חיפשתי אתונות ומצאתי מלוכה. Final Fantasy XVI הוא אחד המשחקים הכיפיים ביותר ששיחקתי בסדרה, אחד המשחקים הכי טובים של 2023 ואחד המשחקים הכי טובים על ה-PS5 כיום
עותק סיקור סופק לנו על ידי עדלי יונייטד, תודה רבה!
מבחינת רבים בעולם הגיימינג, 2023 שייכת לשלושה משחקים בלבד: The Legend of Zelda: Tears of the Kingdom, Starfield ו-Final Fantasy XVI. המשחק של נינטנדו יצא וזכה לשבחים מקיר לקיר, המשחק של Xbox ו-Bethesda בדרך והוא גם נראה טוב מאוד, אבל אנחנו כאן כדי לדבר על הצלע השלישית. Final Fantasy XVI הוא המשחק הגדול של סוני לקיץ והוא לא סתם גדול - הוא נראה כמו אחד הגדולים בתולדות הסדרה. אז אחרי טריילרים רבים, המון יח"צ וציוצים חוזרים ונשנים של הבמאי של המשחק, בואו נראה האם Final Fantasy XVI שומר על היוקרה של הסדרה ומשאיר את הגחלת בוערת.
עולם עם קסם הוא לא בהכרח עולם קסום
הסיפור של Final Fantasy XVI שונה קצת מזה של שאר משחקי הסדרה, בכך שהוא מוותר על הקונספט של "חבורה" או "Party" לטובת סיפור הרבה יותר אישי: קלייב רוזפילד הוא אביר צעיר ובנו של שליט דוכסות רוזריה, אחד מכמה ממלכות וארצות ביבשת וואלסת'יה. היבשת ידועה בכך שקיימים בה אלו שיש להם חיבור עם הקסם של העולם ויכולים לבצע קסמים שונים, כשנדירים ביותר הם אלו שנבחרו להיות Dominants - מארחים של אלים ומפלצות אדירות כמו Odin, Bahamut, Pheonix, Shiva ועוד.
הסיפור הזה מתחיל בטרגדיה: בגידה של האימפריה בדוכסות מובילה לסיטואציה בה ג'ושוע, אחיו הצעיר של קלייב וה-Dominant של הפיניקס, מאבד שליטה לאחר שהוא צופה במות אביו, והופך לציפור המיתולוגית, תוך כדי שהוא הורס את הטירה בה הם חיו. קלייב שנאלץ להילחם בבוגדים מהממלכה השכנה צופה בחוסר אונים משווע כשאחיו טובח באויבים ובעלי ברית כאחד, ואחרי קרב אכזרי נגד Dominant נוסף ומסתורי, Ifrit, גם מאבד את חייו. אם המוות של אביו ואחיו לא הספיקו, הוא גם נתפס על ידי האימפריה ומסומן כ-Bearer, עבד שיבצע משימות עבור הממלכה. בשלב הזה קלייב נשבע שהוא ימשיך לחיות במטרה למצוא את ה-Dominant שרצח את אחיו ולנקום את מותו.
המשחק הזה עושה המון דברים הפוך ממשחקים אחרים בסדרת Final Fantasy ואני חושב שהדבר הראשון ששמים לב אליו הוא הטון האפל של המשחק. ה-Bearers לדוגמא, הם כולם קוסמים ואם במשחקים הקודמים הקוסמים היו אנשים חשובים מאוד, כאן הם כולם עבדים ומתייחסים אליהם על הפנים - יותר גרוע משרצים או מזיקים. המשחק לא חוסך גם בדם ופציעות קשות כשגם כמות הקללות עלתה כאן משמעותית ממשחקים אחרים כשמילת ה-"F" נזרקת לכל עבר בצורה מאוד חופשית. אולי זה זמן טוב לדבר רגע על הדירוג של המשחק.
