מתיחת פנים הכרחית?
עותק לביקורת ניתן לנו ע"י Bandai Namco, תודה רבה!
חגיגות שלושים השנים של מותג משחקי התפקידים המצליח של Bandai ממשיכות! בזמן שהשנה נגמרה, חגיגת הרימאסטרים של סדרת Tales ממשיכה ונכון לעכשיו קיבלנו שני רימאסטרים ראשונים כאשר אנחנו כבר יודעים על רימאסטרים נוספים בדרך, עד כה קיבלנו את Tales of Graces f, בחודש הבא אנחנו כבר נראה את הרימאסטר עבור Berseria (בחירה ביזארית לכל דעה), כש-Xillia 2 יצא בשלב מאוחר יותר של השנה הקרובה (כנראה), אבל לפני כן, חייבים לדבר על הרימאסטר של המשחק הראשון מהשניים הללו, Tales of Xillia. אז אחרי שאני מפרסם את הביקורת באיחור אופנתי, ופסקת הפתיחה שלי אולי גורמת לביקורת להתחיל באיחור קליל עוד יותר, הנה מה שיש לי להגיד על הרימאסטר של Tales of Xillia!
סיפור מהאלים
המשחק נותן לנו כבר בהתחלה לבצע בחירה אחת פשוטה, בתור מי אנחנו רוצים לשחק, וזאת עוד לפני שקיבלנו הצגה כלשהי של שתי הדמויות הראשיות, אבל אגלה לכם כבר עכשיו שהבחירה שלכם לא משנה הרבה יותר מדי, העלילה היא עדיין אותה עלילה ובמהלך חלקים מסויימים של המשחק אתם גם יכולים לשחק את הדמות השניה. המשחק שלנו עוקב אחרי מילה (Milla), צורתה האנושית של מקסוול (Maxwell), אלת הנשמות שמטרתה לשמור על העולם וכל היצורים החיים בו. בלילה שבו יצאה למשימה להרוס נשק של הצבא שמבצע שימוש בנשמות, היא פוגשת בג'וד (Jude). ג'וד הוא סטודנט לרפואה שמוצא את עצמו נקלע למשימה של מילה, וכאשר הנשק שאותו מילה מנסה להרוס גורם למילה לאבד את הכוחות שלה, ג'וד מחליט להתלוות אליה במסע שלוקח אותנו מסביב לעולם של המשחק על מנת לעזור לה להשיג את הכוחות שלה מחדש ובתקווה להרוס את הנשק של הצבא. ג'וד ומילה מקבלים סטטוס מבוקשים, ולכן בהרבה מקומות נמצא את עצמנו מתחמקים מנוכחות של הצבא שמחפש את ג'וד ומילה בערים שונות.
העלילה עצמה של המשחק מעניינת, יש בה לא מעט דמויות שונות, חלקן לא בהכרח מאוד מעניינות, אבל עם חברי הצוות שלנו יש לא מעט אינטרקציה במהלך המסע , אני לא יודע אם בדומה ל-Mass Effect זה משנה את התקשורת עם איתם, אבל לאורך המסע קיבלתי לא מעט פרומפטים שיש לנו אינטרקציה אפשרית איתם ואנחנו נקבל קטע דיאלוג קצר שיכיל דמויות שונות מהקבוצה שלנו, לרוב במהלך השיחות האלה גם נקבל לא מעט מידע על הדמויות השונות שנמצאות איתנו, דברים שיכולים להסביר קצת את הרקע גם של כל דמות ולהציג לנו טוב יותר את מערכת היחסים בין הדמויות ובאמת לפתח את העלילה. אני כן אגיד שחלק מהקטעים האלה יכולים להגיע באופן די תדיר לפעמים בצורה קצת מעיקה, אבל מי שאוהב את הפרטים של הדמויות השונות יהנה מכל רגע.
בפעם הראשונה גם במערב המשחק כמובן יוצא עם האפשרות לבחור דיבוב ביפנית ולא רק באנגלית, הדיבוב המקורי עדיין קיים פה בלי הקלטות חדשות, שבעיניי זה מבורך, הדיבוב באנגלית בעיניי לא מרשים, אני לצערי לא מתרשם מדיבוב מערבי בקלות למשחקים יפנים, אבל הדיבוב היפני המקורי מצויין ומהנה במיוחד, את הקול של ג'וד חלקכם כנראה לא תזהו, אבל צופי אנימה יזהו את הקול של מילה ללא ספק, מיוקי סאוואשירו (Miyuki Sawashiro) נמצאת בלא מעט אנימות ומשחקים כרגע כולל כאלו שעתידים לצאת ממש בקרוב, וההנאה ממנה צרופה ללא ספק.
