יד, יד, רגל רגל
די ברור למה Jusant תפס לי את העין. כחובב משחקי אינדי שלא מפחדים להתנסות בקונספטים מוזרים, משחק כמו Jusant שלוקח טיפוס ותו לא ומערבב אותו עם כיוון אומנותי יפהיפה ופסקול מרגש - ישר נכנס לרשימת המשחקים המצופים ביותר שלי לשנה הקרובה. הורדתי אותו מראש דרך שירות הגיימפס, חיכיתי שיהיה זמין והתחלתי אותו בהתרגשות רק כדי להתאכזב בשעה הראשונה. המשחק נפתח בהצגה של המשחקיות בצורה די משעממת, מבלי יותר מדי פסקול, נופים יפים ואפילו אינטראקציות עם החבר של הדמות המרכזית שהוא מעין יצור מיסטי קטן וחמוד. רק שמאז, המשחק תופס קצב ועולה מעלה מעלה עם המנגינות ועלילה נוגעת ללב אל עבר סיום מעולה שחותם עוד חוויה שאסור לפספס השנה.
חיים מוזרים
המשחק עוקב אחרי ילד ויצור כחול קטן וחמוד המטפסים ביחד על הר שנדמה שאין לו סוף. לאט לאט, דרך מכתבים שנעים בין שעמום מוחלט לסיפור מאוד מרגש של בחורה בשם ביאנקה (כמו שהמפתחים כבר הראו שהם יודעים לעשות ב-Life Is Strange), אנחנו מגלים שעל גבי ההר התקיימה חברה אנושית מתפקדת ומעניינת - ודרך סיפור ההשרדות שלה המשחק מקבל רובד נוסף מרגש מעבר לקשר המיוחד שנוצר בין הילד ליצור החי. שני הסיפורים ביחד משלימים את עלילת המשחק להיות חלק מהנה ומרגש במיוחד, ודרך המכתבים גם מעבירים סיפור ערכי מעניין על התמודדות לנוכח הכחדה של החברה.
למרות כל זה, ולמרות העובדה שאולי תזילו דמעה פעם או פעמיים ותנהלו דיון ערכי עם עצמכם, למשחק יש שתי דמויות מרכזיות שהן לגמרי לא מה שהזכרתי והן הטיפוס עצמו ועיצוב הסביבה. הסיפור אמנם תופס נפח רגשי, אך מתוך ההרפתקה בת הבין חמש לשש שעות הזאת, כמות סצינות המעבר קטנה מעשר דקות וכמות המכתבים או שאר הדרכים בהן תחוו את העבר של הציוויליזציה שהתקיימה בהר היא אופציונלית לחלוטין. זה משאיר לנו הרבה מאוד משקל על הכתפיים של הטיפוס והסביבה - והם מחזיקים אותו לגמרי לדעתי. נתחיל בסאונד והאווירה הכללית שיוצרים את הסביבה בהם אין מה לערער - כי הם אובייקטיבית פנטסטיים. הנראות של המשחק ממכרת, ואחרי ההתחלה המשעממת תחשפו לנופים מרהיבים שמתגלים בקצב מהיר עם המון פרטים קטנים מהממים לגלות. הפסקול מרהיב בהתאם, ומתחזק את אותם נופים עם קטעי פסנתר מדהימים שמספקים חוויה שתהיה לי קשה לשכוח בקרוב. עיצוב הסאונד של הכל למען האמת מצויין, מהטיפוס לקולות שעושות הציפורים ועד קולות מן העבר שמצליחים להעביר סיפור בצורה שקטה. כל אלה ביחד יוצרים את הסביבה הייחודית של המשחק - וכיאה לכל משחקי האינדי הגדולים באמת היא מיוחדת בצורה שאני לא רואה דרך בה יצליחו לשחזר אותה. אין מילים נכונות לתאר את מה ש-Dontnod השיגו בתחום הזה ולכן גם צירפתי יותר סרטונים מהרגיל כדי שתוכלו להבין.