ביקום של משחקי Final Fantasy יש בדיוק שני משחקים שזכו לדירוג M או 18+ מה-ESRB ו-PEGI בהתאמה: הראשון היה Final Fantasy Type-0 (ההוצאה המחודשת שהגיעה למערב ב-2015) והשני הוא Final Fantasy XVI. המשחק המרכזי ה-16 בסדרה מתעסק בעניינים מאוד אפלים והוא לגמרי מצדיק את הדירוג שלו. כבר בשעות הראשונות אנחנו מגלים שהשפריצים של הדם שאנחנו רואים מהאויבים השונים והדמויות השונות זה עוד בקטנה לעומת מה שאנחנו נראה במשחק הזה.
סתם לדוגמא, הקרב בין פיניקס לאיפרית מדהים, אבל הסצנה שמתרחשת בסופו היא על גבול הקשה לצפייה. יחד עם זאת, אלה דברים מהסוג הזה שגורמים למשחק הזה להרגיש מיוחד. בכלל, יש הרבה רגעים בסיפור של המשחק שמרגישים כאילו נבנו על ידי כותבים מערביים ולא על ידי כותבים יפניים: דגש על קצב טוב של העלילה, בלי יותר מדי מריחות, בלי טוויסטים "מפתיעים" שהשחקן כבר ראה מקילומטרים - הסיפור הזה מתנהל בצורה קצבית למדי כשלא הייתה לי באמת תחושה של "יכלתי לחתוך חלק מסוים מהסיפור והוא לא היה חסר לי".
אם כבר אני מרעיף שבחים על משהו: הדיבוב במשחק פנטסטי. אני לרוב משחקי משחקי JRPG יפניים בדיבוב היפני, כי באופן כמעט גורף הוא מצליח להעביר את התחושות והסצנות במשחק בצורה טובה יותר מהדיבוב האנגלי. עכשיו, אני לא יודע אם זה קשור לעובדה שמדובר במשחק שעוצב ונכתב לקהל המערבי, אבל הדיבוב בשפה האנגלית פשוט נהדר. הדמויות עצמן כתובות טוב, כן, אבל שווה לציין לטובה את בן סטאר שנותן את קולו לקלייב, סוזנה פילדינג כג'יל וראלף אינסון שלא הספקתי לסיים להתלהב ממנו כלוראת' מ-Diablo IV והנה הוא מגיע עם עוד הופעה נהדרת כסיד, המנטור של קלייב.
כמובן שבנוסף למשימות הראשיות, תוכלו גם לבצע המון משימות משניות כשבעוד שרובן הן משימות "לך תביא/תילחם", חלקן משרתות דווקא את כל נושא פיתוח העולם והממלכה למי מכם שרוצה לדעת עוד על הדמויות השונות, האזורים השונים והתחושות של הדמויות שאינן חלק מרכזי מהסיפור. סתם לדוגמא, משימת צד באמצע המשחק מסבירה טוב יותר מה אלו הקעקועים שה-Bearers צריכים לשאת, הכאב הכרוך בהם והכאב הגדול יותר הכרוך בהסרתם. זאת לא משימה קשה, אבל היא כן גרמה לי להעריך את הסיפור עוד יותר. באיזשהו שלב המשימות הצדדיות גם מתחילות לתת לקלייב מוניטין שיאפשר לו לקבל פרסים מיוחדים שחלקם יוכלו לחזק סקילים שונים שלו, ליצור נשקים חדשים בנשקייה או אפילו לשפר את האפקטיביות של שיקויים.
קוראים לו קלייב או נירו? תחליטו.
