השיפורים השונים, השדרוגים והשינויים ש-Splatoon 3 הביא איתו גורמים ל-Splatoon 2 להרגיש מיותר ולא נחוץ יותר - וכמשחק המשך, זה הכבוד הכי גדול שיכול להיות לך.
עותק סיקור סופק לנו על ידי נינטנדו ישראל, תודה רבה!
לא משנה כמה פעמים אני אדבר על Splatoon, אני לנצח אזכיר את העובדה שכשהמשחק הקודם יצא ב-2017 הייתי הבן אדם היחיד שכתב ביקורת עליו בהשקה שלו. מאז עברו הרבה מים בנהר (ובמים אני מתכוון לנציגות רשמית של ה-N הגדולה פה בארץ), כשעכשיו Splatoon נהייה שם מוכר בהרבה בקרב מעריצי נינטנדו בארץ והמשחק השני גם הספיק למכור למעלה מ-13 מיליון יחידות ברחבי העולם. עכשיו המשחק השלישי מגיע אלינו, 5 שנים לאחר המשחק השני ו-7 שנים מאז יציאת המשחק המקורי במאי 2015. אחרי התנסות מאוד ארוכה איתו, הגיע הזמן לבדוק אם המשחק השלישי שווה את הזמן ואת הכסף שלכם, או שהמשחק השני יספיק לכם.
טוויסט בעלילה
נתחיל עם מצב המשחק שהרבה אנשים יגעו בו לראשונה, בין אם מדובר בשחקנים וותיקים או חדשים: מצב הסיפור. הסיבה שאנשים ירצו לשחק בו קודם היא כפולה: הראשונה היא כדי לסיים עם מצב הסיפור כמה שיותר מהר ולהתקדם אל עבר המולטיפלייר בראש שקט והשני היא כי מדובר במצב משחק בו הם יוכלו ללמוד ולהתאמן על המשחקיות של Splatoon 3 בצורה מבוקרת.
משהו שלא עשיתי בביקורת שלי למשחק השני הוא לדבר בהרחבה על Splatoon ועל הקונספט שלו (זאת הייתה השנה הראשונה שלי בכתיבה של ביקורות וכתבות, תוותרו לי): מדובר במשחק היריות הרשמי של נינטנדו, בו הקונספט הוא שהדמויות שלנו הן ילדי וילדות דיונונים שנלחמים אחד בשני (לספורט, יש לציין) בעזרת כלי נשק מעולם קרבות המים והצביעה כשהנשק שלהם הוא דיו. במקום רובי סער וצמד אקדחי אקימבו, תוכלו למצוא רובה מים וצמד אקדחי דיו. במקום מחבט אימתני, אתם תמצאו גלגלת צבע ומברשת.
אני אגע במודים השונים כשאגיע לקטע בו אני מדבר על מוד האונליין, אבל מבחינת יצירתיות, כל הסדרה הזאת מקבלת ממני את הציון 10. זה קונספט שאיפשר לנינטנדו לעשות את מה שהם עושים הכי טוב: לחשוב מחוץ לקופסה ולהבדיל את עצמם מהתחרות. נינטנדו לקחו ז'אנר דיי אלים ובוגר (משחקי יריות) ושמו את הטוויסט שלהם כדי להפוך אותו לספורט כיפי ומגניב לכל המשפחה ובעיקר לילדים. אבל סטיתי מהנושא: אני כאן כדי לדבר על מצב הסיפור של המשחק שהוא פשוט מקסים.
גם לשני המשחקים הקודמים בסדרה היה מצב סיפור, אבל בשני המקרים היו לי בעיות ברמת העיצוב של הסיפור: במשחק הראשון כל מצב הסיפור הרגיש לי קצר מדי - נגמר לפני שהוא באמת תפס קצב והתחיל, כשבמשחק השני היה שיפור דיי גדול ברמת הזמן של מצב הסיפור, אבל היו הרבה יותר מדי שלבים שדחפו לשחקן את העובדה שמדובר בסוג של שלב למידה, או Tutorial, למשחק המלא ופחות במצב סיפור מעניין. המשחק השלישי בא לתקן את הנושא הזה בכך שהוא משלב בין היכולת של מצב הסיפור ללמד את השחקן את המשחקיות של Splatoon ולתת לו להתמקצע בה, לבין סיפור ממשי ומעניין, כמו שקיבלנו בחבילת ההרחבה של Splatoon 2, ה-Octo Expansion.
