אמנם לא האטום של אופנהיימר, אבל פצצת סטייל
תודה רבה לטוליפ אנטרטיינמנט על ההזמנה להקרנה המוקדמת!
כשיסתכלו לאחור על התקופה שלנו בעולם הקולנוע, כבר אין שום ספק שהשם של ווס אנדרסון (Wes Anderson) יופיע בין השמות הראשונים. הסטייל הייחודי שלו נלמד כבר היום במוסדות אקדמיים ורוב הסרטים שלו זכו לתשומת לב רבה הן מצד המבדרים והן מצד קהל מעריצים שרק הולך וגדל. אותו קהל מעריצים כבר גדול מספיק כנראה כדי שווס יעצור רגע ויתמקד בלחגוג איתו את הסטייל הייחודי שלו שנוגע מעיצוב הסט, הצילום, ההומור והדמויות הייחודיות וכמובן קאסט שחקנים מוכר מאוד. התוצאה היא "אסטרואיד סיטי" (Asteroid City), שלרוב מסתפק בלהיות מכתב אהבה מקסים לכל מעריציו, אך לעיתים שובר את האיזון ומבליט יותר מדי את הסטייל הייחודי של ווס, מה שישחק לטובת המעריצים, אך לרעת הקהל הרחב. הביקורת נטולת ספוילרים - קראו בחופשיות!
מערכה ראשונה - ברוך שובך, עלילה
אחת הטענות המרכזיות כלפי סרטו האחרון של ווס, "הכרוניקה הצרפתית" (The French Dispatch), הייתה שהסרט יותר מדי מפוזר ולא מצליח לתחזק עלילה אחת מלאה שמחברת אותנו לסיפור ולדמויות. אמנם אנדרסון לא מצליח לשחזר כאן את העלילה הקסומה שהצליח להעביר בסרטים כמו "מלון גראנד בודפסט" או Fantastic Mr. Fox, אך היא כן הרבה יותר מסודרת. במסגרת תוכנית ממשלתית בה חמישה ילדים הנחשבים עילוי בתחום המדע נבחרים לעבור קורס מיוחד בין כמה ימים בעיר נידחת, מגיעים משפחת סטינבק ללוות את הבן הבכור בטקסים ובהרפתקה. לאחר הכרות נרחבת עם האזור, הדמויות, העלילה וגם האווירה הקלילה והקומית שהסרט מנסה להעביר, אנחנו מגיעים לנקודת שיא רצינית ולאחת הסצנות הטובות ביותר שווס אי פעם ביים - שלאחריה הסרט משתנה ותופס קצב הרבה יותר מהיר ואחיד.
עד לאותה נקודה הסרט מפוזר מעט, ונשען יותר מדי על עלילת המעטפת בה אנו מתעסקים בניסיון להעלאת מחזה. ניכר שווס כיוון כאן למחווה לעולם התיאטרון, ואחרי מחווה לספרות בגראנד בודפסט, מחווה לעיתונאות בכרוניקה הצרפתית וזה - אפשר לשער שהסרט הבא יעסוק בבימוי ואני מתרגש. בכל מקרה חזרה לעיר הקטנה שלנו, למרות שהיא מלאה בדמויות אדירות עם סיפורים שנעים בין קומדיה מוחלטת לסיפור אהבת נעורים תמימה - לוקח הרבה זמן עד שהסרט נסגר על הכיוונים האלה ומבזבז לא מעט מזמן המסך שלו על שתיקות מביכות והצגות מקום (או במקרה של הסרט, תפאורה) ארוכות מדי. לאחר מכן הוא נכנס לקצב מעולה שיתפוס את כל הקהל, אך יוציא חלק ממנו עם דיאלוגים יומרניים שבוודאי יצחיקו את קהל היעד ופחות את הקהל הרחב. הסרט מגיע לכמה סצנות שיא פשוט נהדרות, שאותן אף אחד לא ירצה לפספס, אך כנראה שמי שהסרט הזה לא מכוון אליו יגיע אליהן שהוא כבר מחוץ לעלילה ולא יוכל להנות מהן באותה רמה אליה הסרט ככל הנראה כיוון. זה לגמרי בסדר אבל צריך להדגיש שאם לא התחברתם לדברים של אנדרסון בעבר זה ממש לא הסרט להתחיל בו.
מערכה שניה - שלוש חברות
לנסות לציין שחקן אחד מהקאסט הבאמת מטורלל של הסרט הזה יהיה בלתי אפשרי. כולם באים ונותנים הופעה פשוט מצויינת, ולבחור היילייט יהיה לא הוגן כלפי שאר השחקנים. לכן, אבחר לציין שני קווי עלילה שתפסו אותי במיוחד - גם אם הo ממש לא המרכז של הסרט. רוב הסרט עוסק ברומן בין הצלם יואי סטינבק לבין כוכבת הקולנוע מידג' קאמפבל, אותם משחקים ג'ייסון שוורצמן (Jason Schwartzman) וסקארלט ג'והנסון (Scarlett Johansson) בהתאמה. שני המבוגרים הגיעו לעיר עם ילדיהם המחוננים, אך דווקא העניין נופל בשלישיית הילדות הקטנות יותר של יואי.
הן נמצאות במסע להחזיר לחיים את אמא שלהן, באחד מקווי העלילה המצחיקים ביותר שראיתי השנה. הן מספקות כמה מהשורות הטובות ביותר בסרט עם דינימיקה מחשלמת בין השלושה. קו העלילה השני שממש תפס אותי גם נוגע לילדים, בו מאיה הוק (Maya Hawke) שכבר מילאה תפקיד של בייביסיטר כרובין ב"דברים מוזרים" חוזרת הפעם בנעלי מורה לפיזיקה לתלמידי יסודי. העלילה עם אחד הילדים, שמתחבר לחבורת קאובויים המנסים להרשים בעצמם את הבחורה, יוצרת כמה רגעי קסם מעולים שהובילו את כל האולם להתגלגל מצחוק. מה שבולט בשני הקווים האלה הוא העובדה שהם נקיים מאותם דיאלוגים יומרניים שהזכרתי, ולכן הרבה יותר קל לי להחמיא להם מאשר לעלילת התיאטרון שברקע, שאמנם תופסת הרבה נפח אך תשאר לא מובנת ואפילו מעצבנת לרוב הקהל.
מערכה שלישית - השורה התחתונה
ווס אנדרסון הרוויח ביושר את היכולת ליהנות עם קהל המעריצים שיצר - ולקח את ההזדמנות בשתי ידיים. למרות שתיקן חלק מהביקורת על סרטו האחרון, התוצר הוא עוד יצירת אומנות שמי שעקב אחרי הקריירה שלו יהנה מאוד ממנה - ומי שלא עדיף שלא יתחיל מהסרט הזה, כי ימצא את עצמו נהנה הרבה פחות.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י