הרשמה

ביקורת: Silent Hill 2 - אבודים בערפל

אחד הרימייקים המפתיעים של השנה הגיע

  • PC
  • Playstation 5
  • :זמין לפלטפורמות
תאריך השקה: 08/10/2024

האם Bloober הצליחו במה שכולם חשבו שהם יכשלו בו?

אפשר היה להגיד הרבה דברים על החזרה של סדרת Silent Hill בשנתיים האחרונות, וגם אם כל דבר עדיף על עוד מכונת פאצ'ינקו עם הסדרות משחקים האהובות של Konami, לא הרבה דברים חיוביים נאמרו עליה. מסע הקידום של Silent Hill 2 בשנתיים האחרונות היה לא פחות מרדום עד כדי מזעזע לפרקים כשזה הגיע להצגות הגיימפליי השונות של המפתחת. אבל לפתע, לפני חודשיים, קמפיין הקידום של המשחק קיבל זריקת מרץ נחוצה בדמות טריילר סיפור שהצליח להפיח בי תקווה, יחד עם הצגות משחקיות של מגזינים שונים מסביב לעולם ולפתע, מהרימייק הכי פחות מצופה של השנה, הרימייק הזה הפך לאחד המשחקים שאני הכי מחכה לשחק בהם. אז הגענו לרגע ההשקה ויש לי כבר כמה שעות טובות על המשחק והנה הדעה הכנה שלי על הרימייק.

בחלומות חסרי המנוח שלי, אני רואה אתה העיירה הזאת...

לכל אלו שחיכו לראות אם העלילה של המשחק נשארה כשהייתה, אין מקום אמיתי לדאגה, ויחד עם זאת, עבור השחקנים שעומדים לחוות את המשחק בפעם הראשונה: העלילה שלנו לוקחת אותנו לשנת 2001, ג'יימס סנדרלנד (James Sunderland) מקבל מכתב מאישתו המנוחה מארי (Mary) בו היא כותבת שהיא מחכה לו במקום המיוחד שלהם, סיילנט היל, 3 שנים לאחר מותה ממחלה נוראית. ג'יימס בלי לחשוב יותר מדי, נוסע לסיילנט היל על מנת לחפש אותה, איך זה יכול להיות ש-3 שנים אחרי המוות שלה היא כותבת לו מכתב? זה יתכן?

רימייקים שקיבלנו בשנתיים האחרונות, במיוחד בסוגת האימה, ביניהם Dead Space ו-Resident Evil 4 הנהדרים משנה שעברה, הגיעו ושמרו על הסיפור כמעט באותה צורה שבה הוא היה במקור וקיבלו בעיקר שינויים קוסמטיים. העלילה של Silent Hill 2 היא די אלמותית, היא לא מוצר פרי זמננו והחוויות של ג'יימס סנדרלנד והדמויות השונות שממלאות את המשחק הזה נשארו איתנו, אנחנו אמנם כבר לא משחקים עם הדיבוב הדי מגוחח ומוגזם (גם אם מאוד אהוב מסיבות שונות) של הקאסט של המשחק המקורי, אבל קיבלנו מוצר רענן הישר ל-"קהל המודרני". אותו הסיפור האהוב (והטראומתי) בעטיפה חדשה.

הרימייק מבצע שימוש בפוטוריאליזם וחוץ משחקני קול, את הדמויות השונות של Silent Hill 2 מגלמים גם שחקנים, המוכר ביותר בקאסט הוא ככל הנראה לוק רוברטס (Luke Roberts) הבריטי שמגלם את התפקיד הראשי של ג'יימס סנרדלנד בצורה מרשימה, מעט דרמטית לפרקים אבל בהחלט מצויינת. את שאר השחקניות אני לא באמת מזהה, השחקנית של מאריה שבזמן שחסר קצת רעל בקול שלה בתור מאריה, עושה עבודה מצויינת לא פחות. גם השחקניות של אנג'לה ולאורה עושות את העבודה, הצלע היחידה שפחות עבדה לי ברימייק הזה הוא אדי שהשחקן שלו והמדובב שלו הם שני אנשים שונים ומרגיש מאוד כאילו יצא מאנימה וזה קצת פחות עובד לדעתי.

