הביקורת שלנו ל-Alan Wake Remastered הגיעה. גל חזר לעוד חופשה באגם קולדרון אחת עשרה שנים אחרי, בואו לראות מה הוא חשב על המשחק.
כמו בכל ביקורת שמכבדת את עצמה, נפתח בגילוי נאות: יש אצלי פינה חמה בלב ל-Alan Wake ולמעלליו של הסופר המיוסר. אם לומר את האמת, המשחק המקורי שיצא אי שם בשנת 2010 היה אחד המשחקים הראשונים שגרמו לי לחשוב על משחקי מחשב כיצירות אומנות לכל דבר ועניין. הייתה ב-Alan Wake הרגשה אחרת שטרם נתקלתי בה בתור מתבגר שרק רוצה לדרוס כמה שיותר אנשים תמימים ב-Grand Theft Auto. הרגשה שנוצרה הרבה בזכות הסיפור המיסטי והמפותל של המשחק, מכניקות גיימפליי ייחודיות שנשענות בעיקר על אור וחושך וגרפיקה שסחטה יפה מאד את ה-Xbox 360 שלי שהיה בשלב הזה כבר פסע מטבעת המוות האדומה הידועה לשמצה.
למרות שהפך עם השנים למשחק קאלט והיה אהוד מאד על המבקרים, המכירות של Alan Wake התקדמו באיטיות והיו בינוניות באופן יחסי, כנראה שככה זה שבוחרים לשחרר משחק שלא מתאים לכל אחד באותו השבוע ש-Rockstar מוציאים לשוק את Red Dead Redemption. כעת, 11 שנים אחרי ההשקה המקורית ועם ציפייה שלא נגמרת למשחק המשך, גם ב-Remedy החליטו לרכוב על טרנד ההוצאות המחודשות ביחד עם Epic Games שרכשה את זכויות ההפצה מ-Microsoft. האם מדובר ב-Remaster מוצדק למשחק? בשביל לענות על השאלה הזו נצטרך לחזור להתחלה.
בחזרה לאגם
עבור אלו מכם שלא שיחקו בכותר המקורי אספר ש-Alan Wake הוא משחק אקשן-אימה בו נכנס לנעליו של הסופר המפורסם אלן וויק (Alan Wake). אלן הוא סופר מוכר מאד וסדרת ספרי הפשע הבלשיים שלו הם רבי מכר מידיים. אולם אלן סובל ממחסום כתיבה חריף מזה כשנתיים ומעביר את ימיו בעיקר בניסיונות לא מוצלחים לפרודקטיביות מול מכונת הכתיבה שלו ובשתייה מרובה. על מנת להתמודד עם המחסום, אלן ואשתו אליס (Alice) נוסעים לעיירה הבדיונית Bright Falls לחופשה קצרה.
העיר מלאה בדמויות תמהוניות ותופעות משונות חסרות הסבר הגיוני. כצפוי, עד מהרה הופכת החופשה לסיוט כאשר אליס נחטפת מהבקתה של הזוג באגם קולדרון (Cauldron) שנמצא סמוך לעיירה ונעלמת כאילו לא הייתה. אגם קולדרון מקושר להרבה סיפורים על טבעיים שכבר הפרו בעבר את השקט בעיירה הפסטורלית ועל אלן לנסות ולהתמודד עם הישויות האפלות שמסתתרות בו ולהשיב אליו את אליס.
גרפיקה מהממת עם קצת עיגול פינות
כבר מהשנייה הראשונה ההבדלים בין הגרסה המקורית לגרסת ה-Remaster ברורים מאוד לעין. כשבכל הקשור לגרפיקה וטקסטורות יש כאן שיפור עצום. המודלים של הדמויות ובעיקר של הפנים עברו שיפוץ מסיבי (כל כך מסיבי שלאלן של 2021 יש פרצוף מאד שונה מאלן של 2010 למעשה), ומרגישים שנעשתה כאן עבודה מקיפה בנושא הזה והמשחק בהחלט נראה פתאום כמו משחק שהיה יכול לצאת בסוף הדור הקודם או אפילו לדור הנוכחי. עולם המשחק שכולל המון טבע, הרים ואגמים היה נראה מעולה ב-2010 וגורם להרגשה הזו שוב ב-2021. אומנם רוב המשחק מתרחש בלילה, אבל הוא הכי יפה דווקא בסצינות המועטות של היום בהן נחשף כל הנוף הפסטורלי הזה.
