במקרים מסוימים הוא פחות מחזיק מים (בעיקר בקרבות), אבל הסצנות הסינמטיות החדשות נראות נהדר, המוזיקה המחודשת מרהיבה והמשחק עדיין הצליח לשים חיוך על הפנים שלי
עותק סיקור סופק לנו על ידי נינטנדו ישראל, תודה רבה!
אחד המשחקים האהובים ביותר בתקופת ה-SNES הוא כמובן Super Mario RPG מבית Square (כיום Square-Enix). המשחק הזה היה רק עוד אחד משרשרת משחקי התפקידים המדהימה שה-SNES הציג לנו, כשמשחקים כמו Chrono Trigger ו-Final Fantasy VI כבר היממו את המעריצים של הז'אנר, חברת משחקי התפקידים היפנית החליטה להשלים את הטרילוגיה עם עוד משחק תפקידים קסום, הפעם בעולם של נינטנדו ומריו ספציפית. המשחק זכה לאהדה רבה ברחבי העולם - וגם אצל שמואל בן ה-12. עכשיו אנחנו זוכים לראות את הרימייק יוצא לאוויר העולם והגיע הזמן לראות האם הרימייק הזה מצליח לתפוס את הקסם של המשחק המקורי ולהביא אותו לדור השמיני של הקונסולות, או שגם עם המשחק הזה, הזמן כבר עשה את שלו.
מריו פנטזי
Super Mario RPG הוא באמת ההגדרה של משחק פנטזיה בעולם של מריו. המשחק נפתח בצורה שבה כולנו מכירים ויודעים: פיץ' נחטפת על ידי באוזר, מריו הולך להציל אותה, יאדה יאדה - אבל אז, טוויסט! חרב ענקית יורדת מהשמיים, נוחתת ישירות על הטירה של באוזר והורסת כוכב זוהר ענק ומפצלת אותו לשבעה חלקים קטנים יותר. מריו, פיץ' ובאוזר עפים לכל עבר, כשהם מנסים להתמודד עם ההבנה שיש להם אויב חדש ומאיים אף יותר.
הקצב של הסיפור טוב, אם להיות כן, לא זכרתי חלק מהרגעים בו (כמעט שכחתי מהקטע בין הטירה של בוסטר לממלכת העננים, אבל הופתעתי לטובה מהקצב בה המשחק זרם והרגיש כיפי. מעט מאוד רגעים במשחק (שהוא בערך 15-20 שעות מהתחלה לסיום) הרגישו מיותרים, לא נחוצים או מעיקים במיוחד. כפי שתראו, יש הרבה רגעים במשחק שדווקא פחות התיישנו טוב, אבל יש הרבה רגעים חמודים שגם כיום, מצליחים לווסת את הסיפור וההתקדמות בו בצורה חמודה (המרדף אחרי בוסטר, השלב במכרה ועוד).
העולם של המשחק קיבל שיפור ברמת החקר שלו והעולם באופן כללי. המשחק עדיין מכיל מפות בלוקיות וקטנות יחסית, אבל המפתחים שמו יותר השקעה באנימציות של הדמויות השונות והמודלים בעולם. אני אגיע לחלק הגרפי בנקודה מאוחרת יותר בביקורת, אבל גם מבחינת איך שהמשחק בנוי, זה כיף לראות איך בניית עולם טובה, עם סודות ומשימות משניות שהשחקן רוצה לעשות כי הן מוצגות בצורה מעניינת, נשארת רלוונטית גם כמעט 30 שנים לאחר שהיא הוצגה לראשונה. יחד עם זאת, כדי להביא את המשחק למאה ה-21, קיבלנו גם תוספות נחמדות כמו Fast Travel במפה, ויכולת לעקוב אחרי הסיפור ומה אתם צריכים לעשות כרגע.
אבל עם כל הכבוד (ויש כבוד, שלא תטעו), לחקר העולם ואיך שהוא בנוי, הדיאלוגים של המשחק הם מהממים. זה מדהים עד כמה משחק משנות ה-90 מצליח להצחיק, לרגש ולשעשע אותי גם כיום. זה מרגיש לי כאילו המשחק לא התיישן ביום במובן הזה, כשההומור המטופש והמפתיע כאחד, הוציא ממני צחוקים אמיתיים וחיוכים מקיר לקיר. זה היה מאוד יפה לראות את המשחק כמעט ולא משנה את הטקסטים שלו ומצליח להעביר את הרגש וההנאה שלו בלי דיבוב אמיתי. מהשנייה הראשונה ועד סצנת הסיום - המשחק הזה מצליח להיות כיפי להחריד.
