האם ההייטרים ברשת צודקים או שהרימייק שווה את הזמן שלכם?
עותק לביקורת ניתן לנו ע"י עדלי יונייטד, תודה רבה!
לפני כמה חודשים התגנבה למוחי המחשבה לשחק שוב את Until Dawn. עברו הרבה שנים מאז ששיחקתי אותו, ועשיתי עליו רק Playthrough אחד, שזה די מוזר בהתחשב בעובדה שהוא מסוג המשחקים שהם סרט אינטראקטיבי – ונועדו להיות משוחקים כמה פעמים. הושבתי את חברה שלי לשחק איתי כדי שלפחות מישהי מאיתנו תחווה את הסיפור לראשונה, ובדיוק כשסיימתי אותו שוב, אחרי הרבה תסכול שכלול בלנסות לשחק משהו מ-2015 שכבר אז היה מעט Outdated, גיליתי שגרסת רימייק נמצאת ממש מעבר לפינה. אז כשהגרסה המקורית טרייה בראשי, התיישבתי לשחק את Until Dawn על ה-PS5.
נתחיל מהפיל שבחדר: המון הייט מסתובב ברשת על הרימייק הזה. רובו מתמקד בעובדה שלא צריך לעשות חידוש למשחק מבוסס עלילה כשהטוויסט בו ידוע, שהמחיר גבוה מדי, ושסוני לא עובדים מספיק על משחקים מקוריים חדשים בשביל להשקיע את זמנם ברימאסטרים ורימייקים. עם רוב ההייט הזה אני ממש לא מסכימה, והשעה-שעתיים הראשונות של המשחק הלהיבו אותי מאוד. אבל אחרי שסיימתי אותו שוב, וחזרתי שוב לפרקים מסוימים כדי לגבש את דעתי הסופית, אני יכולה לומר שיש משהו בדבריהם של ההייטרים - אבל בהרבה מאוד דברים הם מפספסים.
אוויר הרים
העלילה של Until Dawn מתמקדת בקבוצה של 10 חברים, אשר 8 מתוכם הם הדמויות אותם נשחק. החבורה יוצאת לחופשה על הר Blackwood השייך למשפחת וושינגטון, בה שלושה אחים: האח הגדול ג'וש (רמי מאלק!) והאחיות הקטנות שלו, התאומות האנה ובת'. מלבד הפרולוג, המשחק כולו מתרחש ב-10 השעות שעוברות על החבורה עד עלות השחר. מדובר במשחק מבוסס בחירות, בז'אנר האימה, עם מנגנון אפקט פרפר: כל בחירה שלכם משפיעה על הסיפור בצורה כזו או אחרת ועל הדרך בה תתקדם העלילה. כל 8 הדמויות אותן תשחקו במהלך המשחק עלולות למות או לשרוד עד הזריחה בהתאם לבחירות שלכם. אבל אתם לא לגמרי באפלה, ובמהלך המשחק תוכלו למצוא סוגי Totems שונים – כאלו שירמזו לכם על מוות אפשרי של חבר, על מוות אפשרי של הדמות שאתם משחקים כרגע, על בחירות שכדאי לכם לעשות בהמשך כדי לשרוד ועוד.
זה מוזר לדבר על העלילה בהקשר של רימייק כי היא לא אמורה להשתנות, אבל האמת שכאן נכנס אחד הדברים הכי טובים שהמפתחים עשו: הוסיפו עומק לסיפור עם סצנות חדשות וארוכות יותר מהמקוריות. התאומות וושינגטון מקבלות הרבה יותר זמן מסך בפרולוג, שהיה חסר מאוד במשחק הראשון, ומערכות היחסים בין כל מיני דמויות נהפכות מעניינות יותר עם כל מיני דיאלוגים חדשים שהתווספו בחידוש. זאת תוספת ממש לא מובנת מאליה בעיניי, ומפתיעה מאוד לטובה. בדומה לגרסה המקורית, ניתן לבדוק בכל רגע במשחק את מערכת היחסים של הדמות שאתם משחקים כרגע עם הדמויות האחרות ואיך הבחירות שלכם משפיעות על היחסים האלו, אבל האמת שבעיניי כבר במשחק המקורי זה היה פיצ'ר חביב ותו לא. טיב מערכת היחסים משפיע רק במעט סצנות ספציפיות נורא, ככה שזה היה מיותר ונשאר מיותר גם עכשיו.