כמו אותה ההרחבה, גם כאן המשחק השלישי בוחר בצורה קצת פחות לינארית לספר את הסיפור שלו, כשהגיבור/ה שלנו, הסוכן 3 החדש, יחד עם חברו הסלמון הקטן Smallfry, מוצאים את עצמם במרכזה של תעלומה רצינית באזור חדש בשם Alterna המחולק לכמה אזורים ומלא בחומר מוזר מכוסה פרווה שיכול לחסל את הגיבור שלנו כשהוא נוגע בו. על גיבורינו לאחד כוחות עם ה-Squidbeak Splatoon ולצאת למסע ברחבי Alterna כדי להבין מי חטף את Craig Cuttlefish ואת ה-Great Zapfish, מה הוא מתכוון לעשות איתם ומה הקטע של החומר המוזר הזה שהשתלט גם על האויבים של המשחק שעכשיו מכוסים בפרווה.
החלוקה לאזורים לא חדשה, אבל מה ששונה במצב הסיפור של Splatoon 3 לעומת קודמיו, הוא כמות הדברים שאפשר לעשות בין השלבים השונים וגם העיצוב של ההתקדמות עצמה במשחק. אם ב-Splatoon 2 השחקן היה חייב להשלים את כל השלבים בכל אזור, לנצח בוס ואז להתקדם, מצב הסיפור של Splatoon 3 מתנה את ההתקדמות שלכם באיסוף של מספיק ביצי סלמון מהשלבים השונים כדי לאפשר לכם לפתוח יותר מהמפה עצמה שמכוסה בפרווה. אני גם אוהב את זה שהאזורים (או איים) עצמם מלאים בהפתעות, כך שהם לא רק "אתגרי פלטפורמה שמפרידים בין השלבים השונים", אלא אזורים שניתן לחקור ולהשיג מהם פיסות מידע על העולם של Splatoon, ההיסטוריה שלו ואפילו חפצים למצב המולטיפלייר. אתם אפילו תצטרכו לשדרג את היכולות השונות של הדמות שלכם בעזרת עץ שדרוגים.
בנוסף, השלבים השונים במצב הסיפור של Splatoon 3 הרבה יותר טובים מרוב מה שראינו במשחק השני: השלבים עדיין מתפקדים כסוג של Tutorial שמאפשר לשחקן להתמקצע עם הנשקים השונים, אבל אין כבר את הקטע המעצבן הזה שהמשחק מכריח את השחקן להשתמש בנשק כלשהו בפעם הראשונה שלו בשלב. המשחק מסביר לכם מה אתם צריכים לעשות בכל שלב ומספק לכם בחירה (או מונע מכם בחירה) בנשקים שונים. העובדה שהשלבים השונים הם לא רק שלבי "Run and Gun", אלא מכילים גם שלבי פאזל כמו "להגיע לסיום השלב בלי שייגמר לכם הדיו", או "אתם בלי נשקים בכלל וצריכים לשרוד דקה", גורם למצב הסיפור הזה להרגיש הרבה יותר כמו מצב סיפור של ממש ופחות "משהו לעשות לפני שמתחילים עם המולטי.
נפגשים בלובי
אם כבר הזכרתי אותו - זה זמן טוב לדבר על מצב המולטיפלייר של המשחק. נתחיל קודם מה-Hub המרכזי שהוא הרבה יותר גדול מבמשחק הקודם. הוא עדיין מתפקד כאזור הראשי של המשחק ממנו אפשר להגיע למקום למקום, אבל יותר מהגודל שלו אין בו שינויים ושיפורים מרחיקי לכת: עדיין אפשר לעבור מחנות לחנות וממוד למוד בלחיצת כפתור בתפריט ולמעט העובדה שהמקום נראה מרהיב בזמן ה-Splatfests החגיגיים של המשחק, זה עדיין Hub רגיל בלי שינויים מיוחדים. מקצה השיפורים מתחיל כשאתם נכנסים לראשונה ללובי של משחק כדי להתחיל משחק מולטיפלייר.
