לא באמת האמנתי שמשחק ספינאוף לסדרה שאני כל-כך אוהב ובז'אנר שונה לחלוטין ממה שאני רגיל אליו יתפוס אותי ככה, אבל המשחק החדש של נינטנדו פשוט הימם אותי
עותק סיקור סופק לנו על ידי נינטנדו ישראל, תודה רבה!
אם תשאלו אותי מה הז'אנר הכי אהוב עליי בגיימינג, אני כנראה אתחיל לדבר על ז'אנר ה-Character Action, תת-ז'אנר של משחקי האקשן. הסדרה האהובה עליי ביותר מהז'אנר הזה היא ללא ספק סדרת Devil May Cry האלמותית, אבל המשחק הכי טוב ששיחקתי מהז'אנר הזה הוא Bayonetta 2. משחק אקשן קצבי, מהיר עם קומבואים משוגעים, סצנות אדירות ודמות חזקה ופשוט נהדרת. אז מה קורה כשאנחנו מקבלים ספינאוף לסדרה הזאת שדווקא הולך לכיוון אחר לחלוטין ממנה? מסתבר שמשחק לא רע בכלל.
פחות סקסי, יותר ברטוני
אז כמו שציינתי קודם לכן, Bayonetta Origins: Cereza and the Lost Demon הולך לכיוון שונה לחלוטין מזה של המשחקים הקודמים בסדרה, Bayonetta 1-3. המשחק החדש הוא סוג של סיפור מקדים לסדרת Bayonetta: אנחנו נשחק כסרזה הצעירה, הגיבורה של המשחק הראשון בסדרה (או שמא של השלישי? הסיפור מתוסבך, עדיף לא לשאול שאלות), כשהיא נמצאת בעיצומו של מחנה אימונים קדחתני שיעזור לה לפתח את היכולות שלה כמכשפה. לאחר היעלמותה המסתורית של המורה שלה, סרזה נכנסת ליער האסור שנשלט על ידי הפיות כדי למצוא את המורה שלה ובתקווה גם להציל אותה.
בדרך היא מוצאת שד אבוד שמשתלט לה על הבובה האהובה שלה, וביחד, היא וצ'שייר השד-חתול, עובדים ביחד כדי לשרוד את הסכנות של היער, לפתור את החידות שלו ולענות על הסודות שלו. באופן ממש לא מפתיע, זה המשחק עם הסיפור הכי טוב בסדרה בעיניי. שאר המשחקים היו משחקי אקשן במלוא רמ"ח איברם, אז לסיפור לא היה מקום אמיתי בהם. המשחק החדש מאפשר ליוצרים ב-Platinum Games ליצור עלילה קצת יותר משכנעת וקצת יותר אמינה: סיפור של ילדה שצריכה להתגבר על הפחדים שלה ועל החששות שלה, להתבגר ולהוכיח לעצמה ולעולם סביבה שהיא מוכנה.
זה גם מתבטא בסצנות הסינמטיות ובדיבוב של כל הדמויות, כשהדיאלוגים במשחק מועברים בצורה של ספר ילדים, בו בנוסף לדמויות עצמן יש גם קריינית שמדבררת את התחושות והרגשות של הדמויות שלנו. אני אוהב את זה, זה מביא את המשחק ומנגיש אותו לדור צעיר יותר ומשנה את העולם הגות'י של ביונטה מלהיות כזה רק בתיאוריה, לעולם גות'י של ממש. התחושה הזאת, של סרט ברטוני גם ממשיכה למוזיקה שהיא הרבה יותר מרגיעה ואטמוספרית מאשר המוזיקה הקצבית והחזקה של סדרת משחקי Bayonetta המקורית. מת על זה, מת על זה, מת על זה.
רוצה לראות קסם? תסתכלי מסביבך
אני אשאיר את המשחקיות לסוף כי המשפט האחרון של החלק הקודם של הביקורת לוקח אותי בצורה ישירה לחלק נוסף שמאוד אהבתי במשחק הזה: העיצוב הגרפי שלו. המשחקים המקוריים של סדרת Bayonetta מתרחשים בימינו אנו, עם נגיעות של גן-עדן מול גיהנום וקצת קשה להוסיף חיים וחן למשחק שמתרכז בעולם האמיתי. זה אפשרי, והמשחק עושה את זה בהרבה תחומים, אבל Bayonetta Origins: Cereza and the Lost Demon מראה לנו עד כמה אפשר לקחת את הנושא הזה קדימה, כשהיער האסור נראה פשוט פנטסטי. זה הגיע למצב שהשארתי חלקים גדולים מהמשך המשחק מחוץ לתמונות של הביקורת הזו, כדי לתת לאנשים את האופציה להיות מופתעים מהעיצוב של האזורים השונים במשחק.