שיפורים ונהנים
נמשיך מהיתרון החיובי האמיתי של החגיגות האלה של Bandai ולמה אני באמת שמח שההחלטה של המפיצה היתה פשוט לעשות רימאסטרים לסדרת המשחקים הזאת - היא עוזרת לי לא לבצע חיפושים קדחתניים בחנויות יד שניה ובאיביי על מנת לחפש את המשחקים האלה. בשעה טובה הם נגישים לי כמעט בכל מקום שרק אבחר, ואומנם מתיחת הפנים האמיתית שלהם מגיעה דווקא בגזרת הנראות הכללית שלהם, אבל אני חושב שכדאי גם להעריך את העובדה שבשונה מהגרסא המקורית של המשחק על ה-Playstation 3, הלוגיקה של המשחק גם לא תלויה בכמות הפריימים שהמשחק מסוגל להפיק.
אם מישהו ניסה להריץ את המשחק המקורי בתצורה שהיא לא בהכרח האחת שעל הקונסולה (והמבין יבין), ככל הנראה נתקל בבעיה שרודפת לא מעט מהמשחקים הישנים שיצאו על הקונסולות האלה, אבל הלוגיקה של המשחקים מתבססת על כמות הפריימים שבהם המשחק רץ. אבל הסיפור של Xillia ביזארי קצת יותר, כאשר במהלך חלקי הסיור של המשחק המקורי, היתה צריכה לרוץ על 30 פריימים, ובמהלך החלקי קרב של המשחק, המשחק היה צריך לרוץ ב-60 פריימים. אם ניסיתם להריץ את המשחק על המחשב, ככל הנראה נתקלתם בביצועים לא אחידים ומאוד מוזרים. לעומת זאת, הגרסא המחודשת מטפלת בכל בעיות הלוגיקה של המשחק, שכבר באופן בסיסי, הופכת את הרימאסטר הזה לעדכון מבורך במיוחד.
כיאה לרימאסטר, המשחק לא נראה שונה בהרבה מאיך שהוא נראה בעבר, הגרפיקה של המשחק היא אותה גרפיקה, הצורה שבה הוא משוחק היא בהחלט אותה הצורה. המטרה של רימאסטר כמובן היא להביא את המשחק המקורי לעידן המודרני מבלי לשנות הרבה, והמשחק בהחלט נראה כמו משחק שקיבל מתיחת פנים, המשחק מסוגל לרוץ ב-60 פריימים קבועים על כלל החומרות שעליהן הרצתי את המשחק. דרישות המערכת שלו גם נמוכות בהתאם, אבל זה מאוד נחמד שאפשר להריץ את המשחק ברזולוציה גבוהה (עם תמיכה עד 4k), המשחק עדיין נראה ומשחק מצויין כמו שהוא נראה ומשחק על המסך הקטן של ה-Steam Deck שלי, כי מה עוד מעריצי משחק תפקידים יפני אמיתי כבר ביקש חוץ מלהיות מסוגל להריץ את המשחקים שלו גם בדרכים?
בזמן שמדובר בחוויה שתהיה מאוד חיובית עבור שחקנים חדשים, במיוחד אלו שלא צריכים להתמודד עם הגרפיקה המיושנת בקונסולה ישנה יותר, שחקנים ותיקים גם ימצאו שיפורים שונים עבורם ברימאסטר הזה, לדוגמא מכניקות כמו ה-Grade Shop שמוכרת לשחקן שיפורים שונים שמשנים את חווית המשחק, תהיה פתוחה כבר מההתחלה ולא רק מ-New Game Plus. בנוסף, לעומת המשחק המקורי אפשר אפילו לרוץ (חידוש מיוחד, אני יודע) וגם לסמן את המשימה שלנו, ובנוסף לכל זה? יש לנו גם שמירה אוטומטית במשחק הזה, להיות מסוגל לנווט תפריט נוח של שמירות בשונה מהמסך המיושן של השמירות על ה-Playstation 3 (ומי שזוכר אותו, זוכר), הוא שיפור דרסטי מבחינת איכות משתמש של המשחק.