לפני שאני אכנס למודים השונים, הלובי של המשחק קיבל את השיפור הכי גדול: לא עוד לובי סטטי בו מחכים למשחק - מעכשיו אזור האימונים המרכזי הוא חלק אינטגרלי מהלובי. אתם יכולים להתאמן לפני ותוך כדי המתנה למשחק הבא שלכם. זה שיפור ע-נ-ק-י מהמשחק הקודם וגורם להמתנה (הקצרה מאוד יש לציין) למשחקים הבאים להרגיש כמו המשך של המשחק ולא עצירה ועיכוב מעצבנים. הלובי החדש גם מציג לכם את החברים שלכם והשחקנים שהרגע שיחקתם איתם בלובי (כל עוד הם נשארו איתכם לסיבוב הבא), כך שכל המשחק מרגיש הרבה יותר אינטראקטיבי וכיף. לראות את החברים שלכם בקבוצה מתאמנים בזמן שאתם מחכים למשחק הבא זאת פשוט חוויה יותר כיפית ממה שהיה עד עכשיו בסדרה.
חוץ מהאפשרות להתנסות עם הנשקים החדשים של המשחק כמו ה-Tri Stinger (חץ וקשת שניתן לטעון כדי ליצור פצצות שמתפוצצות בדיליי) וה-Splatana (חרב דיו), הלובי החדש גם מכיל עוד כל מיני תוספות ושיפורים למודי האונליין: בין אם מדובר בלוקר שלכם שניתן לעצב ולקאסטם עם חפצים שניתן לקנות ולקבל מהמודים השונים, או תמונות שתצלמו בעזרת ה-Photo Mode של המשחק ובכך מאפשר עוד אלמנט של יצירתיות וייחודיות לכל שחקן, מנגנון ה-Replay שמאפשר לכם לשמור ולשתף את המשחקים האהובים עליכם (וגם אלה שפחות אהבתם ואתם רוצים לקבל עליהם פידבקים) ותהליך הוספת חברים למשחק שנהייה הרבה יותר קל ופשוט מהמשחק השני.
מבחינת מודי המשחק השונים, המשחק לא משנה יותר מדי בגזרת מצבי המשחק, כש-Turf War חוזר כמצב המשחק הקאז׳ואלי המרכזי והמצב התחרותי עדיין מתחלק ל-Rainmaker, Clam Blitz, Tower Control ו-Splat Zones. איפה שהמשחק משתנה הוא בשני תחומים, אחד מינורי שמשתלב לאחד אחר וגדול יותר. השינוי הקטן יותר הוא הוספה של מדליות בסיום כל קרב: השחקנים השונים מקבלים מדליות זהב וכסף על בסיס הביצועים שלהם במשחק. השינוי השני הוא התוספת של קרבות האנרכיה שמתפקדות כמות ה-Ranked של המשחק. לקרבות האנרכיה יש שני סוגים: Open, הקרבות הרגילים ב-Ranked ו-Series: שורה של קרבות כשאם השחקן מצליח לנצח חמישה מבלי להפסיד שלושה הוא זוכה בבונוס גדול מאוד.
אני יודע שבקרב קהילת Splatoon הרגשות מעורבים, אבל אני ממש אוהב את הקונספט הזה. זה קודם כל מתיישב עם התמה המרכזית של Splatoon 3 - כאוס. לא רק שהמוד הזה גורם לכל משחק להרגיש משמעותי וחשוב, בגלל שעכשיו יש ״תשלום כניסה״ בדמות נקודות הדירוג של השחקן, כל קרב נהייה אפילו יותר מלחיץ ויותר כיפי כתוצאה מכך. תוסיפו לכך את העובדה שהמשחק מתגמל שחקנים גם לפי המדליות שהם צברו במהלך המשחקים בסדרה ואתם מקבלים מוד תחרותי שיגרום לכם להשקיע ולהזיע (אבל בקטע טוב). כרגע הבעיה הכי גדולה של נינטנדו מתבטאת בניתוקים: היו מקרים שבהם שחקן התנתק לפני הזמן (בין אם בכוונה או בטעות), ונינטנדו בשלב הזה פשוט סוגרת את השאלטר על כל המשחק. נכון, להילחם 3 נגד 4 זה מעצבן, אבל אפשר לתת לאנשים לשחק בלי קשר ואולי אפילו לתגמל ניצחון של הקבוצה עם החיסרון המספרי.
