Pagan: Control מרגיש כמו ניסיון לחזור על ההצלחה של ה-DLC הקודם רק עם סביבה יפה יותר ופחות דיאלוגים ואירועים מעניינים
עותק סיקור סופק לנו על ידי יוביסופט אירופה ועדלי יונייטד, תודה רבה!
את Vaas: Insanity מאוד אהבתי - המעבר הזה בין משחק Far Cry סטנדרטי בדמות Far Cry 6 למשחק Roguelike עם דגש חזק על סיפור ובניית עוד מהעולם של אחת הדמויות המעניינות ביותר בסדרה (ואולי בגיימינג) מאוד קרץ לי ואני נהניתי מהמשחק וממה שהיה לו לתת (תצוגת המשחק של מייקל מונדו הייתה ראויה לציון). אז עכשיו הגיע אלינו ה-DLC השני בטרילוגיית חבילות ההרחבה של Far Cry 6 ותורו של הנבל הראשי של Far Cry 4 להראות לנו עוד קצת מההיסטוריה, העולם והקרבות הפנימיים שלו.
שובו של המלך
כרגיל, המטרה המרכזית של חבילות ההרחבה החדשות היא להרחיב את הסיפור והעולם של הנבלים הגדולים בהיסטוריה של Far Cry (כשיוביסופט מתעלמת מקיומם של Far Cry ו-Far Cry 2. שוב.) והפעם אנחנו הולכים לצלול אל תוך הנפש האכזרית של השליט/מלך/דיקטטור האכזרי של Far Cry 4, פייגאן מין (Pagan Min). בניגוד למשחק הקודם בו וואס ניסה לברוח מהמוח שלו, כאן המטרה של פייגאן היא לאחד את משפחתו האהובה ולהילחם בייצר הדיקטטור שרוצה להשתלט עליו.
זה גם מסביר למה בניגוד לחבילת ההרחבה הקודמת, בה היריבים המרכזיים שלנו היו סיטרה וג'ייסון, כאן היריב המרכזי שלנו הוא פייגאן עצמו, רק בגרסה האקסטרה מרושעת שאנחנו היינו רגילים אלייה מהמשחק המקורי. הסיפור של Pagan: Control מציג לנו פרטים נוספים על המשפחה של פייגאן, על מערכת היחסים שלו עם אבא שלו והעובדה שהוא לא קיבל מעולם את העבודה שהוא ביסקסואל. אנחנו גם מגלים עוד על מערכת היחסים שלו עם אישווארי, אמו של גיבור המשחק הרביעי, אג'איי, והמאורעות שהובילו למות בתו. אגב, בלי לעשות יותר מדי ספוילרים, אחד הסופים של המשחק מטיל פצצה של ממש ועושה הכנה טובה ל-DLC הבא.
כמו במשחק הקודם, גם כאן הדיאלוגים של המשחק והדיבוב פשוט מעולים, כשהדמות של פייגאן מין ממשיכה להיות שילוב בין ביטחון עצמי מופרז לאכזריות מופגנת כלפי כל מי שלא קשור אליו או שהוא חושב שהוא לא מספיק טוב (כמו אבא שלו לדוגמא). אבל בניגוד למשחק הקודם, בו מבנה העולם, איך שהוא נראה והסצנות השונות השתלבו עם התמה הכללית של וואס והעובדה שהוא משוגע וכלוא בתוך המוח שלו, כאן דווקא הכל הרגיש לי מאוד... לא במקום. אני מבין את הקונספט הזה של הניסיון "לאחד את המשפחה כולה במוח שלך", אבל זה נראה כמו התאמצות מצד יוביסופט שניסתה להצדיק את הבחירה בסגנון המשחק הדומה על ידי כל מיני בחירות ברמת הסיפור והמשחקיות שפחות עובדות כאן לעומת חבילת ה-DLC הקודמת.
פייגאן מעולם לא היה "בן אדם טוב", Pagan: Control אפילו מכיר בכך במהלך הסיפור שלו. זה לא כמו ב-Vaas: Insanity בה הרגשתי סימפטיה לבחור שעובר מניפולציות מגיל צעיר על ידי אחותו, כשכל מה שהוא רצה זה לחיות את החיים שלו בשקט, כאן מדובר באדם תאב בצע ורעב לכוח מגיל צעיר שבעוד שהכל נלקח ממנו, הוא לא טלית שכולה תכלת. הסיבה היחידה שהייתה לי לעבור את הסיפור של פייגאן הייתה בעיקר כדי להגיע לסוף ולראות אותו נלחם במוהאן ובעצמו, אבל בתכל'ס? לא באמת היה אכפת לי אם פייגאן יצליח או לא.
