התוצאה הייתה שווה את ההמתנה הארוכה
עותק לביקורת ניתן לנו ע"י עדלי יונייטד, תודה רבה!
אפתח ואגיד שאני חובב גדול של סדרת משחקי Battlefield, אבל בשנים האחרונות מצאתי את עצמי מבלה יותר שעות דווקא עם Call of Duty - לא בגלל שאופי המשחק היה מוצלח יותר, אלא מתוך סלידה אישית למשחקי Battlefield האחרונים, שגם כשהיו טובים מבחינת כל פרמטר אמפירי אפשרי, פשוט לא הצליחו לפגוע בדיוק בנקודה בעיניי, והרגישו כאילו משהו בהם חסר: אותנטיות. לקראת השקתו של המשחק הקודם בסדרה, Battlefield 2042, חשבתי שזהו: אני הולך לקבל את המשחק שסוף כל סוף חיכיתי לו כל-כך הרבה. אבל עם השקה מלאת באגים, משחקיות סבירה ובאופן כללי חוויה לא יציבה, התאכזבתי כמו כולם, והעובדה שמאז המשחק השתפר פלאים לאורך חייו פשוט לא הייתה מספקת - הנזק כבר נעשה.
לקראת Battlefield 6 כבר הגעתי כל-כך סקפטי שיכלו להשתמש בי כפרזנטור ״לפני״ עבור פרסומת להשתלת שיער, לפחות עד ששיחקתי בבטא הפתוחה של המשחק שהגיעה באוגוסט האחרון וגרמה לי לבלות 25 שעות במשך שני סופי שבוע שהיו מהטובים שחוויתי בגיימינג כבר תקופה מאוד ארוכה. מבחינתי כבר ידעתי שאלא אם EA יעשו טעות גדולה מאוד, אנחנו הולכים לקבל הצלחה מסחררת, כשכמעט כל החברים שאני מכיר החליטו לפתוח את הארנק ולבצע הזמנה מוקדמת. אז עכשיו כשהמשחק סוף סוף הושק באופן מלא, הודעתי לבת הזוג שאני יוצא ל״מילואים״, וזכיתי לבלות בעולם הכאוטי והמטורף של שדה הקרב, והנה כל מה שחשבתי עליו.
But can it run Battlefield 6?
המשחק החדש בסדרה הוא לא רק יפהיפייה, הוא כמעט ״עוצר נשימה״, במילותיו של קיאנו ריבס. העובדה שמדובר בשדה קרב עמוס הרס רק מעצימה את כמה שהמשחק פשוט נראה מצוין, אפילו על קונסולת הפלייסטיישן 5 בת 6 השנים שלי ממנה הוא סחט כל טיפת מיץ על מנת להוציא המקסימום. מפתחי המשחק החכימו לנצל את מה שמפתחי משחקי מירוצים יודעים מאז ומתמיד - הדגש צריך להיות על מה שנמצא מול העיניים, כשהסביבה כמעט תמיד נמצאת בתזוזה. העובדה שהם ידעו למצוא את האיזון הנכון כדי לנצל את החומרה לטובת השקעה בפרטים כמו כלי הנשק, ההרס והפיצוצים משרתת את המשחק נאמנה כדי לספק את החוויה הוויזואלית המקסימלית לחומרה הקיימת, כשהרבה מהסביבה במשחק נמצאת תמיד בתזוזה ובתחושה של בלאגן. שלא תבינו אותי לא נכון, נסו לעצור ולהסתכל על המשחק גם כשהוא סטטי ועדיין תקבלו תמונה מרהיבה, במיוחד הנוף המרשים, אבל היכולת למצוא את נקודת האיזון היא יכולת לא מובנת מאליה, ומנוע ה-Frostbite מוכיח שוב למה הוא מסוגל מבחינה גרפית. עוד לא ראיתי משחק מבוסס על המנוע הפופולארי שהיה נראה רע בעיניי, אבל Battlefield 6 מציב סטנדרט חדש.