גם מערכת התאורה שתופסת חלק כל כך מרכזי במשחק עברה שיפור משמעותי והשימוש בפנסים, זיקוקים וכל שאר מקורות האור שבעזרתם נתקדם במשחק מרגישים אפילו יותר טוב משהרגישו במשחק המקורי. עוד שיפור חשוב מאד שנכנס לגרסת ה-Remaster הוא התיקון תנועת השפתיים של הדמויות בסצינות רבות, לא להאמין כמה מדובר במשהו שהיום הוא אלמנטרי אבל ב-2010 לא היה פוגם בחווית המשחק בצורה כל כך בולטת לעין. כל הטוב הזה רץ על קונסולות הדור הנוכחי ב-4K מהמם וב-60 פריימים לשניה כמובן, תסלחו לי, פשוט עדיין לא התרגלתי לכמה זה משפר את חווית המשחק. אחרי כל המחמאות האלה, האם בשלב הזה גם אתם מרגישים את ה"אבל" מתקדם אלינו?
לצערי, למרות השיפורים הגרפיים הללו צריך לומר שיש הרבה פינות קטנות ש-Remedy ו-D3T, שסייעה להם עם הפיתוח, לא נכנסו אליהן. כלומר, למרות שהמשחק נראה מעולה במבט ראשוני ונשאר ככה רוב הזמן לא צריך להתאמץ בשביל למצוא רגעים שמזכירים לנו שלמרות הכל בכל זאת מדובר במשחק בן אחת עשרה שנים. בעוד שבמהלך ה-Cutscenes השונים הדמויות נראות הרבה יותר טוב משנראו ב-2010 באופן בו הם זזות ומדברות במהלך המשחק עצמו האינטראקציה איתן טעונת שיפור. האנימציות מרגישות מיושנות ומאד נוקשות ומכניות, זה בא לידי ביטוי בעיקר בתזוזה שלהן ובהבעות הפנים בתוך המשחק עצמו.
זה גם המקרה אצל אלן עצמו ולא רק אצל דמויות משנה, מה שעוד יותר מגביר את המחשבה איך זה לא צרם לאף אחד בצוות הפיתוח. עוד דבר שעדיין קשה לי להסביר אותו הוא שמרגיש שבסך הכל השיפורים הללו קצת הורידו את הטון האימתי של המשחק, אני לא חושב שזה פוגם בחווית המשחק הכללית יותר מידי אבל יש רגעים, בעיקר ברגעי השיא של המשחק שזה יכול להיות בולט ולהפריע לאלו ששיחקו במשחק המקורי.
מי מפחד מהחושך?
כאן למעשה נגמרים השינויים שבוצעו מהמשחק המקורי. מדובר ב-Remaster במובן הפשטני ביותר של המילה. אל תצפו כאן לאיזשהם שינויים משמעותיים באופן שבו המשחק עובד ומתקדם. הגיימפליי נשאר זהה לחלוטין לזה של המשחק המקורי. האויב המרכזי שלכם במשחק הוא החושך, או ליתר דיוק ה-"נוכחות האפלה" (The Dark Presence), אותה ישות על טבעית שתעשה הכל כדי למנוע מאלן להתאחד עם אשתו. כאן באה לידי ביטוי הייחודיות של המשחק וזו שעשתה אותו כל כך מיוחד. כל האויבים שלכם נשלטים על ידי הנוכחות האפלה וכתוצאה מכך הם מוגנים במעטפת של חושך.