אבל מוניטין שמוניטין - מה שמעניין אותי ותפס לי את העין הייתה העובדה שאחד מהאנשים שהיו אמונים על בניית הקומבט ל-Devil May Cry 5 ו-Dragon's Dogma גם אחראי על מערכת הקרבות של המשחק החדש וזה ממש מורגש. Final Fantasy XVI מרגיש הרבה יותר כמו Devil May Cry 4 מאשר משחק Final Fantasy, לטובה ולרעה (עוד על כך בהמשך). קלייב הוא אחד מהלוחמים הכי טובים בדוכסות רוזריה וביבשת כולה, אבל יש לו עוד יכולת מעניינת שלא מדברים עליה: היכולת "לגנוב" ולהשתמש ביכולות של Eikons של Dominants אחרים.
זה אומר שקלייב הוא סוג של Jack of all trades: הוא לא יכול להפוך לאותם יצורים, אבל הוא יכול לשאול את היכולות שלהם לשימוש בזמן הקרבות השונים. בין אם מדובר בברקים של Ramuh, הטלפיים של Garuda או כבר מההתחלה - האש של Pheonix. לכל אחת מהיכולות האלה, יש לכם מתקפה מרכזית שתוכלו לבצע עם מקש העיגול, קסם שקשור אליה ועוד שתי יכולות מיוחדות שקלייב יוכל ללמוד ולהשתמש בהן בנוסף למתקפות הרגילות שלו.
Final Fantasy XVI הולך ישירות לכיוון של משחקי Character Action במרוץ השנים: המטרה שלכם היא לא רק לחסל את האויבים שלכם, אלא להשפיל אותם בסטייל מטורף ועם קומבואים מטורפים. גם המתקפות הפשוטות יותר מרגישות כמו מתקפות סופר חזקות: ה-Lunge וה-Charged Blade מאפשרים לכם לסיים קומבואים (או במקרה של Charged Blade גם להתחיל קומבואים באוויר), האפשרות לטעון קסמים מביאה אופציה טובה להתקפה מרחוק ואם כל זה לא יספיק לכם, המשחק גם נותן אופציה ל-Parry על ידי התקפה בזמן שהיריב מתקיף אתכם, או אפשרות לקאונטר אם אתם מתחמקים בזמן ממתקפה של יריב.
כל אלו ביחד עם היכולת של השחקן להחליף בין יכולות ה-Eikons השונים בלחיצה של כפתור ה-L2, יוצרים סיטואציות של זרימה חלקה לחלוטין בזמן הקרבות, עם אופציות להחלפה מהירה בין היכולות השונות של האלים השוכנים בתוך קלייב כדי להאריך קומבואים או להוסיף עוד אויבים חסרי מזל לקומבו שלכם. אתם יכולים להעלות אויב לאוויר בעזרת אחד הסקילים של Garuda, לבצע Stomp על האויב, להשתמש בטלפיים של Garuda כדי למשוך אותה אליכם, להעיף אותם לרצפה בעזרת אחת היכולות של Titan ואז להשתמש ביכולת החזקה ביותר של Pheonix כדי לסגור את הקומבו. הקרבות הם פשוט אדירים.
משהו שהיה חסר לי טיפה הוא היכולת ליצור סטים של Eikons: בגלל שהשחקן מוגבל רק לשלושה Eikons על קלייב, נוצר אצלי מצב בו יש זימונים שאני מוצא שהם מאוד טובים נגד בוסים, כמו היכולות של Garuda, Pheonix ו-Titan, ויש יכולות שהן ממש יעילות ב-Crowd Control כמו Garuda למשל. הייתי שמח אם הייתי יכול ליצור ממש סטים של מתקפות ויכולות ולהחליף ביניהם בצורה נוחה בזמן הקרב כדי שאוכל להתאים את היכולות שלי לסיטואציה. הנ"ל נכון אף יותר במוד ה-New Game+ שמשנה גם את האויבים השונים בעולם ומחזק אותם טיפה.