ואם כבר בסטנדרט חדש עסקינן, אז בעולם שבו דרישות המערכת הופכות להיות גבוהות מיום ליום, Battlefield 6 הגיע ללא תמיכה באחת הטכנולוגיות הכי פופולאריות היום, Ray-Tracing. בעוד ש-Battlefield V היה נער הפוסטר לטכנולוגיה, ואפילו הוצג בפרסומות של חברת NVIDIA עצמה בתקופתו, המשחק החדש בסדרה בוחר לוותר עליה באופן מוחלט, ללא תכנון עתידי להוספתה נכון לרגע זה, הכל לטובת שיפור ביצועים והיכולת לאפשר לכמה שיותר שחקנים ליהנות מהחוויה המוחלטת, במה שיותר מהכל מסמן הצהרת כוונות מעניינת, ומחזיר אותי שוב לכמה מרשים בעיניי היכולת למצוא את האיזון בין עיקר לטפל שמורגש מאוד בולט באספקט הוויזואלי (ולא רק). אבל עם כל הכבוד לגרפיקה מוצלחת, זו לא הסיבה העיקרית לשחק במשחק כזה...
ברוכים הבאים לשדה הקרב
לאורך הביקורת מצאתי את עצמי עוצר את המשחק לפעמים על מנת לנסות לתפוס תמונות מוצלחות לביקורת, לתפוס את הכאוס, המלחמה ואפילו את הברוטאליות שמוצגת מולי על המסך. טנקים שגוערים לצדי, מטוסי הקרב שחורכים את האוויר, כדורי הצלף ששורקים ומעוררים בי כמעט חרדה - אבל לא הצלחתי. תחושת המלחמה הכמעט אמיתית שהמשחק מצליח להעביר היא בלתי נתפסת, ואין תמונה שמסוגלת לעשות חסד לתחושות שהמשחק מציג. במשחק עם חברים היינו מוצאים את עצמנו כל-כך עמוק בחוויה שכשהיינו נפגעים מכדור וירטואלי, צעקנו כך שעובר אורח תמים ברחוב יכל כמעט לחשוב שחלילה מישהו באמת נפגע (ואני מתנצל באופן רשמי מבת זוגתי היקרה שנאלצה להתמודד עם הרעש).
ללא ספק, Battlefield 6 הוא הכי הרבה כיף שהיה לי כבר הרבה מאוד זמן במשחק מהז׳אנר, כשכבר מהרגע הראשון הלופ של המשחק הוא בין המהירים, המספקים והמוצלחים שחוויתי, תודות לקרבות במפות העצומות שהוא מציע, כששום סיבוב לא דומה לאחד שקדם אליו. כל ארבעת הקלאסים הותיקים מציעים אופי משחק ייחודי משלהם ומאפשרים לכל שחקן למצוא את הדרך שלו לתרום לקרב. קחו אותי לדוגמה, שחקן סביר לכל היותר שלא תמיד מצליח לשמור על K/D מושלם: אז יכלתי לשחק בתפקיד הטכנאי (Engineer), לפגוע בכלי הרכב של האויב תוך כדי תיקון הרכבים של השותפים של לקבוצה, או משחק כתומך (Support), שם מצאתי את עצמי רץ בג׳בלאות ומציל את החברים שלצדי. בסופי סיבוב יכלתי לעתים למצוא את עצמי עם תוצאה סבירה ביחס ההריגות, אבל מופיע בראש טבלאות הניקוד בזכות התמיכה בקבוצה שלי, ושמחתי אפילו לזכות בתואר ״מלך האסיסטים״ מצד השותפים למשחק. וכאן הקסם של משחק בקנה מידה גדול כמו זה - לכל אחד יש תפקיד. אמנם במשחק בשרתים ציבוריים נתקלתי לא פעם בחובש שרץ מעליי ומתעלם ממני בזמן שאני שרוע על הרצפה ומבקש עזרה, אבל באופן מפתיע, זה נדיר ממה שתחשבו, כשהרבה שחקנים מבינים שזה ההבדל בין ניצחון להפסד במצבי המשחק השונים, וזה המפתח, וזה בדיוק מה שהפך את המשחק למהנה בין אם אני משחק עם החברים שלי, או לבד עם שחקנים רנדומליים בשרת.
