מבחינת משחקיות, היו יכולים לעשות בחירות קצת יותר טובות בנוגע ל-Alan Wake 2, אבל בסופו של דבר מדובר באחד המשחקים הסיפוריים הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות
יש משחקים שפשוט לא מקבלים מספיק קרדיט. יכול להיות שהם יצאו בשנה יחסית עמוסה ואנשים שכחו מהם (תתכוננו להרבה סרטוני יוטיוב של "אני לא מאמין שאנשים שכחו מהמשחק X שיצא ב-2023"), יכול להיות שהם שייכים לז'אנר יחסית נישתי אז אנשים פשוט לא התוודעות לגאונות של המשחק הזה באופן אישי (Into the Breach לדוגמא). אחד מהמשחקים האלה הוא Alan Wake משנת 2010. אין הרבה אנשים ששיחקו את המשחק מתחילתו ועד סופו, אבל כמעט כל מי שאני מכיר ששיחק בו גם התאהב בו. הסיפור האפל על הסופר המיוסר שנלאץ להתמודד עם כוח על-טבעי שרודף את האפלה ששוכנת אצלו בלב פשוט הדהד לי במוח מאז. לכן זה רק הגיוני שהיציאה של המשחק השני הייתה אחד האירועים המצופים ביותר מבחינתי לשנת 2023. עכשיו כשהמשחק בחוץ אני גם יכול לומר לכם עד כמה אני שמח שחברת Remedy קיימת ומודה לה על עוד חוויה מהממת.
הסאגה של אלן ווייק
הסיפור של Alan Wake 2 נפתח 13 שנים לאחר המשחק המקורי (אני באמת לא חושב שמדובר בצירוף מקרים). מקרה רצח ביזארי במיוחד תופס את עיניהם של סוכני ה-FBA סאגה אנדרסון המגולמת על ידי מלאני ליברד ("This Is Us") ואלכס קייסי המגולם על ידי סם לייק אהובנו ("Max Payne"). לאחר חקירה קצרצרה הרצח הזה מתקשר לרציחות קודמות שהתחילו ב...ניחשתם נכון, 2010, תאריך היעלמותו של הסופר אלן ווייק (אמרתי לכם שזה לא צירוף מקרים). מהנקודה הזאת מתחיל סיפור מתח משוגע שיכלול את סאגה, אלן וכל מי שנמצא איתם בקשר.
הסיפור של המשחק פשוט נהדר, מכל אלמנט שהוא. הקצב של המשחק אדיר, כשהוא מעולם לא הרגיש נמתח מדי או ארוך מדי. אם כבר אני הרגשתי שהסיום היה בדיוק במקום. יותר מזה, הבחירה הזאת של המפתחים להפריד בין הסיפורים של שתי הדמויות הראשיות, אבל גם לשלב ביניהם בצורה שלא מפריעה אחד לשנייה אלא עובדת בסינרגיה מראה כאן על קו מחשבה מאוד ברור שהתחיל כבר בשלב העיצוב הראשוני של המשחק. יחד עם הקצב הנהדר הזה, אנחנו מקבלים משחק שמבחינת דיאלוגים הוא קרוב למושלם. הסצנות הסינמטיות במשחק כל-כך כובשות וכל-כך כיפיות לצפייה שהן בקלות יכלו להיות סצנה מסדרת אימה/מתח מפינלנד או שוודיה.
באופן כללי, המשחק מציג הרבה אלמנטים מהעולם הנורדי, בין אם בצורה בה העולם מוצג או אפילו האנשים שאתם תפגשו כמו אילמו, סאגה עצמה ואהטי (כן כן, אותו אהטי מ-Control). אם כבר הזכרתי את השרת הנהדר מהמשחק הקודם של Remedy (לא, CrossfireX לא נחשב בעיניי, אפשר להתקדם), אז אפשר לראות את החברה בונה עולם של ממש עם המשחק הזה, עם אזכורים למשחקים קודמים כמו Control (ה-FBC מופיעים במשחק), המשחק המקורי מ-2010 ואפילו אזכורים פה ושם ל-Max Payne (בכל זאת, סם לייק הוא שחקן ב-Alan Wake, זה היה בזבוז אם לא היו משתמשים בו).