מה שכן, עיצוב העולם פשוט מרהיב. Kyrat תמיד הייתה צבעוניות ומרהיבה יותר משאר הסביבות של Far Cry, והמפתחים של Pagan: Control פשוט לקחו את הכיוון האמנותי הזה לקצה. המוח של פייגאן צבעוני ומרהיב, כשהעולם של המשחק מלא בפסלים מוזהבים ענקיים, עצים עם עלים בשלל צבעים, מקדשים ענקיים והרים מרהיבים שניתן יהיה לטפס עליהם. אתם יכולים לומר הרבה על המשחק הזה (אני באמת אגיד הרבה בחלק השני של הביקורת), אבל אי אפשר לקחת לו את היופי שלו.
בגדי המלך החדשים
האמת שאין לי הרבה מה להוסיף על המשחק מבחינת המשחקיות, כי אם אתם רוצים לדעת עוד על איך Pagan: Control עובד, אתם פשוט מוזמנים לקרוא את הביקורת שלי על ה-DLC הקודם של Far Cry 6. מבחינת משחקיות, Pagan: Control הוא כמעט אחד לאחד Vaas: Insanity, רק שהסביבה תואמת יותר את הצבעוניות והעולם של Far Cry 4. כמו במשחק הקודם, גם כאן מדובר בעולם קטן יחסית, אבל מגוון בפאזלים ואתגרים שונים, כשיהיו לכם חמש רמות קושי (או Mind Levels) שונות לבחור מהן.
אז מבחינת משחקיות באמת שאין לי מה להוסיף, מדובר בעוד וואריאציה של Vaas: Insanity: אתם תוכלו לאסוף כסף בדמות כבוד (Respect), ולהשתמש בו כדי לחזק את היכולות של פייגאן עצמו או להוסיף אביזרים לנשקים שתוכלו למצוא באתגרים ברחבי המפה. המשחק הוא משחק Roguelike כך שאם מתתם אתם תחזרו לנקודת ההתחלה, כשהיכולות של פייגאן מין והנשקים שצברתם בריצה הקודמת יגיעו איתכם לריצה הבאה ואתם תאבדו את הכבוד שצברתם בריצה הקודמת (למרות שיש יכולות שדואגות שתוכלו לקחת איתכם חלק מהכבוד שצברתם). במפה גם תוכלו למצוא Safe Houses ו-Memory Links שיאפשרו לכם לנוע ברחבי המפה יותר בקלות - בדיוק כמו במשחק הקודם.
אני יכול למצוא עוד כל מיני הבדלים קלים כמו מבנה המשימות השונות, העובדה שיש טיפה יותר קטעי פלטפורמינג (באמת שלא ברמה משמעותית) ושהמשחק עושה עבודה יפה בניצול הסביבה המדהימה של Kyrat כדי ליצור עולם מיוחד, אבל תראו - מדובר באותם אויבים (אפילו האויבים המיוחדים מתנהגים באותה הצורה), אותן משימות מרכזיות עם גלים של אויבים עם הבלחות של משימות מעניינות ואתגרים מיוחדים. אם שיחקתם ב-Vaas: Insanity, שיחקתם גם ב-Pagan: Control (לפחות ברמת המשחקיות). אני לא יודע מה דעתי על זה אם להיות כן איתכם: מצד אחד הייתי שמח לראות משהו חדש, אולי אפילו עזיבה של פורמט ה-Roguelike לטובת סיפור מהודק יותר, אבל מצד שני אני עדיין נהניתי מהמשחק והפורמט הזה עדיין עובד כמו שצריך.
השורה התחתונה
ה-DLC הראשון של Far Cry 6 היה משב רוח רענן וכיפי, כשפורמט ה-Roguelike והעולם המוזר והמשוגע שבתוך המוח של Vaas עבדו בצורה נהדרת עם הדמות ומה שאנחנו מכירים עליה. אבל מה שעבד עבור Vaas פשוט לא עובד עבור Pagan. אם Vaas: Insanity היה משב רוח מעניין שהציג לנו עוד על הדמות בפורמט שמאוד מתאים לה, Pagan: Control מרגיש כמו ניסיון לחזור על ההצלחה של ה-DLC הקודם רק עם סביבה יפה יותר ופחות דיאלוגים ואירועים מעניינים. באופן כמעט אירוני, שני ה-DLC-ים מייצגים בצורה נהדרת את המעבר מ-Far Cry 3 ל-Far Cry 4: הראשון היה פורמט מוצלח ומעניין שמעריצים אהבו, והשני מרגיש כמו ניסיון לחקות את הראשון ולקוות לאותה ההצלחה. אני נהניתי מה-DLC הזה, אבל אני לא ממש אופטימי לקראת יציאת ה-DLC האחרון של Far Cry 6.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י