כל הכבוד ל-Capricia Productions, באמת - משחק ראשון שהוא לא רק שאפתני, הוא גם מצליח להעביר לשחקן בדיוק את מה שהם רצו ויותר מזה.
אני לא חושב שאני מכיר מישהו חוץ משמואל וממני שמתרגשים לקראת היציאה של הפרויקט הזה בצורה שאנחנו מתרגשים פה במערכת לפחות, אבל הנה הוא מגיע: אחד מהמשחקים הכי שאפתניים של השנים האחרונות, Of Bird and Cage סוף כל סוף יוצא. הפרויקט שהתחיל עוד ב-2016, אז עוד תחת השם ״The Birdcage״, היה שאפתני בצורה יוצאת דופן, הרעיון היה מקורי והציפייה שלי לראות יותר מהמשחק היו גדולות במיוחד. כולנו מכירים כמה וכמה משחקי קצב, משחקים בסגנון Guitar Hero, Beat Saber, Osu, אבל Of Bird and Cage הוא לא סתם עוד משחק מוזיקה קצבי. הרעיון של Of Bird and Cage הוא להציג אלבום מטאל בצורה חדשה: לא רק לשבת ולהאזין לו, אלא ממש לחוות אותו דרך משחק מחשב. אני רוצה להגיד שהרעיון הוא יחסית פשוט, אבל היות והדבר מעולם לא בוצע לפני כן, ל-Capricia Productions הייתה משימה מאוד קשה ומאתגרת לבצע. האם הם הצליחו בה?
אקדח שמופיע במערכה הראשונה...
המשחק שם אותנו בנעליה של גיטה ברבוט (Gitta Barbot), בחורה בשנות ה-20 לחייה שמגיעה מבית עם אבא מתעלל ואמא שנעלמה, המכורה לסמים מסוג GSBV והחלום שלה הוא להפוך לזמרת. ערב אחד גיטה מגיעה לבלייז בר (אני רואה מה עשיתם פה!) אחרי ששמעה שבמקום יש ערב במה פתוחה ועל מנת להיפגש עם הדילר שלה. כשהיא מגיעה היא פוגשת באדם משונה שמספר לה כי הערב ״במה פתוחה״ הסתיים, אך הוא כן מסכים לנגן את הדיסק שלה במקום. מהנקודה הזאת ואילך, המוזיקה מתנגנת באופן קונסיסטנטי, ללא הפסקה והמשך המשחק תלוי בה. כאשר הדילר מגיע, לגיטה נפתחות מספר אפשרויות וכאשר הוא דורש ממנה תשלום בצורה שלא ציפתה לה, הדבר מוביל למריבה בבר. האיש המסתורי שאחראי על המוזיקה מופיע מולה עם הסמים שהיא מחפשת, מסמן לה לצאת מהבר, מה שמוביל לרדיפה שלו אחריה ובסופו של דבר לחטיפה שלה. כאן גם מתחיל סיפור היפה והחיה שלנו.
הדמויות הראשיות שלנו הן גיטה, הדמות שאותה אנחנו נשחק לאורך המשחק, וברס לופוס (Bres Lupus), האיש המשונה בבר והחוטף שלה. המשחק מתעסק בקונספט מעניין במיוחד, כולנו (או לפחות רובנו) זוכרים את הסרט היפה והחיה של דיסני. הסרט אומנם מציג סיפור אהבה קסום למדי, אבל בפרספקטיבה, מדובר במקרה של תסמונת סטוקהולם, וכאן הקונספט של Of Bird and Cage נכנס לפעולה. לאורך המשחק, אנחנו נראה את המחשבות של גיטה בצורה של טקסטים באוויר, גיטה באופן כמעט עקבי מטילה ספק בהחלטות שלה או תוהה בנוגע לאירועים שקרו, מי הוא ברס? למה חטף אותה? מה קרה לאמא שלה שנעלמה? גיטה מצויה בכלא פיזי ומנטלי: הדילר שלה, הבן זוג שלה ואביה השיכור, כולם משפיעים עליה, האם היא תצליח לברוח מהכלוב שלה ולעוף בכוחות עצמה?