את כל אלו משלימים עיצוב גרפי ועיצוב סאונד מהמעלה הראשונה. עיצוב הסאונד של המשחק פשוט נהדר ויוצר אווירה מטרידה ומזמינה כאחד. הליכה ביער, האזור הראשון של המשחק, הרגישה כמו אירוע מאיים לכשעצמו, אבל גם אחד שאני לא יכלתי להימנע ממנו, לא משנה כמה הגוף שלי ניסה לגרום לי להוריד את האוזניות מהאוזניים. אבל אפילו איכות הסאונד והאפקטים שלהם לא מתקרבים לכמה שהגרפיקה של המשחק הזה משוגעת.
זה באמת אחד המשחקים היפים ביותר בעידן הנוכחי ואולי מאוד קרוב למשחק ה-Next Gen האמיתי הראשון מהבחינה הגרפית. המשחק נראה כל-כך טוב מהבחינה הגרפיקה, שלפעמים מעברים בין מנוע המשחק לבין סצנות Live-Action עם השחקנים האמיתיים נראים על גבול הטבעיים. המשחק הזה נראה פשוט מדהים, למרות שזה גם משפיע על הביצועים שלו. גם עם הלפטופ המפלצתי שלנובו השאילו לנו (ה-Lenovo Legion 7-16IAX7 עם 3080Ti ומעבד i9-12900HX) המשחק מצליח לעבור את ה-60 פריימים לשנייה ב-1600p רק בעזרת DLSS. על ה-AYANEO 2S שלי המשחק מגיע לממוצע של 30-40 פריימים לשנייה ואני פשוט לא ממליץ לכם לשחק את המשחק על ה-Steam Deck. זה לא שווה את זה.
אורות, מצלמה - אקשן
בדיוק כמו במשחק הראשון, גם כאן יש שילוב בין חקירה לבין אקשן מגוף שלישי ואני חייב לומר ששני האלמנטים שופרו משמעותית מהמשחק הקודם. נתחיל דווקא מהאלמנט הטיפה פחות מעניין: האקשן. אלן וסאגה שניהם יטפלו באויבים באותה הצורה: להשתמש בפנס כדי להחליש את האויבים ואז להשתמש ברובים כדי לחסל אותם לגמרי. מה שכן, ההפרדה ביניהם בהקשרי הסיפור גם מתבטאת בחלק מהנשקים שהם ישתמשו בהם.
אלן ישתמש בנשקים המוכרים שלו מהמשחק הראשון: האקדח, השאטגאן וכמובן אקדח הזיקוקים הידוע שלו (ה-Flare Gun), זאת בנוסף לעוד חפץ מסתורי שיאפשר לו להזיז אור בין מנורות. סאגה, בהיותה סוכנת FBI מאומנת ובהתחשב בעובדה שהיא תפגוש הרבה יותר אויבים, מקבלת יותר נשקים כמו עוד סוג של שאטגאן, קשת ירייה (Crossbow) ואפילו רובה צלפים. לשתי הדמויות יש מערכת שדרוגים משלהם, כשהשדרוגים של סאגה יתמקדו בנשקים עצמם והשדרוגים של אלן יחזקו אותו ואת היכולות שלו.
מהעובדה שהמשחקיות מהודקת וטובה אני לא מתרגש, כי אחרי Control לא באמת ציפיתי לפחות מ-Remedy. כיאה למשחקי אימה, דיוק ושמירה על משאבים הם קריטיים להצלחה של השחקן והשליטה בדמויות בזמן הקרבות היא נהדרת. התחושה של היריות היא טובה מאוד, המשחק מתנהג בול כמו שאני רוצה ויש גם סוגי תנועות כמו התחמקות ואפילו התרוממות מהירה מהרצפה שעוזרות לשחקן בתנועה במרחב (חשוב בעיקר בבוסים הנהדרים של המשחק הזה). אני כן רוצה להתמקד הרבה יותר באיך שהאקשן והשדרוגים שולבו בצורה נהדרת בסיפור.
