הסרט המרענן ביותר של DC בשנים האחרונות
תודה רבה לטוליפ אנטרטיינמנט, חברת ציבלין ומועדון Moviz על ההקרנה המוקדמת!
בשנת 2016, DC השיקה סרט חדש לאקרנים בשם Suicide Squad, המתמקד בקבוצה של נבלי על אשר מגוייסים ע"י ממשלת ארה"ב כדי לבצע את העבודה המלוכלכת שלה. הדמויות שגוייסו ליחידה היו דמויות אהובות ואייקוניות מאוד ע"י מעריצי הקומיקסים, וביניהם היה ניתן למצוא את הארלי קווין (Harley Quinn), דדשוט (Deadshot), קטאנה (Katana) וקילר קרוק (Killer Croc). אבל, המעריצים ממש לא שמחו מהעיבוד של DC לדמויות ולצורה שבה הן הוצגו בסרט, פרט אולי להארלי קווין, והתוצאה הייתה תגובה צוננת לסרט שלא כל כך הצליח לעמוד בציפיות שהעמידו לו. כעת, 5 שנים מאוחר יותר, אנחנו מקבלים את The Suicide Squad, סרט שהוא חצי ריבוט וחצי סרט המשך בבימויו של ג'יימס גאן (James Gunn), הבמאי האחראי על מספר לא קטן של סרטים אהובים כמו Super, Brightburn, וכמובן טרילוגיית סרטי Guardians of the Galaxy אצל Marvel המתחרה. כבר בתחילת מסע השיווק שלו, הסרט הוצג בתור אחד שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, עם רמיזות לכך שכל אחת מהדמויות יכולה למות והבטחה להמון הומור ואקשן איכותי. האם הסרט מקיים את ההבטחות הללו ומצליח להתעלות על קודמו? בואו נגלה.
העלילה היא פחות או יותר בדיוק כמו זו של הסרט מ-2016: אמנדה וולר (Amanda Waller), אותה מגלמת ויולה דייויס (Viola Davis), עדיין נעולה על הרעיון המזעזע לגייס נבלי על כלואים, לשים להם פצצה מתקתקת בראש ולהכריח אותם ללכת להציל את העולם בתמורה לעונש מופחת על הפשעים שביצעו. בצוות שוולר בונה הפעם ניתן למצוא כמה פרצופים מוכרים כמו הארלי קווין והמפקד ריק פלאג (Rick Flag), לצד בשר טרי שמצטרף אשר מכיל מגוון שחקנים מוכרים שמגלמים דמויות שבחיים לא שמענו עליהם. בין השחקנים ניתן למצוא את אידריס אלבה (Idris Elba) בתור בלודספורט (Bloodsport) - מתנקש מנוסה שיכול להפוך כל חפץ שהוא נוגע בו לנשק קטלני, ג'ון סינה (John Cena) בתור פיסמייקר (Peacemaker) - גרסה קיצונית יותר של קפטן אמריקה, וסילבסטר סטאלון (Sylvestrer Stallone) בתור קינג שארק (King Shark) - כריש ענק ורעב לבשר אדם עם אוצר מילים של ילד בן 3.
הדבר הבא שאנחנו רואים הוא את הקבוצה הזו מוצנחת לאי בודד במטרה להפיל ממשלה דיקטטורית, להשמיד פרויקט מסתורי בשם "כוכב ים" וליצור קשר עם היוצר של הפרויקט עם אדם שנקרא "החושב" (The Thinker). סך הכל נשמע כמו משימה שאמורה להתאים יותר לליגת הצדק מאשר לחבורה של אסירים שעשו דברים נוראיים, שלצד הרוצחים המנוסים מצטרפים אליהם דמויות פחות מוכרות כמו סמור אנושי שמוכה בלפחות 5 מחלות שונות, איש הנקודות (Polka Dot-Man) בגילומו של דיויד דסטמלקיאן (David Dastmalchian), בחור ביישן שסובל מווירוס בין-מימדי ודניאלה מלקואר (Daniela Melchior) השולטת בעכברים בתור לוכדת העכברים 2 (RatCatcher 2) . אם אי פעם רציתם סרט שמתאים כמעט בדיוק לאווירה של סרטי שומרי הגלקסיה, The Suicide Squad יכיל כל מה שאתם מצפים ממנו, עם דמויות ראשיות שרחוקות מלהיות גיבורי על, חלקן מעניינות יותר מאחרות, כולן מוזרות מאוד.