הקרבות גם מכילים אלמנט שנקרא Cinematic, שיכול להיות מכה מיוחדת (Cinematic Strike), התחמקות מיוחדת (Cinematic Evade) או Cinematic Clash שהוא פשוט לחיצה מרובה על כפתור הריבוע. בהתחלה לא נהניתי מהסצנות הסינמטיות במסווה של Gameplay הללו, אבל ככל שהתקדמתי במשחק וקרבות הבוסים נהיו יותר ויותר מטורפים ואדירים, כך חיכיתי למתקפות הסינמטיות הללו כדי לראות איך אני משתלב בסצנה ההיסטרית שנגלית לפניי. האם זה אלמנט משחקיות יחסית מיושן? אולי - אבל הוא עובד פה בצורה טובה והוא הרבה פחות פולשני ממה שנדמה בהתחלה. אגב פספוס של המתקפות האלה יוביל לנזק מאסיבי לקלייב אז לפחות יש לזה משמעות מבחינת משחקיות.
בדיוק מהסיבה הזאת השמטתי סוג נוסף של משימה צדדית בחלק הקודם של הביקורת בו דיברתי על המשימות הצדדיות: משימות הציד. המשימות הללו יאפשרו לשחקן להילחם במפלצות חזקות מאוד שנמצאות בעולם של המשחק. המפלצות הללו לרוב יופיעו בחלק מבודד של אזור מסוים ויהוו אתגר משמעותי יותר, עם מתקפות חדשות, יותר עוצמה מאחורי כל מתקפה והרבה יותר נקודות חיים. המשימות הללו יספקו לשחקן המון כסף, ניסיון ומוניטין, אבל חשוב מכך - הן כיפיות להחריד. המפלצות הללו יהיו לרוב ברמה גבוהה יותר מכם כך שהם יהוו אתגר בין אם תרצו ובין אם לא, עם מתקפות מיוחדות שרק ישתנו אחרי שתורידו להם כמות מסוימת של HP.
זה מרגיש שהמשחק שם בחלק השני שלו אופציה של קרבות בוסים מיוחדים, כשחיפוש וציד של המפלצות הללו הוא פשוט כיף. אלו יופי של אתגרים במשחק שאחרת הוא דווקא דיי קל - בעיקר אם אתם מגיעים מרקע של משחקי Character Action (וכן, זה נכון גם במוד ה-New Game+ שהזכרתי קודם לכן). אם כבר הזכרתי את הז'אנר, אז שווה לציין שבמשחק יש כמה מודים שכבר מוותרים לחלוטין על אלמנט ה-RPG לטובת משחק אקשן שלם: Stage Replay מאפשר לכם לחזור ולעשות שלבים בשביל ציוד או נקודות ניסיון, ו-Arcade Mode כבר יתן לכם ניקוד וציונים - בדיוק כמו שאנחנו רגילים ממשחק אקשן בסגנון של DMC.
זה לא אומר שהכל מושלם במשחקיות של FF16: בעוד שהעובדה שלא מדובר בעולם פתוח ממש לא מפריעה לי (אם כבר, היא מאפשרת למשחק לזרום בצורה טובה יותר), ריצה בעולם היא סופר איטית בחלק הראשון של העולם, ולא מדובר באזורים קטנים בכלל. הנ"ל נכון כפליים לגבי ה-Hideaway שלכם, שלפעמים תבלו חצי דקה רק בריצה מנקודה א' לנקודה ב'. ספרינט זו לא מילה גסה. בנוסף, אני לא באמת מבין מה היה הצורך בטבעות ה-Easy Mode שהמשחק נותן. אני מבין שטבעות שיאפשרו לשחקנים להתחמק יותר בקלות או לתת לטורגול הכלב לתקוף בלי שהשחקן יגיד לו יקסום לשחקנים מסוימים, אבל תנו לי לצטט שוב את רג'י פילס-אמה, מנכ"ל נינטנדו אמריקה לשעבר: "אם המשחק הוא לא קרב, איפה הכיף?".
הפנטזיה האחרונה?
