הוא אולי נראה תמים אבל הלב שלו הוא לב של טיגריס
המחשב סופק לנו על ידי אינטל ישראל
עד כמה שאינטל מנסה לשחק את המשחק ולהראות שהיא קולית וכלום לא מפחיד אותה, החברה חטפה בחודשים האחרונים הרבה מכות שהתחילו להכניס אותה מעט לפאניקה. בין אותן מכות מדוברות אפשר לראות את חזרתה הלא פחות ממדהימה של AMD לשוק המעבדים עם מוצרי Ryzen, את הנטישה של מעבדי אינטל ופיתוח עצמאי על ידי אפל ואת התחלת השמועות והדיבורים סביב מספר חברות טכנולוגיה אחרות כמו מיקרוסופט שבוחנות גם הן את אופציית פיתוח שבבים ומעבדים באופן עצמאי. כל אלו והפאניקה שהגיעה איתן הובילו את אינטל לקחת כמה צעדים להגברת התחרות ופיתוח של מוצרים חדשים שינצחו את המתחרים ויושיבו את אינטל שוב פעם בראש. לכל קרב שכזה אינטל נערכה בהתאם, לקרב מול מעבדי Ryzen היא מגיעה עם מעבדי דור 11 Rocket Lake ולקרב מול מחשבי המקבוק החדשים של אפל עם מעבדי M1 היא מגיעה עם סדרת מחשבי Intel Evo שעכשיו קיבלתי דוגמא של אחד מהם לביקורת.
מכת ברק
המחשב שקיבלתי לביקורת הוא אחד מהלפטופים הראשונים ממותג Intel Evo שנוצר בשיתוף פעולה עם MSI. בקצרה: כל לפטופ של יצרנית אשר רוצה להשתייך למשפחת Evo צריך לעמוד תחילה במספר קריטריונים שאינטל הציבה כמו זמן תגובה מהיר של התעוררות ממצב שינה בתוך פחות משניה וחיי סוללה שמגיעים למעל 9 שעות. רק לאחר שאינטל בדקה שהמחשב אכן עומד בכל המבחנים ושהוא הלפטופ הכי טוב שאפשר להציע לשוק הוא מתקבל למשפחת Evo. עוד פרט שאפשר למצוא בכל מחשבי ה-Evo הוא מעבד ה-Tiger Lake שלהם שמציג יכולות גרפיות מובנות מתקדמות יותר ממעבדי עבר בזכות רכיבי הגרפיקה Xe Max שאינטל משקיעה בהם הרבה מאמצים, דבר שנותן למחשב כח נוסף אך בו זמנית הוא גם מאפשר לוותר על כרטיס גרפי ייעודי.
המחשב שאני קיבלתי לביקורת הוא "דוגמא הנדסית" (Engineering Sample) ולכן אני לא אתייחס בביקורת זאת לאריזה והתוספות שמתקבלות עם המחשב כי אלו לא היו נוכחות במקרה זה. אז אחרי שקצת הבנו מה זה אומר Intel Evo אגע במערך החיבורים של המחשב שכולל בסך הכל שני חיבורי USB-C. האמת, שאני עם רגשות מעורבים לגבי מערך החיבורים של המחשב. מצד אחד, עבורי שני חיבורי USB-C בלבד זה מעט מאוד והגביל אותי לכל אורך השימוש שלי במחשב. למשל, כשרציתי לחבר דונגל לעכבר אלחוטי או כשהייתי צריך ליצור DOK עם התקנה של Windows 10 בעזרת ה-Evo. לצערי כל הדונגלים וה-DOK שיש ברשותי הם עם חיבור USB-A קלאסי ולא היה לי שום דרך לחבר אותם למחשב וזה תקף גם לכוננים ניידים, מדפסות, מקלדות, כבלי רשת, אוזניות או רמקולים ואפילו למסכים שכן למחשב אין בכלל יציאת HDMI או DisplayPort. אבל עד כאן הדברים הרעים שיש לי להגיד. לצד השנאה שלי לאקסלוסיביות של חיבור ה-USB-C במחשב זה גם מאוד אהבתי אותו וזאת פעם ראשונה שבאמת השתמשתי בחיבור הנהדר הזה עד תום.