מילה אחרונה על המוד הכי חדש ויצירתי שלצערי זכיתי לבדוק רק ב-Splatfest: ה-Tricolor Turf War. במשחק הנוכחי פסטיבלי ה-Splatfest המסורתיים שיציבו שחקנים אחד נגד השני כשהם מייצגים קבוצה שהם בוחרים בה מחולק לשני חצאים: החצי הראשון מתפקד בצורה הרגילה והחצי השני מוסיף את מוד ה-Tricolor Turf War, בו שני צוותים מהקבוצות במקומות השני והשלישי של שני אנשים כל אחד יילחמו בקבוצה המובילה שתהייה במרכז ותצטרך להילחם מעמדה נחותה יותר. זה מוד מדהים: אם ב-Turf War רגיל יש אקשן וקאמבקים של השנייה האחרונה, ב-Tricolor Turf War יש אפילו יותר אקשן ובלגן. הטאץ׳ הקטן הזה בו שחקנים רואים את אחוזי הצביעה של כל הקבוצה כל הזמן הוא טאץ׳ גאוני ואני פשוט מצטער שאין את המוד הזה כל הזמן כי הוא פשוט נהדר.
פילה סלמון (ריצה)
גם הבחירה של המפות למשחק הזה הייתה נהדרת בעיניי: המשחק מכיל 12 מפות, כש-5 מהן חדשות לגמרי ו-7 אחרות מגיעות מהמשחקים הקודמים. כמו שציינתי קודם לכן, כולן קיבלו שיפוצים גרפיים שהיו נחוצים להן והן נראות נהדר. מה שאני יותר אוהב כאן הוא - ותגידו את זה יחד איתי, כולם: הם הקשיבו לשחקנים. המפות של Splatoon 3 רחבות הרבה יותר מב-Splatoon 2 עם אזורים גבוהים, אזורים נמוכים, אזורים בהם ניתן לחתוך אל עבר הקבוצה השנייה ואזורים בהם ניתן לעשות קיצורי דרך כדי להגיע ולהפתיע את הקבוצה השנייה.
האזורים הצרים יותר של חלק גדול מהמפות של Splatoon 2 מתחלפות בשטחים הגדולים של Scorch Gorge או Undertow Spillway. אפילו המפות היותר "צפופות" כמו Eeltail Alley לא באמת כאלו בגלל שהן מאפשרות משחק ברמה רמות גובה שלא רחוקות יותר מדי אחת מהשנייה, מה שמאפשר לשחק חכם וללחוץ על הקבוצה היריבה או לנצל פרצה בהתקפה של היריבים כדי לעשות קאונטר משלכם ולהתחיל לצבוע את החלק שלהם. פשוט נפלא ואני מקווה שהמפות שיתווספו בהמשך ישמרו על אותה הרמה.
היכולת לעשות Recon למפות האלה ולבדוק אותן מראש גם נחמדה בלי להילחם בקרבות אמיתיים היא מאוד נחמדה. אני באמת חושב שזה פיצ׳ר שיתאים לשחקנים וותיקים שרוצים לבדוק כל מפה בצורה מלאה או ליוצרי תוכן שרוצים לצלם סרטונים שלהם מנסים נשקים, אבל זה עדיין מוד נחמד. מוד שחוזר במשחק הזה הוא ה-Salmon Run. גם כאן, בדיוק כמו במולטי הרגיל, אין יותר מדי שינויים מרחיקי לכת: זה אותו מוד Co-op כיפי שבמסגרתו אוספים ביצי סלמון לטובת Mr. Grizz המסתורי, אבל המפתחים שוב החליטו להוסיף דברים שמעריצים ביקשו.
הראשון הוא היכולת לזרוק ביצים קדימה במקום לסחוב אותן לסלסלה. הטרייד-אוף הוא שזריקה של ביצי סלמון תעלה לכם בהמון דיו, כך שיש סיכוי שתישארו בלי תחמושת כתוצאה מכך. השני היא התוספת של ה-King Salmonid שיגיע אחרי כמה סיבובים מוצלחים שלכם במשחק. המוד הזה משנה את הדינמיקה של המשחק, כשעכשיו אתם בקרב בוס רציני על זמן קצוב נגד סלמון ענקי והמון בוסים שמגיעים יחד איתו. אני מאוד אוהב את העובדה שהמוד הזה הוא בונוס לכל דבר ועניין: אם אתם מצליחים בו אתם מקבלים בונוס עצום, אם נכשלתם, לא נורא - זה עדיין נחשב לכם כניצחון והצלחה. בסך הכל, Salmon Run Next Wave מצליח לעשות את השיפורים הדרושים כדי להרגיש טוב יותר מקודמו אבל בלי לקחת מהמצוינות של המוד המקורי מהמשחק השני.