אבל איך הסרט הזה שונה משומרי הגלקסיה? בתור התחלה, כמות החופש שג'יימס גאן קיבל כאן מ-WB נראית לעין כבר ב-15 דקות הראשונות, עם סצנת אקשן מלאה בפיצוצים, הומור קצת ילדותי ואלימות ברוטאלית, מוטיבים שמעידים על האופי העיקרי של השעתיים הנותרות של הסרט. כנראה הם למדו את הלקח והבינו ששינוי החזון המקורי של סרט שכבר צולם כמעט בשלמותו עלול לגרום לניגודים וירידה משמעותית באיכות, מה שהוביל לחופש מוחלט שהוענק לגאן. יתכן וחלק מהאנשים יחשבו שהאלימות מוגזמת מאוד, עם סצינות שלא מפחדות להתמקד בפרטים הקטנים של גידים ועורקים בגופות של חיילים שנקרעות לשניים ע"י קינג שארק, אבל בסופו של דבר היא קיימת כדי להעביר את המסר שמדובר בנבלים שלא צריכים לתת דין וחשבון לאף אחד, ולא בגיבורים שצריכים (או מנסים) להתחשב בזולת בזמן קרב. אני חושב שאפשר להשוות אותה לאלימות שניתן לראות בסרטי טרנטינו - היא עשויה מעולה, אפילו אם היא מוגזמת.
אם יש משהו שגאן טוב בו, לצד שילובים מעולים בין אקשן להומור, הוא היכולת הלא מוסברת לקחת דמויות שאף אחד לא שמע עליהן מעולם, להביא אותן למסך הגדול, ולגרום לנו ממש, אבל ממש לאהוב אותן. הוא עושה את זה דרך יכולות הבימוי שלו, אבל כל זה לא היה יכול לקרות בלי השחקנים המעולים שנכנסים לנעליים של הדמויות האנונימיות האלו שרק מעריצי הקומיקסים המושבעים ביותר ידעו מי הן.
מארגו רובי (Margot Robbie) כבר יודעת מה היא עושה בתור הארלי קווין מכיוון וזו הפעם השלישית שלה בתפקיד הזה, אבל בשלב הזה כבר הייתי מצפה לראות ממנה סוג של פיתוח דמות כלשהו שיהיה קצת שונה מהפעם הראשונה שראינו אותה. במקום זה, אנחנו מקבלים יותר מאותו הדבר - כמה סצנות קרב מעולות בכיכובה ודיאלוגים שנעים ממצחיקים למביכים בגלל ההתעקשות להציג את הארלי בתור דמות מטומטמת. היא ילדותית, זה חלק מהאופי שלה, והקו עלילה הנפרד שהיא לוקחת בו חלק במהלך הסרט עושה כמה צעדים בכיוון הנכון כדי להראות שהיא התבגרה והתפתחה במהלך 3 הסרטים שהשתתפה בהם, אבל כל ההתקדמות הזו נהרסת במהרה בגלל הפעם הבאה שהיא פותחת את הפה ואומרת משפט כמו "אני אוהבת את הגשם, זה כאילו מלאכים משפריצים עלינו".
אידריס אלבה בתור בלודספורט היה נראה כמו ממלא המקום של דדשוט מהסרט הקודם, אבל הוא הפך להיות דמות כל כך מרכזית בסרט הזה שאני בכלל לא אתנגד לסרט עצמאי שלו. הוא הצטרף לצוות אחרי שוולר החליטה לערב את הבת שלו בעניין, אבל גם בלי התמריץ הזה, הדמות שלו מרגישה מאוד אנושית בדרך שבה אכפת לו מחברי הצוות והעבר הטראומתי שלו. ואז נכנס ג'ון סינה לתמונה, כנראה בתפקיד המשחק הרציני והטוב ביותר שיצא לי לראות אותו. עד כה, סינה הופיע בעיקר בסרטים שמיועדים לילדים או נתן את קולו לסרטים מצוירים, ובכל פעם שיצא לי לראות אותו על המסך לא התייחסתי ליכולות המשחק שלו יותר מדי ברצינות בגלל התפקיד שהוא היה בו. כאן, סינה מגלם את פיסמייקר, לוחם ששואף להביא שלום לעולם, ולא אכפת לו כמה גברים, נשים וילדים הוא יצטרך להרוג כדי להשיג אותו. הפילוסופיה הקיצונית הזו מגיעה בניגוד ישיר לאנושיות שבלודספורט מציג במהלך הסרט, והשניים יוצרים סוג של יריבות ידידותית במטרה לגרום להם להוציא את המיטב אחד מהשני, אשר באה לידי ביטוי בכמה מהסצנות המצחיקות והטובות ביותר של הסרט. סינה נכנס לתפקיד הזה בכל הכוח, אם זה בדרך שבה הוא מעביר את המונולוגים הפוליטיים שלו בטון רציני לחלוטין שעדיין גורם לנו לגחך בגלל האבסורדיות שלהם או העובדה שהוא עשה את הפעלולים של הדמות שלו לגמרי בעצמו. עצם העובדה שהצלחתי לראות את הדמות בתור פיסמייקר ולא בתור סינה כבר מראה שהוא עשה עבודה נהדרת בגילום הדמות הזו.
