אולי עדיף להשאר בצל
קוד למשחק נשלח אלינו ע"י המפתחים, תודה רבה!
וואו כמה שאני אוהב משחקי אינדי. בין אם הם יצירתיים יותר או יצירתיים פחות, להרבה מאוד צרכנים, וביניהם גם אני, מדובר בכוח לא פחות מרכזי אם לא יותר המניע את האהבה לגיימינג ואיתו גם את התעשייה כולה. בועת האינדי שהתפוצצה בשנים האחרונות למימדים חסרי תקדים כולל כמה מועמדים ראויים לגמרי בתואר משחקי השנה אמנם מכילה באמת גם משחקים שאפתניים מאוד, אך היא עדיין לא שכחה את המקורות שלה כהרפקתאות קטנות ויצירתיות. רק לאחרונה זכיתי לסקר את Little Kitty, Big City, שלא עושה מעבר למינימום אך עושה את המינימום בצורה כל כך פשוטה וכיפית שאי אפשר שלא להתאהב בו, כמו שלל משחקים דומים כאלה לפניו שקיבלו את הכינוי Feel good. למה הרחבתי כל כך הרבה אתם שואלים? כי איפשהו בין כל אלה - נופל SCHiM. ההרפתקה בת הארבע עד שבע שעות הזאת עושה המון דברים מעניינים באופן משעמם ומסתיימת כחוויה מאוד מוזרה -וייחודית - גם למעריצי משחקי אינדי מושבעים. אבל האם שווה להוציא אותה מהצל של כל שאר המשחקים שאתם רוצים לשחק? יצאנו לבדוק.
צילו של יום קיץ
הסיפור של המשחק לגמרי נמצא בצל של הכל - אך עדיין רקע קצר. המשחק נפתח עם מספר שלבים שעוברים במהירות אחר ילדות של אדם שגדל להיות בודד ולא יוצלח במיוחד, תוך כדי שמבססים לנו שלכל יצור חי בעולם המשחק יש יצור חי נוסף שחי בצל שלו. באחד מהימים הקשים בבגרותו של האדם הוא מאבד את הצל, שנשלח למסע בסביבות שונות ומשונות עד שיחזור למיועד לו. דרך קפיצות בין צללים של אובייקטים שונים, שרבים מהם גם מכילים אפשרויות משחק מסויימות, אנחנו עוברים בין השלבים הרבים מאוד אך הקצרים שיש למשחק להציע.
כבר מהפסקה אפשר לשים לב לשני דברים בולטים מאוד. קשה להסביר את המשחקיות המיוחדת שיש כאן, אך היא דומה ל"גרסה מודרנית למשחקי Frogger" כשחלק מהאובייקטים שאתם אמורים לקפוץ לצל שלהם זזים. ההתחלה נשמעת משעממת והמשחקיות עצמה נשמעת מאוד ניסיונית - שניהם נכונים. הסיפור של המשחק לא באמת מצליח לעניין (ובאמת ניסיתי) מה שגורם לחלקים הראשונים שלו להיות מאוד משעממים. בפסקת הפתיחה הזכרתי משחקי Feel good שמסתמכים על משחקיות כיפית במקום סיפור - אך למרות ש-SCHiM חולק עם רוב המשחקים בז'אנר הזה סטייל עיצובי - הוא לא אחד כזה בכלל. המשחקיות הניסיונית שלו לא רק שלא מתאימה לכולם, אלא נהיית מעניינת רק אחרי הרבה זמן וגם זה רק לכמה שלבים שעושים משהו מיוחד. זה מגניב לראות משחק לא מוותר על הניסיוניות שלו, אך במקרה הזה לגמרי מדובר ביותר מדי, אם כי שלבים כמו הפארק עם אגם הברווזים או המפעל היו נהדרים.
בצל של הרבה מאוד
המשחק כן מצליח לפלס את דרכו לטופ של השנה הנוכחית בתחום אחד והוא האופציות לעיצוב המסך. המשחק נותן לכם חופש מוחלט לחלוטין לעיצוב הצבעים שעל המסך, דבר מבורך שהעלה לי חיוך בכל פעם שהחלטתי לשחק איתו. כשחזרתי למשחק לא תמיד החיוך היה על הפנים שלי - כי כשהקטעים שלו חסרים את הברק שיש לכמה שלבים יצירתיים כמו שהזכרתי למעלה הם לא ממש מצליחים לגרום לקהל להנות. הפסקול מאוד בסיסי, העלילה כמו שהזכרתי בקושי קיימת רוב המשחק (אם כי הסיום טוב) והסודות שמוחבאים בכל שלב אמנם חמודים אך שוב - לא נמצאים מעל רוב המשחקים שיצאו בשנה האחרונה. הסודות הם אובייקטים מיוחדים המוחבאים כמעט בכל שלב שאחרי מציאתם נותנים צל חדש במפה, ורוב הזמן לא ממש ברור מה החוקיות של איך להרגיש בקרבת סוד כזה. בתעשייה כל כך עמוסה קשה לי לראות את המשחק הזה פורח, גם אם הוא לא גרוע או אפילו לא רק סביר, אבל הוא גם רק קצת מעל זה - שורות שקשה לי לכתוב למשחק שחיכיתי לו מאוד.
השורה התחתונה
SCHiM הוא ניסיון יצירתי להתאים את המשחקיות של Frogger לדור הנוכחי. הוא מפוצץ רעיונות יחודיים שלפעמים עובדים מעולה - אך בפועל גם הוויזואליות היפיפיה לא מצליחה להשאיר את הפגמים שלו בצל של החוויה.
תגובות
1
| פורסם ע"י