המוד האחרון שאני אדבר עליו הוא ה-Tableturf Battle שבאמת אין לי יותר מדי מה לומר עליו. זה מוד חדש שכרוך באיסוף של קלפים שניתן להשיג מהמצבים השונים, יצירת חפיסה משלכם ומשחק שהוא בפועל Turf War רק שולחני. אני לא מצליח להבין את ה-Appeal של המוד הזה. זה סוג של מוד שנמצא במשחק רק כדי שיהיה עוד מה לעשות ועוד תוכן לשחקנים שזה לא דבר רע בהכרח: איסוף החפיסות ממצב הסיפור ו-Salmon Run היו מאוד כיפיים, אבל אני לא רואה את עצמי משחק במוד הזה יותר מדי.
כמה דברים אחרונים לסיום הביקורת הארוכה הזאת: הגרפיקה של המשחק טובה מאוד. אני ירדתי על משחקי Switch המון בזמן האחרון, אבל Splatoon 3 הוא משחק שמזכיר לי שמשחקים יכולים להיראות טוב ויפה על המכשיר הקטן של נינטנדו וגם לרוץ בצורה נהדרת: 60 פריימים לשנייה עם נפילות ממש קטנות וממש נדירות לאזורי ה-50 הגבוהים. לפי Digital Foundry השימוש ב-Fidellity FX 1.0 הוא לא כזה מורגש (בכל זאת, אין שימוש ב-AA בכלל במשחק), אבל כל עוד הביצועים טובים וגבוהים במשחק יריות, הכל בסדר. השימוש באמיבו סופר חמוד, והעובדה שהוא עובד באותה הצורה כמו במשחק הקודם עם אותם הבונוסים הייתה החלטה חכמה של המפתחים.
הפסקול של המשחק הוא ללא ספק מהטובים בסדרה, אם לא הטוב ביותר עד כה. שירים חדשים, רמיקסים לשירים ישנים - הכל פה ונשמע נפלא. כל קרב מלא במוזיקה קצבית וכיפית שמזיזה את השלב קדימה ונותנת מספיק אנרגיות לעשות 9 קרבות רצופים ולא רק אחד או שניים. אני לא אספיילר לאנשים את השירים היותר טובים של המשחק (כי חלקם זה ליטרלי ספוילרים), אבל אני יכול לומר בקלות שהמשחק הזה ייכנס לרשימת עשרת פסקולי השנה לשנת 2022 (זה קורה עוד קצת יותר מחודשיים, רק מזכיר).
השורה התחתונה
Splatoon 3 לא היה צריך להיות שינוי מהיסוד של הסדרה, כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לשפר את הדברים הרעים מ-Splatoon 2 ולהוסיף עוד כמה דברים משלו - ואת התפקיד הזה הוא עשה בצורה פנומנלית. בדיוק כמו עם Rogue Legacy 2, גם כאן יש לנו משחק שגורם לכל משחק שיצא לפניו להרגיש מיותר ולא נחוץ יותר. ממנגנון הלובי המשופר והמשודרג, אפשרויות הקאסטומיזציה החדשות, האונליין שעובד בצורה יותר טובה מ-Splatoon 2 והמצב התחרותי החדש והמהמם, ועד ל-Salmon Run שנהייה נגיש ומשוגע יותר במשחק הזה ומצב הסיפור המקסים של המשחק.
לאנשים שלא נגעו ב-Splatoon מעולם, מדובר בנקודת הפתיחה והכניסה הכי טובים שהיו למשחק הזה אי פעם. לאנשים ששיחקו בשני המשחקים הקודמים, מדובר במשחק דומה, אבל עם כמעט כל שיפור שהם יכלו לחשוב עליו מהמשחקים הקודמים. המשחק הזה ממשיך את הקו המדהים של 2022 מבחינת נינטנדו עם עוד משחק מופלא לספרייה האגדית של ה-Nintendo Switch.
ולחשוב שבחודש הבא אני גם אזכה לעשות ביקורת על Bayonetta 3.
תגובות
1
| פורסם ע"י