רז מגיע עם ביקורת האורח הראשונה שלו באתר כדי לספר לנו מה הוא חשב על העונה השלישית של "אגדת ווקס מכינה"
גישה מוקדמת לסדרה ניתנה לנו ע"י אמזון, תודה רבה!
כתב: רז משאט
בין עוונותי הרבים כאשר אני לא כותב ביקורת (או צופה) בסרט או סדרה כלשהם אני משחק גם מדי פעם ״מבוכים ודרקונים״. אמנם לצערי אני מוצא לתחביב הזה פחות ופחות זמן בשנה האחרונה, אבל מאז ומתמיד הרעיון של להפגש עם קבוצת חברים חנונים ומשוגעים כמוני ולהמציא ביחד סיפור פנטזיה שאנחנו לוקחים בו חלק היה קסום ביותר. שיחקתי מגוון רב של דמויות שונות במהלך חיי (למי שתוהה אגב, לשתי הדמויות האחרונות שלי קראו ביטר בארקר ופיט מוראלס), במגוון סיפורים ועולמות שונים ומיוחדים שללא ספק היו כמה מהחוויות הסיפוריות הטובות ביותר בחיי. את החוויה הזו ניסתה ואף הצליחה לשחזר בצורה מופתית הסדרה ״אגדת ווקס מכינה״ בשתי עונותיה הראשונות, ולמרות שלא ראיתי אותן בזמן כדי לכתוב עליהן ביקורת, אין ספק שהן היו מעולות ומהנות במיוחד. עכשיו, אחרי מעל שנה וחצי מאז סיום העונה השנייה והקליף-האנגר איתו נשארנו, הסדרה חוזרת לעונתה השלישית שמנסה לעמוד בציפיות ולסגור את קו העלילה של קונקלוות הכרומאה בצורה אפית ומספקת ביותר, ואין ספק שהיא גם מצליחה בכך. הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות
סוף הדרך
להצלחה של העונה הזו בתור קלוז'ר מספק לקו העלילה של קונקלוות הכרומאה (אבל לא רק!) שנבנה במשך שתי עונות יש מספר סיבות מרכזיות. אחת מאותן הסיבות היא, שהעונה מצליחה לעמוד במשימה החשובה ביותר שלה והיא כמובן לשמר את האווירה והקסם המובהק שלה משתי העונות הקודמות. הקצב של הסדרה ממשיך להיות מהיר וסוחף, תוך כדי שהוא משלב ומאזן בצורה מדוייקת בין רגעי הדרמה הכבדים והמשמעותיים יותר של הסדרה, לבין אותם רגעים קומים ומששעשים במיוחד שהיו חלק בלתי נפרד מהקסם של הסדרה בעונות הקודמות, מה שלא משאיר (כמעט) אף רגע דל או משעמם בסדרה. אבל לא רק שהסדרה מצליחה לשמור על הקסם הכל כך יחודי שלה, היא מצליחה גם לחדש ולרענן אותו במידה מסויימת, ואף על פי שבדומה לעונות הקודמות גם בעונה הזו החבורה האדירה יוצאת למסעות להשגת חפצים קסומים או נלחמים בדרקונים ויצורים קסומים, העונה הזו לא מרגישה רפטטיבית בכלל. למעשה, קווי העלילה והארועים שקורים בסדרה מבוצעים וכתובים בצורה כזו שאמנם מזכירה ומתייחסת לארועים חשובים ואייקונים או מקרים דומים מהעונות הקודמות של הסדרה אבל תוך כדי מציעים גם טייק חדש (עלילתי או ויזואלי) לאותן הסצנות מה שמצליח במעין מיקס מוזר אך נהדר במיוחד של חדש וישן לשמר את הכיף הטהור של הסדרה גם בעונה הזו, ואיתו גם על רמת העניין שלי בעונה לכל אורכה.