השדרוגים של אלן מתבצעים על ידי מציאה של "מילות כוח" בעולם האפל, שיחזקו אלמנטים שקשורים אליהן, כמו למשל מילות "מלחמה" או מילות "עזרה". השדרוגים של סאגה, בהיותה מישהי שאלן משפיע על הסיפור שלה באופן ישיר, נעשים על ידי גזרי כתבים שאלן מחבר לכדי סיפור על איך שסאגה גילתה שהיא יכולה להטעין את הקשת שלה עם שני חיצים בבת אחת, או על הכוח שהיא הרגישה מכך שהיא חיסלה אויב עם השאטגאן שלה (לקבל חיים מהריגות עם הנשק). הכל מתיישב בצורה נפלאה עם העולם של המשחק.
החקר במשחק הזה גם נהדר: המשחק מחולק לפרקים ובכל אחד מהם יהיו לנו כמה וכמה תיקים שיפתחו לנו וה-Mind Place יאפשר לסאגה לסדר לעצמה את הנתונים בראש לפני שהיא ממשיכה לחקור. כמעט כל פרט מעניין וכל פיסת מידע שאתם מוצאים תהפוך לעוד חתיכה בפאזל שהמשחק יבקש מכם ומכן לפתור כדי שיהיה לכם את כל המידע שאתם צריכים כדי לפתור את חלק מהתעלומות של המשחק. החידות עצמן שהעולם זורק עליכם במפה גם נהדרות ודורשות מחשבה אמיתית והבנה של מה דורשים מכם לפתור ואיך לפתור את זה (כמו לדוגמא, שימוש במנורה של אלאן כדי להאיר אזורים מסוימים ולשנות אותם לחלוטין). היו כמה רגעי תסכול כשהייתי צריך למצוא דברים מאוד קטנים אבל הם היו יחסית נדירים.
ה-Mind Place (או הבקתה בפרקים של אלן) - אזור אליו תוכלו להגיע בלחיצת כפתור - הוא פשוט מושלם במובן הזה, מכיוון שהוא מעניק לשחקן יכולת נהדרת לעקוב אחרי הסיפור, אבל לא רק אחריו: המשחק באופן נהדר גם עוקב אחרי דברים שאפשר לאסוף במשחק, כך שאתם תוכלו להשלים את המשחק ב-100 אחוז בצורה יותר נוחה. דברים שקיבלתם בחלק מסוים של המשחק יוכלו לעזור לכם עם פתיחה של אזורים ותיבות בשלבים קודמים שלו. כל זה טוב ויפה אבל יש לי בעיה אחת עם העניין הזה.
זה טיפה גחמתי אבל זה משהו שחשוב לציין: אם אתם נותנים לשחקן אופציה לחזור אחורה ולבדוק מקומות קודמים, מכניקה של Fast Travel הייתה מאוד מבורכת. זה קצת קשה לחזור אחורה כדי לפתוח אזור חדש או להשיג חפץ/שדרוג שמאוד רציתם, כשאתם צריכים ללכת באיטיות לאוטו, לבחור את המקום הנכון, לחכות שהמשחק יסיים להטעין, להגיע למקום שבו האוטו חונה ואז ללכת שוב באיטיות למקום שרציתם להיות בו. פשוט לפתוח את המפה, לבחור את המקום ולתת למשחק לקחת אותי לאזור הזה, היה הרבה יותר נחמד.
אל תגידי הופ לפני שאת קופצת
יחד עם הבעיות הקלות של המשחקיות, יש למשחק הזה עוד בעיה אחת גדולה שאני באמת חייב לציין כאן. ל-Alan Wake 2 יש אווירה מדהימה, באמת. אני חושב שמשחקי אימה טובים באמת לא נשענים על טקטיקות זולות, אלא על יצירה של תחושה ואווירה לא נעימה לאורך כל המשחק, בלי הרבה נקודות של אור ומנוחה, אם בכלל. זה למה משחקים כמו Visage ו-Alien Isolation עובדים כל-כך טוב כמשחקי אימה ולמה The Callisto Protocol נפל בגזרה הזאת - הוא נשען יותר מדי על Jump Scares.
אני מעולם לא אהבתי את המכניקה הזאת, לא בסרטים, לא בסדרות ובטח שלא במשחקים. לדעת להשתמש בה במידה כדי להלחיץ את השחקן זה חשוב, אבל שימוש חוזר ונשנה בה הופך את האלמנט הזה למה שהוא התחיל ממנו מלכתחילה: אלמנט הפחדה זול. ב-Alan Wake 2 יש הרבה יותר מדי מהם. בפעם הראשונה שהם מופיעים כדי לרמוז על הבוסים של השלבים של סאגה, זה לא רק מבהיל, זה גם כיפי: אתה פתאום קולט שדמויות מסוימות הפכו ל-Taken בלי שאתה מבין למה. ב-5-6 פעמים שזה קורה אחר-כך ללא סיבה, זה כבר מטומטם.