את הצעד ללפטופ עם חיבורי USB-C בלבד אפל עשתה כבר לפני כמה שנים, בתקופה שהיא ואינטל עוד היו חברות טובות. לא הרבה אחרי ההשקה של אותו הלפטופ אחי הגדול קנה אותו לצד מספר דונגלים, USB-C Hub ומסך 5K UltraFine של LG כשאת אחד מאותם USB-C Hub הוא הצמיד וחיבר למסך. לכן כשקיבלתי את ה-Evo והקשיים שלי התחילו להתעורר ישר פניתי לעזרתו והשאלתי ממנו את אחד המפצלים שלו ואת המסך. אני לא יודע להסביר את זה אבל ברגע שחיברתי כבל אחד מהמחשב למסך ופתאום הוא גם נטען, גם העביר וידיאו וגם יכולתי לחבר אליו לפחות 6 מוצרי USB-A בנוסף לכבל רשת זה פשוט היה ניראה לי כמו קסם. התמיכה של המחשב בטכנולוגיית Thunderbolt 4 הראתה את החוזקה המופלאה שלה בצורה הטובה ביותר בכך שפשוט הוכרחתי להשתמש בה. בעבר היו להרבה לפטופים תחנות עגינה שאפשר היה לחבר אליהן את כל הכבלים אך אלו היו כבדות, מגושמות, לרוב לא עבדו טוב והיו אקסלוסיביות למחשב אחד, לעומת זאת היכולת להגיע למשרד או הביתה ופשוט לחבר כבל אחד הייתה לי נוחה מאוד והשכיחה במעט את הקושי שבמחשב רק עם חיבורי USB-C. אפשר להגיד שהיחסים שלי עם מערך החיבורים הזה הוא ההגדרה הטובה ביותר ל"יחסי אהבה שנאה".
אינטל נלחמת במקבוק
בדרך כלל אחרי שאני מדבר על נושא החיבוריות של המחשב אני ניגש לדבר על הביצועים אבל הפעם אני רוצה לגעת קודם בכל מה שהמחשב מציע מעל לפני השטח כשהראשון הוא המסך שלו. כבר במשך שנים ארוכות אפל מקבלת הרבה מאוד קרדיט על המסכים שהיא כוללת בלפטופים שלה והם באמת מעולים אבל אינטל מראה גם כן שהיא יכולה לעשות מחשבים עם מסכים באותה רמה אם לא טובה יותר. כשהצבתי את ה-Evo שקיבלתי לצד המקבוק פרו 2019 המסכים שלהם ניראו דומים מאוד כשזה של ה-Evo היה ניראה עם צבעים מעט יותר טובים ומסך יותר בהיר אך ללא תמיכה ב-HDR. בנוסף לאלו, המסך בלפטופ זה הוא מסך מגע ריספונסיבי ומהיר בגודל של 14 אינץ' ואני אחזור ואגיד את זה כל הזמן- לפי דעתי 14 אינץ' זה הגודל המושלם למסך של לפטופ.
גם באיכות הבניה אינטל מצליחה להכניס לאפל עם מחשב דק וקליל מאוד (שוקל 1.3 ק"ג) שבנוי כולו ממתכת חזקה. את המסך מקיפים שוליים דקים שמאכלסים את מצלמת הרשת הטובה של המחשב כשלצידה יש שני מקרופונים ונורה קטנה שנדלקת בזמן שימוש במצלמה. אם כבר דיברתי שוב על המסך אז אציין שהציר של המחשב נשאר סגור על ידי מגנטים שאפשר לפתוח בקלות באצבע אחת והוא גם מאפשר למחשב להיפתח למצב שטוח לגמרי. לציר הפתיחה של המסך יש שימוש נוסף שכן כאשר הוא נפתח הוא מרים את תחתית המחשב מהשולחן ומאפשר לה לשאוב אוויר קר בלי בעיה דרך חורי האיוורור המעוצבים.