עוד דבר שתורם לתחושת הסיפוק הגדולה שיצאתי איתה מהעונה הזו, היא העובדה שהעונה סוגרת (כמעט) את כל קווי העלילה הפתוחים מכל שלושת העונות. העונה עוברת על כל השאלות והקצוות הפתוחים (מלבד אולי אחד או שניים שנשארו פתוחים לעונות הבאות) שנשארו, ומספקת לכל אחד ואחד מהם לא משנה כמה הוא גדול או קטן את הקלוז'ר שמגיע לו. בנוסף, לא די בכך שקווי העלילה האלו זוכים להתייחסות ומגיעים לסגירה, כל אותן הסגירות מבוצעות וכתובות בצורה טובה, מופתית והכי חשוב אמינה, מה שלא רק מזכה את הקהל בתשובות לשאלות שהוא נשאר איתן אלא גם מספק לו תשוובות טובות וראויות שמביאות סוף איכותי ומספק לאותם ארועים שלפעמים התפרשו על גבי שלוש עונות שלמות.
אבל לא העובדה שקווי העלילה והשאלות נסגרים ונפתרים ולא הפתרון האיכותי והמספק שלהם טובים כמו השילוב והאיזון שלהם בעונה. הכתיבה של העונה בנוייה כך שלמעשה קו העלילה הראשי שלה עדיין נשאר קו העלילה של קונקלוות הכרומאה, בו החבורה ממשיכה להתמודד עם שלושת הדרקונים החיים מסוף העונה השנייה, אבל הפתרון שלו עובר דרך אותן השאלות והקצוות הפתוחים. במקום לזרוק עלינו פתרון אחרי פתרון לשאלות שלנו (ולא משנה כמה איכותי הוא), הכתיבה של העונה הזו בצעד מבריק במיוחד משלבת אותם בקו העלילה הראשי של הסדרה בצורה טבעית וחלקה במיוחד, שעוד יותר תורמת לסיפוק ולהשפעה של אותה סגירת קווי העלילה המשניים על הצופה. השילוב הזה, שמשלב מספר פתרונות ורגעי שיא קטנים תוך כדי שהעלילה נבנית לרגע השיא הגדול שלה, מובילים לכך שכל העונה הזו מרגישה כמו סוג של מסע ברחבי הזיכרון שמעידה בפנינו על הדרך הארוכה שאנחנו ו״ווקס מכינה״ עשינו במשך שלוש העונות ומקנה לה אפילו מן תחושה נוסטלגית ויחודית שללא ספק תרמה לתחושת הסיפוק וההנאה שלי מהעונה הזו.
סיום הולם לדמות האהובה עליכם
יחד עם זאת, ולמרות האופי הקסום שנשמר והסגירה המצויינת לקווי העלילה של הסדרה, אין ספק שגולת הכותרת של העונה הזו (ולמעשה של הסדרה כולה) הוא פיתוח הדמויות. בדיוק כמו הסגירות לקווי העלילה, גם פיתוחי הדמויות שהחלו לפני שלוש עונות ממשיכים להבנות לאט לאט במהלך העונה עד שמגיעים לשיא של ממש, שמתפוצץ בכל הכוח ומשלים את התהליך אותו עברה כל אחת ואחת מהדמויות. גרוג, פייק, פרסי, וקסאהליה, וקסלידן, קיילת' וסקנלן, כולם מקבלים את הרגע שלהם לזרוח במהלך פרקי הסיום של העונה וכשהוא מגיע לא רק שהם זורחים, הם ממש שורפים את המסך ומציגים פיק סיפורי, עלילתי, ופיתוחי שמתאים כמו כפפה ליד ויוצרים כמה מהרגעים הטובים ביותר שראיתי על המסך (הגדול והקטן) השנה.
