עזבו רגע את התלונות שיש לי כלפי המשחק הזה: בתכל'ס, מדובר במשחק כיף ואם אתם חובבים של משחקי JRPG עם זיקה לנוסטלגיה אתם פשוט תיהנו ממנו
עותק סיקור סופק לנו על ידי Marvelous Europe, תודה רבה!
ההכרזה על Project TriTri לוותה בהמון ציפיות ובהמון התרגשות: משחק אקשן JRPG חדש שמגיע עם קאסט יוצרים פשוט היסטרי: נובוטרו יוקי (Nobuteru Yuuki) שעבד על משחקי Trials of Mana ו-Chrono Cross, ראיטה קאזאמה (Raita Kazama) שעיצב חלק מהדמויות בסדרת Xenoblade והירוקי קיקוטה (Hiroki Kikuta) שעבד על הפסקולים של משחקי Secret of Mana ו-Trials of Mana הלחין את הפסקול של המשחק. אבל כשהדמו של המשחק הגיע אלינו, גילינו משחק טיפה יבש עם קומבט שמזכיר לנו למה Secret of Mana לא התיישן כמו שצריך. האם דברים השתנו מאז הדמו של Trinity Trigger? בואו נבדוק!
Secret of Ys
הסיפור של Trinity Trigger עוקב אחרי Cyan, לוחם צעיר מעיירה שקטה בממלכת Trinitia, שמגלה יום אחד שבמסגרת המלחמה בין אלי הסדר לאלי הכאוס, הוא עצמו נבחר להיות "לוחם הכאוס" שינצח עבורם את המלחמה. יחד עם חברתו Elise, הם יוצאים למסע ארוך שייקח אותם בכל רחבי Trinitia כדי להבין מי רודף את Cyan, האם זה קשור להיותו לוחם הכאוס ומי או מה אלו הטריגרים המסתוריים שמתפקדים ככלי הנשק של הגיבורים שלנו.
וואלה, הסיפור חמוד. סליחה על הישירות, פשוט אין לי הרבה מה להוסיף בנושא הזה. הוא לא מתרומם לשום מקום והוא נהייה דיי צפוי דיי מהר, אבל תמה שהולכת לחזור הרבה בביקורת הזו ובמשחק באופן כללי היא "חזרה למקורות". Trinity Trigger לא מנסה להתחכם יותר מדי עם עלילה מתוסבכת יתר על המידה, ועם נושאים הרי גורל, או פוליטיים או קשורים לדברים של ימינו אנו. זהו משחק פנטזיה ששואב המון השראה ממשחקי עבר - וזה בסדר גמור! זה אפילו מרענן באיזשהו מקום.
הנ"ל גם מתייחס לעיצוב הגרפי של העולם שמזכיר לי משחקי JRPG שיצאו למחשב האישי בתחילת שנות ה-2000. שוב, זה לא דבר רע בהכרח, יש הרבה קסם בעיצוב מהסוג הזה ורואים שהייתה השקעה רבה באפקטים השונים כמו התאורה והמתקפות השונות. האנימציות של המשחק הן טיפה נוקשות, מה שיכול להפריע במשחקיות (עוד על כך בהמשך), אבל המשחק יותר ממכפר על כך עם ביצועים מעולים (60 פריימים לשנייה על ה-Switch, משפט שלא יוצא לנו לומר המון בתקופה האחרונה), ומנגנונים שמאפשרים לשחקן לשבור את האנימציות הללו.
תוסיפו לכך מוזיקה מקסימה ואזורים מגוונים (כיאה למשחק JRPG, אנחנו ננוע בין יערות, למדבריות מושלגות ומדבריות רגילות - איך בממלכות האלה יש כל סוג של מזג אוויר, אין לי מושג), ואתם מקבלים משחק שהוא מרגיש קצת כמו עוף מוזר ב-2023: זהו משחק שהיה בקלות יכול לצאת ב-2004 למחשב האישי וה-PS2 ואף אחד לא היה מרים גבה. והאמת? לא יודע אם זה מפריע לי עד כדי כך.
משולש הקסם
המשחקיות של Trinity Trigger טובה מאוד - אבל יכלה להיות מצוינת. אני אסביר קודם את הבסיס: זהו משחק אקשן JRPG שמאוד מזכיר את Secret of Mana: שלוש הדמויות שלכם ירוצו ברחבי המפה, כשאתם תשלטו בדמות אחת שתוכל לתקוף עם מקש אחד, להתחמק עם מקש אחר ולהשתמש במתקפה מיוחדת שתעשה הרבה נזק. במהלך המשחק הדמויות שלנו יקבלו עוד נשקים אליהם הטריגרים שלהם יוכלו להפוך כשתוכלו להעלות את הרמות של הנשקים השונים בכך שאתם תעלו את הכוח של המתקפות השונות שירכיבו את הקומבואים שלכם.