לשחקנים האלו מצטרפים דניאלה מלקואר ודיויד דסטמלקיאן, שניהם מגלמים דמויות שבהתחלה הסרט צוחק על סיפור הרקע והכוחות שלהן. לוכדת העכברים 2 מתחילה בתור זו שצוחקים עליה שהיא תמיד עייפה כמו כל הנערים של היום, ואיש הנקודות צריך להתמודד עם תסביכי אמא וכוח שהוא בעיקר מושא ללעג, אבל ככל שהסרט מתקדם אנחנו מקבלים הרבה יותר עומק למה שהדמויות האלו יכולות להביא לשולחן, וזו רק הוכחה נוספת שגאן יכול לקחת כל דמות אנדרדוג שקיימת ולהפוך אותה למרכז העניינים עם רצון עז מצד הקהל לקבל כמה שיותר ממנה.
בתחום האפקטים המיוחדים, הכל עשוי נהדר. כל פיצוץ נראה ומרגיש אמיתי, הנשקים המאולתרים של בלודספורט נראים משכנעים בצורה שהם נבנים ועובדים, וכל פעם שהוא שם את הקסדה שלו שנבנית על הפנים באופן אוטומטי יצא לי "וואו" קטן. למקרה וזה לא היה ברור מהטריילר, הנבל הראשי של הסרט הזה הוא סטארו הכובש (Starro The Conqueror), כוכב ים חוצני שמסוגל לשלוט במוחות של אנשים איתם הוא יוצר מגע. תמיד חשבתי שהיצור הזה הוא רעיון טיפשי לנבל, אבל גאן החליט ללכת דווקא עליו כדי להמשיך עם הטירוף והשטותיות של הסרט, והצורה שבה הדמות מעוצבת מרגישה כל כך אמיתית על גבול הגועלית. אותו דבר לגבי קינג שארק, הדרך שבה הוא נראה וזז נראית פשוט מעולה, ורואים שנעשתה פה השקעה עצומה בפרטים הקטנים שעל הגוף שלו כמו צלקות וקשקשים. פשוט ממתק לעיניים בכל רגע נתון.
כשזה הגיע למוזיקה, האמת שציפיתי ליותר. חלק מקטעי הסאונד שהשתמשו בהם בסצנות האקשן לא הרגישו כל כך מתאימים, לצד המוזיקה שהתנגנה ברגעים השקטים יותר של הסרט. אני רגיל לצאת מסרט של ג'יימס גאן ולהוסיף את השירים שהוא השתמש בהם לפלייליסט שלי, אבל במקרה הזה לא שמתי לב לשום שיר שהצליח למשוך את תשומת הלב שלי ברמה שהזזתי את הרגל לפי הקצב. מי יודע, אולי בצפייה שנייה אתקל בשיר שדווקא יגרום לי לרצות להפעיל אותו באוטו שאולי התפספס לי בפעם הראשונה.
השורה התחתונה
The Suicide Squad הוא סרט פשוט נהדר. הוא מצחיק בדיוק במידה הנכונה, האקשן שלו עשוי מעולה, והכוכבים הראשיים שלו עושים עבודה מדהימה בהוספת עומק ורבדים נוספים לדמויות שעד היום בכלל לא הכרנו. הוא לא מנסה להיות הנוקמים הבא, ובמקום זה מנסה לזרוח בז'אנר גיבורי העל בתור הסרט שלא מתבייש לצחוק על דמויות עם כוחות גרועים ואז להראות לנו כמה טעינו כשצחקנו עליהם ביחד איתו. אל תיקחו אותו יותר מדי ברצינות, כי הוא לא מצפה מכם לעשות את זה, הוא רק מצפה שתבואו ליהנות ממה שיש לו להציע, ויש לו הרבה מזה.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י