לחץ A כדי לתת כבוד (יעני פטיש בראש)
כמו במשחק המקורי, גם כאן המשחקיות מתחלקת לחקירה (שנגעתי בה קודם), ולקרבות בתורות. כמשחק תפקידים יפני קלאסי, הקבוצה שלכם שתורכב מעד שלוש דמויות שונות תוכל לשים על עצמה ציוד ולהילחם באויבים שמפוזרים ברחבי המפה (עוד אז לא היה מדובר במשחק עם היתקלויות רנדומליות, שזה מאוד מעניין לדעת). הדמויות שלכן תוכלנה לתקוף, להשתמש בחפצים, להשתמש בקסמים מיוחדים ויכולות מיוחדות או להגן על עצמם. בדיוק כמו במשחק המקורי, יש אלמנט של תזמון בו לחיצה מתוזמנת על מקש ה-A תעשה יותר נזק או תשפר את האפקט של הקסם/יכולת.
אחת התוספות המעניינות שהמשחק ניסה להוסיף הוא היכולות המשולשות שמשתנות בין צוות לצוות. לדוגמא, מריו, מלו ובאוזר יבצעו מתקפה משולשת שכוללת כמה וכמה אלמנטים שונים, באופן שיהיה מושלם לאויבים מסוגים שונים חולשות. מריו, מלו וג'נו יתנו בראש עם מתקפה משולשת אכזרית שתעשה כמויות אדירות של נזק. לעומתם, מריו, פיץ' וג'נו יספקו הגנה מלאה מפני כל המתקפות, גם אלה שטכנית בלתי אפשרי להגן מהן. התוספת הזו נחמדה, אבל גם היא ואפילו היכולת החדשה של מלו לבדוק את הסטטוס של האויבים השונים (כן, גם לזה יש טיימינג) - מרגישים לי בסיסיים מאוד.
אולי זה פשוט כי נהייתי מפונק מאוד במובן הזה, אבל קשה לי כבר עם מכניקת תורות פשוטה מדי. היא צריכה לעשות אחד משני דברים: להביא לי משהו חדש ומרגש ומעניין במיוחד בזמן הקרב, כמו מה שעושים משחקי Persona ו-Shin Megami Tensei, או להיות פשוטה אבל אפקטיבית במיוחד עם מנגנון סקילים ייחודי וקרבות שמשתמשים בסקילים האלה כמו Dragon Quest XI. הקומבט של המשחק עדיין כיף, וכמו שאמרתי, מנגנון הטיימינג עובד כמו שצריך, אבל המשחק ככלל מרגיש לי באופן אישי כפשוט מדי.
זה גם מתבטא בכך ש...אין לי יותר מדי מה לכתוב על מערכת הקרבות במשחק. הבוסים השונים, דיי פשוטים (למעט בודדים מאוד). האויבים השונים, דיי פשוטים. זה כיף לאסוף את המידע על האויבים השונים בעזרת היכולת של מלו, אבל זה מידע שהיה נעלם לי מהעין אחרי חצי שנייה ואם לא זכרתי משהו, אז חבל מאוד. עדיין, גם בלי כל אלה, המשחק דיי פשוט ואחרי שפיץ' מגיעה לצוות גם יחסית קל.
מה שכן, במובן של התפריטים השונים המשחק עושה עבודה הרבה יותר טובה מהמקור: התפריטים ברורים יותר, יפים יותר, נעימים לקריאה ולמעבר בהם ומוצגים בצורה נהדרת. בנוסף, מנגנון ההחלפה הדינאמי מאפשר קצת יותר חופש וטקטיקה בקרבות השונים, בצורה שפחות הייתה קיימת בעבר. זה אומר שבקרב נגד Culex יכלתי לתזמן את היכולת להגן על חברי הקבוצה, שנייה לפני שהבוס השתמש ביכולת המיוחדת שלו. מצד שני, זה רק הנכיח עד כמה שיפור וחיזוק הבוסים השונים היה הופך את המשחק לאפילו יותר טוב ומהנה.
