הלוואי והייתי אוהב את העבודה שלי כמו שברדלי קופר אוהב
תודה רבה לנטפליקס ישראל על ההזמנה להקרנת הסרט!
למרות שראיתי סרטים בזמן האחרון, לא יכולתי לכתוב עליהם ביקורת בלב שלם. החזרה של המדינה שלנו ואיתה גם של בתי הקולנוע לשגרה מקרטעת, ולא הרגיש לי נכון לכתוב על סרטים שלא מצדיקים להכנס לאוטו, לקנות כרטיסים, אולי פופקורן (הערת עורך: דור מעולם לא קנה פופקורן בקולנוע), ולהתיישב לפעילות שאם אתם כאן היא בטח מהאהובות עליכם - צפייה בסרטים על מסך קולנוע. ואז ראיתי את מאסטרו (Maestro), סרטו החדש של ברדלי קופר (Bradley Cooper) בו הוא גם מככב וגם מביים, ואם חשבתי שאני אוהב ללכת לקולנוע - קופר אוהב את העסק פי 5 יותר. מאסטרו לא חף מבעיות ואני גם אדבר עליהן, אבל כמו שכיף לאכול מנות שבושלו באהבה - כך גם אין תחליף ללראות במשך שעתיים מקצוען שעושה עבודה פנטסטית ומתאהב בה ביחד עם הקהל.
אחד בדור רה מי פה סול
עלילת הסרט עוקבת בדיוק לפי הבנתי אחרי חייו של המלחין האמריקאי היהודי ליאונרד ברנשטיין (Leonard Bernstein) אותו משחק ברדלי קופר. הסרט עוקב אחרי הקריירה המצליחה שלו שהחלה עוד בגיל 25 כשבמזל קיבל הזדמנות להכנס לליגה של הגדולים, ועד לסוף חייו שבכל הגילאים משחק אותו קופר עם עבודת הפקה הזויה לחלוטין שמצליחה לקלוע בול לכל גיל ועליה ארחיב בפסקה הבאה. ברנשטיין מוצג כברנש מוכשר שעושה את כל מה שעושה עם תשוקה אדירה והמון אהבה, וכך גם מתייחס למשפחתו ובת זוגתו פליסיה מונטאלגרה (Felicia Montealegre) שממלאת חלק לא קטן מהעלילה. למרות שקארי מאליגן (Carey Mulligan) משחקת את פליסיה באופן נהדר, וכך גם כל חברי משפחתו של ברנשטיין, אין ספק שהם החלק הפחות טוב של הסרט.
מערכת היחסים של השניים מתפתחת בצורה לא חלקה במערכה הראשונה, וכך גם חיי המשפחה של הזוג במערכה השלישית. חלק קטן מהסצנות אפילו מרגישות קצת מיותרות, וסיימתי את הסרט בתחושה שתוצר קצר יותר בחמש דקות היה חותם את הסיפור כחוויה של שעתיים בול שמתאימות לו גם - דבר שהוא צריך לחגוג לנוכח המון סרטים אחרים לידו שבוחרים לספר סיפורים עם אורך מייגע של שלוש שעות ואף יותר. לעומת אותן מעט סצנות מיותרות, הסרט מלא בסצנות פשוט אדירות, שנעות בין חווית סאונד מדהימה שהופכת לרגע בלתי נשכח עם תצוגת משחק מטורללת של קופר לסצנות עם משמעות עמוקה כמו אחת העוסקת בבלון בחג ההודיה. להגיד שהטוב עולה על הרע כאן מובן מאליו, אך חשוב לי להדגיש כי בפעמים אחדות הסיפור באמת מאבד פואנטה.
אף אחד לא יתאכזב
לפני יציאת הסרט צוות ההפקה שלו חטף ביקורת ברשת עקב ההחלטה לעצב לקופר אף במיוחד כדי להתאים למראה היהודי של ברנשטיין. ההפקה לא רק קיבלה את תמיכת המשפחה, היא גם עומדת לקבל שבחים. ראינו הרבה משחק עם גילאים של דמויות בשנים האחרונות, ואף אחד מהם (הייתי חייב בשביל הבדיחה - אבל למעשה באמת הרוב המוחלט מהניסיונות) לא מתקרב למה שצוות ההפקה של מאסטרו הצליחו לעשות עם קופר. מגילאי העשרים ועד גיל 70, ברנשטיין נראה כל כך מדוייק שזה נהיה מביך לסרטים אחרים ובמיוחד לניסונות CGI. ברדלי קופר, שגם מביים כאן, כנראה בחר כל פינה בפרוייקט הזה בקפידה, כי כולם, גם מאחורי המצלמה וגם הדמות של ברנשטיין בעצמו - עושים הכל עם תשוקה ואהבה.
קופר מגיע בהופעה הזאת לרמת משחק הטובה ביותר שלו והכי טובה שראיתי השנה, כל כך טובה שקל לי להמר עליו כזוכה באוסקר. כמו שכיף לראות שחקן כדורגל שאוהב את המשחק בליגה לאומית או קומיקאי שיודע גם להצחיק את עצמו, קופר מאוהב במשחק ובבימוי ובסרט הזה הוא פשוט עושה עם הקהל האהבה גם כשהסיפור עצמו לא ברמה הגבוהה ביותר. הוא בוחר זוויות צילום לא טריוויאליות כדי לבדוק אם נאהב, נכנס לטרנס בסצנות השיא ושומר על קצב מעולה לאורך כל הזמן כדי שגם אם לא כל הדרך הייתה מושלמת אנחנו נסיים עם חיוך.
השורה התחתונה
ל"מאסטרו" אין את הסיפור הכי מעניין של השנה והוא לא מספר אותו בצורה הכי יצירתית שראינו בתקופה האחרונה - אבל הוא עושה בדיוק את מה שצריך כדי לחזור בשבילו לבתי הקולנוע. עם עבודת סאונד מרהיבה, סצנות מחשמלות והופעה בה הכשרון והאהבה למקצוע של ברדלי קופר מתפוצצים על המסך אי אפשר שלא להנות.
"מאסטרו" צפוי לעלות לאקרנים בישראל בבתי קולנוע נבחרים החל מה-7 בדצמבר, ולשירות של נטפליקס ב-20 בחודש.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י