אחרי שנים ארוכות עם סדרת Persona מגיע משחק חדש לגמרי, האם הוא מצליח למצוא את המקום שלו?
אני אשקר אם אגיד שאני לא מעריץ של משחקי Atlus, בדגש על סדרת משחקי Persona ו-Shin Megami Tensei, לאורך השנים האחרונות דיברתי על כמה משחקי התפקידים שלהם הם האהובים עלי וכששמעתי שהצוות שעומד מאחורי משחקי Persona בפרט עובד על משחק חדש בעולם חדש, לא יכולתי שלא להתרגש. ככל שהזמן עבר, הרבה דברים על המשחק נחשפו, העולם שלו, הדמויות, היכולות של הדמויות שנשחק ועוד פרטים שהשאירו אותי על קצה הכסא בחוסר סבלנות. עכשיו המשחק סוף סוף יצא לאוויר העולם בתחילת אוקטובר ועכשיו שהיה לי מספיק זמן (בערך) להתעמק בו, הנה המחשבות שלי על המשחק.
הרצחת וגם ירשת?
העלילה שלנו מתחילה מטרגדיה, לואיס (Louis) רוצח את המלך המכהן על מנת לרשת את מקומו בכס המלכות, הגיבור שלנו (שמעתה אקרא לו וויל [Will], השם הקאנוני שלו) מגיע לממלכה יחד עם גאליקה (Gallica) הפיה במטרה למצוא את לואיס, לרצוח אותו ולמנוע ממנו לרשת את כס המלכות. השורה הזאת היא אומנם הצורה הכי פשטנית לתאר עלילה של משחק שיכול לקחת לפחות בין 60 ל-100 שעות משחק, אבל ככל שנמשיך להיכנס לעלילה, המניע של וויל מתחיל להשתנות, המטרות מתחילות לקבל צורה שונה כאשר וויל נכנס בעצמו למירוץ לכס המלכות וכך נתחיל לצבור גם עוקבים שיחליטו לתמוך בנו.
המשחק מתרחש בעולם פנטזיה אבל לא אחד שרחוק מהמציאות שלנו ונשען על החבל היחסית דק כנראה שמקשר בין המציאות שלנו לעולם שבו Metaphor מתרחש, וויל מחזיק בידיו ספר שמתאר את עולם בני האדם שלנו ומתאר את החיים שלנו. בין הנושאים המרכזיים באמת של המשחק עומדת לא מעט פוליטיקה והמשחק מבצע שימוש בעובדה הזאת על מנת לדבר ולבקר לא מעט בעיות חברתיות, בעיקר כאלה שמאוד דומיננטיות ביפן כמו זנופוביה (שנאת זרים), גזענות, שחיטות, מעמדות חברתיים ומנהיגות.
יחד עם עלילה יחסית כבדה (שלא תבייש את סדרת Shin Megami Tensei), יש לנו גם קאסט דמויות די מדהים, כל דמות בפארטי של וויל משתייכת לשבט שונה, וויל משויך לאלדה (Elda) שהמעמד החברתי שלהם בממלכה נמוך במיוחד ולאורך המשחק, הרבה דמויות שונות ידאגו להזכיר לו את זה. אבל מהר מאוד הוא מתחבר לסטרול (Strohl) שמשוייך למשפחת אצילות בכפר שהושמד בידי בני אדם, שהופך תוך זמן קצר לחבר הטוב והנאמן של וויל, ולאחר מכן גם מתחבר כבר להאלקנברג (Hulkenberg) שהשתייכה למשמר של הממלכה ובמהרה הופכת לחברה מאוד חשובה בפארטי שלנו, בהמשך נכיר כמובן עוד חברים נוספים ולכל אחד עולם ומלואו. בנוסף אני אתן קרדיט מלא לפעם הראשונה שהדמות המשנית והמלווה התמידית של הדמות הראשית, גאליקה הפיה, לא מעצבנת אותי באותה מידה שבה טדי או מורגנה הצליחו לעצבן.