יד רודפת יד
כאן מגיע החלק הטריקי. כל המשחקיות מתרכזת בטיפוס - ואני מתכוון לכל המשחקיות. הטיפוס אמנם כן מקבל שדרוגים פה ושם ולכל אזור בהר יש גימיק שמחדש את הדרך בה תטפסו, אך זה מאוד מינורי ולא משנה סדרי עולם. לכן, במידה ולא התחברתם לטיפוס - אין שום סיכוי שתוכלו לסיים את המשחק. כדי כן לשמור על עניין מסויים המשחק לא משתמש בדרך הרגילה בה למדנו לטפס במשחקי אקשן כמו Uncharted לדוגמא, אלא גורם לכם לשלוט בכל יד באופן נפרד באופן שמזכיר קצת את Octodad אך הרבה פחות מפוזר. בכל פעם שתתחילו לטפס תצטרכו לקשור את החבל שלכם לאזור כלשהו בקיר (אפשר גם לא באזור מיועד כדי להגיע לסודות), ומשם להתחיל לטפס כך שכל פעם שתלחצו על כפתורי ה-RT ו-LT בשלט, היד המתאימה כל צד תאחז באבן.
כשתרצו להתקדם תצטרכו להוריד את הלחיצה מאחד הצדדים וכך תשלטו ביד החופשית ותבחרו לאיזה כיוון תתקדמו. בנוסף, תוכלו לקפוץ כדי להגיע ליתדות רחוקים יותר, לתקוע נקודת ציון של החבל באמצע הטיפוס כדי להתנדנד למקום אחר או שיהיה מקום נוח לחזור אליו במידה ופספסתם קפיצה כדי לא לאבד יותר מידי מן האנרגיה בעזרת לחיצה על הג'ויסטיק איתו אתם מתקדמים. בעזרת החצים תוכלו לשלוט ביצור שאיתכם, ועם הכוחות שלו תוכלו לבדוק איפה יש סודות ולאיפה מתקדמים וכן גם להעיר דברים מסויימים לתחייה כמו צמחים, ובכך להתקדם בטיפוס דרכם. זה ללא ספק משחקיות בסיסית מאוד, ולא מאתגרת בכלל אפילו אם היה במשחק fall damage. אתם לא יכולים למות, ולכן האתגר המרכזי בטיפוס הוא ה"פאזלים" וההבנה איך להתקדם קדימה. שמתי במרכאות כי לא מדובר בפאזלים מסובכים בכלל, ולמעשה רק לקראת הסוף נתקלתי באמת בצוקים שאילצו אותי לחשוב לאן להתקדם ואיך.
חשוב להדגיש, המשחק רוצה להיות חוויה קלילה ואין שום דבר פסול בזה, אך במידה ולא תתחברו למשחקיות שלו - אין לו מספיק מה להציע כדי להבטיח שתהנו. אני ממליץ לבדקו את הדמו שלו לפני שאתם קונים אותו, תוך כדי הבנה שההתחלה שלו לא לגמרי מייצגת והוא באמת מהנה יותר בכל שאר הזמן. במידה והתחברתם למשחקיות כמוני - כיף לכם, יש לכם הרפתקה מצויינת לחוות, במידה ולא, עדיף שלא תאלצו את עצמכם. המשחק כן לינארי, אך יש בו מספיק סודות מגניבים שיגרמו לכם לחשוב לאן להתקדם ואיך. בין הסודות יש מגדלי אבנים שתצטרכו להרכיב, ציורים "להעיר" לחיים בעזרת הכוח של החבר שלכם, קונכיות להקשיב להן ולדמיין איך חיה החברה על ההר ועוד כמה דברים קטנים ומגניבים. הם יוצרים תחושת סיפוק מסויימת אך רחוקים מהתחושה שהייתי מקבל אם המשחק היה מנסה להציג יותר אתגרים. במקום זה, הוא נותן לנקודות השיא שלו להיות הפסקול, רגעי ההתחברות המעטים אבל המרגשים בין הילד ליצור החי ולנופים הבאמת מרהיבים.
השורה התחתונה
Jusant קרוץ מאותו חומר שכל משחקי האינדי האגדיים שיצאו בשנים האחרונות עשויים ממנו. הוא עשוי עם המון רגש שקורן החוצה בעלילה נוגעת ללב ומציג חווית משחק ייחודית עם סאונד מופלא שלא יהיה ניתן לשחזר. הוא כל כך מסתמך על הטיפוס שלו שבמידה ולא תתחברו אליו אתם לא תצליחו להנות ממנו וגם מציג את המכניקות שלו בפתיחה משעממת, אבל לאחריה הוא מטפס בקצב טוב מאוד למעלה ומגיע לגבהים מעולים.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י