עם כמה שבאמת אהבתי את התהליך (ועוד יותר את רגעי השיא שלו) של כל אחת מהדמויות, אני חייב לציין לחיוב במיוחד את התהליך אותו וקסהיליה עברה במהלך העונה (שמעתה נקרא לה וקס), שהיה מבריק ומופתי במיוחד. הוא כולל כמה מהבחירות האמיצות והטובות ביותר של הסדרה כולה, יחד עם הבנה מושלמת של הדמות, האופי והמניעים שלה, אותם הוא מרחיב ומעמיק לאורך כל העונה בצורה יוצאת מן הכלל ובכך גורם לוקס להגיע לקתרזיס שהוא לא פחות ממושלם. התהליך הזה עשוי כל כך טוב העונה, שהוא מצליח להפוך את וקס מדמות שקצת נבלעה בעונות הקודמות ונחשבה בעייני כאחת הדמויות הפחות מעניינות ומרכזיות לדמות המרכזית והחשובה ביותר בעונה, והוא עושה את זה בצורה כזו חיננית שכל רגע שדמותה של וקס מופיעה על המסך הוא רגע מהנה במיוחד! למעשה, אני אפילו אגיד שבאיזשהו מקום ההבדל ברמת הפיתוח והתהליך של וקס לעומת כל שאר הדמויות (למעט אולי פייק וקילת׳ שקיבלו תהליך ופיתוח דמות ברמה כמעט זהה), פוגע בסדרה שכן הוא גורם לתהליך של שאר הדמויות להראות פחות טוב ופחות איכותי (שלפעמים גם כלל כמה בחירות עלילתיות מוזרות מעט או חזרתיות במקצת) מהתהליך שלה, מה שיוצר הבדלים משמעותיים ברמת החיבור שלי לדמויות השונות, וזה קצת חבל.
יחד עם כל השבחים והדברים הטובים שהעונה הזו הצליחה לעשות יש לה בעיה אחת גדולה והוא המבנה הסיפורי שלה. כפי שציינתי קודם לכן, גם הקווים העלילתיים נבנים לאט לאט בצורה (יחסית) לינארית כדי להגיע לרגע שיא של ממש והוא אכן מגיע, אבל לרוב הדמויות וקווי העלילה הוא מגיע כבר בפרק התשיעי (מתוך 12 פרקים) של העונה. מצד אחד יש לזה באיזשהו מקום יתרון כי פרקים 7-9 הופכים לפרקים הטובים והמעניינים ביותר של העונה (ואת פרק 9 אפילו הייתי מגדיר כפרק הטוב ביותר של הסדרה עד כה), אבל מצד שני זה הופך את שלושת פרקי הסיום של העונה למעין אפילוג ארוך וקצת מתיש לעיתים.
יחד עם זאת, חשוב לי להדגיש ששלושת פרקי הסיום של הסדרה הם לא פרקים רעים. יש להם הצדקה מבחינה סיפורית, ואני מבין למה מבחינת העלילה הראשית הם היו צריכים להגיע אחרי פרקים 7-9 (במיוחד בהתחשב בעובדה שמדובר בעיבוד של קמפיין מבוכים ודרקונים), ואין ספק שהם משרתים את המטרה שלהם נאמנה ומצליחים לסגור את קווי העלילה והפיתוח של הדמות שבשבילה הם נוצרו, אבל כשהם באים אחרי פרקים כל כך גודלים ואפים שבמובן מסויים מהווים את השיא של הסדרה כולה וסוגרים מספר קווי עלילה ופיתוח בו זמנית בצורה יוצאת מן הכלל זה מרגיש מאוד מוזר אף על פי שאני לא יודע איך היה ניתן לבצע את זה אחרת, זה פשוט מרגיש כמו ברקס יחסית חד ופתאומי בנסיעה של 200 קמ״ש מה שמוריד את האפיות והגרנזיוזיות שהעונה הגיעה אליהם כדי לנסות לבנות את עצמה לשיא חדש שאמנם אכן מגיע אבל הוא כאין וכאפס לעומת השיא הקודם וזה מאוד פוגע בקצב של הפינאלה של הסדרה.