בנוסף על כך שהדמויות עצמן מדהימות, משחק הקול שלהן יוצא מין הכלל ואיך לא כשיש גם קאסט של כוכבים במשחק הזה, בפעם הראשונה ואולי כי מדובר בסדרה חדשה, לדמות הראשית יש ממש ליינים מוקראים בדיאלוגים מעבר לרק בחירות שונות והוא מדובב על ידי הנאה נאטסקי (Hanae Natsuki) שמוכר ללא מעטים בתור 9S מ-Nier Automata. האלקנברג גם תשמע לכם מוכרת בתור יור (Yor) מ-Spy x Family שמדובבת בידי סאורי האיאמי (Saori Hayami) וסטרול שמדובב בידי קנשו אונו (Kensho Ono) שנמצא בתעשייה יותר מ-20 שנה והרבה כנראה יזהו אותו דווקא בתור דילוק (Diluc) מ-Genshin Impact. עבודת הדיבוב שלהם מדהימה כרגיל ועבור משחק שהוא מאוד ממוקד בלא מעט דיאלוגים, מדובר בעובדה חשובה במיוחד.
מרחץ דמים
אחת הסיבות שאתם תשמעו את המילים "פרסונה רק בימי הביניים" הרבה כשאתם תדברו על המשחק הזה עם אנשים ברשת, היא בגלל שבסופו של יום, רוב השחקנים שמשחקים ב-Metaphor כיום הם אנשים ששיחקו במשחקי פרסונה, או לפחות במשחק החמישי. המשחק הוא Dungeon Crawler כמו משחקי פרסונה, לא סתם הרבה מאנשי המפתח שעבדו על פרסונה לאורך השנים נמצאים פה. לאורך המשחק נחקור דנג'נים שונים אבל גם נעשה לא מעט סיורים באזורים פתוחים יותר אך העולם הוא לא פתוח ומחולק למקומות שונים, ערים ואזורים מיוערים, על פני מחוז יחסית גדול שנקרא הממלכה המאוחדת של יוקרוניה (United Kingdom of Euchronia).
הכח של הדמויות שלנו הפעם נקרא ארכיטייפ (Archetype), במקום פרסונות ושדים שאנחנו אוספים, הארכיטייפ שלנו משמש כסוג של קלאס (או תפקיד אם תעדיפו) שניתן לשנות בכל זמן שנרצה מחוץ לקרב וכל דמות מסוגלת ללמוד כל קלאס ולשפר אותו לאורך המשחק. הארכיטייפים שלנו מסוגלים גם ללמוד סקילים מארכיטייפים שונים שהדמויות שלנו למדו, באותה נשימה גם יאמר שהפעם גם לא רק הדמות הראשית מסוגלת להחזיק במספר ארכיטייפים, כל הדמויות בפארטי שלנו מסוגלות להחזיק בכל הארכיטייפים באותה מידה. ארכיטייפים שונים מתחזקים יכולות שמתאימות לקלאסים שלהם, ביניהם יש הילרים, אבירים, קוסמים ועוד.
מערכת הסיור בדנג'נים השונים לא תהיה חדשה לכם במיוחד, היא פחות או יותר דומה למה שאנחנו כבר מכירים, אבל היא מקבלת עדכון Quality of Life חשוב במיוחד במה שקשור לכניסה לקרב, בזמן שב-Persona 5 Royal יכלנו כבר להביס אויבים חלשים יותר מהפארטי שלנו מבלי להיכנס לקרב, המשחק דואג להגיד לנו מי האויבים שאנחנו יכולים להביס במכה מבלי להיכנס לקרב בעזרת האפשרות לסרוק את שדה הראיה שלנו, אויבים לא מוכרים יהיו מסומנים בלבן, אבל לאחר מכן האויבים יהיו מסומנים בכחול בשביל אויבים שאפשר להביס במכה מחוץ לקרב, או בצבע צהוב על מנת לסמן אויבים שדורשים כניסה לקרב. באותה נשימה, ניתן להתגנב לאויבים אבל הפעם נצטרך לתת כמה מכות בשביל להוריד את ההגנה של האויבים ולהיכנס לקרב כאשר הם המומים ולא יכולים לזוז. מדובר בשינוי שמוסיף עוד הנאה לסיור אבל גם כמה רגעים מתסכלים שבהם לפעמים יהיה יותר קשה להמם אויב לפני שהוא מכניס את השחקן לקרב כאשר הוא נמצא בחוסר יתרון.