חוק ההתיישנות
יחד עם השיפורים האלה, ישנם כמה דברים שהתיישנו בצורה קצת פחות מחמיאה ולשנות אותם אומר ככל הנראה פיתוח קצת יותר מלא שיכול היה כבר להביא אותנו לרימייק. מפות הסיור השונות של המשחק עדיין מאוד חזרתיות, הן מחולקות בצורה שמזכירה מעט את איך שמפות של Monster Hunter היו עובדות עם חלוקה של עולמות מסויימים למפות קטנות יותר, גם הצורה שבה הן מיוצגות מזכירה מאוד את Monster Hunter, עם קישורים בין חלקים שונים ורוב החלקים יחסית קטנים. יחד עם זאת, המפה גם נותנת לנו לראות את הגבהים השונים של החלקים השונים בה, על מנת באמת לחקור באופן מלא חלקים מסויימים, אפשר לשחק עם הגובה שמוצג לנו, אולי גם נוכל למצוא אוצרות מסויימים ועוד.
מערכת הסיור כמו שהזכרתי קודם השתנתה מעט, יש לנו אפשרות לרוץ, מה שלא היה אפשרי במשחק המקורי, אבל דבר אחד שמאוד קשה לבצע במשחק הזה הוא לבצע התגנבות לאויבים השונים, האויבים יהיו במפה ויבצעו את אותם הפטרולים, אבל קשה להתגנב ולבצע מתקפת פתע, קצב ההליכה של הדמות שלנו פחות או יותר שווה ערך לאחד של האויבים במהלך הסיור שלהם, ואם בטעות השחקן הולך מהר יותר, מפלצות יתחילו להסתובב ולשים לב אלינו. גם כאשר מפלצת שמה לב אל השחקן, עדיין ניתן לתקוף אותה מאחורה, אבל להצליח להסתובב סביב המפלצת כשהיא בעצמה רודפת אחרי השחקן זאת משימה בלתי אפשרית, המצלמה של המשחק הזה לא נוחה במיוחד ולפעמים התנועה של השחקן יכולה להרגיש מעט מרובעת סביב מפלצות כשהיא באמצע ריצה גם, לא הדבר הכי נוח בעולם.
מערכת הקרב של המשחק גם לא עושה רושם שקיבלה שינויים יוצאי דופן כשזה נוגע לאיכות חיים, היא עובדת באותה הצורה שהיא עבדה במקור, כאשר ניכנס לקרב עם מפלצת בעולם, אנחנו נכנס לסוג של טבעת עם המפלצות, באופן יחסית אוטומטי הדמות שלנו גם מתחילה לרוץ לכיוון האויב שאליו הדמות שלנו תקושר בהתחלה, אבל הקרב עצמו לא מתנהל באופן אוטומטי. יש לנו אפשרות לבצע מתקפה פיזית עם חרב, להשתמש בקסם או יכולת ייחודית לדמות והגנה. למערכת יש גם מערכת של קשר עם דמות נוספת בקבוצה שמאפשרת כל מיני אינטרקציות שונות עם האויבים, וניתן גם לשנות את הדמות שאליה אנחנו קשורים במהלך הקרב, אבל חלק מהיכולות השונות של הדמות קשה להוציא באופן אינטואיטיבי באמצע הקרב, השליטה עצמה לא מרגישה מדהימה חלק מהזמן, אני חושב שמצאתי את הדמות שלי על הרצפה יותר פעמים משאני מוכן להודות, מערכת הקרב לא התיישנה בצורה מדהימה וזה אולי המגרעה היחידה האמיתית שבאמת יש לי עם המשחק הזה.
השורה התחתונה
Tales of Xillia הוא סוג של קלאסיקה ברמה מסויימת, ומשחק שתקופה ארוכה לא היה זמין עבור מערכות מודרניות ועל מנת באמת לשחק בו, היה צריך לשחק אותו או על קונסולה בעלת זקן יחסית רציני כבר או לשחק אותו בדרכים קצת פחות רשמיות. רימאסטר הוא פתרון מצויין עבור שחקנים שלא מעוניינים לרכוש מערכת ישנה על מנת להנות ממשחק אחד והוא גם רימאסטר שעשוי בצורה לא רעה, גם אם יש במשחק כמה דברים שהתיישנו בצורה קצת פחות מדהימה, הוא עדיין שווה את הזמן של לא מעט שחקנים גם היום.
תגובות
1
| פורסם ע"י