בנוסף לפוטוריאליזם, המשחק גם מביא רמה חדשה של סינמטיות, המשחק המקורי היה ידוע בסצינות בלתי נשכחות (שהחליפו לא מעט בין קטעים מרונדרים מראש ולא רינדור בזמן אמת) כאשר המפורסמת ביותר פתחה את הטריילר הסיפורי של המשחק, אבל הפעם הסצינות השונות גם מרונדרות בזמן אמת, מה שפותח אפשרויות די משעשעות בנוגע למה שמודרים יכולים לעשות עם המשחק. יחד עם זאת, המשחק נועל את עצמו ל-30 פריימים כל פעם שהמשחק נכנס לסצינה סינמטית מסיבות לא ברורות, לא מדובר בדבר חדש לצערי, זה דבר שדי חוזר על עצמו והייתי שמח אם משחקים היו מפסיקים לעשות את זה ושומרים על אחידות.

מרדף אחר רוחות

אם יש משהו שהיווה מקור להרבה דרמה הרבה לפני השחרור של המשחק זה הגיימפליי, חומרי השיווק של המשחק בתחילת השנה התמקדו, שלא לצורך, בעיקר במכניקות הקרב, הוא נראה מוזר ועצל. הרבה מהביקורת עלתה בעיקר בגלל האנימציות והצורה שבה המשחק מגיב למכות שג'יימס נותן עם הקרש עץ, אבל עכשיו שאני חווה את המשחק בעצמי, זה מרגיש הרבה יותר טוב בפועל בזמן משחק. ג'יימס הוא בסך הכל איש רגיל מין המניין (או כמו שקראתי לו בעבר, Everyman) ולכן הצורת לחימה שלו מאוד הגיונית לי אפילו, אם הוא לא לוחם מיומן, המכות שלו גם יראו רחבות ומעייפות.

המשחק זורק לנו בהתחלה רק קרש עץ על מנת להילחם במפלצות שנקראות Lying Figures, מפלצת דמוית אדם בלי זרועות או פנים שיורקת סוג של חומצה על ג'יימס, ככל שנתקדם לתוך המבנה הראשון שצריך לחקור, נפגוש גם ב-Mannequin שבשונה מהמשחק המקורי, הפכו להיות הרבה יותר מלחיצים ואלימים, לעיתים אפשר לראות אותם ממש מציצים מפינות שונות של חדרים שנחקור לאורך המשחק. בנוסף גם יש את ה-Bubble Head Nurses שהן האויבות היותר חזקות שנתקל בהן במהלך סיורים בעיר וידרשו הכי הרבה מאמץ על מנת להרוג. כל מפלצת מקבלת גם גרסאת Otherworld עם שינויים תואמים לכל אחת ושמה גם נתקל ב-Mandarian שעדיין מטפסים מתחת לרצפה, הם עדיין מלחיצים לא פחות ועושים המון נזק.

מעבר לקרש המשחק גם נותן לג'יימס 3 נשקים נוספים שהם אקדח, שוטגאן ורובה ציידים, האקדח מאוד סטנדרטי ולא עושה המון נזק, אבל הוא טוב על מנת לגרום לאויבים מסויימים למעוד ולהכות אותם עם הקרש, לשוטגאן יש יותר קיק והוא גם יכול לגרום לאויבים כמו האחיות פשוט ליפול, מה ששם את ג'יימס ביתרון מאוד ברור על מנת להכות אותן עם הקרש שלו. וכמובן גם יש את הרובה ציידים שהוא עושה הכי הרבה נזק ואני אוהב להשתמש בו כל פעם שג'יימס נתקל במנדריאן, הוא עושה מספיק נזק על מנת לגרום למפלצת לעזוב את הרשת וליפול. המערכת קרב של המשחק מרגישה טוב למדי, אבל כמובן שלא מדובר במשחק אקשן אלא אימה הישרדותית ולכן זה לא מרכז הדגש במשחק.