נוסף לכך, בעוד אופי המשחק לא השתנה באופן קיצוני ביחס למשחקים קודמים בסדרה, מספר ליטושים חדשים מצליחים לרענן מספיק כדי להיות מעניינים בלי לפגוע בנוסחא המנצחת. בעוד המפות במשחק החדש עדיין עצומות, הן לא גדולות כמו בעבר ומאפשרות למצוא עניין בכל נקודה וכמעט בכל רגע נתון, ההתמצאות בזירה הרבה יותר קלה בזכות צורת עיצוב המפות, ושינויי מזג האוויר שהיו בעיקר מעצבנים במשחק הקודם נעלמו לחלוטין. לצד כל אלו, עוד חידוש חיובי שהרבה שחקנים ייהנו ממנו יהיה מצב ה-Escalation החדש שמצטרף לצד הרבה מהמצבים הוותיקים יותר בהם Conquest ו-Rush, כשהוא מספק תפנית מעניינת בה נקודות שליטה ייעלמו לאורך המשחק בהתאם לקצב הקבוצה המובילה בכל שלב, מה שיוצר דינמיקה חדשה לחלוטין לאורך ההתקדמות. לא לדאוג, כל שאר מצבי המספר הפופולאריים שהכרתם עדיין כאן, ועם כמות השחקנים הפעילה אין מה לחשוש ממצב שבו עודף מצבי משחק ימנע מכם למצוא שותפים לקרב, ולשמחתי בשום שלב גם לא הרגשתי בעיות בשרתים לאורך כל שעות המשחק שלי.
ארסנל מרשים
זה לא משנה מה אופי המשחק שלכם, אני בטוח שתמצאו את כלי הנשק המתאים לכם. המבחר הוא עצום, והיכולת להתאים את הנשק להעדפות שלכם כמעט בלתי מוגבלת. לעתים התנסיתי בנשקים האהובים עליי עם תוספות שונות, וגיליתי שהם מרגישים אחרת לגמרי, ואפילו גיליתי שחלק מהשדרוגים שהרגישו לי מיותרים לחלוטין הצליחו לממש מטרה מסוימת. תהרגו אותי, לא הבנתי למה אני צריך פנס על הנשק - עד שבסיבוב המשחק הבא הסתנוורתי מאחד כזה בדיוק ונשלחתי בחזרה לקצה המפה מובס ומובך. כל נשק מרגיש ייחודי, וכל אחד הרגיש לי אישית כאילו הוא התיישב לי כמו כפפה ליד. הרצון לפתוח נשקים נוספים, ואת השדרוגים השונים שאוכל להרכיב עליהם גרם לי לשחק עוד ועוד, ותחושת ההתקדמות הרגישה מצוינת עם קצב מתוזמן נכון (גם אם שחקנים רבים טוענים שהיא יותר מידי איטית).
בדומה למה שאמרתי לאופי המשחק המשתנה בין הקלאסים שם כל שחקן יוכל למצוא לעצמו את הדרך הנכונה והמוצלחת ביותר לתרום בשדה הקרב, גם כאן כלי הנשק השונים יאפשרו לכם להתמודד עם כל סיטואציה. בקרבות דוד וגוליית של טנק מול חי״ר, אי אפשר להיות כל-כך בטוחים שדווקא הטנק ינצח. כלי הנשק הנכון במקום הנכון יכול לעשות את כל ההבדל, בין אם מדובר בטיל RPG שפגע באחורי הכלי או בין טובה לצריח, או מוקש שתזמנתם בזמן הנכון ובמקום הנכון. חלק מהנשקים אכן דורשים עוד קצת איזון, ממש כמו המוקשים שבדיוק הזכרתי, שיכולים להיות כמעט מרתיחים בעוצמה שלהם, אבל מדובר עדיין בחבלי לידה שאני בטוח שיטופלו, ואיזונים עדינים שעוד יצטרכו להימצא לאורך הזמן.
והסיפור, מה איתו?
אחד הדברים שהיו חסרים לי במשחקים האחרונים בסדרה הוא מצב קמפיין איכותי ומושקע. אני יודע שלא מדובר בגולת הכותרת עבורה כולנו התכנסנו כאן, אבל תמיד אהבתי אותם ואני עדיין שומר חסד לכמה מהקמפיינים הקודמים במשחקים הישנים יותר בסדרה שתמיד נהניתי לחזור אליהם ולחוות אותם מחדש. זו בדיוק הסיבה שכל-כך שמחתי לגלות שהפעם אנחנו הולכים לקבל שוב מצב שחקן יחיד שבעיניי הוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מחוויית המשחק השלמה שאני רוצה ומצפה לה. אז הטוב הוא שאכן יש מצב קמפיין - הרע, הוא שמדובר ככל הנראה בעקב האכילס של המשחק. לא כיוון שמדובר בעלילה רעה בהכרח, אלא פשוט כזו שמרגישה בנאלית וצפויה יותר מדי. כמעט קשה לי להסביר את העלילה החדשה, בעיקר כי לרגעים היא הרגישה סתמית כל-כך שהיה לי קשה להתרכז מרוב חוסר עניין, אבל שמחתי לגלות שהיא מצליחה לספק כמה רגעים מוצלחים, גם אם לא מדובר ברגעים בלתי נשכחים.
