האם Resident Evil: Infinite Darkness עומד בציפיות?
השנה סדרת משחקי Resident Evil חוגגת כברת דרך מאוד גדולה: היא חוגגת 25 שנים, והחגיגות התחילו מוקדם יותר השנה עם השחרור של Resident Evil Village, המשחק השמיני בסדרה והמוצלח במיוחד. בקנה נמצאים עדיין היציאה של Re:Verse שנראה כמו מצב מרובה משתתפים נחמד (אף על פי שהבטא שלו היתה כמעט ולא שחיקה בכלל מרוב ה-Down time) לצדסדרת Live Action שתאריך היציאה שלה עדיין לא ידוע. כעת, אנחנו סוף סוף מקבלים את סדרת ה-CGI המצופה של Resident Evil שעונה לשם Infinite Darkness! מאז ההכרזה שלה בספטמבר של שנה שעברה אנחנו עדיין מתקשים להאמין שמדובר ב-CGI מאחר והוא נראה כל כך טוב, אבל האם העלילה של הסדרה מצליחה להחזיק אותה מספיק זמן בכדי להישאר מעניינת? האם האנימציה עדיין נראית טוב כמו שחשבתי מהטריילרים? בואו למסע מחוץ ל-Racoon City.
אני אתחיל עם מעט רקע (או תזכורת קלה למי שזקוק לה מ-Resident Evil 2 ו-4): לאון ס. קנדי (Leon S. Kennedy) היה אמור להתחיל את תפקידו כשוטר ב-Raccoon City, אך הכל משתנה כאשר הוא פוגש בקלייר רדפילד (Claire Redfield). הם מגלים כי העיר מוכה במגיפת זומבים, ולאורך הלילה מוצאים את עצמם במסע להימלט מהעיר שבה הם כלואים. כמה שנים לאחר מכן, לאון הפך לסוכן ממשלתי, ובשנת 2004 נשלח למשימה על מנת להציל את אשלי, ביתו של נשיא ארה"ב שנחטפה על ידי כת העונה לשם לוס אילומנדוס (Los Illuminados). לאון מגיע לכפר חסר שם בספרד, שם הוא נתקל בתושבים אלימים במיוחד אשר הפכו לנגועים בידי טפיל ששולט במודעות שלהם העונה לשם לס פלגס (Las Plagas). עכשיו שסיימנו עם התזכורת הקלה הזאת, אפשר להתחיל לדבר על Infinite Darkness.
העלילה של הסדרה מתרחשת ב-2006, אחרי שהתגלה כי התרחשה מתקפה על אחד השרתים של הבית הלבן שבהם נמצאו סודות צבאיים של הפנטגון וקבצים אחרים בעלי ערך גבוה. אחרי שמובהר כי הפריצה יכלה להיות רק עבודה של איש שנמצא בפנים, 4 סוכנים מובאים על מנת למצוא מי האחראי לכך: פטריק, סוכן בתחילת דרכו, ג'ייסון, המפקד לשעבר של ה-Mad Dogs, צוות צבאי אשר לקח חלק במלחמה בפנמסטן (Penamstan, מדינה פיקטיבית) אשר התרחשה בשנת 2000 ומוצגת ממש בתחילת הסדרה, שן-מיי (Shen Mei), סוכנת שעבדה כחלק מצוות שפיקח על הנעשה בפנמסטן ואחרון חביב, ליאון ס. קנדי.
יחד עם ההגעה של הצוות, ווילסון, מזכיר ההגנה של הנשיא, מאשים את הסינים כי הם עוסקים בלוחמת סייבר נגד ארצות הברית כבר מספר שנים, דבר שמעמיד את הממשל, הצבא ואת האזרחים בסיכון. במהלך הדיון הזה, החשמל בבית הלבן ניתק ובמהלך הבלאק אאוט, הבית הלבן חווה התפרצות חדשה של זומבים, כעת על הצוות החדש שהוקם בבית הלבן לנסות ולמצוא את המקור לכל אותם המקרים שסיכנו את הנשיא ומאיימים על האומה האמריקאית.
אזהרה: הביקורת מכילה ספויילרים לכל ארבעת הפרקים של הסדרה, אם אתם מעוניינים לדעת מה השורה התחתונה שלי, מוזמנים לקפוץ לסוף הביקורת או לחזור לקרוא אחרי שצפיתם בסדרה, המשך הקריאה על אחריותכם.
