בלב שלו פנימה - הוא רוצה רק את אמא
תודה רבה לטוליפ אנטרטיינמנט על ההזמנה להקרנת הטרום בכורה!
ל"וונקה" (Wonka) יש קהל יעד גדול בהרבה ממה שאפשר לחשוב. בין אם זה אנשים שגדלו על צ'ארלי בממלכת השוקולד המקורי משנת 1971, בני הדור שלי שגדלו על הגרסה של טים ברטון מ-2005, משפחות שמחפשות סרט ילדים לחנוכה ואיך שלא - גם מעריצים ומעריצות של השחקן טימותי שאלאמה (Timothee Chalamet). כדי לפנות לכל הטווח הרחב הזה הביאו לא פחות ממקוצען בדמותו של פול קינג (Paul King) שכבר הצליח באופן פנומנלי בסדרת סרטי "פדינגטון" שמתאימה לכל המשפחה ואפילו הושרשה בתרבות של המבוגרים כסרטי חובה. בלי הדוב האהוב אבל כן עם יו גראנט (Hugh Grant) בביצוע מושלם כאומפה לומפה, מנסה קינג לשחזר את ההצלחה שלו ולמען האמת מצליח רק עם גראנט באופן מובהק. שאר הסרט אמנם מתקדם בקצב מעולה - אך הוא מקרטע בכל שאר הפרמטרים ומאבד את כל קהל היעד הבוגר שלו עם עלילה שרק נהיית יותר ויותר צפויה, ילדותית וחסרת חן ככל שהזמן עובר.
שוקולד ולא טוויסט
הסרט עוקב אחרי ווילי וונקה הצעיר הנתקל בהרבה מאוד מכשולים בדרכו לכבוש את עולם תעשיית השוקולד המסובך והמסתורי של Gallery Gourmet. כדי לפתור את הבעיות של המקום, עם אנשיו המוזרים וגם עם האומפה לומפה, וונקה נעזר בחברים ובהרבה מאוד שירים. הלוואי ויכולתי להמשיך לתאר את העלילה - אבל זה הכל. למעשה - אני אתעקש לא לשים כאן אף אחד מהטריילרים של הסרט, כי שניהם לא רק מראים חלקים מכל הסרט, כולל כמה מהפריימים האחרונים בהחלט, אלא גם מספרים כמעט את כל הסיפור שיש כאן לספר וממש לא באשמתם. לסרט עלילה ילדותית שאפשר לקצר אפילו לפחות משתי דקות, והיא נמרחת עם המון שירים מיותרים שעל ההבדלים בינם לבין השירים בסרט של טים ברטון אדבר בפסקה הבאה.
זה לא אומר שהעלילה לא טובה, היא לא מזיקה ומעבירה מסר מרגש באופן חמוד - אך בסיסית כל כך שתשאר מעניינת מהתחלה ועד הסוף רק לילדים. אחרי אין ספור סרטי משפחה שהצליחו לפנות למבוגרים ולילדים כאחד, קשה לא לציין את זה ככשלון בייחוד שמדובר בבמאי שהצליח בנושא בעבר והתכוון להצליח לפנות לשני הקהלים גם הפעם. איפה שהסרט כן יצליח בכל הגילאים הוא בהומור הנהדר שלו, ובעיקר בהופעה פשוט מצויינת (לא שהופתענו) של קיגן מייקל קי (Keegan-Michael Key) מהצמד Key & Peele כמפקד המשטרה וכמובן יו גראנט כאומפה לומפה שכבר הזכרתי ואזכיר שוב - כי הסצנות המעטות איתו מרגישות כמו למצוא זהב במכרה האפור של שאר הסרט. המילה אפור קצת מנותקת מהעובדה שכמעט כל הלוקיישנים של הסרט צבעונים ויפייפים, ומגיעה מילה טובה להפקה שלו בהרמת הסטים, אך היא מתאימה בול לניסיון התפל לקלוע לדמויות בין מוזרות למטרידות שקיימות בשני הסרטים הקודמים העוסקים בסיפור הילדים המתוק של רואלד דאל. חוץ מהנזירים, ששומרים על אותו חן מיוחד שמאפיין את הסיפור ובעיקר את גרסאתו של טים ברטון, כל שאר הדמויות רחוקות שנות אור מאותו קסם, ובמיוחד שלושת הנבלים המרכזיים של הסרט שמנסים לחקות את הסטייל המעט מטריד של ברטון ונכשלים בגדול. חשוב לי להוסיף שסיכוי לא רע שזה פחות יפריע לכם כי הסרט מתקדם בקצב מעולה, וגם רגעים שפחות תאהבו או דמויות שפחות עובדות יתחלפו מהר כבר בסצנה אחרת.
