיך גם בסדרת הבת עם רייניז, ראהינירה, אליסנט ודמויות נוספות (התולעת הלבנה?) שהן בסוף יכתיבו את הקצב ואת התוצאה. כך שעל אף שהמציאות המתוארת בסדרה היא פאטריאכלית, בפועל הדברים נקבעים ע"י נשים עוצמתיות, וזו זווית מעניינת להסתכל על הקו בו הולכת הסדרה וזהו אלמנט מוביל בתסריט.
למרות שהעונה נפתחה עם נתוני צפייה מרשימים, לאחר פרק או שניים הקהל נותר מבולבל, יותר מידי שמות, דמויות, משפחות אצולה לא מוכרות, והקצב המהיר מ-3 העונות האחרונות של 'משחקי הכס' חזר להיות איטי ודרמטי, בדומה לעונות הראשונות של אותה סדרת אם. עובדה זו גרמה להרבה מעריצים להתמרמר, המרמור אף גדל עם חילופי השחקניות באמצע העונה כך שעד שכבר הבנו מי נגד מי פתאום הפרצופים מתחלפים, דבר שפחות הצליח עם ראהינירה ודווקא כן פגע בול עם אאימונד. זה הוביל לכך שמי שהיה צופה יותר קאז'ואלי בסדרה נותר מבולבל ספק משועמם, מי שקרא את הספרים והיה צופה בסרטונים ביוטיוב על סדרת האם או הבת מצא עניין רב. בעצם, הידע של הצופה בבית בעולם של 'שיר על אש וקרח' הוא זה שהכתיב יותר מכל את החיבור לסדרה. כאן ב-Vgames בשונה מביקורות אחרות ניסינו לחשוף את הקוראים והקוראות לעולם שבנה ר.ר. מרטין בספרים כדי לתת תמונה רחבה יותר ולאפשר ולהנגיש עבורכם את ההנאה מהסדרה. מקווה שהצלחנו.
מעבר לזה הסדרה נהנתה מערכי הפקה גבוהים כיאה לסדרת דגל של HBO, ועל אף שהסדרה בעולם 'המקביל' אליה של 'טבעות הכוח' (בקרוב הביקורת, לא שכחנו) נהנתה מתקציב גבוה יותר פר פרק, ההבדל לא היה ניכר, אפילו נהפוכו. התלבושות היו מפורטות בצורה יוצאת דופן, התפאורה עשויה באופן הדוק, הדרקונים קיבלו דגש משמעותי מבחינת הפקתם ב-CGI ולא נפגשנו בחורים רבים מדי בעלילה או בכוסות קפה על הסט. גם זכינו לקבל תצוגות משחק מצויינת כמו מפאדי קוסינדיין ששיחק את וייסריז זצ"ל, מאט סמית' (דאימון), איוון מיטשל (אאימונד הבוגר), אמה דארסי (ראהינירה הצעירה) ושחקנים נוספים בקאסט. כך שבמבט כולל הסדרה ללא ספק עמדה בציפיות, גם בתור אחד שיודע מה עתיד לקרות, אופן הביצוע היה עשוי היטב. כל מה שנשאר הוא להמתין עד לעונה הבאה ולאור מהלך האירועים הידוע מהספר, זאת הולכת להיות חתיכת עונה, אני לפחות כבר לא יכול לחכות. אז... ניפגש עוד שנה (וחצי?) בווסטרוז הבנויה.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
19:17 25.10.2022 |
קורא נאמן (אורח)
ביקורות מעולות
2
21:41 25.10.2022 |
Thunder Cats
תודה על ביקורות מצוינות לאורך כל העונה מאוד נהניתי לקרוא אותן ואהבתי את השילוב של הציטוטים מהספר.
3
21:59 25.10.2022 |
הדרקון השחור (אורח)
תודה על ביקורות מצוינות ומפורטות לאורך כל העונה! נהניתי לקרוא אותן לא פחות משנהניתי לראות את הסדרה. מקווה שתמשיך גם בעונה הבאה :)
4
22:23 25.10.2022 |
ללל (אורח)
איזה יופי של ביקורת ותקציר. היכן ניתן למצוא ביקורות על יתר הפרקים?
5
17:08 27.10.2022 |
טל דותן - כתב תוכן
תודה רבה על התגובות המפרגנות, איזה כיף!
ללל - ניתן למצוא את כל הכתבות כאן:https://www.vgames.co.il/authors/154757.html
6
20:12 29.10.2022 |
ב (אורח)
וואי וואי, זה לא עוקץ ניגרי יותר, זה כבר רומן פנטזיה בהמשכים. כמעט מתחשק לתת להם כסף כדי שיכתבו עוד. כמעט.
7
| פורסם ע"י