בנוסף לאויבים הבסיסיים שימלאו את סיילנט היל, יש כמובן גם קרבות בוס שונים במשחק, כמעט כולם עברו שינוי כזה או אחר, הקרב למשל של Flesh Lip קיבל שינוי די משמעותי בצורה שבה הוא עובד ובמקום להילחם ב-2 אנחנו נלחמים ב-1 שעובר שינויים ככל שנוריד לו חיים. אחד מהבוסים הכי זכורים כנראה של המשחק המקורי, Abstract Daddy, הפך לחוויה חצי סינמטית ברמה מסויימת, אבל זה לא הופך אותו למאיים פחות כל פעם שהוא מנסה לתפוס את ג'יימס. אבל כאשר נותנים לג'יימס את היכולת לחמוק ממתקפות, מה שנותן לו iframes די רציניים, קשה לא לשרוד כמעט כל קרב גם כאשר לג'יימס יש חוסר יתרון מספרי.

שיר סיום מצמרר

לפני שאני מדבר על אחד הדברים שאני הכי אוהב במשחק (באופן מאוד לא מפתיע אולי), צריך לדבר על כמה דברים שלא מסתדרים לי כמו שצריך. אתחיל מהבעיות הטכניות של המשחק הזה על המחשב שכן מצליחות להוציא אותי מהאימרסיה לא פעם: אני משחק על המחשב עם ה-Dual Sense, סוני קידמה את השימוש של המשחק בפיצ'רים השונים של השלט במשחק, כשזה מרגיש שהמשחק עושה שימוש מאוד מינימלי בהם, הטריגרים עובדים כמו שצריך, יש טיפה התנגדות כאשר מכוונים את הנשק ויורים איתו כמו הדק, אבל לפעמים כל זה פשוט לא עובד, אין רטט כמעט בכלל שלא לדבר על Haptic Feedback, אין לי גרסאת פלייסטיישן לבדוק את כל הפיצ'רים אבל מדובר באכזבה קלה, עם שלט Xbox לפעמים השלט רוטט הרבה יותר מדי, לא ברור לי מה גורם לכך.

יחד עם זאת אני חייב גם להחמיא על השימוש של המפתחת ב-Unreal Engine 5, ראיתי דיונים שונים ברשת בנוגע לגמגומים של המשחק, אני משחק על מעבד דור 9 של אינטל ו-RTX 3060 עם DLSS במצב Balanced ואני מצליח להוציא כ-60 פריימים 90% מהזמן על מסך 2K, המשחק נראה מהמם עד לפרטים הקטנים בפנים של הדמויות השונות, אני באמת חושב שמדובר בפלא גרפי. גם העיירה עצמה, הערפל במשחק המקורי היה שמה בגלל מגבלות של החומרה של אז, אבל הרימייק משמר גם את הערפל ואני חייב לומר שהוא יותר טוב ממה שחשבתי שהוא יהיה בעיירה, חצי מהזמן אני לא באמת יודע למה לצפות כשאני רץ ברחובות, גם החושך הכמעט מוחלט במסדרונות של המבנים שבהם נסייר, בהתחלה חשבתי שהם אולי חשוכים מדי אבל הפנס שג'יימס אוסף במבנה דירות הראשון יותר ממספיק כדי לסייר לכל אורך המשחק.

אם כבר אני מדבר גם על הסיור במסדרונות, אולי כדאי שגם אדבר טיפה על עיצוב הסאונד של המשחק לפני שאני גם משתפח על הפס קול של המשחק, כי אני חושב שמדובר במשהו שעשוי בצורה יוצאת מן הכלל, בזמן שהרדיו לרוב מגלה לשחקן שיש אויב בקרבת מקום, לרוב גם יהיה ממש אפשר לשמוע את האויבים השונים בזמן הסיור ממרחק ולא רק זה, גם אפשר פחות או יותר להבין באיזה אויב מדובר לפי הסאונד. בנוסף גם קיימים אספקטים של הפס קול עצמו שמתנגן במקומות שונים שממש משאיר את השחקן על קצות האצבעות, בהחלט מומלץ לשחק עם אוזניות ויחד עם זאת, כמה חבל שהרטט עצמו לא עובד עם ה-Dual Sense כמו שצריך חלק מהזמן על המחשב.