כפי שאתם בוודאי מנחשים או יודעים, הנשק הכי אפקטיבי שלכם כדי להילחם באופל הוא, איך לא, אור. אם האויבים שלכם יחשפו מספיק זמן למקור אור מסויים ההגנה הזו תישבר והם יהיו פגיעים. תוכלו לעשות זאת במגוון דרכים, החל מהאפשרות הברורה של פנסים שילוו אתכם לכל אורך החוויה ועד לזיקוקים, רימוני הלם, זרקורים, אורות של רכבים וכן הלאה. ככלל, כל המשחק מושתת על דינמיקות של אור וחושך כשהמשוואה מאד פשוטה, אם תהיו בחושך אתם חשופים ופגיעים לכל מה שעולם המשחק יזרוק עליכם ואם אתם באור אף מפלצת או חפץ עטופים בחושך יוכלו לגעת בכם. גם אם אתם נלחמים נגד טרקטור (כן, גם זה קורה) וגם אם נגד תושב תמים של Bright Falls שבמקרה יש לו מסור חשמלי.
שני היבטים עדיין צורמים במשחק גם היום. הבעיה הגדולה ביותר של המשחק הייתה ונשארה חוסר הגיוון של האויבים שלכם. בסך הכל יש בערך ארבעה סוגים של אויבים במשחק וככל שמתקרבים לסיום חוסר הגיוון הזה בהחלט מתחיל להעיק. מהבחינה הזו, המשחק נגמר בדיוק בזמן ומזל שכך. בנוסף, למשחק יש גם קטעי נהיגה שהנחיצות שלהם הופכת למוטלת בספק בשלב מסוים, במיוחד לאור השליטה המסורבלת ברכבים שנשארה מהמשחק המקורי. למרות זאת, בסך הכל ההחלטה של Remedy לא לבצע שינויים מרחיקי לכת בחווית המשחק היא מבורכת, היא כל כך ייחודית ומרעננת שכל שינוי בה יורגש מיד ויהיה פשוט מיותר. מהבחינה הזו, שאפו ענק ל-Remedy שלא קפצו מעל הפופיק והבינו שחוויה כזו אסור לשנות אפילו במעט. חוץ מהשלטים הקרינג'יים של Verizon ו-Energizer כמובן, שלום ולא להתראות.
לא סתם אומרים שלמילים יש כוח
הכיף האמיתי ב-Alan Wake עדיין טמון בעלילה המעולה של המשחק. מסע החיפוש של אלן אחרי אשתו מתחיל ומקבל כצפוי תפניות חדשות ומסתוריות מהרגע שהתחיל. כל הזמן תלווה אתכם ההרגשה שאתם שנייה מלגלות מה קרה ולפתור את התעלומה רק כדי להגיע לעוד טוויסט בעלילה שיסעף אותה עוד יותר. כדי לעזור לכם להבין את הדברים יותר טוב (או לבלבל אתכם עוד יותר לפעמים), עולם המשחק פשוט מפוצץ בקטעי וידאו, תוכניות טלוויזיה בדיוניות בסגנון איזור הדמדומים ובקטעים מהסיפור שאלן כותב, מדובר ב-Collectibles שבהחלט שווה לכם לחפש. מאוד שמחתי לגלות שהעלילה עדיין הצליחה להחזיק אותי ולהיות מהודקת ומעניינת. צריך לתת ל-Remedy הרבה קרדיט על העובדה שהעלילה של המשחק עדיין מצטיינת ומצליחה להיות כזו גם בימינו כשיותר משחקים מאי פעם מציגים עלילה ברמה של סרט קולנוע מהוקצע.