בגלל סוג המשחק, אני מרגישה בנוח לעשות השוואות ל-Detroit: Become Human, שמבחינתי הוא הטופ של הז'אנר הזה עד היום וכל מפתחת שרוצה להוציא משחק מבוסס בחירות צריכה ללמוד ממנו. לדטרויט יש מאות אם לא אלפי תרחישים שונים, והוא נותן לשחקן את היכולת לחוות כמה שיותר מהם בעזרת חזרה פשוטה לכל Checkpoints במשחק. עם ההשוואה הזו אני רואה את החולשה המרכזית של Until Dawn. הטוויסט המרכזי שלו הופך כל Replay להרבה פחות מותח וכלל לא מפחיד, כי אמנם אפשר לבחור אחרת ולהגיע לסצנות חדשות וסופים שונים, אבל הטוויסט נשאר אותו טוויסט, וברגע שמגלים אותו, העניין המרכזי במשחק נעלם. זה בעצם משחק שנועד להיות עם Replayability Value אבל הוא שואף לאפס. בנוסף, אין אפשרות לחזור ל-Checkpoints שונים במשחק אלא רק להתחיל מהתחלה פרק ספציפי, ככה שאם אתם מעוניינים סתם לראות מה יקרה אם תבחרו ב-X ולא ב-Y, תצטרכו לבזבז זמן על לשחק עוד הרבה סצנות אחרות עד שתגיעו למה שעניין איתכם מלכתחילה.
מה תכל'ס
הגרפיקה של המשחק מהממת ביופיה. המפתחים עשו בהחלט עבודה רצינית כדי להפוך אותו ראוי ל-2024, ומגיעות להם כל המחמאות. הדמויות עצמן הרבה יותר מפורטות והסביבה הרבה יותר מעניינת לחקירה בצורה הזו. כן כן, כל המילים שסוני אוהבת לזרוק כמו Ray Tracing אשכרה השתלמו סוף-סוף. יותר מזה, המפתחים הפכו את השעות הראשונות של המשחק להרבה פחות חשוכות ואפלות, ככה שבחלקים הראשונים שלו באמת התפעלתי מאיך שהשלג נראה בעיצומה של השקיעה. גם הסאונדטרק עבר ריענון והשתנה מאוד לטובה, בצורה שלחלוטין מחמיאה למשחק. החלק המוזר מגיע דווקא באנימציות של הדמויות ובצורה בה הן זזות, שלפעמים הרגישו טבעיות, ולפעמים נראה ששכחו לעדכן אותן והן דווקא נשארו ב-2015. זה יוצר חוויות משחק לא אחידה ובעיקר... מוזרה. בנוסף, אין אפשרות לשנות את רמת הבהירות של המשחק, שגם זו בחירה לא אידיאלית כשמדובר במשחק שרובו חשוך. הייתי צריכה לבדוק כמה פעמים כדי לקלוט שזה אשכרה המצב. אני מקווה שבעדכונים הבאים שלו זה ישתנה. כל התפריטים במשחק עברו מתיחת פנים גם הם, ככה שניכר שהשיפורים בגרפיקה באמת לא פסחו על סעיף ועשו עבודה נהדרת.
אבל השיפור האמיתי הוא המצלמה. במשחק המקורי השליטה במצלמה הייתה בלתי נסבלת, וכששיחקתי אותו שוב לא מזמן, כמעט ויתרתי רק בגללה. התזוזה שלה מאוד מוגבלת וזווית הצילום השתנתה בכל פעם שנכנסתם לחדר אחר, מה שיצר תחושה מכנית ולא טבעית ואפילו מציקה בעין. מי שישחק רק את גרסת הרימייק לא יבין בכלל על מה אני מדברת וטוב שכך, כי הם התקדמו, תודה לאל, לשימוש במצלמה בצורה הסטנדרטית לכל משחק גוף שלישי בימינו.
