האם השילוב בין סייברפאנק למשחק אימה בסגנון שנות האלפיים עובד?
עותק לסיקור סופק לנו ע"י Headware Games, תודה רבה!
בתוך הסמטאות האפלות של עולם המשחקים, שם הצללים ארוכים והתקציבים קצרים, מסתתרים להם משחקי האימה של תעשיית האינדי. בעוד תאגידי המשחקים של היום ממשיכים להנפיק לנו את אותם המשחקים והתחרות היא רק על הגרפיקה וה-FPS, יש תעשייה שלמה שיודעת לייצר פנינים בלי לעשות המון רעש. וכזה הוא גם Hollowbody שמנסה להיות הומאז' למשחקי האימה של תחילת שנות האלפיים. הוא שומר על סגנון אומנותי של פלייסטיישן 2 ומנסה לייצר אווירה כזו. לצערי המשחק לא מצליח לסחוף כמו שרציתי אבל הוא בהחלט מספק חוויה מעניינת לפרקים.
אם לסייברפאנק וסיילנט היל היה ילד
בתחילת המאה ה-22 חלק גדול מבריטניה הפך לבלתי מיושב כתוצאה מקסטטרופה ובני האדם התקבצו למגה ערים ענקיות, ונטשו את שאר האי. חוקרת בשם סשה נעדרת וחברתה מיקה יוצאת לחפש אותה כשבועיים אחרי שנעלמו עקבותיה. לאחר שמיקה יוצאת לחפש אותה הרכב המעופף שלה נתקל בהפרעה מסתורית שגורמת לה להתרסק אל שכונה בריטית שננטשה על ידי בני האדם. המשחק מתחיל כאשר מיקה יוצאת מהרכב המרוסק בניסיון ליצור קשר עם העולם החיצון ומגלה שהשכונה הזו מאוכלסת במשהו אחר לגמרי.
הסיפור עצמו לא מצליח לייצר קוהרנטיות ויש חלקים שבהם אני מרגיש שהמפתח עשה שמיניות באוויר כדי לחבר את החלקים בעלילה. קטע זכור במיוחד היה כספת סודית בדירה שהכילה.. מפתח לחדר המדרגות. ועדיין, המשחק מצליח לייצר חוויות מעניינות לפרקים ויש רגעים של אימה מצויינת. כמעט ואין במשחק הבהלות ידועות לשמצה והוא בונה את עצמו על ידי בניית אווירה קודרת ושימוש באלמנטים ויזואליים מצוינים. יחד עם זאת, קשה לי לומר שהתחברתי לסיפור המשחק או שמצאתי עניין בו. משחק אימה נבנה המון על הסיפור שלו, לפעמים יותר מהמשחקיות עצמה. למרות האווירה הסייברפאנקית בהתחלה, המשחק כולו נראה שנשאר במאה ה-20 כשאפילו הטלפון של מיקה נראה כמו בננה משנות ה-90. הנשקים מאוד מיושנים, וחוץ מהפתיח הסייברפאנקי אין אזכור לעובדה שאנחנו במאה ה-22.
שרוי באפילה
המשחק עצמו נראה כאילו נבנה במנוע Unreal 2. עכשיו, אני חושב שאימה טובה לא צריכה צפיפות פיקסלים, ויש משהו מפחיד ונוסטלגי במשחקים ששומרים על אסתטיקה ישנה. אני חושב שבמקרה הזה המשחק פספס לחלוטין את הרעיון והמשחק נראה מיושן מידיי. הדמויות לא ברורות והאפילה גדולה מידיי שהקשתה עליי גם בחושך עם מסך מוחשך לחלוטין. התפריט, המפה וכל ה-UI מרגיש כמו בתחילת שנות האלפיים ולא בקטע טוב לצערי. יחד עם זאת, המשחק מצליח לייצר אווירה מצויינת ברגעים מסויימים (כמו הכנסייה) ומצליח לייצר אימה בצורה נהדרת. יש רגעים שבהם ממש נהניתי מהאווירה, מההגשה, ואמרתי לעצמי ככה עושים משחק אימה. ויש רגעים שבהם באמת ניסיתי מה עבר למעצב בראש.
למרות כמה הבלחות מדהימות בבניית אווירה ועיצוב העולם, יש הרבה החלטות עיצוביות שהשאירו אותי תוהה מדוע הן נלקחו. אני מבין את ההומאז' למשחקי שנות האלפיים אבל אני לא מבין למה ללכת כל כך רחוק ולא להשאר בהומאז'. בהנתן היכולות הגרפיות היום, נראה שהמעצב ממש התאמץ ללכת אחורה במקום להשאיר את הסגנון האומנותי ולשדרג את הגרפיקה.