כל אזור ב-Bayonetta Origins עוצב בצורה שכאילו יצאה מספר ילדים, עם המון צבע, המון אור והמון חן שמשחק "מציאותי" בחיים לא יוכל להגיע אליהם. נכון, זה לא המשחק הכי מרשים גרפית שקיים היום בשוק, אבל כמו שאני תמיד אומר: עיצוב אמנותי הרבה יותר חשוב מכמות הפיקסלים והפוליגונים על המסך. זהו משחק שאני אוכל לפתוח עוד שנה, שנתיים ואפילו 5 שנים ולומר: וואו - איזה משחק יפה. זה גם מתבטא באפקטים השונים שקיימים במשחק כשמבוכים מסוימים נראים פשוט מרהיב ואפקטים בזמן הקרבות קופצים החוצה ובולטים בעזרת פלטת הצבעים של המשחק.
הדבר היחיד שלא ברור לי הוא למה המשחק רץ ב-30 פריימים לשנייה. אני אגע בזה עוד מעט, אבל זהו משחק אקשן שנראה שדווקא מנצל הרבה מנקודות החוזקה של ה-Switch בצורה טובה: זווית מצלמה קבועה עם דגש רק על הזום של הדמויות השונות, טקסטורות קבועות ולא משתנות עם הגדרות צבעים ואפקטים מוגדרים - למה לא לנסות ולדחוף את המשחק ל-60 פריימים לשנייה בשביל חווית אקשן חלקה יותר? זה גם היה גורם למשחק להיראות הרבה יותר טוב, אני בטוח.
שתי דמויות, שני מוחות, שתי אצבעות
בואו נדבר על המשחקיות: Bayonetta Origins: Cereza and the Lost Demon הוא משחק אקשן/הרפתקה שזונח את הדגש על אקשן בשביל הדגש על הרפתקה. מה זאת אומרת? זהו משחק הרבה יותר רגוע עם הרבה יותר פאזלים וחקירה מאשר המשחקים האחרים בסדרה. הטריק הגדול במשחק הזה הוא שהשליטה בסרזה ובצ'שייר נפרדים: סרזה נשלטת בעזרת מקל התזוזה השמאלי וצ'שייר נשלט על ידי מקל התזוזה הימני. הנ"ל גם מתבטא במתקפות שלהם: יכולת עצירת האויבים והקסמים של סרזה נמצאים בצד השמאלי של השלט כשהיכולות של צ'שייר הם בצד הימני. אני חולה על זה.
כל פעם שמשחק גורם לי לחשוב בזמן פאזלים ובזמן קרבות, אני מרגיש כאילו המפתחים של המשחק כיבדו אותי בתור שחקן, ולמרות שהיצירתיות שלי הייתה מוגבלת בחלקי האקשן של המשחק, המשחק עדיין איפשר לי להמציא לעצמי קומבואים ולתקוף בצורה שאני רוצה. לדוגמא: אני יכול לקרוא לצ'שייר אליי ולהחזיר אותו למוד בובה בעזרת לחיצת כפתור. אז מה שהייתי עושה הוא לתקוף דמות רחוקה ממני עם צ'שייר בזמן שאני נועל במקום אויב אחר. ברגע שהייתי מסיים עם החיסול של האויב המרוחק, הייתי מחזיר את צ'שייר אליי, מוציא אותו ממוד הבובה קרוב אליי וממשיך לתקוף את האויב הקרוב יותר.