איזור אחד שללא ספק טעון בו שיפור הוא גזרת הסאונד והרמקולים של המחשב. מצד אחד הסאונד שלהם נשמע טוב ומהנה אך מצד שני יש מעט באסים והווליום הוא לא סופר חזק. זה לא אומר שאי אפשר להנות ממוזיקה או ממשחק בעזרת הרמקולים של המחשב, אבל אם אתם מתכוונים להשתמש במחשב זה בתור רמקול שתקחו איתכם מהספה למטבח כשתרצו להכין משהו לאכול, יהיה עדיף לכם בהרבה לפנות לאחד ממאות רמקולי הבלוטוס השונים שקיימים בשוק, הן מבחינת עוצמה והן מבחינת איכות הסאונד.
כוחו של הטיגריס
הגעתי עכשיו לחלק שכניראה שהוא הכי מעניין- הביצועים של המחשב שקיבלתי וזה הוא המפרט שהוא כולל:
- מעבד: Intel i7-1185G7
- זיכרון: 16GB DDR4 4266MHz
- איחסון: 1TB M.2 SSD NVMe
- כרטיס מסך: Intel Iris Xe
- קישוריות: Bluetooth 5 ו-WiFi 6
- מסך: 14 אינץ', רזולוציית 1080p בקצב של 60Hz
כמו שכבר אמרתי קודם, כרטיס המסך במחשב זה הוא מתוצרתה של אינטל ומוטמע במעבד אך לא תתנו לזה להטעות אתכם. עד כה היכולות הגרפיות של מעבדים היו לא טובות בלשון המעטה וזאת כתוצאה מכך שתמיד יצרניות שילבו במחשבים שלהן כרטיס מסך ייעודי כך שזה שמגיע על גבי המעבד תמיד היה תוספת נחמדה והשימוש בו לא היה בראש סדר העדיפויות. לצד מעבד הטייגר-לייק שהוא ללא ספק הכוכב המרכזי של מחשב זה יש כ-16 ג'יגה של זיכרון בתדר עבודה מהיר מאוד ועוד כונן NVMe בנפח של 1 טרה מתוצרתה של סמסונג עם מהירויות קריאה וכתיבה נהדרות בקצב של 3,400 ו-1,600 מגה בשניה בהתאמה.
כאשר ניגשתי לבצע את מבחן ביצועי הגיימינג הרגיל שלי שכולל 10 משחקי AAA הייתי מלא תקווה שהוא אכן יצלח, גם אם זה יהיה עם מספרי FPS נמוכים. אבל לצערי הרב, משחקי AAA חדשים הם עדיין עול כבד מאוד שמצריך שימוש בכרטיס מסך חזק וייעודי. לכן הייתי צריך לשנות מעט את הטקטיקה שלי ובחרתי לנסות להריץ על המחשב כמה משחקי AAA שיצאו בשנים האחרונות. כאן כבר נחלתי הצלחה גדולה יותר כאשר לדוגמא הצלחתי להפעיל את The Witcher 3 בשילוב של הגדרות בינוניות-נמוכות בקצב של כ-30 עד 40FPS. במשחקי RTS שהיו פחות טובעניים כמו Crusader Kings 3, Cities: Skyline ו-Evil Genius 2 שיצא רק לפני מספר ימים, הצלחתי להעלות את ההגדרות כמעט עד הסוף תוך שמירה על קצב פריימים חלק. עוד משחק שהצלחתי להריץ בלי בעיה הוא Fotnite שרץ ללא בעיה ב-1080p, אם כי כאן הייתי צריך לעשות מספר ויתורים גרפיים. המשחק האחרון שניסיתי והופתעתי ממנו מאוד לטובה היה Overwatch שרץ באופן קבוע על 60FPS עם הגדרות אולטרה.
אבל מלבד גיימינג רציתי גם לבדוק את כוחו של המעבד החדש של אינטל בשימושים של יצירת תוכן, לכן עבור מבחן זה הקלטתי גיימפליי באורך של מעלה לשעה ב-4K. את הגיימפליי הכנסתי לפרוייקט חדש ב-Sony Vegas Pro, ביצעתי לו מספר תיקוני צבעים, הוספתי הילוך מהיר, מספר מעברונים ואפקטים ולבסוף רינדרתי את הסירטון הערוך ב-1080p וב-4K. את אותו תהליך עם אותו פרוייקט בדיוק השוואתי למספר מעבדים מלפטופים שונים שעברו תחתיי לאחרונה ולמעבד האישי והזקן שלי.