המשחק סובל גם מבעיות טכניות, למשל בתחילת המשחק לא הצלחתי לקבל יותר משלושים פריימים ונפילות נוראיות. לאחר בירור מול המפתח מסתבר שה-V-Sync מרסק את הפריימים וכל פעם שהייתי מתחיל את המשחק היתי צריך לכבות אותו כי בכל פעם שהוא עולה הוא חוזר למצב ברירת מחדל הזו. המשחק מצולם עם מצלמה קבועה לפרקים ומצלמת גוף שלישי לפרקים. כן, אני מבין את זה וגם דיי אוהב את זה. המשחק Song of Horror וגם Tormented Souls עושים את זה מצוין. ב-Hollobody השילוב של מרחבים חצי פתוחים עם מצלמה קבועה לא יוצר את התחושה הזרה הזו שמישהו עוקב אחריך וזה קצת מתפספס. שוב, אני מבין את ההומאז' לתחילת שנות האלפיים, פה זה פחות עבד. לצד אלה, הסאונד במשחק דווקא מצוין ומצליח להעשיר את האימה. קולות לא ברורים ומשחקים על הסאונד עושים עבודה נהדרת בלבנות אווירת אימה כמו שצריך.
משחק השרדות ללא השרדות
רמת הקושי במשחק הפתיעה אותי לרעה. בתור משחק הhשרדות אימה מצאתי את הקרבות קלים להפליא ולא בגלל שאני לוחם כזה טוב. המפלצות פועלות בתבנית צפויה כל כך שלא קשה להרוג אותן בסדרה של מכות ללא כל תגובה מהן. במקרה הגרוע המפלצת תספיק להשחיל מכה לפני הקומבו, ולשם כך יש מלא תרסיסי ריפוי. המקרים היחידים שבהם נאלצתי לטעון את המשחק היו כאשר התעקשתי להילחם עם הגיטרה שמצאתי ולא עם האקדח שברשותי (אקדח תופי שש כדורים, למקרה שתהיתם מה פופולרי בשנת 2100). מכניקת הקרב מאוד מסורבלת והמפלצות מאוד צפויות. אני בסדר עם משחקים שלא דורשים מערכת קרב מסורבלת, אני אפילו מעדיף את זה. אני חושב שמשחקי אימה עם נשק הם לא באמת משחקי אימה, אבל אם כבר נתתם לי נשק למשחק הישרדות אימה, תעשו אותו משחק הישרדות מעניין ומאתגר. סיימתי את המשחק עם מספיק תחמושת בשביל לפתוח במלחמה נגד מדינה קטנה.
לשמחתי קרבות ה-Melee היו משעשעים בזכות הכלים המצחיקים שמצאתי (שלט רחוב, גיטרה חשמלית) שהפכו את המשחק למעט יותר משעשע, אך בו זמנית פחות מפחיד. מעבר לקרב, התפריטים מאוד מיושנים והמפה לא כל כך ברורה, בעיקר ביחס למאה ה-22. הפאזלים מצליחים להיות מעניינים ומהווים נקודת אור חשובה במשחק כי זהו תחום הרבה יותר מעניין במשחקי אימה.
לסיכום
Hollowbody קצת מפספס כאן. הוא מנסה מאוד להיות מתחילת שנות האלפיים אבל במאה ה-22. הסגנון האומנותי שלו מתאמץ להיות מיושן, העלילה לא מצליחה להתחבר והמשחקיות מפספסת קצת. אני מבין את הקריצה לתחילת שנות האלפיים אבל אין סיבה להתקע שם. יש משחקים רבים שהצליחו ליצור הומאז'ים כאלה בצורה הרבה יותר קוהרנטית. בניית העולם מצויינת ואפשר בהחלט לספר סיפורים בעולם הזה, אבל הסיפור עצמו נראה כמו תירוץ לעלילה, זה לא משהו שאנחנו אוהבים במשחקי אימה. למרות זאת יש במשחק פנינים בדמות הפאזלים, חלקים של אווירת אימה וקריצות מעניינות ל-Silent Hill 2. לאחר עליות ומורדות אני יכול לומר שזה לא המשחק שקיוויתי לשחק, אבל היו בו חלקים שממש נהניתי. המשחק כולו לוקח 4-5 שעות ואני מקווה שהמפתחת תלמד דבר או שניים למשחק הבא שלה.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י