לא אסון ולא ניצחון
תודה לטוליפ אנטרטיינמנט על ההזמנה להקרנת הטרום בכורה!
כשסטיבן שפילברג (Steven Spielberg) ביים את פארק היורה (Jurassic Park) בשנת 1993, אפשר להניח שהוא לא חשב אפילו לשניה שהסרט יתפתח לסדרת סרטים ארוכה יותר מאינדיאנה ג'ונס. אני לא יודע אם הוא מרוצה מהמצב שנוצר, אבל אני יכול לשער שמהסרט הקודם בסדרה, עולם היורה: נפילת הממלכה (2018) הוא לא היה מרוצה. הסרט השני בטריולוגיה החדשה השאיר חותם לא כל כך טוב, מה שגרם ל-Universal לחשב מסלול מחדש עבור הסרט השלישי - עולם היורה: עולם חדש (Jurassic World: Dominion) ולהשתמש בחברי הקאסט המקוריים מאותו סרט אגדי של שפילברג מ-93'. האם מהתוצר הזה שפילברג יהיה מרוצה? כנראה שלא, אבל גם קשה להגיד שהוא לא יהנה.
באלגן בחווה
את הסרט אנחנו מתחילים בכמעט מחווה ללהיט אחר של שפילברג – מלתעות. ספינת דיג בלב הים מותקפת על ידי דינוזאור, שבעקבות מאורעות הסרט השני - הוא ושאר חבריו שנכחדו מסתובבים חופשי בעולם. מי שעוד יסתובבו בעולם אלה אנחנו הצופים, שבאחת האקספוזיציות היותר מבולגנות שראיתי לאחרונה מתוודים לאיפה הדמויות שילוו אותנו בסרט נמצאות. הסרט קופץ באופן לא ממש טבעי בין קלייר (ברייס דאלאס הווארד), שעוסקת בלשחרר דינוזאורים שמוחזקים בניגוד לחוק, לאוון (כריס פראט) שעובד בחוות דינוזאורים, למייסי (איזבלה סרמון) שגרה עם הזוג ומרבה לריב איתם. מהם אנחנו ממשיכים לאלי סאטלר (לורה דרן) שחוקרת מגפת ארבה שמאיימת על עתיד האנושות, לאלן גרנט (סם ניל) שעדיין ארכיאולוג, ואיך אפשר שלא לשכוח את איאן מאלקולם (ג'ף גולדבלום) שעובד בתאגיד שנוי במחלוקת כיועץ רוחני וגם בלו הוולוסרפטורית האהובה שמגדלת את הבת שלה בתא בצמוד לחווה של אוון... מעייף, לא? ובכן, אם שרדתם את ההתחלה הקופצנית בהגזמה, תגלו שמסתתר פה סרט שובר-קופות טיפוסי - אך גם לא רע בכלל.
אז נכון, אמנם ההתחלה היא באלגן, אבל גם היא לא לגמרי רעה. באלגנטיות הסרט משלים את הפער גם למי שלא עקב אחרי הטריולוגיה החדשה, כך שאם אתם באים לבקר בעולם היורה רק שג'ף גולדבלום מופיע, אתם לא צריכים להשלים כלום. עוד נקודה חיובית כלפי הכתיבה של הסרט הולכת דווקא למערכה השלישית, שלא במפתיע, שומרת על הקצב בו התקדמו רוב הסרטים בסדרה – והוא שני מערכות של הכרות עם הדמויות והמקום המרכזי לקראת מערכה שלישית שמתרכזת באקשן ואימה.
אמנם אימה אין פה, אבל התסריט לגמרי מוביל אותנו למערכה שלישית מהנה הן מבחינת האקשן והן מהבחינה הויזואלית. באופן כללי, הסרט מצולם באופן נהדר עם כמה פריימים שאני אזכור לאורך זמן - מה שלצערי פחות אפשר להגיד על הדמויות החדשות. הסרט כמו שהזכרתי נע באופן לא כל כך חלק בין המון לוקיישנים והמון דמויות, מה שפוגע מאוד ביכולת להקשר אליהן, ואפילו מפספס הזדמנות לתת להן לבלוט. ראוי לציין פה ששתי הילדות, מייסי ובטא, זוכות לעלילות הכי מעניינות בסרט, שלגמרי יכלו לסחוב עלילה הרבה יותר מסקרנת לדעתי אם היו מתרכזים בעיקר בהן.
Life Finds A Way
אך למרות הכל, כמו הציטוט של מאלקולם מהסרט הראשון, עולם היורה: עולם חדש מצליח למצוא דרך לתפוס את הקהל למרות כל הבעיות שבו. הזכרתי כמה מהחוזקות שלו, בלי להזכיר את המרכזית, שגם בזמנים היותר בעייתים בסרט תמיד מעלה חיוך או פליאה על הפנים. ה- CGI בסרט, הוא פשוט וואו. אני יכול להמשיך במשך משפטים שלמים לתאר כמה הוא טוב בלהביא את הדינוזאורים לחיים, אך אסתפק בלהגיד שהעבודה שעשו האנימטורים על בטא הוולוסרפטורית, בדגש על העיניים שלה, גרמה לי לדאוג בכל רגע של סכנה.
בטא היא לא היחידה שמצליחה להתעלות על הזמן המועט שניתן לה לחיבור עם הקהל, ופה ניתן מילה טובה לכל הקאסט. למרות הגיל, ולמרות שלא הופיעו בכלל בטרילוגיה החדשה, הדמויות הישנות משתלבות נהדר בסרט ורציתי לראות מהן יותר. אם נראה לכם מוזר שאני כותב שרציתי לראות יותר מדמויות מסויימות בסרט של 146 דקות, זה בגלל שזה מוזר. גם פה איכשהו הסרט מוצא דרך להרגיש ארוך ותוך כדי להרגיש שהיינו צריכים לקבל עוד. עוד מהדמויות הישנות, עוד זמן לדמות של מייסי להתפתח והכי חשוב – עוד זמן לסגירת מעגלים. בכל זאת, מדובר בסרט אחרון לטרילוגיית סרטים, ובקושי קיבלנו קטרזיס למערכת היחסים בין אוון לבלו שהחזיקה את הסדרה הזאת לדעתי.
השורה התחתונה
עולם היורה: עולם חדש הוא שובר קופות הוליוודי לקיץ, שכמו הרבה מהם נהיה ערימה של סצנות אקשן מבולגנות. אך הצילום הטוב שלו, הדמויות האנושיות שקל לאהוב, הדמויות של הדינוזאורים שעוד יותר קל לאהוב ועבודת ה-CGI הראויה לציון לשבח שמים אותו על הצד הטוב של סקאלת שוברי הקופות שציינתי.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י