לא מפסיק לשיר
טוב, זה הביג דיל מבחינתי, ומשער שגם להרבה. בסרט יש הרבה מאוד הבדלים בין השירים שלו לבין השירים של הסרט של ברטון, וזה מתחיל בנפח שלהם מהסרט. לא מוגזם, בכלל, להגיד ששליש מהסרט הוא נאמברים מוזיקלים בניגוד לבקושי 10% שהם תפסו בסרט של ברטון במה שהופך את הנוכחי למחזמר לכל דבר ועניין. זה מוביל להבדל המהותי הענק שבין הגרסאות, והוא שבעוד שהסרט של ברטון בנה עולם ודמויות אדירות ורק אז שר עליהן כממתק לקהל וחגיגה של הדמויות האהובות, הסרט הנוכחי משתמש בשירים כדי לבנות את העולם והדמויות תוך כדי. אחרי שביססתי את זה, הגיע הזמן לדבר על השירים עצמם, ואני חצוי לגביהם.
שאלאמה שר נהדר, ולמעשה גם רוב הקאסט, אך מה שהם שרים - קצת פחות עובד. השירים עצמם חמודים אך בקושי ניתן לזכור את הקצב שלהם מלבד השירים שכבר בוססו בסרט הקודם ובראשם השיר של האומפה לומפה. למעשה, חלק נכבד מהשירים מרגיש מיותר לחלוטין, ולא מצדיקים נאמבר מוזיקלי במקום לספר את העלילה כמו שהיא במה שהיה נותן עומק לדמויות וגורם להן להרגיש מעבר לפלקט של תיאורים. כאן מגיע עוד הבדל בין הגרסה של ברטון לנוכחי, והוא המוסר השכל. אם כל אחד ואחת מהילדים בסרט ייצגו תכונה רע שמתחו עליה ביקורת ברורה ונתנו לסרט פאן חינוכי, כאן קשה להבין אם הדמויות מייצגות משהו בכלל, חוץ מהברור מאליו והוא האהבה של וילי וונקה לאמא שלו, לקריירה שלו ולאנשים שמסביבו. המסר הזה עובר מצויין בזכות שאלאמה, שגם אם הוא מגזים במשחק שלו לפעמים מצליח להעביר את ווילי כטיפוס חביב שכיף לראות פועל - רק חבל שהקוביות שוקולד המצויינות שלו ושל יו גראנט נמצאות בחפיסה מלאה בפגמים.
השורה התחתונה
"וונקה" מנסה להיות סרט מחמם לב לכל המשפחה אבל מאבד חצי מקהל היעד שלו עם עלילה ילדותית מדי וכמה דמויות, קטעים ושירים נטולי חן. אין לי ספק שילדים יאהבו אותו, והוא מהנה פה ושם גם למבוגרים - אבל כחלק משושלת של סרטים עם פואנטה דומה, אותו השם ואותם האומפה לומפה הוא ללא ספק יחשב כשוקולד חרובים.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
14:14 11.12.2023 |
Shock (אורח)
דור, זאת אחלה ביקורת ואהבתי את הזינגר בסוף של השוקולד חרובים.
שתדע לך דור ששוקולד החרובים בארץ הוא על הפנים, בגלל שיש בו מעט מאד אחוזי חרוב והרבה שמן, בניגוד לכתבה הזאת שהיא מתוקה בקטע אורגני ולא מלאכותי
ושיהיה חג שמח
2
17:58 11.12.2023 |
דור קציר - כתב תוכן
תגובה מקסימה!! אני אנסה שוקולד חרובים כשאהיה פעם הבאה בחו"ל - האמת שחידשת לי לגמרי
3
| פורסם ע"י