אבל לסיום, הסאונדטרק, אם יש משהו שיותר אייקוני מהמשחק עצמו עבורי, זה הפס קול של אקירה יאמאוקה (Akira Yamaoka) והפעם אקירה חוזר להקליט את הסאונדטרק מחדש בעיבודים חדשים ויחד עם תוספות חדשות שהגדילו את מספר הקטעים בפס קול מ-30 קטעים ליותר מ-100 קטעים שונים. ממש על ההתחלה אנחנו מקבלים את White Noise המחודש שמחובר לנגינת גיטרה שמלווה את המונולוג של ג'יימס בתחילת המשחק שעשוי נהדר, או עיבודים חדשים לחלוטין לקטעים שאנחנו מכירים מהמשחק המקורי כמו True ו-Heavens Night. בנוסף גם ניכרת ההקלטה החדשה לקטעים אחרים כמו Promise האהוב ו-Theme of Laura שקיבל שתי גרסאות חדשות הפעם ובאמת שמדובר בחגיגה לאוזניים לאוהבי המוזיקה של המשחק המקורי.

השורה התחתונה

Silent Hill 2 היה צפוי להיות אכזבת השנה שלי, אבל אני חושב שבחיים שלי לא הייתי מאושר כל כך לגלות כמה אני טועה בתחושה שלי, זה הריח מסריח מבחוץ, אבל ככל שהאריזה נפתחה בחודשיים האחרונים עד לפתיחה הסופית, היה מדובר בתענוג צרוף שמעטים הרימייקים שיצליחו לספק לי את התחושה הזאת, המשחק פה בשביל המעריצים של המשחק המקורי אבל במיוחד לשחקנים שלא זכו לחוות את הגרסא המקורית ועכשיו יכולים לחוות אותו בפעם הראשונה. הרימייק נאמן למקורות שלו בצורה שלא ציפיתי לה ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן אני ממש מצפה לראות מה צופן העתיד עבור הסדרה הזאת היות וזאת כנראה לא הפעם האחרונה שהשם של Bloober יהיה רשום עליה.

*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*

9
מתוך 10
נבדק על:
PC

הטוב

  • אותו הסיפור האייקוני של המשחק המקורי בשלמותו
  • המשחק נראה מדהים ומבצע שימוש נהדר ב-Unreal Engine 5
  • תצוגת משחק ומשחק קול מצויינת של השחקנים השונים
  • עיצוב סאונד וסאונדטרק מעולים עם עיבודים חדשים של אקירה יאמאוקה
  • מערכת קרב מהנה ומספקת...

הרע

  • ... אבל המשחק לעיתים מרגיש קל מדי ונדיב במשאבים
  • Born From a Wish מקבל רפרנס אבל לא נכלל בחבילה בכלל

והרימייק למשחק הראשון:

  • Shattered Memories לא מספיק, מה צריך לעשות כדי שזה יקרה Konami?
אור יהודה סגל - כתב תוכן

אור יהודה סגל - כתב תוכן

משחק על: PC, Nintendo Switch, Ps4, PsVita (ושאר שאריות של דורות קודמים)

בחיים לא תנצחו אותי ב: PVE, אין מצב שתנצחו אותי!

המשחק שהגדיר לי את הילדות: Star Wars: Shadows Of The Empire

כשאני לא משחק אני: סטודנט להנדסה, צילום

מסר לעולם: UP, UP, DOWN, DOWN, LEFT, RIGHT, LEFT, RIGHT, B, A, START

צפיה בכתבות צוות תוכן צור קשר

תגובות

תצוגה מקדימה
הסתר | הצג תצוגה מקדימה
טוען...
  1. 1

       | פורסם ע"י