אז רגע, כל מה שדיברתי עליו קודם הוא טוב ויפה וכיפי והכל - אבל אלו מכם עם ניסיון עם הסדרה אולי יתהו: מה הקשר בין המשחק הזה לסדרת Final Fantasy? התשובה היא שלא המון - כדי ליצור משחק Character Action טוב, המשחק היה צריך לוותר על הרבה עקרונות מנחים בעולם של Final Fantasy: השליטה בקבוצה של אנשים - גם אם בעקיפין - הלכה לטובת שליטה מלאה בדמות אחת בלבד עם קצת עזרה מהכלב טורגול, אלמנטים שונים מהמשחקיות של סדרת FF לדורותיה נעלמו לטובת משחקיות שהיא קצת יותר פשוטה.
דוגמא יפה קשורה לרגע במשחק בו נלחמתי נגד אחד האויבים הכי ידועים בסדרה: ה-Bombs - מפלצות דמויות פצצות אש. בדיפולט החלפתי ליכולת של גארודה כדי ליצור מתקפות רוח, כי בראש שלי, המפלצות האלה אוכלות מתקפות אש, מה שמרפא אותן וגם מגדיל אותן ומאפשר להן לבצע יכולות מיוחדות. גיליתי שלא. ה-Bombs כמו גם שאר המפלצות שהייתי בטוח שיאכלו מתקפות כאלה לארוחת בוקר, מקבלות את אותו הנזק מהמתקפות הללו כמו משאר המתקפות. זה ממש הולך נגד הרוח של משחקי הסדרה באיזשהו אופן.
זה נכון לעוד כל מיני אלמנטים של המשחק שגורמים לי לתהות האם מדובר במשחק JRPG אמיתי, או במשחק אקשן/הרפתקה עם אלמנטים של משחקי תפקידים בדומה למשחק כמו God of War או Horizon Forbidden West? התשובה מבחינתי היא ברורה: המשחק הזה הוא ממש לא משחק JRPG סטנדרטי והאמת שטוב שכך. אני מאוד נהניתי מהמשחקיות שלו ומאוד נהניתי מהאופציות השונות שהוא נתן לי כשחקן בעולם שלו. חלק מהאלמנטים של משחקי תפקידים כמו משימות צד בעלות מספר רבדים או עליית רמות משמעותית ספגו כתוצאה מכך, אז אני הייתי שמח אם המשחק הבא בסדרה היה חוזר קצת למקורות, אבל אני לא יכול להתלונן יותר מדי כשנהניתי כל-כך.
לא צריך פאץ', אה יושי?
אחרי שחפרתי לכם המון לגבי המשחקיות של Final Fantasy XVI (לכו לקרוא את הביקורות שלי למשחקי Bayonetta, DMC ושאר משחקי Character Action שסיקרתי כאן באתר, זה היה צפוי שאני אחפור עליהם), בואו נדבר על מה שאני כן יכול להעביר לכם דרך הכתבה הזאת: הגרפיקה של המשחק. בשורה התחתונה, זה אחד המשחקים הכי יפים על ה-PS5. כמו עם Diablo 4, כמה מהשוטים בסצנות סינמטיות פה הם לא נורמליים, אבל מה שיפה הוא שבחלק מהמקרים השוטים האלה הם פשוט Gameplay.
ההשקעה שנעשתה בגזרת הגרפיקה והעיצוב של העולם והדמויות של המשחק היא באמת מיוחדת, כשהמתקפות השונות והאנימציות של קלייב, טורגול ושאר חבריו בזמן שהם נלחמים נראית טוב כמו, אם לא יותר מסצנות סינמטיות אחרות שתראו במשחק. אני לא חושב שמצאתי נקודה אחת במשחק שחשבתי שהיא נראית רע, או לא מלוטשת. הביצועים של המשחקים הם סיפור אחר לגמרי.
