בעוד שהרעיונות החדשים שהמשחק מוסיף באמת יפים, המשחק בסופו של דבר מרגיש פשוט פחות טוב מקודמו
עותק סיקור מוקדם סופק לנו על ידי המפיצים של המשחק ב-SUPERHOT Team, תודה רבה!
בתחילת שנת 2016 צמד מילים בודד תפס את עולם הגיימינג בסערה. היו אלו המילים "SUPER" ו-"HOT". המשחק של "SUPERHOT Team" הציג רעיון פשוט אבל אדיר: מדובר במשחק יריות מגוף ראשון סטנדרטי. הקאץ'? הזמן זז רק כשאתם זזים. מה זה אומר? בהרבה מילים: משחקיות ממכרת שמאפשרת יצירת קומבואים וקבלת החלטות במאיות שנייה ספורות, הצלות חסרות תקדים שנבעו מכך שהכדורים שכמעט ופגעו בכם עצרו באוויר לפני שהספיקו לפגוע בכם, שלבים מעניינים עם המון אביזרים שניתן לעשות בהם שימוש. בשתי מילים? "שירה בתנועה".
עכשיו, 4 שנים לאחר היציאה של המשחק המקורי, אנחנו מקבלים משחק נוסף בסדרה שהוא סוג של הרחבה, בשם Mind Control Delete. בניגוד ל-Superhot שהכיל סדרה ארוכה של שלבים שנבנו במיוחד למשחק, Mind Control Delete מכיל אלמנטי Rougelike שונים, יכולות חדשות שאפשר לפתוח במהלך המשחק ועוד. רוב האנשים שכבר קנו את Superhot המקורי קיבלו גם את MCD בחינם, אז יצאתי לבדוק את המשחק ולראות האם החום של המשחק רק עולה כתוצאה מההרחבה הזו?
שוב ושוב ושוב
אז כמו שאמרתי בתחילת הביקורת, אם Superhot הציג לנו מצב קמפיין עם סדרה של שלבים שנבנו על ידי המפתחים, ב-Mind Control Delete השלבים נוצרים באופן פרוצדורלי: למשחק עצמו יש סט מוגדר מראש של כמה שלבים שונים כשבכל פרק, המשחק הוא מגריל כמה מהשלבים הללו שהשחקן יצטרך להשלים אחד אחרי השני. המשחק גם מציב נשקים רנדומלים ומיקום אויבים רנדומלי בכל שלב: יכול להיות שתיכנסו לשלב המשרד בפעם אחת ולאויב הראשון תהייה קטאנה, ובפעם השנייה, יהיה אויב במיקום שונה עם אקדח.
בעוד שבהתחלה היה מדובר בקונספט מאוד נחמד, לאחר כמה פרקים בודדים המשחק התחיל להרגיש מאוד רפפטטיבי: שלב הביוב היה נחמד בפעם הראשונה כשמצאתי את עצמי בתוך המים ולא הבנתי למה אני רואה רק חצי מהאויבים שלי, אבל בפעם ה-13 זה כבר התחיל לחזור על עצמו בצורה מציקה. אם כבר הזכרתי דברים שהציקו לי: כל "פרק" או Node כמו שהמשחק קורא לזה, נחשב למקשה אחת מבחינת המשחק. כלומר, אם אתם נפסלים באחד מהשלבים בתוך הפרק, תצטרכו לחזור על כל הפרק מההתחלה. בפרקים הראשונים מדובר באירוע קטן ולא משמעותי, שכן בכל פרק יהיו כ-5 או 6 שלבים שונים. מצד שני, שלבים מאוחרים יותר יכילו 10-15 שלבים שונים בתוך אותו הפרק, ואם נפסלתם בשלב אחד מתוכם, תצטרכו לחזור על כל הפרק מלכתחילה. בהתחשב בעובדה שהשלבים נהיים ארוכים יותר והאויבים - קשים יותר, זה טיפה קשוח ואפילו מעט לא הוגן.
זה גם לא עוזר שבחלק מהשלבים הרגשתי שהפסילה שלי הייתה "לא באשמתי": בגלל המיקום הרנדומלי של האויבים השונים והעובדה שעוד אויבים צצים במהלך השלב ממקומות מסוימים במפה, היו מקרים בהם הייתי מאבד פסילה משום מקום, רק כדי לגלות שבדיוק צץ אויב חדש מאחורי מבלי שהייתה לי אינדיקציה או אזהרה מסוימת שהוא מגיע. חלקכם בטח יגידו שזה בסדר כי הזמן לא זז כשאני לא זז, אז אני פשוט יכול לעמוד במקום ולהזיז את המצלמה, אבל זה גורם למשהו שלא הייתי מצפה שאגיד על משחק Superhot: הוא שובר את הזרימה של המשחק.