כמו שציינתי קודם, הקומבט עצמו הוא דיי כיפי: אני חושב שהכיוונונים שהמפתחים עשו למכניקת ההתחמקות מאז הדמו גורמים לכך שגם כשהאנימציות יכולות להרגיש נוקשות, ברמה של "התחייבות ללחיצה", בעזרת כפתור ההתחמקות, אתם יכולים להתחיל קומבו ולשבור אותו באמצע במקרה ואתם רואים שאתם עומדים לחטוף מתקפה חזקה. המשחק מעודד את השימוש בהתחמקות בזמן על ידי מנגנון הסיבולת שלו, בו כל מתקפה תשתמש במד הסיבולת של הדמות שלכם, שכשהמד יתרוקן, הדמות שלכם תעשה נזק מועט מאוד. מכניקה טובה - ביצוע פחות טוב.
אם אתם רוצים לעודד התחמקות, תנו בונוסים שווים יותר כמו אקסטרה נזק במכה הבאה, שהתחמקות טובה תביא איתה מתקפת קאונטר ועוד. אני מבין שהמפתחים ניסו להתחמק מספאם של מכות רצופות עד ניצחון ורצו להוסיף עוד ממד של מחשבה לקרבות, אבל מד הסיבולת הזה יכול להיות פשוט מציק לפעמים. הוא לא מעודד אותי למצוא פתרונות יצירתיים לבעיה, הוא כביכול אמור להיות פתרון לבעיה בעצמו. אני בסופו של דבר למדתי להשתמש ביכולת בחוכמה, אבל הנה עוד מכניקה שהמשחק משתמש בה שיכלה להחליף בכיף את מד הסיבולת: החלפת הנשקים.
המשחק מאפשר לנו להחליף נשקים בצורה דומה לזו שהייתה ב-Secret of Mana עם תפריט גלגלי שכזה שאפשר לפתוח בכל רגע נתון בעזרת לחיצת כפתור. חלק מהאויבים חלשים נגד נשקים מסוימים כשהם יעשו עליהם יותר נזק. עכשיו תארו לעצמכם שהיו אויבים שיש נשקים ספציפיים שעושים עליהם נזק כבר מההתחלה? היינו מגיעים למצב בו המשחק היה מעודד אותנו להחליף נשקים כל הזמן ולהסתגל לקומבואים חדשים כל הזמן ובכך לא מפריע לנו עם מד שמתרוקן בכל קרב. הנשקים השונים הם כלי שהמשחק משתמש בו גם למציאת סודות במפה כשנשקים מסוימים יהיו הדבר היחיד שיאפשר לנו להרוס אבנים מסוימות - יופי! כזאת מערכת הייתה משפרת עוד יותר את הקומבט הכיפי!
אם כבר נגעתי במפה: עיצוב השלבים במשחק הוא בסדר גמור. שוב - מזכיר מאוד שלבים ממשחקים ישנים יותר, עם נקודות שמירה וריפוי וכל זה, אבל זה גם אומר שאלו לרוב יהיו שלבים מהירים יותר כשחלקם יהיו עם גימיק כלשהו. זה לכשעצמו לא רע בכלל, אבל בחייאת: לא צריך לשים בוסים כל-כך קלים בתחילת המשחק. אני מבין שה-AI של שאר הדמויות בקבוצה הוא גרוע ולא מבין את הרעיון של ריווח והתחמקות, אבל אנחנו לא כמוהם - תן לנו קצת אתגר בהתחלה, לפני שאנחנו מתחזקים ממש.
המשחק נהייה אפילו קל יותר ב-Co-op למרות שכאן אני חייב לתת מילה טובה למפתחים: אני הייתי בטוח במיליון אחוז שזה הולך להיות גימיקי לחלוטין אבל תשמעו - זה פשוט עובד. ולא רק זה: עובד מעולה. כל החזרה של Co-op לוקאלי לחיינו ועוד בביצוע כל-כך כיפי במשחק שממש מתאים לזה, עושה לי חם בלב. תמצאו חבר או חברה ותשחקו איתם את המשחק, זה באמת תענוג ועדיף בהרבה מה-AI הדיי טיפש של המשחק שתצטרכו לרפא כל הזמן.
עוד משימות - עוד טקסט
בנוסף לסיפור המרכזי והמשימות שלו, המשחק גם פותח בפניכם משימות צדדיות שפותחות בפניכם אפשרויות להשגת ציוד מעניין שיעזור לכם לשדרג את הנשקים שלכם, עוד כסף ועוד רמות לחיזוק הדמויות שלכם (והטריגרים). אבל, בדיוק כמו עם עיצוב העולם והמבוכים, גם כאן המשחק לוקח הערות מהספר של משחקי אקשן JRPG של פעם עם משימות צדדיות שלא תורמות יותר מדי לסיפור או לעולם של המשחק.