מערכת הקרב עצמה מול המפלצות לא שונה בצורה יוצאת דופן ממשחקי פרסונה, הקרב מבוסס תורות רק שהפעם, כל קבוצה מקבלת מספר מהלכים שזהה למספר הדמויות בקבוצה, כל דמות בקרב יכולה לבצע פעולה אחת במהלך התור שלה או להעביר את התור שלה לדמות הבאה בקבוצה. כאשר דמות תוקפת את החולשה של היריב, הקבוצה מקבלת עוד מהלך אחד לבצע במהלך התור של הקבוצה. המערכת הזאת מאפשרת לשחקן לחשוב ולתכנן את התור שלו טיפה יותר בשונה ממשחקי פרסונה, שבהם התור של המפלצות יכול להגיע בין שני תורים של הדמויות בפארטי של השחקן, אבל כאם עם תכנון נכון, השחקן יכול לשחק קרב שלם לפעמים מבלי שהמפלצות בדנג'ן יצליחו לבצע אפילו פעולה אחת. המשחק גם טורח לתגמל את השחקן על קרבות שבהן הדמויות יוצאות ללא פגיעה בעזרת בונוסים לסטאטים שמקבלים מהקרב.
המירוץ לכתר
הגענו לחלק שבו אני באמת מנסה לחשוב על משהו שאני יודע שאני לא אוהב במשחק ואני חושב שהדבר היחיד שבאמת השפיע רק טיפה על החוויה שלי היא בעיות ביצועים במשחק. רוב הזמן המשחק רץ לי בצורה שאני מאוד מרוצה ממנה, אבל בכנות אני לא מרוצה במאה אחוז ממה שקיבלנו באופטימיזציה של המשחק למחשב, ההגדרות הגרפיות לא מגוונות במיוחד וכל מה שקיבלנו זה סוג של Upscaling ברזולוציית רנדור של טקסטורות שונות על מנת להילחם בבעיות פריימים שאומנם עושה את העבודה, אבל גורם למשחק להראות לא מדהים. המשחק סך הכל רץ לי בצורה יוצאת מן הכלל על ה-Steam Deck בהגדרות בינוניות, אבל העובדה שאני חייב להוריד את ההגדרות של ה-Upscaling גורמות למשחק להראות כמו משחק שרץ ב-480p על מסך של 720p. בעיות הביצועים האלה לא הפריעו לי להנות מהמשחק אבל מהסתכלות מהצד, זה מעלה שאלה גדולה בנוגע לחומרה של המכשיר או בנוגע לאיך שהמשחק שוחרר למחשב.
אבל פה באמת נגמרו לי הדברים הרעים שאני יכול (או בכלל רוצה) להגיד על המשחק הזה, כי הוא מכל הבחינות, באופן קצת מפתיע, שיפור של כמעט כל דבר שהיה ל-Persona 5 להציע. בשלב הזה צריך לתהות איך יראה Persona 6? איך הוא יצליח לגבור על כל מה ש-Metaphor עושה כל כך טוב? קודם כל, הצורה שבה מערכת השנה עובדת, הצורה שבה הזמן עובר, או שבה מעבירים את הזמן במהלך היום, לא שונה בצורה מטורפת מ-Persona 5, אפשר לדבר עם העוקבים של וויל, הדבר היחיד שאולי חסר פה הוא מערכות היחסים שמוכרות כל כך מסדרת Persona, אבל יש לנו, כמו שאמרתי בחלק הראשון, קאסט גדול של דמויות מאוד מעניינות , אם נרצה להשיג את כס המלכות, אולי כדאי שנבלה איתן כמה שרק אפשר ולהפוך לכמה שיותר פופולריים!