מבחינת מכניקות ומשחקיות, המפתחים עשו שני צעדים קדימה אבל גם צעד אחורה. אחת המכניקות שהכי עיצבנו אותי במשחק המקורי הייתה ה-Don't Move. ברגעים בהם צריך להתחבא מאויב, בעצם אסור לנו להזיז את השלט כדי שכביכול לא ישים לב אלינו. הצורה שבה זה עבד במשחק הראשון הייתה די גרועה, וכבר אז האינטרנט התייאש ואמר שעדיף להניח את השלט על שולחן וגם בשולחן עצמו לא לגעת כדי שהמשחק חלילה לא יזהה תזוזה שלך. וזה היה אקסטרה מעצבן כשחוסר התזוזה הזה היה ההבדל בין חיים ומוות של דמות. בחידוש על ה-PS5 המכניקה טיפה פחות רגישה והרבה יותר נסבלת, ובנוסף, ניתנה אופציה להחליף אותה במכניקה אחרת המשלבת את הג'ויסטיק. אני הסתדרתי עם המקורית (כשהיא משופרת, כמובן) אבל זו אחלה אופציה למי שזה עדיין יהיה לו רגיש מדי. באופן כללי, כמעט כל אפשרויות הקוסטומיזציה גדלו והשתפרו בהחלט וגם זה שינוי מבורך (מעבר לחוסר היכולת לשנות בהירות שעדיין לא ברור לי). הצעד אחורה המדובר הוא מכניקה חדשה לגילוי ה-Totems. במשחק המקורי, הייתם צריכים למצוא אותם ברחבי האזור ופשוט להרים אותם. כאן אתם צריכים להרים אותם ולמצוא את הסנטימטר הספציפי שעליו המשחק רוצה שתסתכלו כדי שתוכלו לגלות מה מתחבא בתוך ה-Totem, וזה עובד... רע. קצת מזכיר Lockpicking במשחקים ישנים של Assassin's Creed או Skyrim, רק שאפילו במשחקים הישנים ההם, אפשר היה להבין מה רוצים ממך אחרי כמה מנעולים. כאן זה מרגיש פשוט כאילו צריך להזיז את שני הסטיקים ברנדומליות, בלי שום חוקיות, וזה בעיקר מעיק ולוקח הרבה יותר זמן ממה שזה אמור.
לצערי, לא פעם ולא פעמיים המשחק נתקע לי בצורה בה הדמויות לא יכולות לזוז, או זזות במקום בלי שניתן להתקדם בפרק, עד שאין ברירה אלא לסגור את המשחק ולפתוח מחדש. ניסיתי להתחשב בעובדה שקיבלתי את המשחק לביקורת כמה ימים לפני ההשקה, וחיכיתי לעדכונים שלו שישפרו את התופעה, אבל בגלל שבעת כתיבת הביקורת הזו אנחנו נמצאים כשבועיים לאחר יציאת המשחק וזה עדיין קורה, אין לי ברירה אלא לציין גם את זה. מאוד מקווה שזה יתוקן בהמשך בעדכונים נוספים.
השורה התחתונה
אם זה נשמע כאילו בעיקר קטלתי את הרימייק, אני רוצה להבהיר שזו לא כוונתי. כמעט כל מה שהייתי רוצה לקבל מרימייק אכן נכח כאן, ואף יותר: גרפיקה טובה בהרבה, תיקון חשוב מאוד של תזוזת המצלמה, סאונדטרק חדש, מתיחת פנים לכל התפריטים ואפילו סצנות חדשות. הבעיה היא שאם כבר שיחקתם את המשחק המקורי, הרימייק לא שווה את הכסף שלכם, אלא אם כן הזיכרון שלכם נמחק לחלוטין ואז המחסור ב-Replayability Value לא כזה קריטי. אבל אם לא שיחקתם את המקורי – זה משחק מצוין, מותח ומפחיד לחובבי ז'אנר האימה ומשחקים מבוססי בחירה. אני רוצה להאמין שהמפתחים עובדים על תיקון הדברים כמו הקריסות והבאגים למיניהם, כי אפשר לראות באופן חד משמעי שהושקעה הרבה אהבה ברימייק הזה ואין סיבה שלא ימשיכו לשפר אותו. בשורה התחתונה, מומלץ - אבל בעיקר כשיהיה בהנחה.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י