המשחק גם מאפשר לנו ללמד את צ'שייר וסרזה יכולות הגנתיות והתקפיות חדשות בעזרת משאבים שונים שנוכל למצוא בעולם. זה יאפשר לסרזה להתחמק מהיריבים שלה או לצ'שייר לבצע מתקפות חזקות ומיוחדות. לוקח קצת זמן להתרגל למכניקת השליטה הזו אבל זה מה שיפה בכל הסיפור הזה: המשחק הזה יכול להיות קל, אבל לא קל מדי, כשהמערכת הזאת מצליחה להדליק לי את החלק הזה במוח שמרגש אותי בסיום כל קרב במשחק. קרבות הבוסים גם מנצלים את היכולות האלה כשלפעמים צ'שייר יצטרך ללכת אל מאחורי אויב מסוים ולתקוף אותו משם או להשתמש ביכולת אחרת כדי להסיר ממנו את ההגנות. הייתי שמח אם שאר המשחק גם היה מאתגר יותר (או לפחות שיהיו כמה רמות קושי), אבל עדיין נהניתי מאוד.
החלק של ההרפתקה במשחק הוא גם החלק הארי של Bayonetta Origins: Cereza and the Lost Demon ואני שמח לבשר שגם פה המשחק עושה עבודה טובה. בכל אחד מהאזורים במשחק יש הרבה מאוד משאבים שיעזרו לנו לפתח את היכולות של סרזה וצ'שייר וסודות שייקחו אותנו למבוכים מעניינים ומאתגרים עם חידות פלטפורמה מעניינות שיפרידו מאיתנו את צ'שייר ויגרמו לנו לחשוב על איך לפתור את הבעיה שמולנו. חלק מהחידות הן קלות למדי (בכל זאת, זה משחק שמכוון מאוד לילדים ונוער), אבל היו כמה מבוכים מאוד מעניינים במשחק שעבדו על אלמנט של זמן ולחץ. מהם נהניתי הכי הרבה.
המשחק גם מכיל כל מיני קיצורי דרך שייפתחו ברגע שתנצחו את הבוסים של האזורים השונים במשחק ותשיגו את יכולות האלמנטים שלכם, במה שמאפשר חזרה לאחור ומציאה של עוד משאבים ועוד סודות שלא היו זמינים לכם לפני כן. לדוגמא, אתם תקבלו פתאום את היכולת לשלוח ענף שיאפשר לכם לפתוח דלתות תקועות ולשלוח את סרזה לפלטפורמות מרוחקות. כל הדברים האלה יוצרים הרבה עניין במשחק - עניין של "בואו נראה מה נקבל בחלק הבא של המשחק", שזה מבחינתי הדבר הכי טוב שמשחק יכול לעשות. אני לא רוצה משחק רפטטיבי שחוזר על עצמו שוב ושוב, אני רוצה משחקים שגורמים לי לרצות להמשיך ולהגיע לחלק הבא שלהם בצורה אורגנית ו-Bayonetta Origins עושה זאת בצורה נפלאה.
כל מה שציינתי קודם גם אומר שאפשר לשחק את המשחק הזה עם חבר או חברה: פשוט תנו להם את שלט ה-Joy-Con השני וכל פעם שאתם משחררים אותם, הם יכולים להילחם בשבילכם או לעזור לכם לפתור חידות. אם היה להם קצת יותר אומץ, הם היו הולכים לכיוון של "It Takes Two" לגמרי והופכים את המשחק למשחק לשני שחקנים בלבד, אבל אני יכול להבין למה הם העדיפו לוותר על התהליך הזה. ועדיין - יופי של מכניקה שמתבטאת בחידות מעניינות ומערכת לחימה מסקרנת.
השורה התחתונה
לא באמת האמנתי שמשחק ספינאוף לסדרה שאני כל-כך אוהב ובז'אנר שונה לחלוטין ממה שאני רגיל אליו, יצליח להתברג אצלי כל-כך גבוה בדירוג ההפתעות הגדולות של 2023. אבל הנה הגיע Bayonetta Origins: Cereza and the Lost Demon, ופשוט הצליח להמם אותי. הסיפור חמוד ומתוק, העיצוב האמנותי פשוט נהדר ומתאים ממש ל-Switch, המשחקיות מעניינת ומספקת לשחקן אתגר (גם אם הבסיס פשטני למדי) ועיצוב השלבים והעולם מעודד התקדמות בו בעזרת מכניקת האלמנטים השונים. כשהדבר הכי רע שיש לי לומר על המשחק זה שהוא רץ ב-30 פריימים לשנייה, אתם יודעים שהמשחק עומד להיות טוב. אל תיבהלו מהעיצוב השונה - זהו פשוט משחק פנטסטי.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י