שלא תבינו לא נכון, Trinity Trigger שם כמה משימות צדדיות משעשעות ומצחיקות במשחק הזה: זכורה לי משימה מתחילת המשחק בה הייתה הפסקת חשמל באכסניה בה הדמויות שלי הלכו לישון וכשדיברתי עם מנהל המקום גיליתי שחסר לו חומר שעוזר לספק תאורה לאכסניה - חומר שבמקרה נמצא ביער מדרום לעיירה. אז תוך כדי שהלכתי לאזור הבא במשחק, עזרתי לו למצוא את החומר הזה והשבתי לו אותו בשביל עוד כסף. זה מאוד חמוד, אבל זה פשטני מאוד ונועד לספק עוד תוכן למשחק היחסית קצר הזה.
אני לא חושב שזה בהכרח רע, אגב - משחק שאורכו כ-20 שעות, יצליח לספר סיפור יותר מהודק ופחות משעמם ומעייף בצורה טובה יותר. נכון, לא סיימתי את המשחק ב-100 אחוז, אבל מצד שני, גם לא הרגשתי שאני צריך: שדרגתי את הטריגרים שלי לרמה שרציתי לשדרג אותם, אהבתי את הקומבואים שהיו לי וזה יותר מהספיק לי. אני בטוח שאלו שירצו להשלים את המשחק ב-100 אחוז ימצאו יותר אתגר, אבל בהתחשב במונטוניות של המשימות - הספיקו לי המשימות הראשיות במשחק.
יתרון מפתיע
החברים ב-Marvelous Europe יצאו אקסטרה חמודים והביאו לנו גם קוד לבדיקה של המשחק על המחשב האישי וה-Steam Deck וכאן אנחנו עומדים לחוות חוויה חוץ גופית אמיתית: גרסת ה-Switch לא נופלת מזו על המחשב האישי. כן כן, אני לא צוחק ולא מסלף כאן נתונים. נתחיל עם היתרון היחיד של גרסת ה-PC על פני גרסת ה-Switch: הגרפיקה. כמו שציינתי קודם לכן, הגרפיקה של המשחק לא מדהימה (אלא אם אתם אוהבים את האסטתיקה של משחקים כמו Ys Origins), אבל רמת ה-Anti-Aliasing והרזולוציה של המשחק עולים משמעותית עם גרסת ה-PC.
חוץ מזה מדובר באותו המשחק בדיוק, עד כדי באגים ובעיות שהיו לי בהרצה של המשחק על המחשב. נתחיל בכך שהמשחק לא עבד לי על לפטופ הגיימינג המפלצתי שלנובו השאילו לנו פה, על אף כרטיס ה-3080ti שלו ומעבד ה-i9 שלו. המשחק כן עבד על ה-Steam Deck, כך שאני מעריך שזה היה עניין של דרייברים של Nvidia. כמה ימים טובים אחרי שהתחלתי לעבוד על הביקורת, יצאו דרייבר ופאץ' שסידרו את העניין, אבל זה פחות מטפל בגמגומים הקלים שהיו לי בזמן המשחק.
תראו, אני ממש אוהב לעשות את הביקורות הללו בתקופה האחרונה, כי לבוא ולדבר על גרסאות ה-PC של משחקים מאפשר לי לדבר על כל מיני הבדלים בין פיתוח משחקים למחשב האישי לבין פיתוח לקונסולות. כאן, גרסת ה-PC שלי סבלה מגמגומים מאוד גלים בזמן הקרבות - גם על ה-Steam Deck וגם על המחשב הכבד יותר שלי (אם כי בתדירות נמוכה בהרבה), וזה כנראה נובע מבניית שיידרים שמתרחשת תוך כדי עבודה. הם היו קלים בהרבה מבמשחקים אחרים כמו The Callisto Protocol למשל, אבל יחד עם העובדה שאין דרך לשנות את המקשים במקלדת (או אפילו לבדוק אותם), החוויה שלי הייתה יותר חלקה והאמת שגם יותר כיפית על ה-Switch. קטע.
השורה התחתונה
בסופו של יום, זהו משחק בסדר גמור והצלחה בהרבה מובנים: הקומבט מצליח להיות כיפי, מכניקת ה-Co-op שאולי היה נראית גימיקית מתגלה כמוצלחת למדי, הביצועים על ה-Switch מפתיעים בקטע אחר והמוזיקה של המשחק טובה. מצד שני המשחק סובל מבינוניות ביותר מדי חלקים אחרים שלו כשהסיפור לא באמת מתרומם לשום מקום (על אף בסיס טוב), הגרפיקה מזכירה משחקי PC מתחילת שנות האלפיים, הבוסים הראשונים פשוט קלים מדי והדיבוב נע בין מצוין למעצבן. אבל עזבו רגע את התלונות שלי: בשורה התחתונה מדובר במשחק כיף ואם אתם חובבים של משחקי JRPG עם זיקה לנוסטלגיה, אתם תיהנו מ-Project TriTri שלנו.
תגובות
1
| פורסם ע"י