בתחילת המשחק אנחנו יכולים לשמוע קצת משחק קול עבור השיחות של חלק מהדמויות במשחק, השחקנים נשמעים לא מאוד נלהבים בתפקיד, אך הדבר מחזיק בדיוק 10-15 דקות ומאותו הרגע, המוזיקה לוקחת את התפקיד המרכזי (אפרט על כך בהרחבה בהמשך). הקונספט של משחקי מוזיקה הוא לא חדש, אבל משחק שבו המוזיקה מובילה את המשחק ומכניסה אותנו ממש לסיפור של השיר? זה קונספט שאני חייב לתהות איך הוא לא עלה כבר קודם. על הנייר, הרעיון עצמו נשמע יחסית פשוט, מדובר בעצם בוידאו מוזיקה אינטרקטיבי, אבל כבר לפי הראיון של ארנולד ובן (היוצרים של המשחק) עם שמואל, אנחנו יודעים שמדובר במשימה מאוד לא פשוטה עבור אנשים חסרי ניסיון בפיתוח, בטח לא של משחקים, אבל עבור סטודיו חדש, מדובר במשחק בכורה יוצא מן הכלל שאני רק מקווה שיכה גלים.
...חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה
המשחקיות של Of Bird and Cage מורכבת ממספר מכניקות שונות: רוב המשחק אנחנו נעסוק בסיור וחקר של מקומות שונים שבהם נשהה לאורך המשחק (או המוזיקה למען ההגינות). המשחק נותן לשחקן מספר משימות שאותן ינסה למלא בזמן כל שיר, כשההצלחה או אי ההצלחה שלהן תגרום לשינויים במקרים של אותו השיר. לדוגמא, במהלך הפרולוג, גיטה יכולה להציל את אמא שלה מאביה שבא ומאיים עליה מולה, היא גם יכולה שלא לעזור לה ולתת לאבא שלה להכות אותה. לפעמים חלק מהמשימות קשה מאוד למלא מאחר והן דורשות למצוא חפצים בשלב שלפעמים יהיה מאוד קשה למצוא, דבר שעלול לדרוש חזרה על השלב. אחרי כל החלטה קריטית של השחקן, המשחק ידאג להדגיש בעזרת סימן של ציפור כחולה כי ההחלטה היא אחת שמשנה את העלילה. כך גם לאורך העלילה, כל בחירה שנחשבת "רעה", השיגעון של גיטה יעלה והצורך של גיטה בסמים יתחזק, רמת השיגעון מסומנת בעזרת מד בצד השמאלי של המסך, השיגעון של גיטה מתבטא בהזיות, קירות אש וטשטוש של שדה הראיה שלה.
לאורך המשחק גם נתקל ב-Quick Time Events, במהלכן נצטרך ללחוץ על כפתורים ברצף, להחזיק את הכפתור לחוץ או ללחוץ פעם בודדת. ה-Quick Time Event יקבעו את ההצלחה או כישלון של חלק מהאירועים שיתרחשו במשחק, למשל: אם גיטה צריכה לדחוף ארגז כלשהו, ההצלחה של הדחיפה של הארגז יהיה תלוי ב-Quick Time Event. ה-Quick Time Event זורמים באופן יחסי, הכפתורים שהשחקן צריך ללחוץ עליהם הם רנדומליים לחלוטין, מדי פעם הכפתורים המבוקשים יכולים להיות מאוד לא ברורים, הם מגיעים לכפתורים כמו R או F שבמשך המשחק אין להם אף לא שימוש אחד. רק כדי להיות בטוח, פתחתי גם את תפריט ה-controls ואין בהם אפילו שימוש בכלל, הם מופיעים רק במהלך ה-Quick Time Events.