העיצובים השונים של הדמויות מהממות וכרגיל Atlus לא מפספסת בשום שלב הזדמנות לעיצוב שמושך את העין, הבגדים של וויל קנו אותי מהר מאוד כשראיתי אותם בפעם הראשונה, כמובן שהשיער הכחול הזכיר לי פרוטגוניסט אחר מ-Persona באופן מאוד לא מפתיע, אבל אני אף פעם לא אתנגד לשיער כחול. העיצובים של העוקבים של וויל גם כן מהממים במיוחד, נכון לעכשיו מושא ההערצה של חצי מהאינטרנט הוא ללא ספק האלקנברג ומספיק להסתכל על העיצוב שלה פעם אחת כדי להבין למה. באותה נשימה, גם העיצוב של האויבים השונים בדנג'נים עשוי בצורה מעולה, כמה מהבוסים לא יביישו את השדים מ-Shin Megami Tensei או כמה מהבוסים היותר אייקוניים של סדרת Persona, חלקם גם יצליחו להשאיר אנשים ערים בלילה עם העיצובים שלהם, אבל באמת שהם פשוט לא מפספסים בכלל בכל הנוגע לעיצוב.
לסיום גם, איך לא, צריך לדבר על הפס קול של המשחק הזה, שוג'י מגורו (Shoji Meguro) עזב את Atlus ב-2021 על מנת להפוך לפרילנסר, מאז הוא עזר להחלין פס קול למשחק אינדי בשם Guns Undarkness, אבל הוא גם אחראי על הפס קול ב-Metaphor ואני חושב שמדובר אולי באחת העבודות הכי מרשימות של מגורו. אחרי הפס קול הבלוזי ואסיד ג'אזי של Persona 5, הפעם מגורו הולך על פס קול שמושפע יותר ממשחקי JRPG אחרים ולעיתים גם מסוגל להישמע כמו מוזיקה דתית אפילו עם המקהלה שהובאה על מנת לבצע חלק מהשירים בפס קול יחד עם הכומר קייסוקה הונריו (Keisuke Honryo) שפשוט דופק עבודה שלא שמעתי בפס קול עד היום, לדעתי, מדובר בעבודת אומנות. אחד מהקטעים שכנראה נשמע הכי הרבה לאורך המשחק בכניסה לקרבות הוא קטע שנקרא Warriors in Arms ואני חושב שהוא הדוגמא הכי טובה למה הסאונדטרק הזה הוא גם נהדר, אבל גם דוגמא טובה לביצועים הדי מרשימים של הכומר.
השורה התחתונה
אין לי צורה פשוטה להסביר למה בעיניי לא רק מדובר באחד מהמשחקים הכי טובים ש-Atlus אי פעם הוציאו, אבל בהחלט מדובר בעיניי במשחק השנה בשלב הזה, הוא מצליח לגעת בנושאים חברתיים קצת יותר רגישים בצורה יוצאת מן הכלל, הוא מהווה שיפור לא קטן על הרבה מהדברים של המשחק הקודם של המפתחת והוא בעולם חדש ונפרד לחלוטין לאחד של Persona. אם אתם מעריצי Persona או Shin Megami Tensei בכללי, אני לא יכול שלא להמליץ על המשחק הזה, להפך, אני חושב שמדובר אפילו במשחק שהוא חובה על מנת באמת לחוות את המשחק הכי טוב שיצא השנה. אני לא יודע איך Persona 6 יראה, אבל אני מתקשה להבין, פעם נוספת, איך לעזאזל Atlus אמורים להתעלות על עצמם פעם נוספת, הם הוכיחו פה שהם מסוגלים, אבל כמה פעמים הם יצליחו לשחזר הצלחה כזאת?
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
18:16 12.11.2024 |
drizzitx (אורח)
שיחקת את המשחק בדיבוב יפני או אנגלי? אני מבין שיפני לפי השמות?
2
21:29 12.11.2024 |
אור יהודה סגל - כתב תוכן
לא שיחקתי משחק של Atlus בדיבוב לאנגלית מאז Persona 5 כשהוא יצא עם הדיבוב ביפנית בהוצאה גלובלית.
3
14:37 13.11.2024 |
drizzitx (אורח)
fair enough :)
4
| פורסם ע"י