סימפוניה של צבעים וקולות
אבל את מה שהמשחק לא מצליח לעשות בגזרת המשחקיות, הוא נותן בשפע בגרפיקה ובסאונד. זה משחק שנראה פשוט נהדר - הבחירה של המפתחים ללכת לסגנון צ'יבי, בובתי שכזה משחק להם ובענק. המשחק נראה חינני, צבעוני וכמו שדרוג הגיוני ואפילו טבעי למשחק המקורי. רימייק שמייצג את המשפט האייקוני של "המשחק נראה בדיוק כמו שאני זוכר אותו כילד". גם האנימציות החדשות מצליחות לתת למשחק חן נוסף מבלי לגרוע מהטיפשיות של המשחק המקורי.
התוספת הגדולה ביותר לטעמי הן הסצנות הסינמטיות שהמשחק הוסיף. בזמן רגעים גדולים במשחק כמו הצטרפות של דמות מסוימת או רגעים שמקדמים את הסיפור בצורה משמעותית, אנחנו נקבל סצנה סינמטית חדשה ומיוחדת, שנראית פשוט פנומנלי. הסצנות הסינמטיות הן באיכות גבוהה ומצליחות להעביר את מה שעד כה היה סצנת In-game רגילה במשחק המקורי בצורה חדשה ומרעננת. סצנת הסיום כתוצאה מכך מרגשת ביותר. אני שמח לבשר שהפסקול גם כן קיבל הרבה כבוד במובן הזה.
הפסקול של המשחק תמיד היה אייקוני למעריצי נינטנדו ושחקני SNES, אבל העובדה שהוא מופיע כאן במלוא הדרו בנוסף לחידושים מלאים עם תזמורת שלמה וסאונד משופר הוא פשוט בונוס נהדר. בהתחשב במשחקים כמו Pokemon BDSP, אני ממש לא לוקח את זה כמובן מאליו ואני באמת משתדל להינות כמה שיותר מהקומפוזיציות הנהדרות שקיבלנו במשחק הזה. נעימות כמו Forest Maze, נעימת הניצחון האייקונית (שמתלווה לסצנת ריקוד שלמה בזמן עליית רמות) ונעימת הסיום הקסומה והמרגשת - כולן פשוט נהדרות ומרגשות כאחד.
השורה התחתונה
עם כל האהבה והאהדה שלי ל-Super Mario RPG האגדי, אני בהחלט יכול לומר שבמקרים מסוימים הוא פחות מחזיק מים: מערכת הקרבות פשטנית למדי וגם הניסיון להוסיף תחכום עם היכולת החדשה של Mellow וה-Triple Moves לא עוזר כאן יותר מדי. מצד שני, זהו עדיין משחק קסום בעיניי, עם המון חן, דיאלוגים מצחיקים, דמויות משעשעות וסיפור שהוא באמת מסע פנטזיה מלא בקסם. אז כן, המשחקיות לא החזיקה יותר מדי מעמד עבור שמואל בן הכמעט 32, אבל הסצנות הסינמטיות החדשות נראות נהדר, המוזיקה המחודשת מרהיבה והמשחק עדיין הצליח לעשות את מה שנינטנדו תמיד מבטיחה לעשות: לשים חיוך על הפנים שלי.
זה מה שבאמת חשוב, לא ככה?
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
12:41 14.12.2023 |
מסע נוסטלגי (אורח)
שמואל האלוף בכות הכתבה שלך יצרתי את הדף על המשחק בויקפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/Super_Mario_RPG
וגם יצרתי את הדף על הגיימבוי קולור כי מתברר שבויקפדיה העברית לא היה אחד כזה
2
17:30 14.12.2023 |
שמואל מקונן - עורך ראשי (בדימוס)
מדהים מסע! כל הכבוד!
3
18:54 14.12.2023 |
מסע נוסטלגי (אורח)
אגב הכתבה שלך מצוטטת בסוף הערך לגבי הציון אם יש לך מה להוסף על מה שכתבתי אני ממש ישמח
4
| פורסם ע"י