הבמאי של המשחק, Yoshi-P, טען בהכנה למשחק שהוא לא יצטרך Day 1 Patch, או תיקונים של יום ההשקה. אז אני שיחקתי במשחק והוא בהחלט זקוק לזה. הביצועים של המשחק לא נוראיים: אין פה גמגומים בזמן טעינת שיידרים, תקיעות או קריסות (קריסה אחת לא הייתה לי לכל אורך הביקורת), אבל המשחק לא מצליח לשמור על 60 פריימים לשנייה - לא בערים עצמם ובתכל'ס גם לא בקרבות. המשחק לרוב נע באזור ה-50 פריימים לשנייה, אבל לא מצליח להתמודד עם הגרפיקה הפסיכית של המשחק.
חשוב לציין שיצא Patch שאכן שיפר את הביצועים וגם בעתיד יגיע מוד של 40 פריימים לשנייה לאלו מכם עם טלוויזיות תומכות ב-VRR ו-120 הרץ, אז המשחק כבר הרבה יותר שחיק יותר ויהיה יותר כיפי בהמשך. אני חייב לומר שסיימתי את המשחק לפני שיצא לי לבדוק את הפאץ' אז זה כן מתבטא בציון, אבל כפי שכבר קראתם - גם ביצועים לא יציבים לא הצליחו להשפיע על כמה שנהניתי מהמשחק ומהמשחקיות הנהדרת שלו.
מוזיקה שמיימית
ביוני 2022 מצאתי את פסקול השנה שלי בדמות TMNT: Shredder's Revenge (שחלק בסוף את המקום הראשון עם Xenoblade Chronicles 3). ביוני 2023 מצאתי את פסקול השנה שלי בדמות הפסקול של Final Fantasy XVI. לא זוכר מתי בפעם האחרונה פסקול הצליח להרטיט אותי בצורה שהפסקול של המשחק הזה הצליח. זה בדיוק כמו המם של הומלנדר: "זה מושלם. מושלם. הכל - עד הפרטים הקטנים ביותר". כבר במוזיקת התפריט הראשי שמציגה פן אפל יותר של הנעימה הקלאסית של Final Fantasy אני ידעתי שמשהו מיוחד הולך להגיע ולא טעיתי.
יש במשחק הזה כל-כך הרבה שירים מעולים שאני לא יודע אם לפרט את כולם פה או להשאיר משהו לכתבת פסקולי השנה בסוף השנה, אבל זה באמת כמעט הכל: מהמוזיקה השקטה ביותר שמתנגנת בבסיס הבית שלכם ובהליכה באזורים השונים של העולם שהיא משהו שאני יכול להקשיב לו בנסיעות כל היום, עד לרצועות הקרב המטורפות שמלוות את המשחק מהשעות הראשונות ועד הסיום הסופר קליימקטי. אבל באמת, מגיעה רגע מילה טובה לבן אדם שהביא לנו את כל זה וקצת על הסיפור שמאחוריו.
מאסאיושי סוקן הוא מלחין יפני שעבד על לא מעט משחקים, אבל הוא באמת פרץ כמלחין הראשי של Final Fantasy XIV, משחק ה-MMO הפופולרי של Square Enix. העבודה שהוא עשה שם מדהימה והוא באמת ראוי לשבח עליה. במאי 2021 גילינו שסוקן עשה את העבודה הזאת בזמן שהוא מתמודד עם מחלת הסרטן, כשלאורך רוב 2020 הוא עבר טיפולי כימותרפיה. הבן אדם לא רק ניצח את המוות, הוא גם חוגג את החיים עם יצירה של פסקול גאוני שהצליח להיכנס לכל תא בגוף שלי. עכשיו זה רק עניין של לחכות עד שהפסקול יחזור למלאי כדי שאוכל להזמין אותו אליי הביתה.