באמת שאין סיבה לדחוף כל-כך הרבה מהם למשחק אימה, בייחוד כשהמפתחים והמעצבים של המשחק עשו עבודה על גבול המושלמת ביצירה של אווירה מלחיצה ומדכאת כאחד. השיחות של סאגה עם תושבי הערים המקומיים, האזורים שהיא תבקר בהם כמו היער ופארק השעשועים, עיצוב הסאונד, הגרפיקה - אפילו הסיפור עצמו - כולם יוצרים את אווירת האימה והמתח שהמשחק חי עליה. התוספות האלה של הפחדות זולות פשוט עצבנו אותי, לא פחות.
השורה התחתונה
מבחינת משחקיות, היו יכולים לעשות בחירות אחרות וקצת יותר טובות בנוגע ל-Alan Wake 2, אבל מבחינת המוצר ככללותו, מדובר באחד המשחקים הסיפוריים הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות. הצורה שבה Alan Wake 2 מצליח לספר את הסיפור שלו, היכולת המדהימה שלו לשלב את האינטראקטיביות של המדיה הזאת שנקראת "משחקי מחשב" לתוך סיפור אימה ומתח משוגע, יחד עם עיצוב סאונד ודיאלוגים נהדרים פשוט מביא לנו משחק שהוא באמת לא פחות ממדהים. קרבות הבוסים נהדרים, החקר בעולם הוא מדהים והמעברים בין סאגה לאלן מרגישים אורגניים וכשני חלקים מחוויה שלמה. אני כל-כך שמח שרמדי הביאו לנו משחק המשך כל-כך ראוי לקלאסיקה שקצת נשכחה עם השנים. ממליץ בחום.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
18:09 05.11.2023 |
מנחם (אורח)
ביקורת מעולה. אני בתחילת המשחק ונהנה מכל רגע.
מחכה לרימייק של מקס פיין 1 2 שהם אמורים להוציא ב2024...
2
15:37 06.11.2023 |
dodyavgi
השאלה למה הוציאו משחק המשך רק אחרי 13 שנים ???
יש לציין שאת המשחק הקודם סיימתי לא מזמן הוא היה חינם בפלוס של ה סוני 5
3
15:25 19.01.2024 |
באיחור אופנתי (אורח)
סיימתי את המשחק. מאוד אהבתי את המקורי וסיימתי אותו כמה וכמה פעמים. מאוד ציפיתי להמשך ובפועל קניתי כרטיס מסך חדש כדי לשחק אותו כמו שצריך.
מבחינת עלילה - מעולה. כתובה היטב, מרתקת ועם טוויסטים טובים. אהבתי יותר את הטוויסטים הצדדיים מאשר את המרכזי.
משחקיות - קצת פחות. לא רעה אבל מרגישה מאוד מוגבלת.
ממשק - נוראי. רוב המשחק לא שמים לב כי מתכננים טוב טוב מראש אבל בקרבות האחרונים מתתי שוב ושוב בגלל תגובות לא נכונות של הממשק ותקיעות באופן כללי.
באגים - שיחקתי בגרסה האחרונה ועדיין נתקלתי בבאגים (חלקם שוברי משחק).
מאוד אהבתי את פרק 4. מרגיש כמו הגרסה של REMEDY לASHTRAY MAZE מCONTROL למשחק הזה. בCONTROL העיקר היה המשחקיות ולכן זה התאים שם. כאן העיקר הוא ה"קריפיות" וזה עובר מעולה. אגב, הם עשו את זה בהופעה חיה בGAMESHOW AWARDS ופשוט רואים איך סם לייק נהנה מכל רגע.
העפתי מבט ביוטיוב על הסיום של THE FINAL DRAFT ובעיני מקלקל מאוד את הסגנון של המשחק. נחכה לDLCים ונראה.
ואחרי כל זה - עדיין העדפתי את הראשון. פשוט הרגיש לי יותר מותח מהנוכחי.
4
| פורסם ע"י