פטינסון נותן הופעה כפולה ומכופלת ב"מיקי 17", הסרט המפתיע של תחילת 2025
תודה רבה לטוליפ אנטרטיינמנט על ההזמנה להקרנת הטרום בכורה!
למרות כל ההצלחות של בו ג'ון הו, לא חיכיתי בכלל ל"מיקי 17" ולמעשה הייתי בטוח שהשקט הלא אופייני סביב הסרט נובע מהעובדה שכנראה הקסם של הבמאי פג ושהוא כבר לא יעמוד ברף הגבוה של רוב סרטיו הקודמים (פרזיטים או אוקג'ה). אני עומד להיות ישר ולעניין - לא רק שהקסם לא פג, הוא בשיא שלו במובנים מסויימים. כי גם אם מיקי 17 הוא לא הסרט הכי "טוב" או קורץ לאוסקרים של ג'ון-הו, הוא הכי מהנה שלו עד עכשיו מבלי לוותר על כל הסממנים שהופכים את סרטיו של הבמאי לחוויה מטלטלת.
היי מיקי
בדיוק כמו ב"פרזיטים", גם כאן הבמאי בונה קונפליקט ביזארי בטירוף שאיכשהו מרגיש אנושי לחלוטין - רק שכאן העלילה מתרחשת במרחק גלקסיות מכדור הארץ. מיקי, בחור צעיר יחסית שנקלע לחובות, נאלץ לברוח מכדור הארץ העתידני בחללית המיועדת להוציא משלחת לכוכב רחוק. בגלל שהוא נואש להתקבל, מיקי נרשם כ"מתכלה" - בן אדם שאת כל זכרונותיו ואת גופו שומרים על מחשב ומדפיסים בכל פעם שהוא מת גרסה חדשה למטרות מחקר ולמטרות בדיקה של כוכב הלכת המיועד לאכלוס. למרות שמי שראה את הטריילר יודע כבר מה הקונפליקט המרכזי, אני שומר אותו כסוד למי שהצליח להתחמק. גם למי שראה את הטריילרים אין מה לדאוג - יש כאן מספיק יצירתיות שתגרום לכם להרגיש שאתם לא יודעים כבר לאן העלילה מנווטת ויש גם עוד קונפילקט יחסית נסתר שמספק את רגעי השיא האפים של הסרט. למרות שזאת הפעם הראשונה של ג'ון-הו עם תקציב מספיק גבוה ליצירת סצנות מדע בידיוני עשירות אפקטים, הוא מסמן על האתגר הזה וי בצורה פנומנלית.
ולמרות זאת, עדיין הסרט הכי טוב באנושיות שלו. איכשהו, גם שהוא בחלל החיצון, בו מצליח לכתוב דמויות שמרגישות ופועלות כמו בני אדם בצורה שבאמת אין שני לה. היכולת הזאת מספקת רגעי הומור פשוט אדירים בסרט, ככה שמי שסבל מהאווירה המטרידה של פרזיטים לא צריך לפחד כאן בכלל. בו משלב בעצם בין הטונים של כל הסרטים הקודמים שלו לטון ביניים כזה ששם דגש על הומור, בעלילת חלל יצירתית ומעניינת עם המון דמויות ויצורים לאהוב. למרות שלא מדובר במוצר מושלם וכמה סצנות כן סובלות מבעיות קצב, את ריח הקאלט שהסרט עומד לצבור היה אפשר להריח גם הרבה אחרי שיצאתי מהאולם, והוא אחד הסרטים היחידים בשנים האחרונות שידעתי שאצפה בו שוב בקרוב ישר כשהכתוביות עלו.
כבר לא מדמדומים
חבר'ה, מקווה שכולם יושבים כי יש לנו הכרזה להכריז באופן סופי. רוברט פטינסון (Robert Pattinson) הוא שחקן מעולה. איכשהו מי שהתחיל כבדיחה בדמדומים, נותן בסרט עוד הופעה פנטסטית שכבר החלה לגרור באז של אוסקר. אני לא חושב שההופעה הזאת מתאימה לאקדמיה - כי היא הרבה יותר מתאימה לקהל הפשוט שעומד להתאהב בפטינסון באופן סופי בסרט הזה. הטיימינג הקומי של השחקן פשוט מושלם כאן, והוא מצליח להעביר כמות בלתי נתפסת של רגשות בעיקר לקראת הסוף. שאר הקאסט גם עושה עבודה מעולה שלא תטעו, הרבה ידברו על מארק ראפלו (Mark rafulo) כמיליארדר המוביל את המשלחת ובצדק, ראפלו עושה עבודה מעולה. אבל בסרט הזה על פטינסון לא מופנה רק זרקור אחד, מופנים שניים והוא מצליח בגדול.
השורה התחתונה
אני שונא ובז למי שמשתמש במושג "השנה רק התחילה וכבר קיבלנו את אחד הסרטים הכי טובים שלה" אבל זה לגמרי המצב עם מיקי 17. הסרט שולח אותנו לחווית חלל יצירתית שמצליחה לשלב בין הדרך המיוחדת של במאי "פרזיטים" להנגיש אנושיות לבין הומור משובח ואקשן מצוין, שגם ברגעי החולשה שלו לא מאבד מהמומנטום כל הדרך מהחלל היישר ללב שלכם.
תגובות
1
| פורסם ע"י