ב-Superhot המקורי, גם כשלא זזתי ידעתי לתכנן בדיוק את כל השלבים הבאים שלי, את מי אני רוצה לתקוף עכשיו ואיך, מה הם הכלים שנמצאים ברשותי כרגע ועוד. ב-Mind Control Delete חלק מתחושת השליטה הזו נלקחת מהשחקן, מבלי לשנות כמעט במאומה את המשחקיות עצמה. זה הוביל לתסכול כי היו פעמים שהרגשתי את הזרימה המוחלטת הזו של המשחק, התחושה הזו שנעה בין ג'ון וויק והיכולת שלו להרוג עם כל נשק, לניאו מהמטריקס עם השליטה שלו במרחב ובזמן, רק כדי שהמשחק יתן לי מכה על הראש עם צינור משום מקום.
סופר. האקר. סופר. האקר.
אמרתי שהמשחק לא שינה כמעט את המשחקיות עצמה, כי הוא כן הוסיף עוד שינוי קטן שדווקא שיפר את המשחק: היכולות השונות, או ההאקים. במהלך Mind Control Delete, השחקן יוכל לפתוח כל מיני שיפורים ויכולות שונות שיעזרו לו בשלבים השונים, כמו לדוגמא היכולת להסתער אל עבר יריב, או זריקה חזקה ומשופרת של חפצים שונים. בנוסף, בין השלבים בפרקים עצמם, המשחק ייתן לפעמים בונוסים מיוחדים לשחקנים כמו החזרת כל הפסילות שלהם, האפשרות להתחיל את השלבים הבאים עם חרב או נשק רנדומלי, לגרום לדמות שלכם לנוע מהר יותר ועוד.
הבונוסים השונים, בנוסף להיותם כיפיים ומהנים, מאפשרים למשחק לאזן את עצמו אל מול הרנדומליות ש-Mind Control Delete מתהדר בה יתר על המידה ומחזיר חלק מהשליטה לשחקן. האיזון הוא לא מושלם - לפעמים המשחק עדיין יעשה דברים מוזרים כמו להביא עליכם שלושה אויבים עם רובי סער בבת אחת, אבל לפחות קיבלנו קצת כוח בחזרה. הייתי שמח לראות משחק Superhot רגיל עם היכולות המיוחדות האלה משולבות תוך כדי המשחק - זה בהחלט היה הופך את Superhot המקורי לאפילו מעניין עוד יותר.
אני יודע שאני התלוננתי דיי הרבה כאן, אז רק חשוב לי לציין משהו אחד: Superhot: Mind Control Delete הוא עדיין משחק כיפי ועדיין משחק Superhot. המשחקיות המרכזית של המשחק נשמרה והיא חיה, בועטת וחמה כרגיל. גם עם כל התסכול שהיה לי לפעמים משלב כלשהו, הסיפוק שבצפייה בשלב שעברתי בהילוך רגיל נשארה נהדרת ומהנה גם אחרי 40 שלבים שחזרו על עצמם. זה רק מראה לכם על האיכות של Superhot והרעיון הנהדר שהוא הביא עמו. בנוסף, הסיפור של המשחק שבונה רבות על היכרות מוקדמת עם Superhot גרם לי לרצות ולראות לאן הוא יתפתח בהמשך. אני רק מקווה שהמשחק הבא בסדרה ישכיל לקחת את הדברים הטובים מ-Mind Control Delete.
השורה התחתונה
אז כן, Superhot: Mind Control Delete הוא משחק מהנה: המכניקה המרכזית של Superhot עדיין כאן ועדיין כיפית, כשהיא רק מחוזקת על ידי ההאקים הקטנים שהמשחק מציע והיכולות השונות שהשחקן מקבל לאורך המשחק. מצד שני, הרפטטיביות של השלבים השונים והעובדה שחלק לא מבוטל מהפסילות שלי נבעו מאיך שהמשחק בנוי ולא מטעויות אישיות שלי, גרמו לי לפעמים לתסכול שלא חוויתי מהמשחק המקורי. ל-Mind Control Delete יש רעיונות מצוינים, אבל הדרך בה הם יושמו גרמה לי להרגיש שהמשחק הזה, בסופו של דבר, פחות טוב מ-Superhot המקורי.
תגובות
1
18:39 18.07.2020 |
siegfried
Superhot הוא משחק היריות הכי חדשני ששיחקתי מזה שנים.
2
| פורסם ע"י