הסדרה מתעסקת בכמה נושאים לא פשוטים, כאשר האחד שתופס לא מעט את אור הזרקורים כבר בסוף הפרק הראשון הוא ה-PTSD של ג'ייסון. החוויה של ג'ייסון בפנמסטן מוצגת הרבה פעמים לאורך הסדרה, כאשר מדי פעם אנחנו מקבלים פלאשבאקים שנועדו להסביר לנו דברים מסויימים שקורים. בפלאשבאקים האלה אנחנו מקבלים את הרקע להיכרות של ג'ייסון, שן-מיי וגם ווילסון שפיקד עליה במהלך המלחמה בפנמסטן. בתחילת הפרק הראשון אנחנו מקבלים הצצה להתפרצות שהתרחשה בפנמסטן במהלך המלחמה, אבל אנחנו לא רואים את הכל כבר בהתחלה, אלא מקבלים הצצות ככל שהעלילה מתקדמת, כל זה על מנת לשמור על סוג של מתח.
הסיפור עצמו הוא מאוד מוצלח לדעתי, הוא יושב מצויין בתוך היקום של Resident Evil מהמשחקים ולא משנה עלילתית שום דבר שקורה במדיה שמגיעה אחריו כרונולוגית. דבר שאני מעוניין לציין גם כן לחיוב, אף על פי שהדבר תפס מעט מאוד זמן מסך בפועל לאורך הסדרה הוא העכברים המוטנטים. לא חשבתי לרגע שהסדרה הזאת תציג משהו חדש לסדרה, ובכל זאת קיבלתי משהו שמצד אחד, במשחק, כנראה הייתי מקלל עד אין קץ, ומצד שני, הוא חדש ותרם לאחת מהסצינות היותר מוצלחות בעיניי בסדרה הזאת של ליאון.
עוד דבר שהוצג בסדרה ותפס אותי ממש לא מוכן הוא הזומבי שממשיך לחיות דרך הנשמה, אחיה של שן-מיי, ג'ון-סי (Jun-See) אשר איבד את הגפיים שלו במהלך הלחימה בפנמסטן והגיע חזרה בשק גופות לזרועות אחותו אחרי שהוא הפך כבר למוטנט זומבי. במקום לדווח על הדבר לממשל, ה-Mad Dogs מחליטים למסור את מה שנשאר מג'ון-סי לסבא שלו ושל שן-מיי, דבר שמוביל לניסויים בו על מנת לנסות ולהחזירו למצב הקודם. חלקכם אולי כבר יודעים מה הדבר הראשון שעלה לי לראש כשראיתי את הסצינה הזאת, אבל היה לי קשה שלא לחשוב על I Am Legend (זוכרים את הסרט הפוסט אפוקליפטי הזה שוויל סמית' לקח בו חלק?), קשה היה שלא לעשות השוואות, אני לא בטוח אם הדבר מכוון אבל זה היה שווה אזכור מאחר וזה באמת היה מעניין במיוחד.
הסיפור של שן-מיי מעניין מאוד, אך הדמות עצמה מרגישה מעט ריקה. היא לא מקבלת הרבה דיאלוגים במהלך הסדרה, דבר שלא משותף לשני השותפים שלה בצוות, ג'ייסון וליאון שמקבלים את אור הזרקורים המרכזי בפועל. קלייר עצמה, בזמן שהיא דמות שאני מאוד אהבתי לאורך הסדרה, עושה לא מעט ברקע, אך מקבלת מעט מאוד זמן מסך בפועל/ הסדרה לא עושה איתה מספיק צדק, למרות זאת, הכימיה של ליאון וקלייר מצויינת, הדיאלוגים שלהם מרגישים טבעיים ופשוט מהנים. החזרה של המדובבים של ליאון וקלייר מהרימייק למשחק השני בסדרה, ניק אפוסטולידס (Nick Apostolides) וסטפני פאניסלו (Stephanie Panisello) בהתאמה, מבורכת בהחלט. עבודת הדיבוב בסדרה יוצאת מין הכלל גם באנגלית, ריי צ'ייס (Ray Chase) נותן הופעה מצויינת בתור ג'ייסון וגם ג'ונה שאו (Jona Xiao) בתור שן-מיי, גם אם זמן המסך שלה קטן בהרבה משאר הדמויות.