אנסה לסכם הרבה למעט, כי זה באמת כל מה שצריך: בעולם שבו כוחות נאט׳׳ו מפולגים בינהם וכמעט מתפרקים לאחר עזיבתן של מספר מדינות מפתח, כוח צבאי פרטי בשם Pax Armata מנסה ליצור סדר עולמי חדש. ברקע בגידות, תככים, והרבה מזימות של בעלי אינטרסים שונים. נשמע לכם כמו פיץ׳ בנאלי לעוד סרט אקשן אמריקאי ממוצע? זה בערך המצב, וחבל. הפוטנציאל ליצור סיפור חזק הרבה יותר היה שם, ובעולם שאנחנו חיים בו בקושי צריך לאמץ את הדמיון, המציאות עצמה עולה על הדמיון, וזו בדיוק הסיבה שהעלילה של המשחק החדש מרגישה כה מאכזבת. הדמויות שנפגוש במהלך הקמפיין הן לא מהסוג שמצליח לרגש, וגם רגעים עם יכולת להיות חזקים מאבדים מערכם בעיקר בגלל שהקשר האישי אליהן לא נוצר במהלך המשחק. הדיבוב הרגיש מעט מאכזב, עם שחקנים שאמנם מרגישים מאוד כישרוניים, אבל משהו בסנכרון בין ה׳׳קול׳׳ לדמות לא הצליח להתחבר ולרגעים מסוימים נתן לי תחושה של סרט סוג ב׳. גם העובדה שכל עולם המשחק נראה מרשים, ופתאום ניתקל במנעול או ארון חשמל בטקסטורה נמוכה היו קצת מאכזבים בעיקר כי מדובר באובייקטים ספציפיים שהיינו איתם באינטראקציה ישירה בעלילה, אבל בשלב הזה אני כבר באמת מתקטנן.
המקום שבו הקמפיין בכל זאת מצליח, הוא ביכולת שלו לנצל את מה שהמשחק עושה הכי טוב, כמו שכבר אמרתי מוקדם יותר בביקורת: ליצור תחושת כאוס. הרגעים המתוסרטים ומשימות שמבוססות סביב הקרבות הקשים הצליחו לעורר בי חשק לחזור ולסיים את הקמפיין. המשימות הן ברובן לקט של הדברים שהמשחק עושה טוב: משימה של קרבות טנקים עמוסים, משימה לילית שמשתבשת, וקרבות חי״ר עם בניינים שקורסים מתחת לרגליים. גם המשימות הבודדות שהרגישו שהיו ׳׳פתוחות׳׳ יותר ואפשרו לנו לסלול את התקדמות המשימה עדיין לא הרגישו כאילו נעשו בעצלנות שכבר פגשנו (אני מדבר עלייך, COD:MW3). נהניתי מהקמפיין, גם אם לא היה מושלם, אבל תהרגו אותי – כמעט קשה לי לספר לכם מה היה בו מרוב שלא היה מיוחד.
הבשורה התחתונה
הדרך הטובה ביותר לתאר את Battlefield 6 החדש היא להגיד: וואו. חברת EA לקחה צ׳אנס עם Battlefield 6 ונכנסה עם כל מה שיש לה לשדה הקרב שהוא עולם הגיימינג, ולא שמה שום מעצורים. הפעם זה בהחלט השתלם, עם משחק שמצליח לפגוע כמעט בכל המטרות שהוא הציב לעצמו, כזה שכבר הספיק להגיע לכמויות שחקנים מרשימות, שבר לא מעט שיאים, והולך להוות תחרות מאוד משמעותית ל-COD: Black Ops 7 שמחכה מעבר לפינה. כלי הנשק מרגישים נפלא, המפות נראות מצוין, הסאונד שואב אותנו פנימה, ולמרות קמפיין סביר לכל היותר, מצבי המולטיפלייר, אלו הקלאסיים לצד אלו החדשים ומצבי המשחק שיוצרים השחקנים ב-Portal, הם החשובים באמת. אם אתם עדיין על הגדר לגבי המשחק החדש בסדרה, הרשו לי להגיד: זה הרגע שלכם לרוץ ולשחק. נפגש בשדה הקרב.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י