השורה התחתונה
חיפשתי אתונות ומצאתי מלוכה. בעוד שהטענה ש-"Final Fantasy XVI לא מרגיש כמו משחק בסדרה" נכונה מאוד, ככל שהתקדמתי במשחק הבנתי עד כמה הטענה הזאת משחקת לטובת המשחק הזה. Final Fantasy XVI הוא אחד המשחקים הכיפיים ביותר ששיחקתי בסדרה, עם מערכת קרבות שלא הייתה מביישת משחק בסדרת Devil May Cry, בדגש על קומבואים נפלאים, שינויים זריזים בין יכולות ומתקפות, תחושת עליונות נהדרת וקרבות בוסים פשוט אדירים שהפילו לי את הלסת לרצפה פעם אחר פעם אחר פעם.
תוסיפו לכל אלה סיפור פשוט נפלא (מהטובים בעשור האחרון של הסדרה), רפרנסים רבים לסדרת Final Fantasy, גרפיקה נהדרת ופסקול פשוט אלוהי וגם ביצועים לא יציבים לא מפריעים לי לומר שאתם מקבלים פה את אחד המשחקים הכי טובים של 2023, אחד המשחקים הכי טובים על ה-PS5 מאז שהוא יצא ומשחק שיענה בדיוק לצרכים של חובבי משחקי Character Action באשר הם. עבודה פנטסטית של Yoshi-P ועבודה עוד יותר נהדרת של המלחין של המשחק, מאסאיושי סוקן. זה משחק שאולי לא מרגיש כמו משחק Final Fantasy, אבל הוא ראוי לשאת את שמו.
ובנימה שהיא יותר מאישית: Final Fantasy זו סדרת משחקים שמלווה אותי מאז שאני ילד. אין ראויה ממנה להיות הביקורת ה-300 שלי כאן באתר. לא יודע כמה עוד נשאר לי במיכל - אני לא מקבל מזה כלום מעבר לסיפוק אישי ואני גם לא מבקש כלום - אבל אני מודה לכל מי שהיה איתי לאורך התהליך וקרא את הביקורות שכתבתי או תמך בי כקולגה בתחום יצירת התוכן בישראל. שמח שיכלתי לעזור לפתח את התחום והידע בו כאן בישראל מעבר למיינסטרים ואם גרמתי למישהו להיכנס למשחק/סדרת משחקים/לקנות מוצר שעשה לו טוב במהלך ה-300 ביקורות הללו, אז עשיתי את שלי.
אולי כמו קלייב גם אני אמצא את האש שלי ואנחנו נתראה בביקורת ה-500. מי יודע.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
06:36 30.06.2023 |
מנחם (אורח)
כרגיל ביקורת לעילא ולעילא
רציתי רק לשאול כמה שעות השקעת במשחק?
והאם אתה נוטש אותנו ?? (נראה כך מהסיפא של דבריך...)
2
13:49 30.06.2023 |
גיא (אורח)
שמואל , אתה מדהים קראתי את כל הסקירות שלך , בזכותך נכנסתי לתוך משחקי הדארק סול , התחלתי לשחק באלדן רינג בגלל הביקורת שלך עשה לי חשק לשחק ...והנה עוד ביקורת נפלאה אולי אני אתן צאנס לסדרה של Final Fantasy נתחיל ברימיק של מספר 7 ....
3
16:55 04.07.2023 |
אני (אורח)
ביקורת מצוינת, כרגיל.
הפסקה בסוף עוררה אותי להחמיא על העבודה הנהדרת שאתה (ואתם) עושים פה. אני לא מגיב הרבה, אבל צורך ונהנה מאוד.
זה לא הוגן לבקש מאדם "לא להפסיק" כי אתה צריך לעשות מה שטוב לך, אבל רק שתדע שאנשים נהנים מהתוכן (:
4
10:44 06.07.2023 |
יוגב (אורח)
היי שמואל,
מעריך מאוד את העבודה וההקדשה שלך בנושא מקווה שאהבה שלך והתשוקה תניב לך בנוסף לאושר גם עושר (:
5
| פורסם ע"י