פרק ארבע הוא בדיוק הסיום שסדרת טלויזיה שהיא חלק מהפרנצ'ייז של Resident Evil צריך להיות - המעבדה. כמו כל משחק טוב בסדרה, הוא נגמר שם. הפרק טורח לסגור קצוות שגורמות לי להבין שככל הנראה לא תהיה עונה שניה לסדרה הזאת: המוות האכזרי של שן-מיי בידי ג'ייסון, הטרנספורמציה שלו למוטנט שמוכיחה שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות ופעם נוספת, הכימיה המצויינת של ליאון וקלייר זורחת פעם נוספת ואני אהבתי אותה מאוד. דברים מסויימים כמו האובססיה של ווילסון לסין לא מסוברים כל כך, אבל הרמיזה בסוף הסדרה להמשך, הקייס של Tricell, הגוף שאחראי להתפשטות של הלס פלאגאס במשחק החמישי, סוגרת מספר פינות למה שהתרחש עם הוירוס בסדרה הזאת (רק היה חסר שיראו לשניה את אלברט ווסקר...). יחד עם זאת, עולה תהייה אחת קטנה בנוגע לאורך הכולל של הסדרה והיא שהיה אפשר להפוך את הסדרה לסרט ולתת טיפה יותר זמן מסך לדמויות שהרגישו כאילו הוזנחו מעט לאורך הסדרה. 4 פרקים פשוט לא הרגישו כמו מספיק זמן כדי לספר את העלילה שהסדרה מנסה להעביר.
בואו נדבר דוגרי על הדבר כנראה הכי מרכזי בסדרה הזאת, ה-CGI: בתור צופה אנימה יחסית קבוע (ואני מדגיש, יחסית) קרוב לעשור, ראיתי הרבה דברים. ה-CGI כמעט תמיד היה נראה זוועתי והדבר הונצח בלא מעט ביקורות וסרטוני יוטיוב שונים (ותודה ל-Gigguk שהתביע את המושג "Bad CG"). אבל הסיפור הפעם שונה בתכלית, אני חושב שזאת היתה הפעם הראשונה שכבר בטריילר הראשון הייתי כמעט מאוהב ב-CGI, הדמויות נראות נהדר, הכל נראה מדויק עד לפרטים הקטנים ואני עדיין לא מסוגל להתגבר על זה. מדי פעם אולי הייתי יכול לראות תזוזה לא אנושית (או מספיק), במיוחד בסצינות לחימה שונות, מעט מאוד פריימים שבאמת הצליחו להפריע לי, אבל חוץ מכמה דברים קטנים ויוצאי דופן, אני נהניתי להסתכל על הסדרה בכל רגע נתון.
עיצוב הסאונד של הסדרה היה עשוי בצורה יוצאת מן הכלל, הרבה דברים שמאפיינים את הסדרה בשנים האחרונות הוצגו פה, האווירה האיימתית. סאונד מאוד מדויק שבסדרה מצולמת ככל הנראה לא היה צריך להתאמץ לשחזר, כל דבר מוציא צליל (גם כשאין מוזיקה, משהו ברקע עושה רעש כלשהו), דבר שהוא מאוד מרשים בעיניי בסדרה מסוג כזה. המוזיקה גם כן מצויינת, אין אומנם נאמברים מוזיקלים מרשימים שאני מסוגל לשים עליהם את האצבע, אך היא משרתת את המטרה עם עיצוב האווירה שיוצר הסדרה, הירויוקי קובאיאשי, קיווה להשרות על הצופים במהלך הצפיה בסדרה.
השורה התחתונה
הסדרה אומנם נוצרה נטו על מנת לחגוג את יום ההולדת ה-25 של סדרת משחקי האימה אקשן הפופולרית Resident Evil, אך היא בעיניי הצלחה לא קטנה בכלל בעולם שבו כל מדיה אחרת בפרנצ'ייז סבלה מאוד. הסדרה היא סדרת CGI שנראית פשוט נהדר ואנימות אחרות צריכות להפנים שכך עושים את זה, אך גם הסדרה הזאת סובלת מבעיות משלה. המאזן בין אקשן לעלילה הוא מצויין, אך חלק מהפוליטיקה לא היגיונית, האובססיה של ווילסון לסין לא מוסברת, חלק מהדמויות מקבלות מעט מדי פיתוח דמות וחלקן כביכול אמורות להיות מרכזיות בסדרה. באופן כללי הסדרה מאוד מהנה, אך לא הייתי מסוגל להמליץ עליה לאנשים שמחפשים להיכנס לעולם של Resident Evil. היא מבוססת על הרבה אירועים שמתרחשים במשחקים ומכילה לא מעט רפרנסים אליהם (עוד מישהו שם לב לתמונה של אשלי?). הסדרה יכלה להיות אפילו יותר טובה אם היא היתה מקבלת עוד מעט זמן מסך עבור דברים שהוזנחו, או לחילופין, אם פשוט היו הופכים אותה לסרט במקום.
תגובות
1
15:01 21.07.2021 |
popop
תשובה לשאלה בקישור:
https://ibb.co/F8HvG4k
2
15:58 21.07.2021 |
גיא דהן - עורך ראשי
אור כותב יותר טוב :)
3
| פורסם ע"י