קסם ויזואלי
תלונה נוספת שהיתה לי כלפי העונות הקודמות של הסדרה הייתה העובדה שיש הבדלים מאוד גדולים בין האנימציה והנראות של הדמויות הראשיות שהזכירו באיזשהו מקום את סגנון האנימציה של הסדרה ״בלתי מנוצח״, לעומת האנימציה של הדרקונים והיצורים היותר גדולים ואימתניים, שנראו משמעותית יותר זולים ואפילו הרגישו לפעמים כאילו מדובר באנימצית CG שהדביקו על מסך ירוק, אבל העונה יש שיפור משמעותי בנושא. האנימציה של הדרקונים עברה שיפור משמעותי ונראית הרבה יותר טוב הפעם, והעונה היא הרבה יותר מזכירה בסגנון ובאיכות את סגנון האנימציה של הדמויות האחרות. זה שיפור משמעותי בסדרה שהופך אותה להרבה יותר נעימה לצפייה מבחינה ויוזאלית ואיפשר לי כצופה להתרכז בסיפור ובדמויות ולא בהבדלי האנימציה. אבל, חשוב לציין כי עדיין קיימים הבדלי אנימציה בין הדמויות הראשיות (שגם הן עברו שיפור קטן מבחינת אנימציה העונה) לדרקונים והמפלצות הגדולות אבל ההבדלים הרבה יותר מינורים ופחות מפריעים בעין, ואני מקווה שבעונה הבאה ישפרו את האנימציה עוד יותר עד שלא יהיה שום הבדל בכלל.
עוד אספקט טכני שנעשה מצויין העונה (וגם בעונות הקודמות), הוא הדיבוב של הקאסט הראשי שנעשה על ידי חבורת ״קריטיקל רול״. רמת החיבור של כולם אחד לשני ושל כל אחד מהם לדמות שלו מורגשת מאוד, ואף על פי שהם רק דיבבו את הדמויות ולא שיחקו אותן באמת, הדינמיקה בניהם כחבורה עוברת בצורה נהדרת והרבה יותר טובה מהרבה סדרות לייב אקשן שראיתי בחיי. כל אחד מהם מצליח גם לבצע את הפיק העלילתי והפיתוחי של הדמות שלו בצורה פנטסטית והדיבוב שלהם באותן סצנות השיא היה פשוט שומט לסתות ותרם רבות להנאה שלי. למרות שכפי שציינתי כולם עשו עבודת דיבוב מצויינת, אני רואה לנכון לציין את הדיבוב של לורה ביילי כוקס ואשלי ג'ונסון כפייק לחיוב במיוחד. אולי זה בגלל העובדה שלדמויות של שתיהן היו את רגעי השיא שהכי אהבתי העונה, אבל הופעת הדיבוב של שתיהן הייתה מצוינת במיוחד והן הצליחו לבצע גם את הרגעים המצחיקים והדרמטיים של הדמויות שלהן בצורה שובת לבבות, ובתור מעריץ מושבע של סדרת המשחקים The Last Of Us (ובמיוחד של Part II), היה תענוג לראות אותן בדינמיקה אחת עם השנייה (ועם הופעת אורח של טרוי בייקר!), וזה הזכיר לי כמה הן שחקניות ומדבבות פשוט מעולות.
השורה התחתונה
לסיכום, את העונה השלישית של הסדרה ״אגדת ווקס מכינה״ ניתן להגדיר כמסיבת סיום. אף על פי המבנה הקצת מוזר של הסיפור בסופו וההבדלים ברמת התהליכים של חלק מהדמויות, הקלוז'ר שמקבלים כל קווי העלילה המרכזיים מהעונות הקדומות, רגעי השיא של כל אחת מהדמויות שדובבו מצויין על ידי קאסט מוכשר, והשמירה על האופי הקסום והמיוחד של הסדרה, יוצרים סיום אפי, גרנדיוזי, כיפי ולא פחות חשוב מכך מרגש, שמצליח לסגור את הסיפור שהתפתח לאורך שלוש עונות בצורה יוצאת מן הכלל ולהעביר בפעם נוספת את התחושה של חבורת חנונים שמשחקים ביחד מבוכים ודרקונים וחווים הרפתקאה מיוחדת בצורה הכי טובה שאפשר.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י