מעבר לאלן שעסוק בלהיות רציני ומודאג רוב הזמן יש במשחק כמה דמויות משנה שפשוט משדרות כיף, מעל כולם עומד בארי ווילר (Barry Wheeler) הסוכן החמדן של אלן, הבחור שהופך אורות חג מולד לכלי חובה בכל בית בהתגוננות מפני החושך. בנוסף, המשחק מלא ברפרנסים ליצירות מסתורין ואימה החל מספריו של סטיבן קינג ועד הניצוץ. בולט במיוחד הוא הדימיון לסדרת הטלוויזיה Twin Peaks ששודרה בתחילת שנות התשעים, הדימיון בין Bright Falls לבין העיירה הציורית מהסדרה קופצים ישר לעין. בעיקר במיקום הפסטורלי שמסתיר סיפור אפל במיוחד וגם בטיפוסים ההזויים והמבדרים. אם אתם אוהבי מותחנים וסרטי אימה ההנאה שלכם מ-Alan Wake מובטחת.
מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים
המשחק לא מקבל יותר מדי תוספות בגרסתו המחודשת. הוא כולל בנוסף למשחק המקורי גם את שני פרקי ה-DLC שיצאו בזמנו והמשיכו את עלילת המשחק The Signal ו-The Writer. מעבר לכך אין כאן שום תוכן חדש או משהו שכבר לא ראינו למעט Commentary מעודכן של סאם לייק (Sam Lake) וברקודים לסריקה שפזורים ברחבי המשחק ומביאים אותנו לסרטונים שאמורים להעמיק את החוויה בערוץ ה-YouTube של Remedy. קטעי האודיו של לייק, במאי המשחק והאיש המזוהה ביותר עם Remedy, תורמים מאד לחווית המשחק. במיוחד עבור אלו שגם שיחקו ב-Control שכן העלילה שלו הזניקה את המולטי-וורס של Remedy שגם Alan Wake תופס ממנו בדיעבד חלק לא מבוטל.
לייק מתייחס אל האירועים במשחק וקושר אותם לאלו של Control ולמולטי-וורס ומדובר בטאצ' נחמד מאד. אם תרצו תוכלו גם לשחק בליווי ה-Commentary המקורי. חוץ מאלו אין תוכן חדש ומעניין ב-Alan Wake Remastered. בעולם מושלם אני הייתי מצפה שגם משחק ההמשך-ספין אוף American Nightmare יהיה כלול בחבילה, מדובר במיני משחק ששוחרר בזמנו לפלטפורמת ה-Xbox Live Arcade והיה נחמד לחזור אליו גם כן. אבל גם אם לא נלך כל כך רחוק, עוד קטעים מאחורי הקלעים של תהליך ההפקה של המשחק המקורי ושל המולטי-וורס היו מבורכים. אפשר לחשוב מה כבר ביקשתי? Alan Wake 2?
השורה התחתונה
Alan Wake היה ונשאר משחק מעולה וגרסת ה-Remaster היא הדרך הטובה ביותר שיש היום לחוות אותו. עם זאת, בהתחשב בזה שמדובר במשחק בן אחת עשרה שנים הייתי שמח אם לא היו מעגלים קצת פינות עם החידוש הזה בגזרת האנימציות וה-Cutscenes שבתוך המשחק. החיפופים הקטנים האלו מצליחים להזכיר שמתחת לטקסטורות החדות, הבוסט לפריימים והנראות הכללית היפהפייה, עדיין יש כאן משחק שלא שייך לדור הנוכחי מבחינה טכנית. גם המחסור בתוכן נוסף כלשהו צורם ומעיב על החוויה הכללית.
המזל של החברים ב-Remedy הוא שבליבה שלו, Alan Wake הוא עדיין משחק מצוין שעדיין מצליח לרתק את השחקן לכיסא עם עלילה מעולה וחווית משחק שמצליחה להיות מרעננת גם היום. כל אלו הופכים את Alan Wake Remastered למשחק מומלץ אך עדיין לא ל-Remaster מושלם בזכות עצמו. אם אהבתם את המשחק המקורי או שאתם נהנים מחווית סינגל-פלייר טובה ומהוקצעת הייתי ממליץ לכם בחום לעשות סיבוב ב-Bright Falls. בכל זאת, אני צריך עוד אנשים שיפנטזו ביחד איתי על Alan Wake 2.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י