עוד מכניקה שנמצאת במשחק היא מכניקת קרב, המכניקה עצמה היא מאוד פשוט וברורה, גיטה מסוגלת לתת אגרופים ולהגן על עצמה עם הידיים (בצורה שקצת הזכירה לי כבר את Resident Evil 7 או Village). כל קרב כזה מלווה במד יחסית פשוט בחלק העליון של המשחק והוא מחולק ל-2, צד שמאל זה lose, צד ימין זה win (יצא חרוז). המד ינוע ימינה ככל שניתן יותר מכות ליריב, אבל כמות התזוזה שהוא יעשה ימינה כשנצליח להנחית מכה לעומת התזוזה שמאלה אם נחטוף אחד הוא יחסית משמעותי, הוא גם מושפע ממד השיגעון של גיטה שככל שהיא זקוקה יותר לסמים, כך יהיה לה כואב יותר, לקחת סמים באמצע קרב יגרום למד השיגעון לעלות ולמד הניצחון לעלות משמעותית (בצורה שמרגישה כמעט כמו רמאות, אבל המטרה מקדת את האמצעים, נכון?).
Let the music do the talking
אם אתם קוראים את הביקורת הזאת, אני מניח שאתם חיכיתם לרגע הזה (אני יודע שאני חיכיתי לזה) - זה החלק בו אדבר על הכיוון האומנותי של המשחק והפסקול מאחר והם החלקים הכי חשובים של המשחק. לפני שאגע במוזיקה (והפעם יש הרבה לפרוק בנוגע למוזיקה), בואו נדבר על הניראות של המשחק: הגרפיקה של המשחק אומנם מרגישה מעט מיושנת, אך היא לא גורעת מהחוויה של המשחק. השלבים מוגבלים בזמן מאחר והם מתוזמנים יחד עם השיר ברקע, ככה למשל יחד עם השיר ברקע אז אירועים מסוימים קורים, באותה מידה, בחלק מהשירים קיים ליפ סינק של הדמויות יחד עם השיר ברקע (כמו שאמרנו, וידאו קליפ אינטרקטיבי!). בנוסף, רואים שקיימת הרבה אהבה למטאל באופן כללי, לאורך המשחק נמצא כל מיני collectibles, ביניהם דיסקים שונים עם פאנים על שירים של להקות מטאל מוכרות (Pull Me Under של Dream Theater הפך ל-Pull Me Up של Nap Theater, או Cowboys from Hell של Pantera הפך ל-Cowgirls from Heaven של Tigeria).
עכשיו בואו נדבר על הגרעין של כל הכיף פה, המוזיקה. במילה אחת: וואו! טיפה ביותר הרחבה: הולי שיט זה נהדר! אבל תתנו לי לנסות להרחיב (שמואל יקירי, אני מקווה שתשמע את האלבום במהרה, אתה תהנה בטירוף!). אתחיל טיפה בלצאת פאנבוי של כל העסק פה, כי אם הייתם אומרים לי שבאותו אלבום אני אוכל למצוא את באמבלפוט (Bumblefoot), את רוד ג'ולי (Ruud Jolie) את רוב ואן דר לו (Rob Van Der Loo) את טינה גו (Tina Guo), את דודאבי דולב וקוברה פייג' (Kobra Paige), הייתי אומר שזה סופרגרופ די מטורף, אבל התיאור הזה לא מתחיל לתאר את כל הטירוף שנמצא פה בפסקול.