(לחצו על התמונה להגדלה בחלון חדש)
כמו שאפשר לראות מהגרף, מעבד ה-1185G שנמצא כאן הוא מעבד נהדר עבור יצירת תוכן ועריכת סירטונים כשהוא מגיע במקום השני במבחן הרינדור ל-1080p אחרי המעבד המפלצתי שהיה ב-Scar 15, אך ראוי לציין שההפרש בניהם לא היה גבוה מאוד סביב 10%. אך ברגע שהפעלתי את מבחן הרינדור ל-4K המעבד של אינטל התעלה על עצמו ועל המתחרים עם זמן רינדרוד פנטסי של כשעה ו-40 דקות, כ-15% פחות זמן מאשר המקום השני. לשם השוואה אפשר לראות שה-Ryzen 9 5900HX עם 8 ליבות הגיע במקום השני ובמקום השלישי אחרי יותר משעתיים הגיע ה-i7-8700K שלי עם ששת הליבות שלו כשהוא כבר מתחנן לצאת לפנסיה.
כמו שאמרתי קודם לכן, מחשב זה הוא דוגמא הנדסית פרט שבא לידי ביטוי גם בגזרת הביצועים המשתנים. במהלך הכמה ימים שהמחשב היה אצלי קיבלתי עדכון לוינדוס שהיה נקרא פשוט "Preformance" ללא שום תיאור ומידע. אחרי שהתקנתי את העדכון המדובר והמסתורי הפעלתי שוב פעם את אותם המשחקים שבדקתי על אותן הגדרות בדיוק וראיתי שלאחר העדכון הביצועים של המחשב השתפרו בכ-10% בערך, הן בגיימינג והן במבחן הרינדור. יש גבול לכמה שאפשר לשפר חומרה בעזרת תוכנה, אבל יכול מאוד להיות שבעוד כמה חודשים המתכנתים של אינטל/מיקרוסופט יעשו עוד קצת קסמים ומשחקים נוספים יוכלו לרוץ על מחשב שכזה.
קל לשכוח ממנו
כמו שהזכרתי בהתחלה, כל לפטופ Evo צריך לעמוד במספר קריטריונים שאחד מהם הוא אורך חיי הסוללה כשהמינימום שאינטל קבעה הוא לפחות 9 שעות. עם המחשב שאני קיבלתי לביקורת הצלחתי להגיע קצת מעבר ל-9 שעות של שימוש קל במחשב שכולל גלישה באינטרנט, צפיה בסירטונים, עבודה על מספר קבצי Word ו-Excel בו זמנית וכתיבת כתבות. אך ברגע שדרשתי מהמחשב לצאת מאיזור הנוחות המשרדי שלו אל עבר עולם הגיימינג, חיי הסוללה שלו נחתכו בצורה קיצונית לכדי קצת יותר משעה וחצי של משחק. לשמחתי, למרות זמן הסוללה הצנום בגיימינג, עוד קריטריון שאינטל מחייבת כל מחשב Evo לעמוד בו הוא להיות בעל יכולת לטעינה מהירה שבהחלט שימשה אותי כאן בצורה נאמנה.
אך כשהתחלתי להפעיל משחקים על המחשב, הסוללה לא הייתה הדבר היחיד ששמתי לב אליו כשגם מערכת הקירור של המחשב הרימה את ראשה. כמו שאמרתי המחשב הוא קל ודק ככה שמראש לא צריך לצפות למערכות קירור מפלציות ואפשר היה להניח שהרכיבים של המחשב ירוצו בצורה מעט חמה. למרות זאת בזמן גיימינג המעבד הגיע ל-84 מעלות, שזאת טמפרטורה מעט גבוהה אך זה לא מנע ממנו לעשות בוסט כמעט עד לקצה שלו ולהגיע לתדר עבודה של עד כ-4.4Ghz.
בשימוש רגיל המחשב כמעט שקט לגמרי גם כאשר מצמידים אליו את האוזן אבל בזמן של מאמץ מקסימלי בהחלט אפשר היה לשמוע את מערכת הקירור של המחשב אך למרות זאת היא לא הייתה רועשת מאוד וכך היא לא הפריעה (עד כדי לא נשמעה כלל) על ידי עמיתיי למשרד. הדבר היחיד שקצת ביאס אותי עם מערכת הקירור זה שאחרי בערך 20 דקות של מאמץ מלא גוף המחשב התחיל להרגיש חמים (ככל הניראה שגוף המחשב עוזר על ידי קירור פסיבי) ובנוסף לכך, אני חושב שמערכת הקירור מגבילה מעט את המעבד ואם היא הייתה חזקה יותר אז כניראה שהיינו יכולים לראות ביצועי גיימינג טובים עוד יותר על ידי הגעה של המעבד לתדר הבוסט המקסימלאי שלו שעומד על 4.8Ghz.
נוחות מקסימאלית
שני הדברים האחרונים שעוד לא נגעתי בהם בביקורת הזאת הם הטרקפד והמקלדת של המחשב. אחרי שנחלתי לאחרונה מעט אכזבה עם הטרקפד של ה-Triton 300 SE שבעיקר הפריע לי שהוא היה קטן עם חיישן טביעת אצבע מעט מגושם, כאן אינטל עושה את הדברים הרבה יותר טוב. משטח המגע של המחשב עשוי זכוכית כשהוא רחב וגדול ומאפשר עבודה רציפה ונוחה מבלי להגיע למצב שהשטח הנתון אינו מספיק. גם כאן יש חיישן לקריאת טביעות אצבעות אך כאן נוכחותו פחות מורגשת ומציקה, ככל הניראה בשל המשטח הגדול שעוזר לו "להיעלם".
גם על המקלדת יש לי הרבה שבחים לאינטל, אמנם היא תומכת רק בתאורה לבנה ללא כל זכר לתאורה ציבעונית אבל מעל אותה תאורה הלבנה נמצאת מקלדת מעולה עם כפתורים גדולים שהיו לי מאוד נוחים לכתיבה וגיימינג לצד העובדה שהמקשים גם היו רחמניים עם לחיצות הסרק שלי בתחילת ההתרגלות שלי אליה. כן אציין שמקשי המדיה שאני כה אוהב ומשתמש בהם לא מעט היו חסרים לי כאן. לחיצה על המקשים מרגישה מתגלמת מאוד עם סאונד נעים ולא מעיק כמו שאנו כבר רואים יותר ויותר בתקופה האחרונה. אני חושב שהמקלדת היא ללא ספק אחת החוזקות הגדולות ביותר של המחשב הזה והייתי שמח לראות עוד ממנה במחשבים נוספים מיצרניות אחרות.
השורה התחתונה
קשה לקרוא ללפטופ הזה לפטופ גיימינג, אבל במקום להסתכל עליו ככזה צריך להסתכל עליו בתור פנס שמאיר לנו (ובעיקר לאינטל) את הדרך לכרטיסי מסך חזקים וטובים הרבה יותר שיהיו מוטמעים ישר עם המעבד של המחשב. מחשב זה גם מסמל את הצעד הראשון הגדול והרציני של אינטל לעבר כרטיסי מסך ייעודים מתוצרתם. אם אתם שחקנים קז'ואלים או אנשים שקבורים רוב היום במשרד ובחלונות של זמנים מתים בין פגישות אתם אוהבים להפעיל איזה משחק קטן לכמה דקות, סביר להניח שאחד ממחשבי ה-Evo ישרת אתכם בצורה מעולה. אם אתם מחפשים לפטופ גיימינג עם RGB ויכולת להריץ משחקי AAA בהגדרות מקסימאליות, אין לכם אפילו סיבה לשקול את ה-Evo, אבל למרות זאת ראוי לתת לאינטל קרדיט על ההתקדמות המרשימה שהם עשו.
*רוצים לקבל את כל החדשות החמות ישר לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של Vgames!*
תגובות
1
| פורסם ע"י