התיאור שאני ראיתי למוזיקה באלבום הוא מטאל סימפוני, בזמן שזה נכון, יש פה גם השפעות ברורות של מטאל פרוגרסיבי, ההשפעה הכי דומיננטית שאני יכול לזהות כנראה היא של Ayreon. הפרויקט הזה מפגיש כמה זמרים שונים על מנת ליצור אופרת מטאל כאשר כל זמר ממלא תפקיד אחר בעלילה. ברס, הנבל של המשחק מגולם על ידי דודאבי (וידי) דולב, הזמר של Subterranean Masquerade (שהוציאו רק לא מזמן אלבום חדש, ממליץ לתת לו האזנה!) ו-Gunned Down Horses (האם מישהו פה חוץ ממני זוכר את Reign of the Architect?).
אין לי מספיק מילים בלקסיקון להתחיל להסביר כמה הדמות של ברס יושבת על הקול שלו בצורה נהדרת, כאילו הוא נולד למלא את התפקיד שלו על כל גווני האישיות שלו בעזרת קול רגוע שגם הופך לאימתני. הדמות של גיטה מגולמת בידי קוברה פייג' מ-Kobra and the Lotus, אני לא הכרתי את הלהקה לפני שראיתי את רשימת המוזיקאים שלוקחים חלק באלבום הזה, אני רוצה להודות למשחק מקרב לב על שהכיר לי את הלהקה. קוברה גם כן ממלאת את התפקיד של גיטה בצורה מהממת במיוחד, הביצועים הווקאליים שלה הם עוצמתיים במיוחד והדואטים שלה עם דודאבי הם נהדרים, הם משקפים את היחסים המשונים במיוחד של ברס ושל גיטה לאורך המשחק ובמיוחד במהלך החלק השני של המשחק.
אגיד שהחלק האהוב עלי במשחק הוא החלק השני מתוך שלושת המערכות שנמצאות במשחק, הן מבחינת התוכן המוזיקלי והעלילה שמתרחשת בה. היא מציגה את יחסי הכוחות בין גיטה לברס ובגלל המעבר החד בין התחושות יוצר גם קטעים מוזיקליים מעניינים במיוחד. אני רוצה להדגיש גם את הביצועים של הנגנים, במיוחד בקטעים כמו Broken שהם ארוכים ומלאי קטעים אינסטרומנטלים מעניינים. הפרק השלישי כבר מתאר הרבה יותר את התחושות הקשות של גיטה בנוגע לאנשים שמיררו את החייה, אנחנו מקבלים שיר עבור כל אחד מהזמרים הנהדרים שנמצאים באלבום, בין היתר גם הדמויות של דני וורסנופ (Danny Worsnop) מ-Asking Alexandria שמשחק את ארי, הבן זוג של גיטה, או סנואי שוא (Snowy Shaw) שמקושר ללהקות כמו Therion ו-Dream Evil, בתור גבריאל, אביה של גיטה עם ביצוע מרשים, במיוחד בשיר Father.
השורה התחתונה
כל הכבוד ל-Capricia Productions, באמת - משחק ראשון שהוא לא רק שאפתני, הוא גם מצליח להעביר לשחקן בדיוק את מה שהם רצו ויותר מזה. יותר מזה שלפסקול של המשחק, שהוא החגיגה האמיתית של המשחק הזה, מתלווה צוות מוזיקאים מהשורה הראשונה בתחום המטאל, הוא גם עשוי בצורה מדהימה שלא תבייש בכלל אף אלבום מטאל מלהקות גדולות יותר. המשחקיות של Of Bird and Cage יכולה מדי פעם להיות מתסכלת, אבל בסופו של יום, החוויה של המשחק היא סך החלקים ואני שמח להגיד שנהניתי מאוד מהמשחק ואני לא יכול לחכות כבר לרוץ על הסיפור פעמים נוספות בשביל הסופים השונים שלו. אני לא יודע מה החברים ב-Capricia Productions מתכננים לעשות הלאה, (על פי הריאיון של ארנולד ובן אני יודע שיקח עוד קצת זמן לאלבום הבא בסגנון), אבל אני מודיע כבר עכשיו שאני לא יכול לחכות לראות מה יבוא בהמשך.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י